Guémara
Les vases d'une personne font acquisition de tout objet placé à l'intérieur pour lui, en tout lieu où ils se trouvent, à l'exception du domaine public. Et Rabbi Yohanan et Rabbi Shimon ben Lakish disent tous deux: Même dans le domaine public, les récipients permettent l’acquisition des objets qui y sont placés.
כִּלְיוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנֶה לוֹ בְּכׇל מָקוֹם, חוּץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
Rav Pappa a dit: Ces amora'im ne sont pas en désaccord: ici, lorsque Rav et Chmouel déclarent que le récipient d'une personne n'effectue pas d'acquisition pour lui, ils parlent d'un récipient placé dans le domaine public; là, lorsque Rabbi Yohanan et Reish Lakish déclarent que son navire effectue une acquisition en son nom, ils font référence à un navire situé dans une ruelle. Et pourquoi appelle-t-on une ruelle domaine public? La raison en est qu’une ruelle n’est pas un domaine privé.
אָמַר רַב פָּפָּא: לָא פְּלִיגִי; כָּאן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כָּאן בְּסִימְטָא. וְאַמַּאי קָרוּ לַהּ רְשׁוּת הָרַבִּים? שֶׁאֵין רְשׁוּת הַיָּחִיד.
La Guemara souligne: De même, il est raisonnable d’interpréter la déclaration de Rabbi Yohanan de cette manière, comme Rabbi Abbahu dit que Rabbi Yohanan dit: Les vases d’une personne effectuent une acquisition pour lui dans tout endroit où il a la permission de les conserver. On peut en déduire: dans un endroit où il a la permission de les conserver, oui, ses vaisseaux effectuent l'acquisition pour lui. Mais dans le lieu où il n'a pas la permission de garder ses vaisseaux, on ne fait pas d'acquisition pour lui, et on a la permission de garder ses vaisseaux dans une ruelle mais non dans le domaine public. La Guemara affirme: Concluez de cette affirmation que lorsque Rabbi Yohanan faisait référence au domaine public, il voulait dire une ruelle.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּלְיוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנֶה לוֹ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחוֹ. יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת – אִין, אֵין לוֹ רְשׁוּת – לָא. שְׁמַע מִינַּהּ.
La Guemara suggère: Venez entendre une difficulté d'un baraïta: Il existe quatre cas concernant les vendeurs, c'est-à-dire quatre méthodes par lesquelles les marchandises sont acquises. Lorsque le vendeur mesure la marchandise pour l'acheteur, avant que le récipient de mesure ne soit rempli, la marchandise dans le récipient appartient toujours au vendeur et celui-ci peut changer d'avis et annuler la vente. Une fois le récipient doseur rempli, la marchandise appartient à l'acheteur. Dans quel cas cette déclaration est-elle dite? On le dit lorsque le vendeur mesure avec un récipient mesureur qui n'appartient à aucun d'eux. Mais si le vase-mesure appartenait à l'un d'eux, l'acheteur acquiert les objets de vente un à un au fur et à mesure qu'ils sont placés dans le vase-mesure.
תָּא שְׁמַע, אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִין: עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה מִדָּה – לַמּוֹכֵר, מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה מִדָּה – לַלּוֹקֵחַ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמִדָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶן, אֲבָל אִם הָיְתָה מִדָּה שֶׁל אֶחָד מֵהֶן – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן – קָנָה.
Dans quel cas cette déclaration est-elle dite? On dit que le vendeur mesure les objets dans le domaine public ou dans une cour qui n'appartient à aucun d'eux. Mais si cela se produit dans le domaine du vendeur, l'acheteur n'acquiert la marchandise qu'après avoir soulevé le vase mesureur ou jusqu'à ce qu'il l'ait déplacé hors du domaine du vendeur. S'il est du domaine de l'acheteur, une fois que le vendeur accepte de le vendre, l'acheteur l'acquiert. Si la marchandise est située dans le domaine de celui chez qui elle a été déposée, l'acheteur ne l'acquiert que lorsque le dépositaire accepte de désigner un endroit où la marchandise doit être entreposée pour l'acheteur, ou que l'acheteur ne loue du dépositaire l'endroit où se trouve la marchandise.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶן, אֲבָל בִּרְשׁוּת מוֹכֵר – לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה מֵרְשׁוּתוֹ. בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ – כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מוֹכֵר, קָנָה לוֹקֵחַ. בִּרְשׁוּת הַלָּה הַמּוּפְקָדִים אֶצְלוֹ – לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו, אוֹ עַד שֶׁיִּשְׂכּוֹר אֶת מְקוֹמָן.
En tout état de cause, cette baraïta enseigne à propos d'une transaction dans le domaine public ou dans une cour n'appartenant à aucun d'eux que si le récipient mesureur appartenait à l'un d'eux, l'acheteur acquiert les objets de vente un à un au fur et à mesure de leur placement dans le récipient.
קָתָנֵי מִיהָא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶן;
Tossafot
כאן ברה"ר כאן בסימטא. וא"ת אם כן מאי אפילו ויש לומר דהכי קאמר לא מיבעיא בחצר של שניהם אלא אפילו בסימטא נמי קנה:
כל מקום שיש לו רשות להניח. וא"ת והא דאמר לעיל מדד והניח ע"ג סימטא קנה ואוקימנא לתוך קופתו משמע דוקא מדד אבל לא מדד לא קנה לו כליו ואומר ר"י דבעי למימר זיל קני וכיון דמדד כדאמר ליה זיל קני דמי והשתא ניחא דצריכי הני תרי מילי דר' יוחנן ומיהו ההיא דלעיל דקאמר אפילו ברשות הרבים ואוקימנא בסימטא תימה למאי איצטריכא וי"ל דשמא חדא מכלל חברתה אתמר:
ארבע מדות במוכרים. פירש רבינו שמואל דאין לפרש ד' רשויות דהא רשות מוכר ונפקד חדא היא דהכא והכא שייך למימר קבלה ושכירות מקום הוצאה והגבהה וקשה לפירושו דאם כן ליערבינהו וליתנינהו ברשות מוכר ורשות נפקד לא קנה עד שקבל עליו או יגביהנה או יוציאנה או ישכור מקומו ועוד דאין נראה שתועיל קבלה ברשות מוכר דאין אדם מקנה רשותו לאחרים ע"י עצמו כדתנן בפ' חלון (עירובין דף עט: ושם) דמזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו ומ"מ אין לפרש דחשיב רשויות דלמאי דבעי למימר השתא דמדה של לוקח קני אפילו ברה"ר כל שכן ברשות מוכר דקני דהא לבסוף דמסקינן דברה"ר לא קנה אפ"ה מיבעיא לן אי קנה ברשות מוכר כליו של לוקח אי לא ואם כן מיבעי לן לפרושי דהא דקאמר ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה דבכליו של מוכר איירי ובלאו הכי צ"ל כן לקמן כי אמר דכליו של לוקח קנה ברשות מוכר א"כ לא חשיב אלא רשות אחד כיון דכליו של לוקח קנה בכל מקום דהשתא אין חילוק בין רה"ר לרשות מוכר אלא דחשיב ד' מדות דכלים מדת סרסור ומדת מוכר ומדת לוקח ומדת נפקד:
הכי גרסינן בתוספתא (רפ"ה) ברשות הלה הנפקדים אצלו לא קנה עד שקיבל עליו או עד שיגביהנה ויוציאנה או ישכור את מקומו אבל לפי ספרים דגרסי עד שיגביהנה או עד שיוציאנה קשה ליערבינהו וליתנינהו רשות מוכר בהדי נפקד והשתא משמע דבקבלה כדי זוכה לו לקונה וא"ת בסוף פ"ק דגיטין (דף יג. ושם:) דאמר מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ומה צריך מעמד ג' הא מוכח התם דתן כזכי דמי דתנן (שם יא: ושם ד"ה כל) האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי חוזר בגט ואינו חוזר בשחרור משום דתן כזכי וא"כ בלא מעמד ג' יקנה לו כדאמר הכא ולמאי דפירש ר"ת דמעמד שלשתן קנה אפילו בעל כרחו של נפקד אתי שפיר דאיצטריך לכך מעמד ג' ולמאי דמפרש נמי ר"ת דלא אמרינן תן כזכי אלא היכא דבשעה שנותן לו אומר לו תן אבל אם כבר היה בידו לא אמרינן תן כזכי אתי שפיר ועוד י"ל דאהני נמי מעמד ג' דאפי' אין הפקדון ביד הנפקד דקני דאי לאו מעמד ג' אינו יכול לזכות לו אלא כשהוא ברשותו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.