Guémara
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : until it sees the front of the house through which people enter and exit, and it is brought into the house through that entrance, as it is stated in the formula of the declaration of the tithes: “I have removed the consecrated from the house” (Deuteronomy 26:13), which indicates that the obligation to tithe produce whose purpose has not yet been designated applies only when it is brought into the house.
עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת״.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : And Rabbi Yoḥanan says: Even bringing produce into the courtyard determines that the production process of the produce has been completed and that the produce is therefore subject to tithes, as it is stated in the confession of the tithes: “And I have given to the Levite, the stranger, the orphan, and the widow, and they shall eat in your gates and be satisfied” (Deuteronomy 26:12).
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חָצֵר קוֹבַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ״.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The Gemara asks: But according to Rabbi Yoḥanan also, isn’t it written: “From the house”? The Gemara answers: He could have said to you that the term “house” is not to be taken literally. Rather, it indicates that bringing untithed produce into a courtyard is similar to bringing it into a house, in the following way: Just as a house is a secured area, so too, the courtyard must be secured. An area that is accessible to the public is not considered a courtyard for the purposes of this halakha.
וְרַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי, הָא כְּתִיב ״מִן הַבַּיִת״! אָמַר לָךְ: חָצֵר – דֻּמְיָא דְּבַיִת: מָה בַּיִת הַמִּשְׁתַּמֵּר – אַף חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The Gemara asks: And according to Rabbi Yannai also, isn’t it written: “In your gates”? The Gemara answers: That term is necessary to teach that this halakha, that the production process is considered complete, applies only when one brings the produce into his house through the gate, i.e., the entranceway, to the exclusion of produce that was brought in through rooftops and enclosures, in which case the produce is not subject to tithes.
וְרַבִּי יַנַּאי נָמֵי, הָכְתִיב ״בִּשְׁעָרֶיךָ״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ דִּמְעַיֵּיל לֵיהּ דֶּרֶךְ שַׁעַר, לְאַפּוֹקֵי דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְקַרְפֵּיפוֹת דְּלָא.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : Rav Ḥanina Ḥoza’a raises an objection from a statement of the baraita mentioned earlier (87b): The term “at your own pleasure [kenafshekha]” can also mean: As you are. Consequently, the term kenafshekha teaches that just as the halakha is concerning the owner of the vineyard himself, so is the halakha concerning the laborer himself: Just as the owner, alluded to by the term nafshekha, may eat from the produce before its labor is complete and is exempt from separating tithes, so too, the laborer himself may eat and is exempt from tithes.
מֵתִיב רַב חֲנִינָא חוֹזָאָה: ״כְּנַפְשְׁךָ״ – כָּךְ נַפְשׁוֹ שֶׁל פּוֹעֵל, מָה נַפְשְׁךָ אוֹכֵל וּפָטוּר, אַף נַפְשׁוֹ שֶׁל פּוֹעֵל אוֹכֵל וּפָטוּר.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The objection of Rav Ḥanina Ḥoza’a is as follows: This indicates that only an owner and a laborer may eat from produce without tithing it; but one who buys produce is obligated by Torah law to separate tithes before partaking of it. What, is it not correct to conclude that this is the halakha even when he purchased the produce while it was still in the field, i.e., he is obligated to tithe the produce even though it has not entered his house or courtyard?
הָא לוֹקֵחַ חַיָּיב, מַאי לָאו בַּשָּׂדֶה?
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : Rav Pappa said: Here, in the baraita, we are dealing with a fig tree that is standing in a garden outside a courtyard and its leaves are leaning into a courtyard, or, according to the one who says that the obligation to separate tithes applies when the produce is brought into the house, the branches are leaning into the house. Therefore, the produce entered the courtyard or house.
אָמַר רַב פָּפָּא: הָכָא בִּתְאֵנָה הָעוֹמֶדֶת בְּגִינָּה וְנוֹפָהּ נוֹטֶה לְחָצֵר עָסְקִינַן, וּלְמַאן דְּאָמַר לְבַיִת – לְבַיִת.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The Gemara asks: If so, the homeowner himself, not only the buyer, should also be obligated to separate tithes, as the produce is in either the courtyard or the house. The Gemara answers: The homeowner’s eyes are on his fig tree, i.e., his primary concern is the tree, not its produce, and the main part of the tree is outside the courtyard. But the buyer’s eyes are on his purchase, i.e., his focus is on the produce itself, which is in the space of the courtyard or house.
אִי הָכִי בַּעַל הַבַּיִת נָמֵי נִיחַיַּיב! בַּעַל הַבַּיִת עֵינָיו בִּתְאֵנָתוֹ, וְלוֹקֵחַ עֵינָיו בְּמִקָּחוֹ.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The Gemara asks: And is a buyer obligated by Torah law to tithe the produce he purchases? But isn’t it taught in a baraita: For what reason were the shops of Beit Hino, a town near Jerusalem, destroyed three years before the destruction of Jerusalem itself? It was because they based their practices strictly on matters of Torah, i.e., they did not adhere to the rabbinic safeguards. The baraita explains that they would say
וְלוֹקֵחַ מִדְּאוֹרָיְיתָא מִי מִחַיַּיב? וְהָתַנְיָא: מִפְּנֵי מָה חָרְבוּ חֲנוּיוֹת שֶׁל בֵּית הִינוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים קוֹדֶם יְרוּשָׁלַיִם – מִפְּנֵי שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין:
Rachi
פני הבית - שיכנס דרך הפתח שהוא פני הבית ולא דרך גגות וקרפיפות:
ואכלו בשעריך - ונתת ללוי וגו' משעה שנכנס לשעריך:
דמעייל ליה דרך שער - דאפילו הבית לא קבע ליה אלא כי מעייל ליה דרך שער ביאתו:
אבל לוקח חייב - דמקח מחשיב ליה כגמר מלאכה:,מאי לאו בשדה - ומקח לא עדיף מגמר מלאכה:
נוטה לחצר - דמכי תלשה חזיא פני חצר:
א"ה בעל הבית נמי - תלישה היא גמר מלאכתה והרי רואה פני הבית:,עיניו בתאנתו - אין הנוף חשוב בעיניו הלכך הכל הולך אחר העיקר ועיקרה בחוץ הלכך עד שיגמר כל לקיטתו ויכנס לבית לאו גמר מלאכה הוא:,במקחו - והן פירות התלושין ומשנתלשו באו לבית:
ולוקח מדאוריית' מי מחייב - דאיצטריך ליה לקרא לאפוקי פועל מתורת לוקח:,של בית הינו - שם מקום:,שהעמידו דבריה' - כלו' מה שאסו' מדברי חכמי' מצאו לו היתר מן התורה:
Tossafot
עד שיראה פני הבית - וא"ת והא תנן בפ"ג דמעשרות (מ"ה) ומייתי ליה בשילהי יוצא דופן (נדה דף מז: ושם ד"ה איזהו) איזהו חצר שחייבת במעשר חצר צורית ואיזהו חצר צורית כל שהכלים נשמרים לתוכה ואין לומר דלרבי ינאי אינה חייבת במעשר עד שיראה פני הבית ופני החצר דהיינו שיכניסנו דרך שער החצר לבית וכי אמר בסמוך לרבי ינאי בשעריך לאפוקי דרך גגות הו"מ למימר לאפוקי מכניס לבית בלא דרך שער החצר דא"כ היכי קאמר בסמוך ולמ"ד לבית לבית איך אפשר שעומד פועל בבית ותולש ובא דרך שער החצר ומיהו י"ל היכא שהתאנה נוטה לחצר או עומדת בחצר אז אין צריך ראיית פני החצר אלא דוקא באותן שנקלטות חוץ לחצר צריך שיכניסם דרך שער החצר וכן משמע (בפ"ג דמעשרות מ"ח) דתנא תאנה העומדת בחצר אוכל אחת אחת ואם צירף שתים חייב אבל מ"מ אי אפשר לומר כן דתנן בפ"ב דתרומות ומייתי לה בהמביא כדי יין (ביצה דף לה.) היה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור אבל להתחיל לכ"ע אסור ומשמע שבחצר אסור אע"פ שלא נכנס לבית מדנקט ונכנס לחצר וי"ל דמודה ר' ינאי דחצר קובעת מדרבנן והא דאומר עד שיראה פני הבית היינו מדאוריי' וא"ת לר' יוחנן דאמר חצר קובעת מדאוריי' אמאי יגמור לר"א וי"ל דאיירי בחצר שאין הכלים נשמרים בתוכה דלא קבעה אלא מדרבנן:
מאי לאו בשדה - פי' בקונט' ולוקח לא עדיף מגמר מלאכה וא"כ אפילו בעל הבית חייב בגמר מלאכה בשדה וקשה דא"כ מוקי לה כשאין נגמרה מלאכתו למעשר א"כ מאי פריך בעל הבית נמי חייב הלא כיון שלא נגמר מלאכתו למעשר יכול לאכול אפי' בבית כדאמר רבי אושעיא (פסחים דף ט.) מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה ועוד שילהי המביא [כדי יין] (ביצה דף לה.) משמע דלכולהו אמוראי דהתם המקח אינו קובע אלא בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר ונראה דהכי פריך מאי לאו בשדה לוקח חייב משום דמקח קובע בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר וקשה לכולהו דלא מפלגי ואפי' בלוקח בעי ראיית פני הבית או פני החצר:
הכא בתאנה העומדת - לאו דוקא נקט תאנה דאין בו מעשר אלא מדרבנן דמדאורייתא לא מחייב אלא דגן ותירוש ויצהר והכא איירי מדאורייתא אלא נקט תאנה לפי שהיו מצויין ביניהם:,העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר ולמאן דאמר לבית לבית - ולא מצי לאוקמי כגון שמלקט בגינה והולך לבית ואוכל דאין פועל אוכל אלא בשעת מלאכה כדתנן במתניתין לקמן (בבא מציעא דף צא:) דדוקא בהליכתם מאומן לאומן אוכל מפני השב אבידה:
בעל הבית עיניו בתאנתו ולוקח עיניו במקחו - תימה דלוקח דוקא אוכל שתים שתים חייב אבל אחת אחת פטור כדאמר לקמן (בבא מציעא דף פט:) קצץ בין ספת בין לא ספת אחת אחת אוכל שתים שתים לא אוכל ובשתים כיון דנוטה לחצר אפי' בעל הבית אסור כדתנן במסכת מעשרות (פ"ג מ"ח) גבי תאנה העומדת בחצר אוכל אחת אחת ואם צירף שתים חייב וי"ל דהתם מיירי כשאינו רוצה ללקוט עכשיו יותר אלא מה שאכל ולהכי חייב בשתים אפילו בעל הבית כמו לוקח דלא שייך למימר עיניו בתאנתו דאין עיניו אלא במה שאוכל ולהכי חשיב גמר מלאכה בצירוף שתים אבל בשמעתין ששכר פועל ללקוט כל הראוי ללקט שייך למימר עיניו בתאנתו ולא חשיב גורן בגמר מלאכה עד שילקוט כולה או רובה וכי מוקי לה הכא בעומדת בגינה ונופה נוטה לחצר ה"ה דהוה מצי לאוקמי בעומדת בחצר אלא מילתא דשכיחא טפי נקט ועוד דגבי בית צ"ל דנוטה לבית דעומדת בבית לא שכיח כלל נקט נמי גבי חצר כה"ג ובקונטרס פירש עיניו בתאנתו שעיקרה חוץ לחצר משמע שר"ל שאם היתה כולה בחצר היה בעה"ב נמי חייב ואין נראה לר"י חדא דאין שייך ראיית פני החצר במחובר אפי' כל התאנה היתה בחצר ועוד למ"ד מקח קובע קובע אפילו בשדה בדבר שנגמרה מלאכתו כדאמר בפרק המביא כדי יין (ביצה דף לה:) ובסוף פרקא (דף צג.) משמע גבי מקשאות דאיפקיסו אפילו בשדה אין פועל אוכל לפי שנגמרה מלאכתן אע"פ שלא ראו בית וחצר והיכי משכחת לדידיה שלוקח חייב במעשר ופועל פטור אי בדבר שלא נגמרה מלאכתו לוקח נמי פטור אי בדבר שנגמרה מלאכתו אין פועל אוכל ע"כ לא משכחת אלא דלוקח אין אוכל שתים אפילו לא ספת ופועל כי לא ספת אוכל שתים שתים וע"כ היינו טעמא כדפרישית לוקח עיניו במקחו וחשיב שתים גורן וגמר מלאכה אבל בעל הבית עיניו בתאנתו לא הוי גמר מלאכה ופועל כבעה"ב ופ"ה לא שייך שם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.