Si la vache n'est pas là, par exemple si elle s'est égarée, seul un quart du coût des dommages est remboursé par la progéniture.
לֵיתַהּ לְפָרָה – מִשְׁתַּלֵּם רְבִיעַ נֶזֶק מִוָּלָד.
La Guemara en déduit: Selon Rava, la raison pour laquelle nous ne payons qu'un quart du coût des dommages est que nous ne savons pas si la progéniture était avec elle, en tant que fœtus, lorsque la vache s'est encornée ou si elle ne l'était pas. Mais s'il nous apparaît évident que la progéniture était avec lui comme fœtus au moment de l'écornage, la totalité du montant de la moitié du coût des dommages peut être remboursée par la progéniture si la vache n'est pas là.
טַעְמָא דְּלָא יָדְעִינַן אִי הֲוָה וָלָד בַּהֲדַהּ כִּי נְגַחָה, אִי לָא הֲוָה; אֲבָל אִי פְּשִׁיטָא לַן דַּהֲוָה וָלָד בַּהֲדַהּ כִּי נְגַחָה – מִשְׁתַּלֵּם כּוּלֵּיהּ חֲצִי נֶזֶק מִוָּלָד;
La Guemara commente: À cet égard, Rava se conforme à son raisonnement, comme le dit Rava: Dans le cas d'une vache qui a causé des dommages pendant la gestation, la partie lésée perçoit une indemnisation auprès de sa progéniture, c'est-à-dire la progéniture qui était un fœtus au moment de l'écornage. Quelle est la raison? En effet, il est considéré comme faisant partie intégrante de son corps et peut donc être utilisé pour percevoir un paiement. En revanche, dans le cas d'une poule ayant causé un dommage, la partie lésée ne perçoit pas d'indemnisation sur son œuf. Le paiement ne peut être perçu que sur le corps de la poule. Quelle est la raison? L’œuf n’est qu’une sécrétion et ne fait pas partie intégrante du corps de la poule.
רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: פָּרָה שֶׁהִזִּיקָה – גּוֹבֶה מִוְּלָדָהּ. מַאי טַעְמָא? גּוּפַהּ הִיא. תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁהִזִּיקָה – אֵינוֹ גּוֹבֶה מִבֵּיצָתָהּ. מַאי טַעְמָא? פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא.
§ Et Rava dit également: Lorsqu'il évalue les dommages causés par un bœuf encorné à une vache dont le veau nouveau-né est retrouvé mort à ses côtés, le tribunal n'apprécie pas lui-même les dommages causés à la vache et les dommages causés à sa progéniture. Au lieu de cela, le tribunal évalue la progéniture avec la vache et évalue le dommage global infligé à la vache gestante, qui sera légèrement inférieur à ce qu'il serait avec deux évaluations distinctes. La raison en est que si vous ne dites pas cela, vous aurez finalement affaibli le responsable du dommage en lui infligeant une perte, car la valeur marchande d'un veau nouveau-né est supérieure à la différence de valeur marchande entre une vache gestante et une vache non gestante.
וְאָמַר רָבָא: אֵין שָׁמִין לַפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְלַוָּלָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא שָׁמִין לַוָּלָד עַל גַּב פָּרָה. שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – נִמְצָא אַתָּה מַכְחִישׁ אֶת הַמַּזִּיק.
Et de la même manière, on retrouve ce principe dans le cas où quelqu’un a coupé la main de l’esclave d’un autre. La différence de valeur entre un esclave avec une main et un esclave sans main est évaluée, plutôt que de déterminer combien d'argent le propriétaire demanderait en échange de l'autorisation de couper la main de son esclave. Et de la même manière, on retrouve également ce principe dans le cas où quelqu’un cause des dommages à une partie du champ d’autrui. Le tribunal n'apprécie pas le massif de jardin qui a été mangé ou piétiné, mais la dépréciation de la valeur du massif en tant que partie de son environnement. Cela se traduit par un paiement moindre, car les dommages semblent moins importants dans le contexte d'une zone plus grande.
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּקוֹטֵעַ יַד עַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמַזִּיק שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵירוֹ.
Rav Aḥa, fils de Rava, dit à Rav Ashi: La raison principale invoquée par Rava est que sinon on constatera que vous avez finalement affaibli celui qui est responsable du dommage. Mais si telle est la halakha de l'évaluation des dommages, alors que le responsable des dommages soit affaibli par une perte d'argent.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: וְאִי דִּינָא הוּא, לִיכְחוֹשׁ מַזִּיק!
Rav Ashi répondit: C'est parce que celui qui est responsable du dommage peut lui dire: Je t'ai causé un dommage en blessant une vache gestante, et j'évalue donc pour toi la valeur d'une vache gestante. Par conséquent, il n’est pas correct d’évaluer séparément les dommages causés à la vache et ceux causés à la progéniture.
מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ: פָּרָה מְעַבַּרְתָּא אַזֵּיקְתָּךְ, פָּרָה מְעַבַּרְתָּא שָׁיֵימְנָא לָךְ.
La Guemara soulève une question: il est évident que dans le cas où la vache appartenait à une personne et la progéniture à une autre, l’indemnisation pour la perte de graisse de la vache est versée au propriétaire de la vache. La valeur supplémentaire que la vache avait en raison du fait qu'elle était plus grosse en raison de la gestation est versée au propriétaire de la vache. La question est: quelle est la halakha concernant le volume de la vache? Il y a une augmentation de la valeur d'une vache gestante qui est attribuée à son apparence améliorée, qui résulte du fait qu'elle porte un fœtus. Qui est considérée comme la partie lésée au regard de cette somme? Rav Pappa a dit: Cela aussi appartient au propriétaire de la vache, tandis que Rav Aḥa, fils de Rav Ika, a dit: Ils se partagent la restitution. Et la halakha est qu'ils divisent la restitution.
פְּשִׁיטָא, פָּרָה דְּחַד וּוָלָד דְּחַד – פִּיטְמָא לְבַעַל פָּרָה. נִפְחָא מַאי? רַב פָּפָּא אָמַר: לְבַעַל פָּרָה, רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: חוֹלְקִין. וְהִלְכְתָא: חוֹלְקִין.
Mishna 1
MISHNA : Dans le cas d'un potier qui a apporté ses pots dans la cour d'un propriétaire sans autorisation et que l'animal du propriétaire a cassé les pots, le propriétaire est exempté. Si l’animal du propriétaire a été blessé par les casiers, le propriétaire des casiers est responsable. Mais si le potier les a amenés à l'intérieur avec autorisation, le propriétaire de la cour est responsable si son animal a causé des dommages aux pots.
מַתְנִי׳ הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – פָּטוּר. וְאִם הוּזְּקָה בָּהֶן – בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּיב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת – בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּיב.(משנה)
De même, si quelqu’un a apporté ses produits dans la cour du propriétaire sans autorisation et que l’animal du propriétaire les a mangés, le propriétaire est exonéré. Si son animal a été blessé par eux, par exemple s'il a glissé dessus, le propriétaire du produit est responsable. Mais s'il a introduit ses produits à l'intérieur avec autorisation, le propriétaire de la cour est responsable des dommages que leur a causés son animal.
הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – פָּטוּר. וְאִם הוּזְּקָה בָּהֶן – בַּעַל הַפֵּירוֹת חַיָּיב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת – בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּיב.
De même, si quelqu’un amenait son bœuf dans la cour du propriétaire sans
הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא
Rachi
ליתא לפרה - ותם אין משלם אלא מגופו ואמר ליה הב לי כולה פלגא הזיקא מולד דאיהו נמי אזקן בהדי פרה ורבא ס"ל דחד גופא הוא והוי כאחד מאבריה כדמפרש בסיפא דמילתיה משלם ליה מינה רבעא דנזקא ואידך רבעא מפסיד ואפי' שוה הולד כל פלגא נזקא:
משתלם כוליה חצי נזקא מולד - כי ליתא לפרה:
פרשא - דבר המופרש ממנה:
אין שמין - ארישא קאי שור שנגח את הפרה והפילה אין שמין כל אחד בפני עצמו שעולין דמי הנזק הרבה אבל שמין פרה מעוברת כמה היתה יפה תחילה וכמה היא שוה עכשיו אם מתה אם חיה:,מכחיש - מפסיד ולקמיה פריך אי דינא הוא לכחוש:
בקוטע יד עבדו של חבירו - אין שמין היד בפני עצמה לומר כמה אדם רוצה ליטול לקטוע יד עבד כזה דודאי הרואה עבדו שלם אין קוטע ידיו אלא בדמים מרובים אבל שמין עבד זה כמה הוא שוה עכשיו וכמה היה שוה תחלה:,המזיק שדה חבירו - קוצץ נטיעותיו או אכל ערוגה אחת אין שמין אותה לבדה אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה תחלה ומה פחתו דמיה בשביל ערוגה זו:
פטומא - מה ששמין אותה שהיתה יפה מפני שומנה הוי דבעל פרה דהא ולד מחמתיה לא אתי שומנה:,נפחא מאי - מה שהיתה יפה מפני נפחא למי ישלם:
Tossafot
ליתא לפרה משתלם רביע נזק כו' - לדברי רבא לא אתיא מתניתין כר"ע דכיון דשותפין נינהו הא אמרינן בהמניח (לעיל בבא קמא דף לד.) אם כיחש המזיק או שבח ברשותן דתרוייהו אלא כר' ישמעאל אתיא.:
מאי טעמא גופה היא - מדאמר רבא בפרק כל האסורין בתמורה (דף ל: ושם) ובסנהדרין בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פ. ושם) ולד הנרבעת והנוגחת אסור היא וולדה נגחו והיא וולדה נרבעו אין להוכיח דעובר ירך אמו הוא דהתם היינו טעמא שהולד עצמו נהנה מרביעה והיא וולדה נגחו ונרבעו אך משמעתין יש להוכיח כי ליתא לפרה להשתלם משתלם מן הולד ואם לאו ירך אמו למה משתלם מולד חלקו וחלק הפרה אטו שני שוורים תמים שהזיקו אם נאבד אחד מהן מי הוה משלם חלקו וחלק חבירו ותימה דרבא גופיה אית ליה בפרק בהמה המקשה (חולין דף עה.) השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי דמותר דארבע סימנין אכשר ביה רחמנא ואור"י דבכל מקום עובר ירך אמו הוא לבד לענין טריפה דכיון שיש לו חיות בפני עצמו ליכא למימר שנטרף עם אמו וכן הלכה דבכ"מ עובר ירך אמו הוא לבר מטריפה אע"ג דבפרק כל האסורין (תמורה דף ל: ושם) אמר רב הונא בר חנינא א"ר נחמן מחלוקת כשעיברו ולבסוף נרבעו דר"א סובר עובר ירך אמו הוא ורבנן סברי לאו ירך אמו הוא אע"פ שהולד עצמו נהנה ברביעה אין הלכה כן אלא כדאמר רבא אמר רב נחמן התם כשנרבעו ולבסוף עברו פליגי בזה וזה גורם אבל עברו ולבסוף נרבעו אסור ואותו לשון דרבא אמר רב נחמן הוא עיקר דמייתי לה בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מו:) גבי המשתחוה לקמה וכן משמע בתמורה בפרק כיצד מערימין (תמורה דף כה.) דמסיק אדר' יוחנן דאמר עובר לאו ירך אמו תיובתא דרבי יוחנן תיובתא אע"ג דאמר בתר הכי לימא תנאי היא כן דרך הגמ' כשאין הדבר עיקר אומר תיובתא אע"ג שיכול למצוא תנאי דפליגי כדאשכחן בהניזקין (גיטין דף נג:) דמסיק תיובתא דמאן דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק ובתר הכי קאמר לימא תנאי היא ואע"ג דבפרק הערל (יבמות דף עח. ושם.) מייתי מילתיה דר' יוחנן דתמורה ופריך עלה הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה כו' ודחיק לשנויי שאני עובר כו' לא משום שהיה מילתיה דרבי יוחנן עיקר אלא משום דבעי לאוקמי מילתיה דרבא דנכרית כו' לדברי הכל [דהא] רבא גופיה אית ליה הכא עובר ירך אמו:,מאי טעמא פירשא בעלמא הוא - והא דאמר באילו טריפות (חולין דף נח. ושם) גבי פלוגתא דר"א ורבי יהושע בולד טריפה הכל מודים בביצת טריפה שהיא אסורה מאי טעמא כיון דאגידה בגופה כגופה דמיא היינו דוקא אותם שמעורות בגידין שנמצאו אדומות במעי תרנגולת חשיב כגוף התרנגולת ולכך אין גובה מביצתה דמי יימר שהיו מעורות בשעה שהזיקה התרנגולת ואפילו לסומכוס לכל הפחות מאותה דמתיילדא האידנא אין גובה דמאתמול גמרה לה אבל לענין טריפה אסורה דשמא בשעה שנטרפה היתה מחוברת ואפילו אותם שנולדו מיד אחר שנטרפה אסורה מגזירה דרבנן כמו שאסרו ביצה דתרנגולת נבילה דתנן במסכת עדיות (פ"ה מ"א) דב"ה אוסרין ונראה דטעם דביצת תרנגולת נבילה אסורה אטו ביצת טריפה שהגדילה באיסור אע"פ שהיא גמורה.:
וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו כו' - וא"ת אמאי לא קאמר נמי וכן אתה מוצא בשומת דמי ולדות דתנן במתני' לקמן (בבא קמא ד' מח:) ששמין אותה כמה היתה שוה האשה עד שלא ילדה מחמת ולדות וכמה היא יפה משילדה ואין שמין דמי ולדות בפני עצמן שהיה נכחש מזיק ביותר אלא שמין הכל ביחד ורשב"ג לא נחלק על רבנן אלא בזה שאם שמין כך פטור המזיק שהאשה משבחת יותר לאחר לידה אבל לא בא לחלוק לומר שישומו הולדות בפני עצמם כי בזה לא נתן טעם למה יחלוק בכך אלא לרשב"ג שמין ולדות אגב אשה כמה שוה אשה מעוברת למכור גופה בלא ולדות פחות מלמכור הכל ביחד ונראה לר"י דבין לרבנן ובין לרשב"ג שמין ולדות בפני עצמם ולא אגב האשה משום דכיון דגוף האשה לאו ממון בעלים הוא וגם לענין שאר תשלומי חבלות אינו שלו אינו ראוי לשום ולדות אגב האשה כמו ולד אגב פרה ומתני' לא איירי כלל בשומת הולד אלא בשומת שבח ולדות ולכך לא מייתי הכא ראיה מדמי ולדות וכן משמע דמתניתין לא איירי בשומת ולד כלל למאן דמפרש מילתיה דרשב"ג וכי אשה משבחת יותר קודם שתלד מלאחר שתלד והא ודאי סברא גדולה הוא שדמיה עם הולדות מרובין מדמיה שלאחר לידה אלא ודאי לא דברו רבנן ורשב"ג אלא בשומת שבח ולדות אבל ולדות שמין לכ"ע בפני עצמם וה"פ דמתניתין כיצד משלם דמי ולדות ולא תימא דמי ולדות לבדן אלא שמין את האשה כו' ומוסיפין הדמים הללו על דמי הולדות ודמי ולדות גופייהו לא אצטריך לפרש מידי והא דמקשה בגמרא האי דמי ולדות שבח ולדות הוא לאו משום דבכלל שומת האשה דמתניתין ליהוי דמי ולדות אלא להיות נתוסף על דמי ולדות הוא דקתני לה במתניתין כדפרישית וכי משני כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כו' היינו פי' שבח ולדות אבל דמי ולדות א"צ לפרשו:
אי דינא הוא ליכחוש מזיק כו' - סובר המקשה כיון שפרה וולד שני גופין הן שמין ולד בפני עצמו ולא דמי לקוטע יד עבד שכל העבד גוף אחד וכן כל השדה שהיא הכל של ניזק כגוף אחד דמי ולהכי מקשה אי דינא הוא כאשר נראה מתוך הסברא לפי שהן שני גופין לכחוש מזיק ומשני הא נמי כגוף אחד דמי דאמר ליה פרה מעוברת כו':
נפחא מאי רב פפא אמר לבעל הפרה - ולא דמי לשבח ולדות דהוי כולה לבעל לרבנן ולרשב"ג חולקין דהכא כיון שבעל הפרה יכול למכור פרתו בלא ולד נמצא כשמפסידו מפסיד כל מה שדמיה נפחת אבל אשה דאינה יכולה למכור אותו שבח אין ליפות כחה בשבח ולדות אע"ג דבשאר נזקין גופה יש לה אע"פ שאין יכולה למכור עצמה מטעם זה יפה כח בעל הפרה בנפחא מכח האשה בין לרבנן בין לרשב"ג וכן למ"ד דבנפחא חולקין יפה מטעם זה כח בעל הפרה בנפחא מכח האשה בשבח ולדות לרבנן:
הקדר שהכניס קדרותיו כו' - הנך תלתא בבי צריכי ולא זו אף זו קתני דאי תנא קדירות הוה אמינא ברשות חייב לפי שנוחות לישבר ובסתמא קבל עליה נטירותא אבל פירות לא ואי תנא פירות שנוחות להתקלקל אבל בהמה לא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.