Mishna 1
Les premiers commentateurs demandent pourquoi ce chapitre, qui traite des détails des halakhot des objets trouvés, précède le second chapitre, qui expose les halakhot fondamentales des objets trouvés. Tosafot expliquent que, la massekhet Bava Metzia suivant Bava Kamma, les halakhot des objets trouvés sont élucidées ici comme prolongement des sujets abordés au dernier chapitre de Bava Kamma, qui traitait du partage entre plaideurs au moyen d'un serment — serment qui est aussi la règle ici dans la michna. Le Rosh explique que, dans ce cas, il existe un soupçon de vol ; ces matières sont donc juxtaposées aux halakhot du vol, développées longuement dans Bava Kamma. MICHNA : Si deux personnes viennent au tribunal tenant un vêtement, et que l'une, le premier plaideur, dit : « Je l'ai trouvé », et l'autre, le second plaideur, dit : « Je l'ai trouvé » ; que l'une dit : « Tout m'appartient », et l'autre dit : « Tout m'appartient » — comment le tribunal tranche-t-il ? Chacun prête serment qu'il ne possède pas moins de la moitié, et ils se partagent l'objet.
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר: ״אֲנִי מְצָאתִיהָ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אֲנִי מְצָאתִיהָ״. זֶה אוֹמֵר: ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״. זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ – וְיַחְלוֹקוּ.(משנה)
Si l'une dit : « Tout m'appartient », et l'autre dit : « La moitié m'appartient », puisqu'ils conviennent tous deux que la moitié du manteau appartient à l'un d'eux, le différend ne porte que sur l'autre moitié. Celui qui dit : « Tout m'appartient » prête serment qu'il ne possède pas moins de trois parts — c'est-à-dire les trois quarts — ; celui qui dit : « La moitié m'appartient » prête serment qu'il ne possède pas moins du quart. L'un prend trois parts, l'autre prend le quart.
זֶה אוֹמֵר: ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״חֶצְיָהּ שֶׁלִּי״, הָאוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי – יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי – יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ.
Si deux personnes étaient assises en position de cavalier sur le dos d'une bête — par exemple un âne ou un chameau —, ou si l'une était assise sur la bête et l'autre la menait par la bride, et que l'une dit : « Tout m'appartient », et l'autre dit : « Tout m'appartient », comment le tribunal tranche-t-il ? Chacun prête serment qu'il ne possède pas moins de la moitié, et ils se partagent la bête.
הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, זֶה אוֹמֵר: כּוּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר: כּוּלָּהּ שֶׁלִּי – זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחְלוֹקוּ.
Lorsqu'ils admettent la validité de la revendication de l'autre, ou lorsque chacun dispose de témoins attestant sa revendication, ils se partagent l'objet litigieux sans serment, car le serment n'est imposé que lorsque les parties n'ont aucun autre moyen de prouver leurs droits.
בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים – חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה.
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : pourquoi le tanna a-t-il besoin d'enseigner deux revendications distinctes de chaque partie ? Pourquoi dit-il à la fois : « Celui-ci dit : Je l'ai trouvé, et celui-là dit : Je l'ai trouvé », et en outre : « Celui-ci dit : Tout m'appartient, et celui-là dit : Tout m'appartient » ? Qu'il enseigne un seul cas ! La Guemara répond : la michna enseigne en réalité une seule revendication par partie, ainsi formulée : « Celui-ci dit : Je l'ai trouvé et tout m'appartient, et celui-là dit : Je l'ai trouvé et tout m'appartient. »
גְּמָ׳ לְמָה לִי לְמִתְנָא זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי? לִיתְנֵי חֲדָא! חֲדָא קָתָנֵי: זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְכוּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְכוּלָּהּ שֶׁלִּי.
La Guemara demande : mais qu'il enseigne le cas où chacun se contente de dire : « Je l'ai trouvé », et l'on saurait que l'intention de chaque plaideur est de revendiquer : « Tout m'appartient » ! La Guemara répond : si le tanna n'enseignait que : « Je l'ai trouvé », l'on pourrait penser que « je l'ai trouvé » signifie : « je l'ai vu » — c'est-à-dire qu'il revendique l'avoir aperçu le premier et croit, bien que l'objet ne soit pas encore en sa possession, l'avoir acquis par la seule vue. Comme on pourrait croire à une revendication efficace, le tanna enseigne que le plaideur affirme explicitement : « Tout m'appartient », pour montrer qu'on n'acquiert pas un objet perdu par la seule vue.
וְלִיתְנֵי ״אֲנִי מְצָאתִיהָ״, וַאֲנָא יָדַעְנָא דְּכוּלָּהּ שֶׁלִּי! אִי תְּנָא ״אֲנִי מְצָאתִיהָ״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״מְצָאתִיהָ״ – רְאִיתִיהָ. אַף עַל גַּב דְּלָא אֲתַאי לִידֵיהּ – בִּרְאִיָּה בְּעָלְמָא קָנֵי, תְּנָא: ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״ – דְּבִרְאִיָּה לָא קָנֵי.
La Guemara conteste cette explication : mais comment dire que « je l'ai trouvé » signifie en réalité « je l'ai vu » ? Rabbenai n'a-t-il pas interprété le verset : « Et tu feras de même pour tout objet perdu de ton frère, qu'il a perdu et que tu as trouvé » (Devarim 22, 3) — « et que tu as trouvé » indique qu'il est entré en sa possession ? Le terme « trouver » dans la Torah ne vise qu'un objet en possession du trouveur.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ מַאי ״מְצָאתִיהָ״ – רְאִיתִיהָ, וְהָא אָמַר רַבְנַאי ״וּמְצָאתָהּ״ – דַּאֲתַאי לִידֵיהּ מַשְׁמַע.
La Guemara répond : certes, « et que tu as trouvé » dans le verset indique bien qu'il est entré en possession. Mais on pourrait dire que le tanna a employé un langage courant : dans le langage ordinaire, dès qu'une personne voit un objet, elle dit : « Je l'ai trouvé », même s'il n'est pas encore en sa possession, parce qu'elle croit l'avoir acquis par la seule vue. Comme on pourrait comprendre « je l'ai trouvé » ainsi, le tanna enseigne que le plaideur affirme explicitement : « Tout m'appartient », pour montrer qu'on n'acquiert pas un objet perdu par la seule vue.
אִין ״וּמְצָאתָהּ״ דִּקְרָא – דַּאֲתָא לִידֵיהּ מַשְׁמַע, וּמִיהוּ תַּנָּא לִישָּׁנָא דְעָלְמָא נָקֵט, וּמִדְּחָזֵי לֵיהּ אָמַר: אֲנָא אַשְׁכַּחִית, וְאַף עַל גַּב דְּלָא אֲתַאי לִידֵיהּ בִּרְאִיָּה בְּעָלְמָא קָנֵי, תָּנֵי: ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״ – דְּבִרְאִיָּה בְּעָלְמָא לָא קָנֵי לַהּ.
La Guemara demande : mais si tel était l'objectif du tanna, qu'il enseigne que chaque partie n'a qu'à dire : « Tout m'appartient », sans qu'il soit besoin de dire : « Je l'ai trouvé » ! La Guemara répond : s'il n'avait enseigné que : « Tout m'appartient », l'on pourrait penser qu'en général, lorsque le tanna enseigne qu'on revendique : « Je l'ai trouvé », il entend que le trouveur acquiert l'objet par la seule vue. C'est pourquoi il enseigne d'abord : « Je l'ai trouvé », puis : « Tout m'appartient », pour montrer que le tribunal ne partage l'objet que lorsque les plaideurs formulent ces deux revendications ; la formule redondante de la michna nous enseigne qu'on n'acquiert pas l'objet par la seule vue.
וְלִיתְנֵי ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״ וְלָא בָּעֵי ״אֲנִי מְצָאתִיהָ״! אִי תָּנֵי ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״ הֲוָה אָמֵינָא: בְּעָלְמָא דְּקָתָנֵי ״מְצָאתִיהָ״ בִּרְאִיָּה בְּעָלְמָא קָנֵי, תְּנָא ״אֲנִי מְצָאתִיהָ״ וַהֲדַר תְּנָא ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״ דְּמִמִּשְׁנָה יַתִּירָה אַשְׁמְעִינַן דִּרְאִיָּה לָא קָנֵי.
Après avoir expliqué la viabilité de cette interprétation, la Guemara demande : mais comment dire que la michna n'enseigne qu'une seule revendication par partie ? Ne dit-elle pas : « Celui-ci dit », puis encore : « Celui-ci dit » ? Elle écrit : « Celui-ci dit : Je l'ai trouvé, et celui-là dit : Je l'ai trouvé », et ajoute : « Celui-ci dit : Tout m'appartient, et celui-là dit : Tout m'appartient. » Du fait que le tanna introduit chaque revendication par « celui-ci dit », il apparaît qu'il s'agit de deux revendications distinctes, et non d'une seule revendication composée.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ חֲדָא קָתָנֵי? וְהָא ״זֶה״ וְ״זֶה״ קָתָנֵי: ״זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״ וְכוּ׳.
Rav Pappa dit — et certains disent que c'est Rav Shimi bar Ashi, et d'autres encore que c'est une déclaration non attribuée [kedi] : la première clause, où chaque partie dit : « Je l'ai trouvé », vise un cas d'objet trouvé, où deux personnes ont trouvé un même objet. La seconde clause, où chaque partie dit : « Tout m'appartient », vise un cas d'achat et de vente, où chacun revendique avoir acheté l'objet au vendeur.
אָמַר רַב פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: רֵישָׁא בִּמְצִיאָה, וְסֵיפָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר.
Et il est nécessaire que la michna enseigne sa règle tant pour un objet trouvé que pour un achat.
וּצְרִיכָא:
Rachi
מתני' שנים אוחזין בטלית - דוקא אוחזין דשניהם מוחזקים בה ואין לזה כח בה יותר מזה שאילו היתה ביד אחד לבדו הוי אידך המוציא מחבירו ועליו להביא ראיה בעדים שהיא שלו ואינו נאמן זה ליטול בשבועה:,זה אומר כולה שלי - בגמרא מפרש למאי תנא תרתי:,זה ישבע - מפרש בגמרא (דף ג.) שבועה זו למה:,שאין לו בה פחות מחציה - בגמרא (דף ה:) מפרש אמאי תקון כי האי לישנא בהך שבועה:
וזה אומר חציה שלי - מודה הוא שהחצי של חבירו ואין דנין אלא על חציה הלכך זה האומר כולה שלי ישבע כו' כמשפט הראשון מה שהן דנין עליו נשבעין שניהם שאין לכל אחד בו פחות מחציו ונוטל כל אחד חציו:
היו שנים רוכבין כו' - לאשמועינן אתא דרכוב ומנהיג שניהם שוין לקנות בהמה מן ההפקר:
בזמן שהן מודין - בגמרא (דף ח.) מפרש [דבהאי] אשמעינן דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו:
גמ' ראיתיה - קודם שהגבהת אותה:,בראיה קני - מדקתני יחלוקו:,תנא כולה שלי - בחזקה גמורה שהגבהתי תחילה ואתה תפסת מידי משזכיתי בה:
והאמר רבנאי - בבבא קמא בהגוזל ומאכיל:,ומצאתה דאתא לידיה משמע - ואפילו הכי אחיך ולא עובד כוכבים ולא תימא כי מיעט רחמנא עובד כוכבים היכא דלא אתאי לידיה דישראל לא מיחייב למטרח עלה ולאהדורה אבל אתא לידיה מיחייב להחזירה דאבידתו אסורה:
תנא לישנא דעלמא נקט - אי לא הדר תנא כולה שלי הוה אמינא מאי מצאתיה דקתני תנא לשון בני אדם אחז במשנתנו ולא לשון מקרא והרבה בני אדם קורין לה מציאה משעת ראיה:
בעלמא דקתני מצאתיה - בכ"מ ששנינו שהמוצא מציאה קנאה הוה אמינא דמציאה קני לה משעת ראיה דלא אשמעינן שום תנא דלא קני לה אלא בהגבהה להכי אשמעינן הכא ממשנה יתירה:
והא זה וזה קתני - גבי מצאתיה תנא זה אומר וגבי כולה שלי קתני זה אומר ואי חדא הוא הכי אבעי ליה למתני זה אומר מצאתיה וכולה שלי:
במקח וממכר - קניתיה מיד פלוני ודוקא מקח וממכר הוא דאמרינן יחלוקו בשבועה דאיכא למימר שניהם קנאוה ולשניהם נתרצה המוכר אבל זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני ארגתיה לא יחלוקו דודאי חד מינייהו רמאי הוא ותהא מונחת עד שיבא אליהו:
Tossafot
שנים אוחזין בטלית - איידי דאיירי בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיט.) מחלוקת נסורת נגר ובעל הבית דקתני במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי אלו של בעל הבית תני הכא נמי דיני חלוקות ואע"ג דבתרי מסכתא אין סדר למשנה ואיכא מ"ד כולה נזיקין לאו חדא מסכתא הוא ה"מ לענין מחלוקת ואח"כ סתם לפי שרבי לא היה לומד כסדר אלא כמו שהיו חפצים התלמידים אבל כשחברם על הסדר חברם וצריך בכל מסכתא טעם למה נשנית אחר שלפניה כדדייק בריש מסכת שבועות (דף ב.) מכדי תנא ממכות קסליק כו' וכן בסוטה (דף ב.):,ויחלוקו - תימה דמאי שנא מההיא דארבא דאמר כל דאלים גבר פרק חזקת הבתים (ב"ב דף לד: ושם) וי"ל דאוחזין שאני דחשיב כאילו כל אחד יש לו בה בודאי החצי דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא וכן במנה שלישי דמדמי בגמרא לטלית חשיב ההוא שהנפקד תופס בחזקת שניהם כאילו הם עצמם מוחזקים בו לכך משני דהתם ודאי דחד מינייהו הוא ואין החלוקה יכולה להיות אמת ולכך יהא מונח אבל טלית דאיכא למימר דתרוייהו הוא יחלוקו וכן שנים אדוקים בשטר דמדמי לקמן (בבא מציעא דף ז.) למתני' משום דשניהם אדוקים בו דהחלוקה יכולה להיות אמת דאפשר שפרע לו החצי ובמנה אין דרך שיקנה לו החצי אחרי שהוא ביד חבירו אבל בארבא אע"ג דאפשר שהיא של שניהם כיון דאין מוחזקין בו הוי דינא כל דאלים גבר ולסומכוס אע"ג דאין מוחזקין בו ואין החלוקה יכולה להיות אמת היכא דאיכא דררא דממונא פירוש שבלא טענותיהם יש ספק לבית דין יחלוקו:
וזה נוטל רביע - וא"ת יהא נאמן דחציו שלו מיגו דאי בעי אמר כולה שלי כדאמרי' בגמ' (לקמן בבא מציעא דף ח.) האי מיגו גופיה לפטרו משבועה אי לא משום דאיערומי קמערים ומפרש ריב"ם דמיגו להוציא לא אמרי' דבחציו השני מוחזק זה כמו זה וההיא דחזקת הבתים (ב"ב דף לב: ושם) דגחין ולחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא הוא ומיהו שטרא מעליא הוה לי בידי ואבד והימניה רבה להוציא במיגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא התם היינו טעמא משום דאפי' הוה שתיק רק שלא היה מודה שהוא מזוייף היה נאמן כי החתימה היתה נכרת לעומדים שם ורב יוסף אית ליה דאפילו מיגו לא הוה כיון שטענה ראשונה שהוא טוען בהאי שטרא הוא שקר ואין לומר מיגו אלא היכא שטענתו ראשונה היא אמת מיגו שהיה טוען אחרת ולכך אינו מיגו אפילו להחזיק כגון בעובדא קמייתא וא"ת ונימא דאין ספק מוציא מידי ודאי דהאומר כולה שלי יש לו בודאי חציה והאומר חציה שלי ספק אם יש לו בה כלום כדאמרינן בפרק החולץ (יבמות דף לח.) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ספק אמר אנא בר מתנא אנא ואית לי פלגא ויבם אמר את ברא דידי ולית לך ולא מידי הוה ליה יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וי"ל דהתם יבם שהוא בנו של סבא הוי ודאי יורשו ולא יוציא הספק מספק ממונו אבל הכא אין סברא מה שהוא ודאי בחציו שיועיל לו לחציו השני:
בראיה בעלמא קנה - אע"ג דקתני במתני' (לקמן בבא מציעא דף ט:) ראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי דלא קנה בראיה וכן ראה את המציאה ונפל עליה (לקמן בבא מציעא דף י.) קתני נמי דלא קני מצי למדחי כיון דאמר תנה לי או שנפל עליה גלי דעתיה דלא ניחא ליה למקני עד שיגיע לידו:
דבראיה בעלמא לא קני - והא דאמרי' בפרק הבית והעלייה (לקמן בבא מציעא דף קיח. ושם) הבטה בהפקר קני היינו שעשה מעשה כל דהו כגון שגדר גדר קטן:
והא זה וזה קתני - איכא דוכתי דפריך כי האי גוונא ואיכא דוכתי דלא פריך: [עי' תוס' בכורות דף לא: ד"ה א"כ]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.