Guémara
La Guemara demande : mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta : si un chien ou un chevreau a sauté — qu'ils aient sauté de haut en bas ou de bas en haut — leurs propriétaires sont exemptés de toute responsabilité ? Rav Pappa l'a interprétée ainsi : leurs manières de se déplacer différaient de la manière typique de leur espèce. Le chien se déplaçait en bondissant [bizkira], tandis que le chevreau se déplaçait en grimpant [bisrikha]. La Guemara demande : si tel est le cas, pourquoi les propriétaires sont-ils exemptés de responsabilité ? Ils ont quand même causé un dommage. La Guemara répond : la baraïta ne veut pas dire qu'ils sont totalement exemptés, mais qu'ils sont exemptés de payer l'intégralité du dommage ; ils sont toutefois responsables de payer la moitié du dommage, comme l'est la halakha dans tout cas de dommage causé par un comportement atypique — de tels actes étant classés comme Goring [Keren].
וְהָתַנְיָא: הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁדִּילְּגוּ; בֵּין מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה – פְּטוּרִין! תַּרְגְּמַאּ רַב פָּפָּא: דְּאָפֵיךְ מֵיפָךְ – כַּלְבָּא בִּזְקִירָא וְגַדְיָא בִּסְרִיכָא. אִי הָכִי, אַמַּאי פְּטוּרִים? פָּטוּר מִנֶּזֶק שָׁלֵם, וְחַיָּיבִין בַּחֲצִי נֶזֶק.
§ La michna enseigne : concernant un chien qui a pris un gâteau cuit directement sur des braises ardentes, est allé vers un tas de grain pour le manger, a mangé le gâteau et en même temps a enflammé le tas de grain avec un charbon qu'il avait emporté avec le gâteau, le propriétaire du chien doit payer l'intégralité du dommage pour le gâteau, et il doit payer la moitié du dommage pour le tas de grain.
הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל.
Concernant le dommage causé par un feu qu'une personne a allumé et qui s'est propagé ailleurs qu'à l'endroit où il a été allumé, la Guemara cite une dispute entre amoraïm : il fut énoncé — Rabbi Yohanan dit : sa responsabilité pour le dommage causé par son feu tient à sa ressemblance avec ses flèches, c'est-à-dire que le dommage causé par un feu ailleurs qu'à l'endroit où il a été allumé est comparable au dommage causé par une flèche tirée vers une cible lointaine. Et Reish Lakish dit : sa responsabilité pour le dommage causé par son feu tient à sa ressemblance avec sa propriété ; il est responsable de ce dommage comme il l'est de tout dommage causé ailleurs par l'un de ses biens, par exemple l'un de ses animaux.
אִתְּמַר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אִשּׁוֹ – מִשּׁוּם חִצָּיו. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אִשּׁוֹ – מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ.
La Guemara demande : et quelle est la raison pour laquelle Reish Lakish n'a pas énoncé son avis conformément à celui de Rabbi Yohanan ? La Guemara répond : il pourrait te dire que le feu n'est pas comparable à une flèche, car une flèche avance par la force directe de celui qui la lance, tandis que ce feu n'avance pas par sa force directe, mais requiert un vent pour le porter de l'endroit où il a été allumé à l'endroit du dommage. La Guemara demande sur l'autre avis : et quelle est la raison pour laquelle Rabbi Yohanan n'a pas énoncé son avis conformément à celui de Reish Lakish ? La Guemara répond : il pourrait te dire que le feu de quelqu'un n'est pas comparable à sa propriété, car la propriété est une substance tangible, tandis que ce feu n'est pas une substance tangible.
וְרֵישׁ לָקִישׁ – מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן? אָמַר לָךְ: חִצָּיו – מִכֹּחוֹ קָאָזְלִי, הַאי – לָא מִכֹּחוֹ קָאָזֵיל. וְרַבִּי יוֹחָנָן – מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ? אָמַר לָךְ: מָמוֹנָא – אִית בֵּיהּ מַמָּשָׁא, הָא – לֵית בֵּיהּ מַמָּשָׁא.
La Guemara tente de trancher la dispute : nous avons appris dans la michna : concernant un chien qui a pris un gâteau cuit directement sur des braises ardentes… le propriétaire du chien doit payer l'intégralité du dommage pour le gâteau, et la moitié pour le tas de grain. Soit, selon celui qui dit que la responsabilité pour le dommage causé par son feu tient à la ressemblance avec ses flèches — ce feu est comparable aux flèches du chien, et il doit donc payer la moitié du dommage causé par la force du chien, comme dans un cas de cailloux [tzrorot].
תְּנַן: הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו – חִצָּיו דְּכֶלֶב הוּא;
Mais selon celui qui dit que la responsabilité pour le dommage causé par son feu tient à la ressemblance avec sa propriété — ce feu n'est pas la propriété du propriétaire du chien ; c'est plutôt la propriété du propriétaire du gâteau. Pourquoi le propriétaire du chien est-il responsable ?
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: אִשּׁוֹ מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ – הַאי אֵשׁ, לָאו מָמוֹנוֹ דְּבַעַל כֶּלֶב הוּא!
La Guemara répond : Reish Lakish pourrait te dire : de quoi traitons-nous ici ? D'un cas où le chien a pris le charbon et n'a pas posé le gâteau sur le tas, mais l'a plutôt jeté sur le tas. La décision de la michna est : pour le gâteau que le chien a mangé, le propriétaire doit payer l'intégralité du dommage ; et pour l'endroit précis du tas de grain endommagé par le jet du charbon, le propriétaire doit payer la moitié du dommage, comme dans un cas de cailloux. Et pour le tas de grain dans son ensemble, il est exempt, car sa responsabilité pour le dommage causé par la propagation du feu tient à la ressemblance avec sa propriété — et dans ce cas ce n'était pas sa propriété.
אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּאַדְּיֵיהּ אַדּוֹיֵי; דְּעַל חֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל מָקוֹם גַּחֶלֶת מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, וְעַל גָּדִישׁ כּוּלֵּהּ פָּטוּר.
Mais Rabbi Yohanan peut expliquer la michna de manière plus directe. Il s'agit d'un cas où le chien a posé le gâteau avec le charbon directement sur le tas de grain pour manger le gâteau. En conséquence, le propriétaire du chien doit payer l'intégralité du dommage pour le gâteau et pour l'endroit précis où le charbon a été déposé — car ces cas de dommage ont été causés directement par le chien. Et pour le reste du tas de grain, il doit payer la moitié du dommage, car selon l'avis de Rabbi Yohanan on est responsable du dommage causé par le feu en raison de la ressemblance avec des flèches tirées par sa force. Le dommage au reste du tas de grain est un résultat indirect de la force du chien, et sa responsabilité suit donc les halakhot des cailloux.
וְרַבִּי יוֹחָנָן – דְּאַנְּחַהּ אַנּוֹחֵי; עַל חֲרָרָה וְעַל מְקוֹם גַּחֶלֶת מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
La Guemara propose : viens entendre une preuve à partir d'une michna (62b) : dans le cas d'un chameau chargé de lin qui passait dans le domaine public, et dont le lin s'étendait dans une boutique en bordure du domaine public, et le lin prit feu à partir d'une lampe dans la boutique appartenant au boutiquier, et par suite le chameau mit le feu au bâtiment avec tout son contenu, le propriétaire du chameau est responsable du dommage. Mais si le boutiquier avait placé sa lampe dehors dans le domaine public, provoquant ainsi l'inflammation du lin sur le chameau et par conséquent l'incendie du bâtiment, le boutiquier est responsable. Rabbi Yehouda dit : dans le cas où la lampe placée dehors était une lampe de Hanukkah, le boutiquier est exempt de responsabilité, car il y a une mitsva de placer une lampe de Hanukkah à l'extérieur.
תָּא שְׁמַע: גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; נִכְנְסָה פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת (וְדָלְקוּ), [וְדָלְקָה] בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְווֹנִי, וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה – בַּעַל גָּמָל חַיָּיב. הִנִּיחַ חֶנְווֹנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ – חֶנְווֹנִי חַיָּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵר חֲנוּכָּה – פָּטוּר.
Soit, selon celui qui dit que la responsabilité pour le dommage causé par son feu tient à la ressemblance avec ses flèches — le feu dans la boutique est comparable aux flèches du chameau, et c'est pourquoi le propriétaire du chameau est responsable. Mais selon celui qui dit que la responsabilité tient à la ressemblance avec sa propriété — ce feu n'est pas la propriété du propriétaire du chameau. La Guemara répond : Reish Lakish pourrait te dire : de quoi traitons-nous ici ? D'un cas où le chameau déplaçait le lin enflammé et a enflammé l'ensemble du bâtiment, allumant un endroit après l'autre. Le feu n'avait pas besoin de se propager, car le chameau a directement mis le bâtiment en feu en chacun de ces endroits — ce cas est donc comparable à celui d'un chien qui déplaçait le charbon d'un endroit à l'autre.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו – חִצָּיו דְּגָמָל הוּא. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ – הַאי אֵשׁ, לָאו מָמוֹנָא דְּבַעַל גָּמָל הוּא! אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּמְסַכְסֶכֶת כׇּל הַבִּירָה כּוּלָּהּ.
La Guemara demande : si tel est le cas, dis la clause suivante de la michna : si le boutiquier a placé sa lampe dehors, le boutiquier est responsable. Et si le cas est celui où le chameau a enflammé l'ensemble du bâtiment, endroit par endroit, pourquoi le boutiquier est-il responsable ? Son feu ne s'est pas propagé dans le bâtiment — c'est le chameau qui l'a déplacé d'un endroit à l'autre. La Guemara répond : le cas est celui où le chameau ne s'est pas déplacé, mais est resté immobile ; mais comme il y avait une charge de lin extrêmement importante sur son dos, une fois qu'elle a pris feu, elle a enflammé l'ensemble du bâtiment simultanément.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: אִם הִנִּיחַ חֶנְווֹנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ – חֶנְווֹנִי חַיָּיב. וְאִי בִּמְסַכְסֶכֶת – אַמַּאי חַיָּיב? בְּשֶׁעָמְדָה.
La Guemara demande : s'il est resté sans bouger de place mais a déplacé la charge sur son dos et a ainsi enflammé l'ensemble du bâtiment, à plus forte raison le boutiquier devrait être exempt de toute responsabilité et le propriétaire du chameau responsable — car c'était sa responsabilité d'éloigner le chameau de là. Rav Huna bar Manoah dit au nom de Rav Ika : de quoi traitons-nous ici ? D'un cas où le chameau s'est arrêté pour uriner et, ce faisant, a mis le bâtiment en feu ; dans ce cas, l'incident est considéré comme un accident, car le propriétaire n'aurait pas pu déplacer le chameau sur place.
עָמְדָה וְסִכְסְכָה – כׇּל שֶׁכֵּן דְּחֶנְווֹנִי פָּטוּר וּבַעַל גָּמָל חַיָּיב! אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אִיקָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁעָמְדָה לְהַטִּיל מֵימֶיהָ;
Rachi
בזקירא - קפיצה:,סריכא - שנועץ צפרניו בכותל שאין דרכו בכך ומשונים הן:
אשו - השולח את הבערה:,משום חציו - חייבו הכתוב דאיהו קעביד דהוי כזורק חץ:,משום ממונו - כשורו ובורו שהזיקו וקס"ד דאיכא בינייהו כגון שהדליק בגחלת שאינו שלו דלרבי יוחנן חייב דחציו הן ולר"ל פטור דלאו ממונו הוא:
האי לאו מכחו - דאש מאליה הולכת ודולקת למרחוק:,הא לית ביה ממשא - דשלהבת היא המזקת דאין לה ממש הלכך כי חייביה רחמנא משום חציו הוא דחייביה:
חציו דכלב הן - דהוה ליה צרורות הלכך משלם ח"נ ואדם המדליק מש"ה חייב נ"ש שאין דין צרורות באדם:
לאו ממונו דבעל כלב הוא - אלא דבעל חררה:
דאדייה אדויי - שזרקו:,משלם חצי נזק - דצרורות הן והכלב עשאן. לישנא אחרינא דמשונה הוא:,ועל גדיש כוליה פטור - דאשו משום ממונו והאי לאו ממונו הוא וצרורות ליכא למימר דהא ממקום גחלת ואילך דלקה אש מאליו ומשום הכי אוקמה בדאדייה אדויי דאי אנחה עם החררה כי אורחיה לא מצי למיתני ח"נ אמידי דאמקום גחלת חייב נזק שלם דאורחיה הוא ליטול חררה עם הגחלת:,ועל מקום גחלת - מקום שנפלה גחלת שם:
ור' יוחנן - דאמר אשו משום חציו מוקים לה בדאנחה כי אורחיה דעל חררה נ"ש דשן היא ואמקום גחלת נ"ש דאורחיה היא ובידים עבד:,ואגדיש כוליה ח"נ - דחציו דכלב הוא והיינו צרורות:
בירה - בית גדול:,בנר חנוכה פטור - שמצוה להניחה ברה"ר לפרסומי ניסא:
לאו ממונו דבעל גמל הוא - אלא דחנווני:,במסכסכת את כל הבירה - שהגמל עובר בפני כל הבירה ומסכסכו דהא ודאי הוי כולו כמקום גחלת אבל בעלמא שהאש הולכת מאליה לאו חציו הן:,מסכסכת - מדלקת:
בשעמדה - עמד הגמל במקומו וסכסך את כל הבירה שהיתה חבילתו גדולה כנגד כל הבירה והגמרא לא שבק לאסוקי למילתיה ופרכיה:
כל שכן - שהיה לו למהר ולנהגה שלא תסכסך:,בעמדה להטיל מימיה - דאנוס הוא וסכסכה:
Tossafot
והתניא הכלב - אמתניתין הו"מ למפרך אלא נטר עד דמייתי ברייתא ופריך אתרוייהו:,דאפיך מיפך - וא"ת למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס [חייב] לחייב נ"ש דתחילתו בפשיעה דאורחיה וסופו באונס דלאו אורחיה וי"ל דלא אמר משום דתחילתו בפשיעה לגבי רגל לחייב נ"ש לגבי קרן דאפילו פושע גמור לענין קרן לא חייבתו תורה אלא חצי נזק דאי לאו הכי ארי שנכנס לחצר הניזק וטרף ואכל לחייב נ"ש דתחילתו בפשיעה לענין דריסה וכן כל קרן בחצר הניזק תחילתו בפשיעה לענין שן ורגל:,גדיא בסריכא - שנועץ צפרניו בארץ וקופץ כמו הכלב ולא דמי לסרוכי וסליק שנסרך בחבית עד שמגיע ללפת:
אשו משום חציו - לא שיבעיר בעצמו האש אלא כל מקום שפשע ולא שמר גחלתו חציו נינהו:,אשו משום ממונו. כלומר חיוב ממונו יש בו ולא שיהא האש שלו דאפילו הדליק באש של אחר חייב כדאשכחן בפ' הכונס (לקמן בבא קמא דף נו.) בכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה ומטיא ברוח מצויה וגבי גץ שיצא מתחת הפטיש אע"ג דמסתמא מפקיר ליה ועוד דאין לך אדם שיתחייב בדליקה שיפקיר הגחלים וידליק גדיש של חבירו ולא כפ"ה דפי' דאיכא בינייהו דאדליק בגחלת שאין שלו:
רבי יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל - אע"ג דדריש טעמא דר' יוחנן מקראי הוה ליה לאוקמי קרא לדרשה אחריתי דסברא כריש לקיש א"נ קס"ד השתא דמאן דאית ליה משום חציו לית ליה משום ממונו וקבעי היכא דכלו לו חציו אמאי לא מחייב משום ממונו:,ממונו אית ביה ממשא - אע"ג דבור לית ביה ממשא שחייבה תורה להבלו ולא לחבטו מ"מ ממונו כעין חציו שדרכו לילך ולהזיק אית ביה ממשות א"נ בור נמי חשיב אית ביה ממשא דע"י כריית הבור משתנה ממשות של קרקע ונעשה חלל אבל מקום הילוך שלהבת אינו משתנה ממשותו אלא שנעשה דולק ושורף וא"ת ממונו נמי לית ביה ממשא כגון צרורות ברוח שבכנפיהם בריש פירקין דאיכא לסומכוס נ"ש וי"ל דמ"מ גוף הממון שפשע בו אית ביה ממשא שיש לו לשמור ממונו שלא יזיק לא ברוח ולא בשום דבר ואין שום ממון שלא יהא בו ממשא במה שפשע אבל יש חץ שאין בו ממשות כגון שיבר כלי ברוח פיו ויש אש שאין בו ממשות כגון שלהבת בלא גחלת כדאמרינן בסוף ביצה (דף לט.) הילכך דמו להדדי שאין בשניהם ממשות בהמזיק שפשע בו רק בגוף האדם:
לאו ממונו דבעל כלב הוא - דהוא לא הדליקו ועל אש של כלבו לא חייבתו תורה ואע"ג דלגבי בור אצטריך מיעוט איש בור ולא שור בור כדאמרינן בשור שנגח את הפרה (לקמן בבא קמא דף מח. ושם) תרי איש כתיב מ"מ פשוט ליה לגמרא משום [איזה] דרשא דפטור על אש בהמתו דג' אבות נאמרו בשור ולא יותר:
דאדייה אדויי - הו"מ לאוקמי באנח אנוחי ע"י שינוי כדאמרינן בריש פירקין: ,ורבי יוחנן בדאנחה אנוחי לא מצי למימר באדייה : אדויי ועל כל הגדיש ח"נ דאי כח כחו לאו ככחו דמי הוי על כל שאר הגדיש פטור:
ועל הגדיש ח"נ - ואע"ג דלגבי שולח בעירה לא מחייב עד דמסר לו שלהבת לר"ל ולר' יוחנן עד דמסר לו גווזא פעמים שיש גחלת הרבה בחררה דהויא כמו מסר לו גווזא לר"י ושלהבת לר"ל:
במסכסכת כל הבירה כולה - דהוי כולה מקום גחלת:
ואי במסכסכת אמאי חייב - חנווני הכל גם בעל הגמל יתחייב עמו כיון שגם הוא פושע בסכסוך אבל אי בלא מסכסכת ניחא ליה דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיהא נר מבחוץ אבל כיון דאוקמיה במסכסכת אי אפשר שלא יראה הדליקה כיון שדולקת כל כך שמסכסכת כל הבירה דרך הילוכה והיה לו להרחיק ולמונעה מלהיות הולכת ומסכסכת אבל אין לפרש אמאי חייב חנווני בעל הגמל יתחייב הכל דהא לקמן (בבא קמא דף כג.) פריך וליחייב בעל הגחלת ואע"פ שבעל הכלב פשע גם בעל הגחלת יש לו להתחייב שלא שמר גחלתו ומשני כשעמדה כלומר לאו במסכסכת דרך הילוכה אלא בעמדה במקום אחד והרבה כל כך במשאוי שמסכסכת כל הבירה בעמידה ופריך דכ"ש חנווני פטור לאו פטור לגמרי אלא כלומר פטור מחלקו של בעל הגמל דיותר מסכסכת בעמידה משאילו היתה הולכת ועוברת בלי עיכוב ומשני כשעמדה להטיל מימיה דאנוס הוא בעמידה זו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.