בבא קמא קי״ט במסכת בבא קמאבבא קמא קי״ט ב
גמרא ולא יטיל בו יותר משלשה חובין, ולא יסרוק הבגד לשתיו אלא לערבו. ומשויהו לארכו, אבל לא לרחבו. ואם בא להשוותו עד טפח – רשאי. אמר מר: שני חוטין. והאנן תנן: שלש! לא קשיא; הא באלימי, והא בקטיני. ולא יסרוק הבגד לשתיו, אלא לערבו. והתניא איפכא! לא קשיא; הא בגלימא, הא בסרבלא. ולא יטיל בו יותר משלשה חובין. בעי רבי ירמיה: אמטויי ואתויי חד, או דלמא אמטויי ואתויי תרי? תיקו. ומשויהו לארכו אבל לא לרחבו. והתניא איפכא! לא קשיא; הא בגלימא, הא בהמיוני. תנו רבנן: אין לוקחין מן הסורק מוכין, מפני שאינו שלו. ובמקום שנהגו להיות שלו – לוקחין. ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין. מאי טעמא? קננהו בשינוי. תנו רבנן: אין לוקחין מגרדי לא אירין, ולא נירין, ולא פונקלין, ולא שיורי פקיעיות. אבל לוקחין מהן בגד מנומר, ערב, ושתי, טווי, ואריג. אמרי: השתא טווי שקלי, ארוג מבעיא? מאי ״אריג״ – תיכי. תנו רבנן: אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמות ולא תלושים של צמר, אבל לוקחין מהן בגד צבוע, טווי, בגדים. השתא טווי שקיל, בגדים מיבעיא? מאי ״בגדים״ – נמטי. תנו רבנן: הנותן עורות לעבדן; הקיצועין והתלושין – הרי אלו של בעל הבית, והעולה ומשטף במים – הרי אלו שלו. אם היה שחור [וכו׳]. אמר רב יהודה: קצרא שמיה, וקצרא שקיל ליה. אמר רב יהודה: הכל עולין למנין תכלת; ויצחק ברי קפיד עלייהו. החייט ששייר (מן) [את] החוט כו׳. וכמה לתפור? אמר רב אסי: מלא מחט חוץ למחט. איבעיא להו: מלא מחט, וחוץ למחט כמלא מחט; או דלמא מלא מחט, וחוץ למחט משהו? תא שמע, דתניא: החייט ששייר את החוט פחות מכדי לתפור בו, ומטלית שהיא פחותה משלש על שלש – בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן, הרי אלו של בעל הבית; אין בעל הבית מקפיד עליהן, הרי אלו שלו. אי אמרת בשלמא מלא מחט, וחוץ למחט כמלא מחט – פחות מכאן חזי לסיכתא; אלא אי אמרת מלא מחט, וחוץ למחט משהו – פחות מכאן למאי חזי? אלא שמע מינה: מלא מחט, וחוץ למחט כמלא מחט. שמע מינה. מה שהחרש כו׳. ורמינהי: מה שהחרש מוציא במעצד, והנפסק במגירה – הרי אלו של בעל הבית; והיוצא מתחת מקדח ומתחת רהיטני, והנגרר במגירה – הרי אלו שלו! אמר רבא: באתרא דתנא דידן איכא תרתי חציני, לרבתי קרי לה ״כשיל״, ולזוטרתי קרי לה ״מעצד״. באתרא דתנא ברא חד הוא דאיכא, וקרו לה ״מעצד״. ואם היה עושה אצל כו׳. תנו רבנן: מסתתי אבנים – אין בהם משום גזל. מפסגי אילנות, מפסגי גפנים, מנקפי היגי, מנכשי זרעים ועודרי ירקות – בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם, יש בהן משום גזל; אין בעל הבית מקפיד עליהן, הרי אלו שלו. אמר רב יהודה: כשות וחזיז – אין בהם משום גזל. באתרא דקפדי – יש בהן משום גזל. אמר רבינא: ומתא מחסיא – אתרא דקפדי הוא. הדרן עלך הגוזל בתרא וסליקא לה מסכת בבא קמא