Guémara
La Guemara explique : biens abandonnés [netushim] — il s'agit de biens que les propriétaires ont quittés de force. Lorsqu'il est écrit : « Mais la septième année, tu la laisseras en friche et tu l'abandonneras [untashtah] » (Shemot 23, 11), c'est une expropriation par décret du Roi de l'univers. Biens délaissés [retushim] — il s'agit de biens que les propriétaires ont quittés de leur propre gré, comme il est écrit : « Une mère a été délaissée [rutasha] avec ses fils » (Hoshea 10, 14), indiquant que la mère resta avec les fils tandis que tous les hommes partirent.
״נְטוּשִׁים״ דִּבְעַל כׇּרְחָן, דִּכְתִיב: ״וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ״ – אַפְקַעְתָּא דְמַלְכָּא. ״רְטוּשִׁים״ דְּמִדַּעְתָּן, דִּכְתִיב: ״אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה״.
Un Sage enseigna à propos de la baraïta traitant du cas où l'on descend sur le bien d'autrui : et pour tous, le tribunal évalue leur travail comme on évalue celui d'un métayer [ariss]. La Guemara demande : à quel bien de la baraïta cette règle s'applique-t-elle ? Si l'on dit qu'elle vise les biens de captifs — or le tanna a dit qu'il est diligent et qu'il profite, puisqu'il peut prendre autant de produits qu'il veut — faut-il encore dire qu'il peut prendre une part de ce qu'il a amélioré dans le champ ? Disons plutôt qu'elle vise les biens délaissés. Mais n'est-il pas enseigné : « Le tribunal les lui retire » ? Le statut juridique de celui qui a travaillé le champ n'est pas du tout comparable à celui d'un métayer.
תָּנָא: וְכוּלָּם שָׁמִין לָהֶם כְּאָרִיס. אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַשְּׁבוּיִין, הַשְׁתָּא זָרִיז וְנִשְׂכָּר הֲוָה, מַאי דְּאַשְׁבַּח מִיבַּעְיָא? אֶלָּא אַרְטוּשִׁים – וְהָא ״מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ״ קָתָנֵי!
Disons plutôt qu'elle vise les biens abandonnés. La Guemara demande : selon l'avis de qui ? Si l'on dit selon les Rabbins — ne disent-ils pas : « Le tribunal le lui retire » ? Et si selon Rabban Shimon ben Gamliel — ne dit-il pas : « J'ai entendu que le statut juridique des biens abandonnés est comme celui des biens de captifs », et que les droits de celui qui a travaillé le champ sont supérieurs à ceux d'un métayer ?
אֶלָּא אַנְּטוּשִׁים. לְמַאן? אִילֵּימָא לְרַבָּנַן – הָא אָמְרִי מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ. אִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – הָא אָמַר שָׁמַעְתִּי שֶׁהַנְּטוּשִׁים כִּשְׁבוּיִין.
La Guemara répond : selon Rabban Shimon ben Gamliel, le statut de ces biens ressemble en certains points à celui des biens de captifs, mais en d'autres points il ne lui ressemble pas. Il lui ressemble en ce que le tribunal ne le lui retire pas. Mais il ne lui ressemble pas, car là — cas des biens de captifs — celui qui travaille le champ est diligent et profite des produits qu'il prend, tandis qu'ici on évalue leur travail comme celui d'un métayer.
כִּשְׁבוּיִין וְלֹא שְׁבוּיִין. כִּשְׁבוּיִין – דְּאֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ, וְלֹא שְׁבוּיִין – דְּאִילּוּ הָתָם זָרִיז וְנִשְׂכָּר, וְאִילּוּ הָכָא שָׁיְימִינַן לֵיהּ כְּאָרִיס.
La Guemara demande : en quoi ce cas diffère-t-il de ce que nous avons appris dans une michna (79b) : celui qui dépense pour améliorer le bien d'usufruit de son épouse — appartenant à l'épouse mais dont les profits reviennent au mari pendant le mariage —, si le mariage se termine par divorce ou par le décès du mari et que l'épouse reprend le bien, qu'il ait beaucoup dépensé pour l'améliorer et peu consommé, ou peu dépensé et beaucoup consommé, le principe est : ce qu'il a dépensé, il l'a dépensé ; ce qu'il a consommé, il l'a consommé. Son travail n'est pas évalué comme celui d'un métayer.
וּמַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִימְעָא, קִימְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה – מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכַל.
La Guemara répond : ce cas n'est comparable qu'à ce que Rabbi Ya'akov dit que Rav Hisda dit : le statut juridique de celui qui dépense pour améliorer le bien d'usufruit de son épouse mineure — dont le père est mort et que le frère et la mère ont mariée — est comme celui de celui qui dépense pour améliorer le bien d'autrui, car il s'agit d'un mariage d'institution rabbinique et elle peut annuler le mariage par le mioun [refus]. S'il a beaucoup dépensé et peu consommé, son travail est évalué comme celui d'un métayer. Apparemment, comme il ne compte pas sur le fait que son bien lui restera, les Sages ont institué à son profit qu'il soit remboursé de ses dépenses afin qu'il ne déprécie pas le bien. Ici aussi, les Sages ont institué à l'avantage de celui qui a travaillé le champ qu'il soit remboursé de son travail, afin qu'il ne déprécie pas le bien.
הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְהָא דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ קְטַנָּה – כְּמוֹצִיא עַל נִכְסֵי אַחֵר דָּמֵי. אַלְמָא: כֵּיוָן דְּלָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ, תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן כִּי הֵיכִי דְּלָא לַפְסְדִינְהוּ, הָכָא נָמֵי תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן כִּי הֵיכִי דְּלָא לַפְסְדִינְהוּ.
La Guemara demande à propos de la formule de la baraïta : « Et pour tous, le tribunal évalue leur travail comme celui d'un métayer » — quel cas supplémentaire cette formule vise-t-elle à inclure, puisqu'apparemment elle ne s'applique qu'aux biens de ceux qui les ont abandonnés, selon l'avis de Rabban Shimon ben Gamliel ?
וְכוּלָּן שָׁמִין לָהֶם כְּאָרִיס – וְכוּלָּן לְאֵיתוֹיֵי מַאי?
La Guemara répond : elle vient inclure ce que Rav Naḥman dit que Shmouel dit : pour un captif qui a été emmené captif, le tribunal autorise un parent à descendre et gérer ses biens. S'il est parti de son propre gré, le tribunal n'autorise pas un parent à descendre et gérer ses biens. Et Rav Naḥman dit sa propre déclaration : le statut juridique de celui qui fuit est comme celui d'un captif. La Guemara demande : celui qui fuit — pour quelle raison ? Si l'on dit qu'il fuit pour échapper à un impôt [karga], c'est le cas de celui qui est parti de son propre gré. Il s'agit plutôt de celui qui fuit à cause d'une accusation d'avoir commis un meurtre [meradin], et qui fuit pour échapper à l'exécution. Son statut juridique est donc celui d'un captif.
לְאֵיתוֹיֵי הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה מוֹרִידִין קָרוֹב לִנְכָסָיו, יָצָא לְדַעַת אֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לִנְכָסָיו. וְרַב נַחְמָן דִּידֵיהּ אָמַר: בּוֹרֵחַ הֲרֵי הוּא כְּשָׁבוּי. בּוֹרֵחַ מֵחֲמַת מַאי? אִילֵימָא מֵחֲמַת כְּרָגָא – הַיְינוּ לְדַעַת, אֶלָּא בּוֹרֵחַ מֵחֲמַת מְרָדִין.
Rav Yehouda dit que Shmouel dit : dans le cas d'un captif emmené captif qui a laissé dans son champ du grain sur pied à moissonner, des raisins à vendanger, des dattes à couper, ou des olives à cueillir — et dont le propriétaire subirait une perte importante s'ils n'étaient pas récoltés —, le tribunal descend sur ses biens et nomme un intendant [apoteropa] pour les gérer. Il moissonne, vendange, coupe et cueille ; ensuite le tribunal autorise un parent à descendre et gérer ses biens. La Guemara demande : si c'est une option, que le tribunal nomme toujours un intendant pour gérer le champ du captif ! La Guemara répond : nous ne nommons pas d'intendant pour les barbus — c'est-à-dire les adultes. Un intendant n'est nommé que pour les orphelins.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה וְהִנִּיחַ קָמָה לִקְצוֹר, עֲנָבִים לִבְצוֹר, תְּמָרִים לִגְדּוֹר, זֵיתִים לִמְסוֹק – בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּמַעֲמִידִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וְקוֹצֵר וּבוֹצֵר וְגוֹדֵר וּמוֹסֵק, וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין קָרוֹב לִנְכָסָיו. וְלוֹקֵים אַפּוֹטְרוֹפָּא לְעוֹלָם! אַפּוֹטְרוֹפָּא לְדִיקְנָנֵי לָא מוֹקְמִינַן.
Rav Houna dit : le tribunal n'autorise pas un mineur, même s'il est héritier, à descendre sur les biens d'un captif. Et le tribunal n'autorise pas un parent héritier à descendre sur les biens d'un mineur qui n'a personne pour s'en occuper. Et le tribunal n'autorise pas un parent « par l'intermédiaire d'un parent » à descendre sur les biens d'un mineur.
אָמַר רַב הוּנָא: אֵין מוֹרִידִין קָטָן לְנִכְסֵי שָׁבוּי, וְלֹא קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן, וְלָא קָרוֹב מֵחֲמַת קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן.
La Guemara développe : le tribunal n'autorise pas un mineur à descendre sur les biens d'un captif, de crainte qu'il déprécie les biens. Et le tribunal n'autorise pas un parent « par l'intermédiaire d'un parent » à descendre sur les biens d'un mineur. La Guemara explique : il s'agit du cas où le mineur a un demi-frère paternel, et que ce frère a un demi-frère maternel. La crainte est que ce dernier — qui n'est pas du tout parent du mineur propriétaire du champ — prétende avoir hérité le champ de son frère. Et le tribunal n'autorise pas un parent à descendre sur les biens d'un mineur : la crainte est que, le mineur ne protestant pas au moment voulu et n'affirmant pas que le bien n'appartient pas à son parent, ce parent finisse par acquérir une présomption de propriété sur le champ.
אֵין מוֹרִידִין קָטָן לְנִכְסֵי שָׁבוּי, דִּלְמָא מַפְסֵיד לְהוּ. וְלָא קָרוֹב מֵחֲמַת קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן, בְּאַחֵי מֵאִימָּא. וְלָא קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן, כֵּיוָן דְּלָא מָחֵי – אָתֵי לְאַחְזוֹקֵי בֵּיהּ.
Rava dit : apprends de la déclaration de Rav Houna qu'on ne peut pas acquérir par présomption [hazaka] les biens d'un mineur. Même si quelqu'un a pris possession du bien d'un mineur et l'a utilisé pendant trois ans, cela n'indique pas qu'il en a la présomption de propriété. Rav Houna a restreint la descente aux seuls parents sur les biens d'un mineur, ce qui indique que ces craintes ne se posent pas lorsqu'un non-parent descend pour gérer le champ. Apparemment, la raison pour laquelle il n'y a pas de crainte est qu'on ne peut pas acquérir par présomption les biens d'un mineur.
אָמַר רָבָא, שְׁמַע מִינֵּיהּ מִדְּרַב הוּנָא: אֵין מַחֲזִיקִין בְּנִכְסֵי קָטָן,
Rachi
ה"ג נטושים על כרחן דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה - היינו על כרחו:,אפקעתא דמלכא - מצות המלך:,רטושים מדעתן דכתיב אם על בנים רוטשה - היינו מדעתו ולא שביה דכתיב רישיה דקרא וקם שאון בעמך היו יראים שלא יבאו אויבים עליהם וכל מבצריך יושד יגלו בגולה מאיליהן וישארו העיירות שדודין מאין איש כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה כשודדין הבאין למלחמה על ידי מארב על עם היושב בשלום שלא נזהרו בהם לברוח מפניהם ושודדים את הכל וכמוהו (ירמיהו י״ג:י״ט) הגלת יהודה כולה הגלת שלומים מתוך ישיבת שלום באין מחריד הגלם נבוכדנצר. בית ארבאל תרגם יהונתן בית מארב אל"ף למ"ד יתרים בו כמו (הושע ב׳:כ״ד) יענו את יזרעאל שהוא לשון זריעה ולא לשון עיר ומדקא אמר יושד כשוד שלמן בית ארבאל מכלל דההוא יומא לאו בית ארבאל ביום מלחמה הוה אלא מורך בא בלבם והמה עוזבים אם על בנים והולכים להם מדאגת האויב שמא יבא עליהם:,רוטשה - נעזבה:
וכולן - מפ' לקמיה אהייא קאי וכללא לאתויי מאי:,שמין להם כאריס - אם יבאו הבעלים יטלו אלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום:,השתא זריז ונשכר הוי - ויטול הכל:
דאילו התם זריז ונשכר - דכיון ששמעו בו שמת כי נחת לה אדעתא דכולהו פירי נחת אבל הכא דלא שמעו שמת לאו אדעתא דכולה נחית אלא ליטול כאריס בכל שנה ושאר פירות יהא מונחין:
נכסי אשתו - נכסי מלוג שהוא אוכל פירות והקרן שלה:,הוציא הרבה ואכל פירות קימעא - קודם שמת או שגירשה:
הא לא דמיא - תרוצא הוא הא דנכסי שבויין להא דאשתו קטנה דמי:,קטנה - שהיא יתומה שהשיאוה אמה ואחיה ואין קידושין תופסין בה מן התורה אלא מדברי סופרים לפיכך יוצאה במיאון בע"כ אם תמאן:,כמוציא על נכסי אחר דמי - ואם הוציא ולא אכל כדי הוצאתו שמין לו כאריס:,דלא סמכא דעתיה - שיהא מוחזק בידו דדואג שמא תמאן בו:,תקינו ליה רבנן - ליטול כאריס:,כי היכי דלא ניפסדינהו - שלא יקלקל הקרקעות לזורען תמיד ולא יעבוד ולא יעדור כרמים:
לאיתויי הא דרב נחמן - בורח מחמת מרדין:,יצא לדעת אין מורידין - דכיון שהיה שפוי בדעתו ולא צוהו בלכתו לירד לנכסיו ש"מ לא ניחא ליה:,בורח הרי הוא כשבוי - שאין דעתו מיושבת עליו מחמת שהוא בהול:,מחמת כרגא - שאין לו ממה לפרוע כסף גולגלתו למלך ובורח לפני בוא הזמן:,היינו יוצא לדעת - שאין כאן בהלה:,מחמת מרדין - שהרג את הנפש ופרסאי הורגין על שפיכות דמים כדאמרינן בבבא קמא (דף קיז.) מרדין היא רציחה בלשון פרסי וכן מפורש בשערים דרב האי גאון (שער מ):
מעמידין אפוטרופוס - להכניס דבר המוכן ויהא שמור לבעלים ואח"כ מורידין קרוב להשביח וליטול כאריס:,ולוקים אפוטרופוס לעולם - שלא יטול כלום:,אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן - אין בית דין טורחין לבקש אפוטרופוס לאנשים גדולים שנתמלא זקנם לפי שלא ימצאוהו דבשלמא ליתמי איכא דשמע להו והוי אפוטרופוס לדבר מצוה אבל לדיקנני לא שמעי להו:
אין מורידין קטן לנכסי שבוי - ואפילו הוא ראוי ליורשו דקא מפסיד להו ומוטב שיורידו להם איש נכרי:,ולא קרוב - הראוי לירש בנכסי קטן לעשות ולאכול כדמסיים טעמיה דכיון דקטן לא ידע למחויי אתא האי קרוב לאחזוקי בהן ולומר לחלק ירושתו בא וטוב להם להוריד איש נכרי דלא מצי למטען בהו ירושה:,ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן - כגון קטן שיש לו אח מאב ואותו אח מאב יש לו אח מאם דאיש נכרי הוא אצל קטן אין מורידין אותו אח מאם לנכסי קטן מחמת קורבת אחיו של זה שהוא אח של קטן דאתי לאחזוקי בהו לצורך אחיו ויאמר נכסים הללו של אחי מאמי הם שנפלו לו מאביו ואלו לחלקו באו:
באחי מאימא - כדפרישית שזה אח מן האם לאחיו של קטן מן האב:
ש"מ מרב הונא - דאמר אין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יחזיק בהם מחמת ירושה אבל אחר שאין לו טענת ירושה מורידין ולא חיישינן שמא יטעון אביו של קטן מכרם לי ואכלתים שני חזקה ש"מ אין מחזיקין בנכסי קטן אם לא אכל בפני האב שלש שנים אין שלש שנים שאכלן בפני הקטן חזקה:
Tossafot
וכולם שמין להם כאריס - אנטושים דרשב"ג קאי כדמסיק פי' רש"י דבשבוי ששמע שמתו אוכל כל הפירות ואם יבואו הבעלים קודם שיאכל הפירות יטול כשאר אריסין ויחזיר השאר ובנטושים דלא שמע שמת לא יאכל כל הפירות אלא שמין הפירות שיאכל כשאר אריסין למחצה לשליש ולרביע ולא יאכל כלום בחנם וקשה דאמאי משני לעיל לירד ולמכור תנן לישני לירד ולאכול תנן דהא אפילו לאכול בחנם אינו יורד ועוד מאי פריך בתר הכי אף בניהם כלל לא הא ודאי אין לו כלל אפילו למ"ד מורידין כיון שאין לו אלא כאריס נכרי ועוד מאי פריך מהמוציא הוצאות על נכסי אשתו דהתם יורד לאכול כל הפירות אבל הכא אינו יורד כי אם בתורת אריסות ותו דאמר שמואל לקמן שבוי שהניח קמה לקצור מעמידין אפוטרופוס וקוצר ובוצר ואח"כ מורידין קרוב לנכסיו ומעיקרא אמאי אין מורידין קרוב כיון שלא יאכל הפירות בחנם לכך נראה דודאי שכל הפירות אוכל בחנם ואם זבל וחרש וזרע ובעלים באו קודם שקצר יטול כאריס שכר טרחו ועמלו ולרב וכן לת"ק אית להו שאין שמין כאריס ולכך אין מורידין דלמא מפסיד להו לפי שירא שיבואו הבעלים קודם שיקצור ויאכל ולא יטול כלום ולא ישביח הקרקע אלא כל מה שימצא יאכל בחנם כדין קרוב היורד לנכסי שבוי והשתא פריך שפיר כיון שאוכל כל הפירות כשיבואו הבעלים קודם שילקט אמאי נוטל כאריס טפי מהמוציא הוצאות על נכסי אשתו כו' והא דקאמר ואילו התם זריז ונשכר פי' כששמע הבעלים ממשמשים ובאין מניחין אותו לקדם ולתלוש אע"פ שהפירות ישוו הרבה מעמלו כיון שאם לא יקדם אין משלמין טרחו אבל הכא בנטושים אם באו בעלים אין מניחין אותו לתלוש כיון דלא מפסיד מידי דשיימי' להו כאריס:
אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין - וא"ת והאמרה שמואל חדא זימנא וי"ל דה"ק אף על גב דבשבוי מורידין יצא לדעת אין מורידין:,היינו לדעת - דמסתמא לא פליג אשמואל מדלא קאמר אף בורח או אף יוצא לדעת:
ש"מ מדרב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' הגדיל - פרש"י מדאמר רב הונא אין מורידין קרוב הא נכרי מורידין וקשה דבלא רב הונא כמה משניות יש שמעמידין אפוטרופוס לנכסי יתומים פרק הניזקין (גיטין דף נב.) מנהו ב"ד לא ישבע וע"ק היכי מוכח מדרב הונא דאין מחזיקין דלמא אי טוען שני חזקה מועיל והא דמורידין נכרי משום דליכא למיחש למידי דע"כ כיון דמורידין א"כ יש לו דעת לומר הבא עדים שלקחת מאבי והכי נמי יש לו לדעת ולמחות בסוף כל שלשה וכי תימא הא פשיטא ליה דאינו יודע למחות בסוף ג' אף ע"פ שהוא נזכר לשאול עידי מכירה דרגילות הוא טפי לשכוח מחאה בסוף כל ג' א"כ בלא רב הונא פשיטא דאין מחזיקין וי"ל דאי לאו רב הונא ממה שמעמידין אפוטרופוס לנכסי יתומין אין להוכיח דאין מחזיקין דאפילו מחזיקין לא חיישינן שמא יחזיק דב"ד לא יבררו כי אם נאמן או משום דידע למחות בסוף כל ג' כדפרישית אבל מדאמר רב הונא אין מורידין קרוב א"כ חושש לרמאות וגם אית ליה דלא ידע למחות בקרוב ולומר שדה זו של אבי ולא הגיע לחלקך אם כן בנכרי נמי לא ידע למחות ולכך אין מחזיקין וא"ת כמו שיש לו לדעת ולומר לנכרי לשאול עידי מכירה כמו כן יהיה לו דעת לומר לקרובו אייתי ראיה שזה הגיע לחלקך וי"ל דגבי קרוב סבור שאומר אמת שהרי של אביהם היה השדה ולא אסיק אדעתיה לומר אייתי ראייה אבל לנכרי מסיק אדעתיה למימר אייתי ראייה עידי מכירה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.