Guémara
S'il s'agit d'un cas où le vendeur n'a pas suffisamment de fonds pour que l'acheteur soit remboursé par lui, alors laissez l'acheteur conserver le bœuf lui-même au lieu de son argent, comme on dit: Si vous voulez être sûr d'être payé, collectez même le son, une denrée inférieure, de celui qui vous doit. Par conséquent, même selon l’opinion de Rav, l’acheteur conservera probablement le bœuf. Quelle est alors la différence pratique entre les opinions de Rav et de Chmouel?
אִי דְּלֵיכָּא לְאִישְׁתַּלּוֹמֵי מִינֵּיהּ, לִיעַכַּב תּוֹרָא בְּזוּזֵיהּ! דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: מִן מָרֵי רְשׁוּתָיךְ – פָּארֵי אִפְּרַע!
La Guemara répond: Non, il est nécessaire de discuter du cas où le vendeur dispose de fonds suffisants pour que l'acheteur soit remboursé par lui.
לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא לְאִישְׁתַּלּוֹמֵי מִינֵּיהּ.
La Guemara explique la logique de chaque opinion: Rav dit: Il s'agit d'une transaction erronée, car en cas d'incertitude, nous suivons la majorité, et puisque la majorité des gens achètent des bœufs pour labourer, il est présumé que cet acheteur a également acheté le bœuf pour labourer. En conséquence, le bœuf qu'il a reçu n'étant pas propre au labour, la vente est nulle. Et Shmouel aurait pu vous dire: Quand nous suivons la majorité, c'est uniquement en ce qui concerne les questions rituelles, mais en ce qui concerne les questions monétaires, comme celle-ci, nous ne suivons pas la majorité. Il n’y a donc aucune raison d’annuler la vente.
רַב אָמַר: הֲרֵי זֶה מִקָּח טָעוּת – בָּתַר רוּבָּא אָזְלִינַן, וְרוּבָּא לְרִדְיָא זָבְנִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר לָךְ: כִּי אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא – בְּאִיסּוּרָא, בְּמָמוֹנָא – לָא.
La Guemara cite un mnémonique qui indique les sujets des cas auxquels elle fera référence pour contester l’opinion de Rav ou de Chmouel: Femme et esclave, bœuf, bœufs et produits.
(סִימָן: אִשָּׁה, וְעֶבֶד, שׁוֹר, שְׁוָרִין, וּפֵירוֹת.)
La Guemara élève une objection à l'opinion du Rav dans une mishna (Ketubot 15b): à propos d'une femme qui était veuve ou divorcée et qui est en conflit avec son mari ou ses héritiers sur la valeur du paiement qu'elle devrait recevoir pour son contrat de mariage, et elle dit: Quand tu m'as épousé, j'étais vierge, j'ai donc droit à deux cents dinars, et il dit: Ce n'est pas le cas; Au contraire, quand je t'ai épousée, tu étais veuve et tu n'as donc droit qu'à cent dinars, alors s'il y a des témoins selon lesquels elle est sortie de la maison de son père pour se marier avec un voile [hinnuma] ou avec les cheveux dénoués, à la manière typique des épouses vierges, cela est considéré comme une preuve suffisante pour étayer sa réclamation, et donc le paiement de son contrat de mariage est de deux cents dinars.
מֵיתִיבִי: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה; וְהִיא אוֹמֶרֶת: בְּתוּלָה נִישֵּׂאתִי, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא אַלְמָנָה נְשָׂאתִיךְ – אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצְאָה בְּהִינוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ – כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם.
La Guemara en déduit: La raison pour laquelle elle reçoit deux cents dinars est qu'il y a des témoins de sa réclamation. Therefore, if there were no witnesses, her claim would not be successful. La Guemara demande: Mais pourquoi? Disons que puisqu'il y a une incertitude, il faut suivre la majorité des femmes, et puisque la majorité des femmes se marient vierges, il faut présumer que cette femme s'est mariée aussi vierge. Elle devrait donc avoir droit à deux cents dinars. Comme tel n’est pas le cas, il apparaît que la majorité n’est pas suivie en matière monétaire.
טַעְמָא דְּאִיכָּא עֵדִים, הָא לֵיכָּא עֵדִים – לָא; וְאַמַּאי? לֵימָא: הַלֵּךְ אַחַר רוֹב הַנָּשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים – בְּתוּלוֹת נִישָּׂאוֹת!
Ravina a déclaré: Dans ce cas, on ne peut pas trancher le cas en se basant sur la majorité des femmes car il est possible de dire que la majorité des femmes se marient en tant que vierges et que seule une minorité se marie en tant que veuves ou non vierges. Mais c'est aussi pour cela qu'il y a une présomption supplémentaire: le mariage de celui qui se marie vierge engendre une publicité de ce fait. Et en ce qui concerne cette femme, qui est en conflit sur la valeur de son contrat de mariage, parce que son mariage n’a pas généré de publicité sur son mariage vierge, la capacité d’appliquer à son cas ce qui est vrai de la majorité des femmes est compromise. Rien ne prouve donc que la majorité ne soit pas suivie en matière monétaire.
אָמַר רָבִינָא, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: רוֹב נָשִׁים בְּתוּלוֹת נִישָּׂאוֹת, וּמִיעוּט אַלְמָנוֹת; וְכׇל הַנִּישֵּׂאת בְּתוּלָה – יֵשׁ לָהּ קוֹל; וְזוֹ, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ קוֹל – אִיתְּרַע לֵהּ רוּבָּא.
La Guemara remet en question ceci: S'il est vraiment vrai que le mariage de quelqu'un qui se marie en tant que vierge génère de la publicité sur ce fait, alors même s'il y a des témoins qu'elle était une épouse vierge, qu'en est-il? Du fait que son mariage n’a pas généré de publicité selon laquelle elle s’est mariée en tant que vierge, ce sont forcément de faux témoins.
אִי כׇּל הַנִּישָּׂאוֹת בְּתוּלוֹת יֵשׁ לָהֶן קוֹל, כִּי אִיכָּא עֵדִים מַאי הָוֵי? מִדְּלֵית לַהּ קוֹל – סָהֲדִי שַׁקָּרֵי נִינְהוּ!
Il faut plutôt modifier l’argument ci-dessus pour dire que la majorité des mariages de femmes mariées vierges génèrent de la publicité sur ce fait, et en ce qui concerne cette femme, puisque son mariage n’a pas généré de publicité sur le fait qu’elle a été mariée vierge, la capacité d’appliquer à son cas ce qui est vrai de la majorité des femmes est minée.
אֶלָּא רוֹב הַנִּישָּׂאוֹת בְּתוּלוֹת יֵשׁ לָהֶן קוֹל, וְזוֹ, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ קוֹל – אִיתְּרַע לֵהּ רוּבָּא.
Venez entendre une baraïta contester l’opinion de Chmouel: Dans le cas de quelqu’un qui vend un esclave à un autre, et que l’esclave s’avère être un voleur ou un joueur [kuvyustus], et que l’acheteur ne souhaite pas avoir un tel esclave, néanmoins il lui est parvenu, c’est-à-dire que l’esclave est acquis par celui qui l’a acheté et la transaction n’est pas remboursable. En revanche, si l'esclave s'avère être un bandit armé [listim] ou s'il a été jugé et écrit pour être exécuté par le gouvernement, alors l'acheteur peut rendre l'esclave au vendeur et lui dire: Ce qui est à toi est devant toi; restituez l'argent que j'ai payé pour lui, car la vente est nulle.
תָּא שְׁמַע: הַמּוֹכֵר עֶבֶד לַחֲבֵרוֹ וְנִמְצָא גַּנָּב אוֹ קוּבְיוּסְטוּס, הִגִּיעוֹ. לִסְטִים מְזוּיָּין אוֹ מוּכְתָּב לַמַּלְכוּת – אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ.
La Guemara explique la preuve de la baraïta: Dans la première clause de la baraïta,
רֵישָׁא –
Tossafot
אי דליכא לאישתלומי מיניה. אומר ר"י דשפיר גרס אי דליתנהו להנהו זוזי ומה שהקשה ר"ש מההיא דבבא קמא (דף ט.) לאו פירכא היא דמצינא למימר דקיימא לן כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע דאית להו התם (דף ז:) דכל מילי מיטב הוא אפילו אית ליה זוזי יהיב ליה אפי' סובין ואע"ג דבע"ח אי אית ליה זוזי לא מצי מסלק ליה בשאר מילי כדאמר בהכותב (כתובות דף פו. ושם) דאמר האי מאן דאית ליה ארעא וזוזי ויש עליו כתובת אשה ובעל חוב לבעל חוב מסלק בזוזי ולאיתתא בארעא כו' וקאמר נמי התם ודאי דאמריתו משמיה דרב נחמן האי מאן דמסיק זוזי בחבריה ואית ליה ארעא ולית ליה זוזי דא"ל זיל וטרח וזבין ואייתי זוזי א"ל ההוא תולה מעותיו בעכו"ם הוה והוא עשה שלא כהוגן לפיכך עושין לו שלא כהוגן משמע כשיש לו זוזי צריך ליתן לו זוזי ונוכל לחלק בין לוקח דהכא לבע"ח דהתם אדעתא דפרע ליה זוזי אוזפיה אבל לוקח דהכא דהוי טעות לא משלם ליה זוזי כי ליתנהו להנהו זוזי אפילו אית ליה זוזי אחריני דכשהוציא אותן מעות הוי כמו מזיק מעות של חבירו והוי דינו כנזקים וה"ר חיים כ"ץ זצ"ל פירש דאפילו בע"ח אע"ג דאית ליה זוזי לא משלם ליה אלא מה שירצה דכל מילי מיטב הוא דלא עדיף מנזקין דהא נזקין מדאורייתא מעידית מה שאין כן בבע"ח וההוא דהכותב ה"פ ההוא תולה מעותיו בעכו"ם הוה פירוש מעיקרא כששאלו ממנו אמר שכל נכסיו של עכו"ם הן הקרקע הן דברים אחרים ועכשיו אומר שקרקע זו שלו והלכך לפי שעשה שלא כהוגן אומרים לו שימכרנה שמא אינה שלו אלא של אחר ורוצה לפטור עצמו בממון אחרים לכך אומרים לו כיון שאתה אומר שהיא שלך מכור אותה והבא מעות והא דאמר התם לבע"ח מסלק בזוזי התם ודאי מאחר שיש לו זוזי מוטב שיתן זוזי לבע"ח מלאשה כדמסיק התם יותר משהאיש רוצה לישא כו' והכא אי איתנהו להנהו זוזי צריך להחזירם כיון שהוא מקח טעות ולא דמי להלואה דהלואה להוצאה ניתנה ומרגלא בפומיה דר"ת דג' דינים יש בבע"ח אי אית ליה זוזי לא מצי מסלק ליה אלא בזוזי ואי לית ליה לא אמרינן ליה טרח ואייתי זוזי אבל בנזקים אפילו אית ליה מצי לסלוקי במאי דבעי דכל מילי מיטב הוא כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע ובפועל אפילו לית ליה זוזי א"ל זיל טרח ואייתי זוזי דתנן בהבית והעלייה (ב"מ דף קיח.) השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש וא"ל טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ואפילו לית ליה זוזי דהא אמר בגמרא דאיצטריך לאשמועינן דלא נימא ממרי רשותך פארי אפרע והיינו היכא דלית ליה זוזי דבעל חוב אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בשאר מילי כדאיתא בהכותב. רבינו תם:
ואמאי לימא הלך אחר רוב נשים כו'. וא"ת נימא דנאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתי ועל כרחך בדליכא כתובה איירי דאי איכא כתובה ניחזי מאי דכתב בה וי"ל דאליבא דרב קיימי דאמר בשילהי הכותב (כתובות דף פט. ושם) דגט גובה עיקר כתובה גובה תוספת:
וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. ואם תאמר דתנן בפרק ב' דכתובות (דף כח. ושם) אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן זכורני בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע ואמר בגמרא מאי טעמא כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלויי מילתא בעלמא הוא והשתא לרבי היכי דמי אי דאית לה קול למה לי עדים כדפריך הכא ואי דלית לה קול אמאי הוי גלויי מילתא בעלמא הא איתרע לה רובא כדאמר הכא והיכי מפקי ממונא בקטן וגדול שעמו וליכא למימר דבהך עדים קטן וגדול שעמו הוי הקול דהא פריך הכא מדליכא קלא הני סהדי שקרי נינהו ולא אמר דהנך סהדי היינו הקול ולשמואל דלא אזיל בתר רובא אתי שפיר דאע"ג דאיכא רוב גמור אכתי צריך לגלויי מילתא ויש לומר דאע"ג דאיתרע לה רובא מכל מקום רובא דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מרוב הנישאת בתולה יש לה קול וסגי בגלויי מילתא בעלמא:
קוביוסטוס. פרש"י בכל מקום גונב נפשות והכא לא משמע הכי דמסיק דכולהו הכי איתנהו אטו כולהו גונבי נפשות נינהו ומיהו בפ"ק דבכורות (דף ה. ושם) אין להקשות לפירושו דאמרינן גבי שקלים שאל קונטרקוס את רבן יוחנן בן זכאי משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה דכיון שהשקלים היו כנגד ישראל קורא אותו כאילו גונב נפשות ונראה כפר"ח דמפרש קוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צא:) דאמר ליה יעקב למלאך וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר יש ליישב נמי לפירוש רבינו חננאל דלפי שחייב לכמה בני אדם ואין לו מה לשלם מתיירא פן יתבעוהו:,לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך. מכאן קשה לפ"ה שפירש בפרק אע"פ (כתובות דף נח. ושם) גבי הא דפריך אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא יאכל בתרומה משום סימפון ומשני סימפון בעבדים ליכא דאי מאבראי הא קא חזי ליה ואי מגוואי מאי איכפת ליה למלאכה קא בעי ליה כו' מאי אמרת ליסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו פי' וסבר וקיבל ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמר הכא דהוה מקח טעות ומפרש התם ר"ת דהנהו קלא אית להו וכיון דלא יצא הקול מילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן להכי והא דאמר בהמגרש (גיטין דף פו. ושם) אתקין רב יהודה בשטרא דעבדי עבדא דנן מוצדק ופטיר ועטיר מכל עירורי מלכא ומלכתא כלומר אינו מוכתב למלכות אפי' לא כתב הוי מקח טעות כדאמר הכא אלא אתקין רב יהודה משום שופרא דשטרא. ר"ת:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.