Guémara
Et Shmouel a dit: Même si le vin se dégrade peu de temps après l'achat, le vendeur n'en assume pas la responsabilité, car le vin est agité lorsqu'il est porté sur les épaules de son nouveau propriétaire, ce qui le fait s'aigrir rapidement.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: חַמְרָא – אַכַּתְפָּא דְּמָארֵיהּ שָׁוַואר.
Rav Yosef a statué dans une affaire réelle conformément à l'opinion de Rav, dans laquelle la bière s'est gâtée peu de temps après sa vente, et conformément à l'opinion de Chmouel dans une affaire similaire impliquant le vin. Et la halakha est conforme à l’opinion de Chmouel.
עֲבַד רַב יוֹסֵף עוֹבָדָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב בְּשִׁיכְרָא, וּכְווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּחַמְרָא. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.
§ Les Sages ont enseigné dans une baraïta: Que l'on boive de la bière aux dattes, ou de la bière d'orge, ou une boisson faite à partir du marc de vin trempé dans l'eau, connue sous le nom de tamad, on récite sur eux la bénédiction: Par la parole de qui toutes choses ont été créées. Les Aherim disent: Sur le vin fait à partir de marc qui a le goût du vin, on récite la bénédiction: Qui crée le fruit de la vigne. Rabba et Rav Yosef disent tous deux: La halakha n’est pas conforme à l’opinion d’Aherim.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד שֵׁכַר תְּמָרִים, וְאֶחָד שֵׁכַר שְׂעוֹרִים, וְאֶחָד שִׁמְרֵי יַיִן – מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: שְׁמָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טַעַם יַיִן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן״. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים.
Rava a dit: Selon l'opinion de toutes les personnes mentionnées dans la baraïta, si l'on verse trois cruches d'eau sur du marc de raisin et qu'ensuite, après avoir retiré le marc, le volume de la boisson obtenue atteint quatre cruches, alors cette boisson est considérée comme du vin. Évidemment, un quart de la boisson obtenue provient du jus contenu dans le marc, qui est du vin pur, et c'est une proportion suffisante pour que la boisson dans son ensemble soit considérée comme du vin. La Guemara interrompt les commentaires de Rava: Avec cette déclaration, Rava se conforme à son raisonnement standard, comme Rava l'a dit: Tout vin qui ne contient pas trois parts d'eau pour une part de vin pur n'est pas considéré comme du vin, car il est excessivement fort.
אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, רְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא אַרְבְּעָה – חַמְרָא הוּא. רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: כֹּל חַמְרָא דְּלָא דָרֵי עַל חַד תְּלָת מַיָּא – לָאו חַמְרָא הוּא.
Rava poursuit: Si l'on verse trois cruches d'eau sur du marc et que le volume de la boisson obtenue atteint quand même trois cruches, alors ce n'est rien, c'est-à-dire qu'il n'est pas considéré comme du vin. Lorsque les tanna'im dans la baraïta ne sont pas d'accord, c'est dans le cas où l'on a versé trois cruches d'eau sur le marc et le volume de la boisson résultante est arrivé à trois cruches et demie, comme les rabbins, c'est-à-dire le premier tanna, soutiennent que trois cruches d'eau ont été absorbées dans le marc et ensuite les trois mêmes cruches d'eau se sont infiltrées hors du marc; il reste donc un demi-pot de la boisson résultante qui était à l'origine du vin pur contenu dans le marc. Mais un demi-pot de vin pur mélangé à six demi-pots d'eau n'est rien, c'est-à-dire que le mélange est trop faible pour être considéré comme du vin.
רְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא תְּלָתָא, וְלָא כְּלוּם הוּא. כִּי פְּלִיגִי, דִּרְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא תְּלָתָא וּפַלְגָא – דְּרַבָּנַן סָבְרִי: תְּלָתָא עָיֵיל תְּלָתָא נָפֵיק, פָּשׁ לֵיהּ פַּלְגָא – וּפַלְגָא בְּשִׁיתָּא פַּלְגֵי מַיָּא, וְלָא כְּלוּם הוּא;
Et Aḥerim soutient que trois cruches d'eau ont été absorbées dans le marc mais que seulement deux cruches et demie d'eau ont coulé du marc, car une cruche d'eau a remplacé la cruche de vin pur contenue dans le marc. Par conséquent, il reste une cruche de la boisson obtenue, qui est du vin pur précédemment contenu dans le marc. Et une cruche de vin pur mélangée à deux cruches et demie d'eau est considérée comme du vin à part entière.
וַאֲחֵרִים סָבְרִי: תְּלָתָא עוּל, תְּרֵין וּפַלְגָא נָפֵיק, פָּשׁ לֵיהּ כּוּזָא; וְכוּזָא בִּתְרֵי וּפַלְגָא חַמְרָא, מְעַלְּיָא הוּא.
La Guemara demande: Et lorsque le volume de la boisson obtenue est supérieur à la quantité d'eau versée sur le marc, les Sages sont-ils parfois en désaccord? Mais n’avons-nous pas appris dans une mishna (Ma’asrot 5:6):
וּבְיוֹתֵר מִכְּדֵי מִדָּתוֹ, מִי פְּלִיגִי?! וְהָא תְּנַן:
Tossafot
ושמואל אמר חמרא אכתפיה דגברא שוואר. פירש [ר"ש] דחמרא מזליה דגברא גרים דסבירא ליה כר' חייא בר יוסף דלקמן ולכך אינו ברשות מוכר ואין נראה חדא דהוה ליה למינקט האי לישנא דלקמן דחמרא מזליה דגברא גרים ועוד כי אמר לקמן ופליגא דר' חייא בר יוסף ה"ל למימר ופליגא דשמואל ועוד דאין סברא שיגרום מזלי' דגברא שימהר להחמיץ תוך ג' דלעולם אין היין מחמיץ אלא לאחר ג' ועוד הקשה ר"י דר' יוחנן קאמר לעיל ג' ימים הראשונים ודאי יין ודלמא מזליה דגברא גרים והחמיץ מיד ונראה לפרש לר"ת חמרא אכתפיה דגברא שוואר כלומר היין כיון שנשאו בכתפים נתקלקל על ידי שנענע ומיהר להחמיץ וא"ת ור' יוסי בר חנינא דאמר לקמן דבקנקנים דמוכר מצי א"ל הא חמרך והא קנקנך והיכי מצי א"ל הכי דלמא נתקלקל על ידי שניענע ולמה ישלם המוכר וי"ל דלקמן מוקי לה בדא"ל למקפה דכיון דא"ל הכי יש לו להתקיים אפי' כשמנענעו ואפילו אחר ג' א"נ י"ל דלקמן כיון שהוא לאחר ג' יותר יש לנו לתלות שנתחמץ כדרכו ממה שהנענוע גרם אבל תוך ג' יש לנו לומר שהנענוע גרם מדנימא ליה לא טעימיה שפיר אבל ק"ק אמאי לא הוי ברשות מוכר דהא אדעתא דהכי זבן לוקח מיניה להוציא משם ולטלטלו ולפי' ר"ש קשה דבשיכרא עבד עובדא כוותיה דרב והא לא קאמר שמואל אלא כיון דמזליה דגברא גרם ולא שייך אלא ביין כדכתיב היין בוגד וגו':
אחד שכר תמרים כו' מברך שהכל. לאו דוקא שכר תמרים אלא אפי' דבש תמרים מברך עליו שהכל מ"ט כדאמר בכיצד מברכין (ברכות דף לח.) אמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברך עליו שהכל מ"ט זיעה בעלמא הוא והיוצא מן הפירות קרי זיעה ולא כמו שפי' בהלכות גדולות דהיינו דוקא התם דתרו לה במיא אבל דייב מן תמרי מברך עליו בורא פרי העץ דהא קאמר מר בר רב אשי דזיעה בעלמא הוא והיוצא מן הפירות קרי זיעה ואפי' היוצא מן הזיתים וענבים הוי זיעה בעלמא אי לא דמפיק בהעור והרוטב (חולין דף קכ:) שסופג את הארבעים על היוצא מהן ועוד דמייתי עלה ברייתא דתרומה דקאמר כמאן כי האי תנא דתניא דבש תמרים ויין תפוחים כו' חייב קרן וחומש דברי ר"א ור' יהושע פוטר וטעמא י"ל דלא אישתני לעילויא כשנעשה דבש:,ואחד שכר שעורים. דלא אישתני לעילויא דאית ליה עילויא אחרינא בפת ועוד דמי יימר דשערי עיקר דלמא מיא עיקר:,אין הלכה כאחרים. אומר ר"ת דאותו יין שעושין מן החרצנים אפי' אית ביה טעם יין כיון דלא רמא תלתא ואתא ארבעה מברכין עליו שהכל וליכא למימר דפורצני עדיף משל שמרים דהא אמר בריש אלו עוברין (פסחים דף מב:) ותמד לאו בר עשורי הוא והתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא עליו כדי מדתו פטור ור' יהודה מחייב ומשני הא בדרווקי הא בפורצני פירוש ההיא דפורצני גרוע מדרווקי דהיינו של שמרים הוא חשוב ובר עשורי הוא דאין לפרש איפכא דפורצני חשוב וההיא דהמתמד איירי בדפורצני דא"כ מאי פריך לקמן וביותר מכדי מדתו מי פליגי והתנן המתמד ומאי קושיא שאני תמד דפורצני דחשיב אלא ודאי של שמרים חשיב יותר ואפ"ה מברכים עליו שהכל כיון דלא רמא תלתא ואייתי ארבע כל שכן דפורצני:
כל חמרא דלא דארי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא. והכי אמר בריש המוציא יין (שבת דף עו: ושם) כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית וקשה דאמר בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז. ושם) אל יחסר המזג שאם יש שם כ"ג כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא אחד מהן שהוצרך לצאת משמע דממזג דריש דהוי ב' חלקים מים ואחד יין והכא אמר דהוי ג' חלקים מים ואומר רבינו יצחק דהתם מדמה סנהדרין למזג דיין השרוני דסגי ליה בשני חלקי מים כדאמר בהמוציא יין (שבת דף עז.) שאני יין השרוני דרפי דבשאר יינות לא מצי למימר דרביע דסנהדרין לא חזו לדיני [נפשות] דנפקא לן (סנהדרין דף ב.) מקרא דבעי כ"ג ורבינו מנחם פי' דדריש אל יחסר המזג מז"ג בגימטריא נ' וקאמר אל יחסר המזג מע"א דסנהדרין נ' אבל מ"ט יחסרו וישארו כ"ב ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כ"ג ומיהו בירושלמי ובפסיקתא דריש לה בהדיא ממזג דיין וי"מ דאל יחסר המזג דהיינו מזג יין הראוי לג' חלקים מים דהיינו מזוג (מלבר) דהוי כ"ג על חד תלת:
וביותר מכדי מדתו מי פליגי. פי' רבינו שמואל דלא מצי לאקשויי ובכדי מדתו מי לא פליגי והא רבי יהודה מחייב דמצי לשנויי דר' יהודה אינו אלא חומרא לענין טבל וקשה מהא דתנן בסוף פ"ק דחולין (דף כה: ושם) התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה משהחמיץ ניקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה ואמר בגמ' מני לא רבי יהודה ולא רבנן דתנן התמד כו' ומאי קושיא נימא לעולם רבי יהודה דמעשר ואפילו לא החמיץ חומרא בעלמא הוא וי"ל דפשיטא ליה אפילו בלא החמיץ אינו אלא כי אם מחמיר עליו ר' יהודה לעשר א"כ ספיקא הוא אם נחשבו יין ולא היה לו לפסול את המקוה כמו בספק מים שאובין דכשר וי"מ דלא פריך ובכדי מדתו מי לא פליגי דאין זה קושיא כל כך אי הוו רבנן ואחרים כרבנן דרבי יהודה אבל אי ביתר מכדי מדתו פטרי מאן נינהו לא רבי יהודה ולא רבנן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.