Guémara
Et si leur dispute porte sur un champ et un arbre, pourquoi Rabbi Elazar, fils de Rabbi Shimon, renverse-t-il son opinion? Il faut plutôt ajuster la déclaration de Rabba, et voici ce que dit Rabba: Cette dispute entre le premier tanna et Rabbi Elazar, fils de Rabbi Shimon, ne s’applique que dans le cas d’une citerne et d’un pigeonnier. Mais dans le cas d'un champ et d'un arbre, tout le monde s'accorde sur le fait qu'on est responsable de l'abus des biens consacrés si l'on en tire un bénéfice ou leur contenu.
וְאִי בְּשָׂדֶה וְאִילָן, אַמַּאי מַחְלִיף? אֶלָּא אָמַר רַבָּה: מַחֲלוֹקֶת בְּבוֹר וְשׁוֹבָךְ, אֲבָל בְּשָׂדֶה וְאִילָן – דִּבְרֵי הַכֹּל מוֹעֲלִין בָּהֶן וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן.
La Guemara demande: Et dans le cas d'une citerne et d'un pigeonnier, lorsque la citerne et le pigeonnier sont vides, sur quel sujet sont-ils en désaccord? Et de même, là où la citerne et le pigeonnier sont pleins, sur quoi sont-ils en désaccord? La Guemara répond: Dans le cas d'une citerne et d'un pigeonnier vides, ils sont en désaccord sur le sujet qui fait l'objet du différend entre Rabbi Meir et les Rabbins.
וּבְבוֹר וְשׁוֹבָךְ – בְּרֵיקָנִין בְּמַאי פְּלִיגִי, וּבִמְלֵאִין בְּמַאי פְּלִיגִי? בְּרֵיקָנִין – פְּלִיגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנַן;
Le premier tanna et Rabbi Elazar, fils de Rabbi Shimon, ne sont pas d'accord car le premier tanna est conforme à l'opinion des rabbins, qui disent: Une personne ne peut pas transférer la propriété d'un objet qui n'est pas encore venu au monde, c'est-à-dire qu'elle ne possède pas actuellement. On ne peut donc pas consacrer de l’eau ou des colombes qui n’entreront dans la citerne ou le pigeonnier que plus tard. Et Rabbi Elazar, fils de Rabbi Shimon, partage l'opinion de Rabbi Meir, qui dit: Une personne peut transférer la propriété d'un objet qui n'est pas encore venu au monde.
דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: אֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם; וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.
La Guemara soulève une difficulté concernant cette réponse: Vous pouvez dire que vous avez entendu Rabbi Meir exprimer cette opinion dans un cas comme celui des fruits des palmiers, qui sont susceptibles de naître, car les arbres produisent naturellement des fruits. Mais quant à ces colombes et à cette eau, qui peut dire qu’elles viendront? Rava a dit: Il existe des cas où l'on consacre de l'eau ou des colombes susceptibles d'arriver, par exemple dans le cas de l'eau qui passe par sa cour et qui se jette dans la citerne lorsqu'il pleut, afin qu'il n'ait pas besoin de remplir la citerne. Et de même pour les colombes qui passent par son autre pigeonnier plein dans ce pigeonnier vide.
אֵימוֹר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר – כְּגוֹן פֵּירוֹת דֶּקֶל, דַּעֲבִידִי דְּאָתוּ; הָנֵי – מִי יֵימַר דְּאָתוּ? אָמַר רָבָא: מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּמַיִם הַבָּאִין דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹ לַבּוֹר, וְיוֹנִים הַבָּאִין דֶּרֶךְ שׁוֹבָכוֹ לַשּׁוֹבָךְ.
La Guemara demande: Et dans le cas où la citerne et le pigeonnier sont pleins, sur quel point sont-ils en désaccord? Rava a déclaré: Ce différend concerne un cas où il a consacré une citerne sans précision. Et Rabbi Elazar, fils de Rabbi Shimon, partage l'opinion de son père, qui dit: On déduit la halakha de la consécration au Très-Haut à partir de la halakha des transactions entre une personne ordinaire [hedyot] et une autre.
וּבִמְלֵאִים בְּמַאי פְּלִיגִי? אָמַר רָבָא: כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ בּוֹר סְתָם; וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ, דְּאָמַר: דָּנִין דִּין גָּבוֹהַּ מִדִּין הֶדְיוֹט,
La Guemara précise: De même que la halakha concernant les transactions entre une personne ordinaire et une autre est que l'on peut dire: je vous ai vendu la citerne mais je ne vous ai pas vendu l'eau qu'elle contient, de même, la halakha en cas de consécration au Très-Haut est que l'on peut dire: j'ai consacré la citerne mais je n'ai pas consacré l'eau qu'elle contient. Et le premier tanna soutient qu'on ne déduit pas la halakha de la consécration au Très-Haut de la halakha des transactions entre une personne ordinaire et une autre. Au contraire, celui qui consacre un bien le fait généreusement, c'est-à-dire que son vœu de consécration prend le sens le plus étendu, et c'est pourquoi, même s'il ne l'a pas dit explicitement, il a consacré l'eau avec la citerne.
מָה דִּין הֶדְיוֹט – מָצֵי אֲמַר: בֵּירָא זַבֵּינִי לָךְ, מַיָּא לָא זַבֵּינִי לָךְ; אַף דִּין גָּבוֹהַּ – בֵּירָא אַקְדֵּישׁ, מַיָּא לָא אַקְדֵּישׁ. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר: אֵין דָּנִין דִּין גָּבוֹהַּ מִדִּין הֶדְיוֹט.
La Guemara demande: Et la halakha concernant une transaction avec une personne ordinaire dit-elle qu'on ne vend pas l'eau avec la citerne? Mais n’avons-nous pas appris dans la Michna (78b) que celui qui a vendu une citerne a vendu son eau? Rava a dit: La décision de la Michna est une opinion individuelle, telle qu'elle est enseignée dans une baraïta: Celui qui a vendu une citerne n'a pas vendu son eau. Rabbi Natan dit: Celui qui a vendu une citerne a vendu son eau.
וְדִין הֶדְיוֹט לָא?! וְהָתְנַן: מָכַר בּוֹר – מָכַר מֵימָיו! אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא – דְּתַנְיָא: מָכַר בּוֹר – לֹא מָכַר מֵימָיו. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מָכַר בּוֹר – מָכַר מֵימָיו.
Tossafot
ואי בשדה ואילן אמאי מחליף. הא כ"ע מודו דמכר אילן מכר פירותיו דבבור ושובך ודאי הויא פלוגתא אם מכר מה שבתוכו כדאמר לקמן:,אבל בשדה ואילן ד"ה מועלין בו ובמה שבתוכו. הוה מצי למימר ד"ה מועלין בו ולא במה שבתוכו למ"ד אין מעילה בגידולין ומיהו הא לא מצי למימר דבין בזה בין בזה פליגי בבור ושובך ושדה ואילן בהקדישן ריקנין ונתמלאו לפי מה שמפרש ר"י בסמוך דאין בידו להקדיש דבר שלא בא לעולם אם לא שזוכה בהן תחלה ומיהו הוה מצי למימר דפליגי אם יקדשו פירות האילן והשדה אם יבואו לרשותו אבל לא ניחא ליה למימר דפליגי אלא בבור ושובך דוקא דומיא דסיפא:
ורבי אלעזר סבר כר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. תימא דלא חשיב רבי אלעזר ברבי שמעון בפ' האומר בקדושין (דף סב: ושם) דאמר אביי ר"א בן יעקב ור"מ ורבי כולהו סבירא להו אדם מקנה דשלב"ל ופריך נמי התם וליחשוב נמי רבי יהודה הנשיא ור"ע ומשני להו ונראה לרשב"א דדוקא מהנהו פריך מרבי יהודה הנשיא משום דהוזכר באותה ברייתא גופא שהוזכר ר"מ ומרבי עקיבא פריך משום שהיה רבו של רבי אליעזר בן יעקב ומסתמא ר' אליעזר בן יעקב מר"ע רבו שמיעא ליה דאמר ביבמות (דף צג.) רבי כר"מ ור"מ כרבי אליעזר [ב"י] ור"א [ב"י] כר"ע:
אימור דשמעינן ליה לרבי מאיר כגון פירות דקל כו'. תימה מהיכא שמעינן לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו מדתנא האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר כו' דאמר ר"מ מקודשת כדאמר בהאשה רבה (יבמות דף צג:) וההוא לא עביד דאתו דמי יודע דישחררנו רבו ומפרש רבינו שמואל דמיירי שהבטיחו רבו לשחררו כדאמר בס"פ ארבעה אחין (יבמות דף לה.) דשמעה מבי מרה וריב"ן מפרש דכל הנהו עבידי דאתו כגון חציו עבד וחציו בן חורין ושפחה נמי חציה שפחה וחציה בת חורין ונהגו בה מנהג הפקר שכופין את רבה לעשותה בת חורין כדאמרי' בהבא על יבמתו (שם דף סו.) ולאחר שימות בעליך ואחותיך בגוססין ושיחלוץ לך יבמיך דמצות חליצה קודמת למצות יבום א"נ בחולצת ולא מתייבמת וקשה דאמר בפ' אע"פ (כתובות דף נח:) המותר ר"מ אומר הקדש ומפרש בגמ' דקדוש לאחר מיתה קאמר דאמר ר"מ מקדיש דבר שלא בא לעולם אע"ג דלא עביד דאתו שתמות היא קודם הבעל ולא אפשר לאוקומי בגוססת שהרי עושה מלאכה כדתנן הרי זו עושה ואוכלת וי"ל בחולה וזקנה וה"ר אליעזר מפליר"א אומר דכיון שהגוף בעולם אלא שאינו ראוי לקנין כמו כל הנך חשוב כמו עבידי דאתו ומותר דקדוש אע"פ שאינו בעולם ולא עביד דאתי שתמות האשה. קודם מ"מ כיון שהמותר מיהו עביד דאתי חשוב הוא כאילו בעולם כבר ואם היה בעולם לא הוי בעינן שיהא זה עביד דאתי שתמות היא לפני הבעל וא"ת והא דפריך הכא מי יימר דאתו הא לא בעינן דעביד דאתו בדבר שישנו בעולם והמים הן בעולם וי"ל הא לא חשיב בעולם כיון דליתנהו קמן עוד י"ל דפירות דקל וכולהו דליכא בהו אלא מי יימר אחד חשיב עביד דאתו ובפרק המפקיד (ב"מ דף לג: ושם) לא חשיב כפל עביד דאתי משום דאיכא טובא מי יימר כדאמר התם מי יימר דמיגנבא ואת"ל דמיגנבא מי יימר דמשתכח גנבא ואת"ל דמשתכח גנבא דלמא מודה ומיפטר אבל קשה מהך דהכא אע"ג דליכא אלא חד מי יימר לא חשיב ליוני שובך ולמי הבור עבידי דאתו ומיהו בלאו הכי קשיא לר"י אמאי לא חשיב להו עבידי דאתו כמו פירות דקל שהרי אורחא דמילתא הוא שמתמלא שובך יונים וכן הבור מתמלא מים כשהגשמים יורדין שלא היו שותים בכל א"י אלא מי גשמים ועוד קשה דמשמע אי הוו עבידי דאתו הוה ניחא ליה אכתי תקשי ליה היאך המים והיונים קדושים אפ' אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם שהרי מכח חצרו של הקדש אינם קדושים דאין חצר להקדש כדפרישית לעיל ומכח מה שמקדיש נמי אינן קדושים דהיאך יכול להקדיש דבר שלעולם לא יבא ברשותו ולא יזכה בו לעולם ונראה לר"י דה"פ מי יימר דאתו לרשותו שיזכה בהן דודאי לא יבואו לעולם לרשותו ואמאי מועלין במה שבתוכן והלא אין כח בידו להקדישן כיון שלא באו לרשותו ומשני בבאיו דרך חצרו לבור ודרך שובכו לשובך שזוכה בהן תחלה לפיכך יש כח בידו להקדישן ורשב"א פירש דאי עבידי דאתו ניחא דמצי להקדישן דמצינו לפרש כגון שהקדיש בור ושובך על מנת שיש לו כח בבור ושובך לזכות במים וביונים לצורך הקדש:,ויונים הבאים דרך שובכו לשובך. תימה לרשב"א דאיך יכול להקדישן הקדש גמור שימעלו בהן והלא אינו זוכה בהן זכיה גמורה דקי"ל בהניזקין (גיטין דף נט) דאין בהן גזל אלא מפני דרכי שלום ואומר רבינו יצחק דבביצים ואפרוחים זוכין מן התורה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.