AccueilÉtudeTanakhBibliothèqueSujetsParachaDivrei TorahRabbanimSagesHistoireÀ proposMes favorisFaire un don
Retour

Traité Bava Batra

71b

Étude de Bava Batra 71b

Étude de la Guémara 71b

Guémara
S'il est vrai que l'ancien propriétaire n'a pas conservé une partie du terrain pour lui-même, que l'acheteur lui dise: Déracinez vos arbres, prenez-les et partez, car les arbres puisent l'eau et les nutriments du sol, causant des dommages au terrain de l'acheteur. Le vendeur doit donc avoir conservé pour lui le terrain nécessaire à ces arbres.
אִם אִיתָא דְּלָא שַׁיַּיר, לֵימָא לֵיהּ: ״עֲקוֹר אִילָנָךְ, שְׁקוֹל וְזִיל״.
La Guemara soulève une objection: Nous avons appris ici dans la mishna que Rabbi Shimon dit: Celui qui consacre un champ n'a consacré aucun des objets qui sont habituellement exclus d'une vente, à l'exception du caroubier greffé et du tronc de sycomore. Et il est enseigné à ce sujet dans une baraïta: Rabbi Shimon dit: Quelle est la raison pour laquelle ce sont spécifiquement le caroubier et le tronc de sycomore qui sont consacrés? Puisqu'ils tirent leurs nutriments d'un champ consacré, le propriétaire devait avoir pensé à les consacrer également, sinon ses arbres seraient cultivés à partir d'une propriété consacrée.
תְּנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא חָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה. וְתָנֵי עֲלַהּ: ״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? הוֹאִיל וְיוֹנְקִין מִשְּׂדֵה הֶקְדֵּשׁ״.
Et s’il vous vient à l’esprit, comme le prétend Rav Houna, que lorsque le vendeur conserve certains arbres pour lui-même, il conserve également les terres qui les entourent afin qu’ils soient cultivés à partir de la terre qui lui appartient, quelle est la raison de la décision de Rabbi Shimon? Lorsque ces arbres puisent leurs nutriments, ils puisent leurs nutriments dans la terre que le consécrateur avait retenue pour lui et qui lui appartient encore, et non dans les biens consacrés.
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שַׁיּוֹרֵי שַׁיַּיר, כִּי קָא יָנְקִי – מִדְּנַפְשֵׁיהּ קָא יָנְקִי!
La Guemara répond: L’hypothèse selon laquelle la déclaration du Rav Houna est vraie aux yeux de tous doit être reconsidérée. Au contraire, Rabbi Shimon, qui dit que celui qui consacre son champ ne conserve pas pour lui-même la terre autour des arbres, est en accord avec l'opinion de son professeur, Rabbi Akiva. Selon Rabbi Akiva, celui qui vend vend généreusement, et il n'y a aucune présomption qu'il a conservé un objet ou un droit pour lui-même à moins que cela ne soit explicitement indiqué. C'est pourquoi Rabbi Chimon décide que celui qui consacre son champ consacre également les caroubiers, sinon ils tireraient des nutriments de la terre consacrée. Et Rav Houna, qui dit que lorsqu'un vendeur conserve des arbres pour lui-même, il conserve également les terres qui l'entourent, est en accord avec l'opinion des rabbins, qui disent que celui qui vend vend avec parcimonie.
רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר – כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וְרַב הוּנָא דְּאָמַר – כְּרַבָּנַן.
La Guemara demande: Si la déclaration du Rav Houna est uniquement conforme à l’opinion des rabbins, alors sa déclaration n’est-elle pas évidente? Quelle idée nouvelle ajoute-t-il? La Guemara répond: La différence pratique est que même si l'on aurait pu penser que l'ancien propriétaire conserve un droit sur la terre uniquement pour le bien des arbres qui s'y trouvaient, ce n'est pas le cas. Au contraire, il conserve la propriété absolue de la terre et, par conséquent, si les arbres tombent ou meurent, il peut les replanter.
כְּרַבָּנַן?! פְּשִׁיטָא! נָפְקָא מִינַּהּ – דְּאִי נָפְלִי, הָדַר שָׁתֵיל לְהוּ.

Tossafot

לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. פ"ה עקור אילנך לכשייבש ותימה דמה כח הוא זה דמנא ליה שאינו רוצה לעולם להסתלק מן הקרקע ואין ה"נ דמצי א"ל עקור אילנך לכשייבש ועוד מדמסיק בתר הכי דאי נפלי הדר שתיל להו משמע דעד השתא הא דקאמר יש לו קרקע היינו לזרוע תחת האילן ועל זה אינו מפרש שום טעם ועוד קשה דהשתא משמע דטפי אית ליה בקרקע דמשייר לפניו ב' אילנות ממאי דאית ליה דרך כשמשייר בור ודות לר"ע ובלוקח הוי איפכא דקנה ב' לא קנה קרקע לפי מה דפרישית בפרק חזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לז.) וקנה בור ודות יש לו דרך לר"ע על כן נראה לר"י לפרש דאי לאו דלא שייר כלל קרקע לימא ליה עקור אילנך לאלתר ולכך זקוק הוא לשייר הקרקע ליניקת האילן ומיגו דנחת לשיורא משייר נמי קרקע לזרוע סביב האילן וליטע אחר במקומו לכשייבש כדמסיק אבל גבי לוקח לא שייך למימר הכי מגו דזבין קרקע ליניקת האילן זבין נמי לזרוע סביב וליטע אחר במקומו שהמוכר מה שהוא רוצה מוכר ומה שרוצה משייר אבל הלוקח אינו קונה מה שרוצה אלא מה שהמוכר רוצה למכור לו וא"ת דהשתא משמע דטפי משייר קרקע עם האילן ממה שמשייר דרך לבור ודות ולעיל משמע דאי לאו דרב הונא הוה אמינא מכר קרקע ושייר אילנות שנים אין לו קרקע אפילו לרבנן כדמסיק דאי נפלי הדר שתיל להו ואמאי הא לרב' כששייר בור ודות יש לו דרך א"כ כ"ש שיש לו קרקע עם האילנות ששייר כדפי' וי"ל דה"מ מעיקרא דלא ידעינן טעמא דמיגו דנחת לשיורא משייר טפי דרך לבור ודות לפי שהוא צריך יותר דרך לבור ודות ממה שצריך לקרקע בשביל האילן אבל השתא דאשמועינן רב הונא טעמא מיגו דנחת לשיורא שייר טפי קרקע עם האילן מדמשייר דרך עם בור ודות דהא ודאי ביניקת האילן משייר טפי מדרך לכולי עלמא שאינו רוצה לקוצו לאלתר:

ואי סלקא דעתך שיורי משייר כו' תימה לר"י ולר"ת דמ"מ לאו מדנפשייהו ינקי דלא שייר אלא חוצה לו כמלא אורה וסלו כדאמרינן בפרק הספינה (לקמן בבא בתרא דף פב.) והאילן יונק ט"ז אמה וי"ל דלא מפליג ר"ש ואמר אפילו חרוב ושקמה שענפיו יוצאים חוץ לט"ז אמה קאמר דהקדיש ואמאי הא לא ינקי משדה הקדש שקנה כל הקרקע שתחת ענפיו וחוצה להן כמלא אורה וסלו א"נ כשהוא מוכר לאחרים לא קנה הלוקח אלא חוצה להן כמלא אורה וסלו אבל הכא כשמשייר לעצמו משייר כל צורך יניקת האילן:,מדנפשייהו קא ינקי. תימה מאי קשיא ליה נהי דגבי מכר אמר דמשייר קרקע בהדי אילן גבי הקדש לא משייר דמקדיש טפי בעין יפה מקדיש ממוכר וכי האי גוונא פריך לקמן לר"ש אליבא דמ"ד מקדיש אילן אחד לא הקדיש קרקע אי אליבא דר"ע האמר מוכר בעין יפה מוכר לענין דרך כל שכן מקדיש דמקדיש טפי בעין יפה הוא מקדיש להיות קרקע קדושה לגבי אילן אע"ג דבמכר אין הקרקע מכורה עם האילן דכן צריך לפרש כדפרישית בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לו: ד"ה ממטע) והיה ר"י מתרץ דהכא לא בעי לשנויי הכי משום דאית לן לדמויי הקדש או למכר או למתנה וא"כ לא הוה דמי לחד מינייהו דבמכר משייר בהדי אילן קרקע ולמתנה נמי לא דמי דבמתנה נתן את כולן אבל לקמן פריך שפיר דכיון דסבר ר"ע דמוכר בעין יפה מוכר א"כ מקדיש בעין יפה מקדיש כמו במתנה דבמתנה נמי הוי דינא דכי יהיב ג' אילנות בזה אחר זה יהיב נמי קרקע וחזר בו ר"י דא"כ מגופה דמתניתין תפשוט דר"ש דלא כר"ע דבמתנה לכולי עלמא נתן את כולן ובהקדש קאמר ר"ש דלא הקדיש את כולן ובמסקנא נמי מפרש דר"ש לדבריהם דרבנן קאמר פירוש די לכם אם תעשו עין יפה דהקדש מעט יותר ממכר והקדיש כל הקרקע ולא תאמרו בהקדש בעין יפה כמו במתנה ואומר ר"י לר"ש דודאי דלא עביד בהקדש כחו כמתנה אין נראה לגמרא שיהא בהקדש עין יפה טפי ממכר אלא פורתא דהיינו לענין שאם הקדיש אילן הקדיש נמי קרקע אף על גב דבמכר לא מכר קרקע עם האילן אבל עין יפה כולי האי שיהא קרקע של החרוב קדוש בהדי שדה כולי האי אין לנו לעשות עין יפה לר"ש והשתא לפירוש זה משמע דאית לן למימר טפי כשמוכר אילן שיהא קרקע הצריך לאילן מכור עם האילן מדנימא כשמכר שדה שיהא הקרקע הצריך לאילן המשויר מכור עם השדה ותימה דמשמע דאי לאו מילתא דרב הונא הוה אמינא מוכר קרקע ושייר אילנות לפניו אין לו קרקע אלא מכר הקרקע הצריך לאילן בהדי שדה אע"ג דכשמכר אילן לא מכר קרקע הצריכה לאילן וי"ל דהיינו משום דאי לאו דרב הונא הוה ס"ד דכשמכר שדה ושייר אילן מכר כל השדה אף הצריך לאילן ששם שדה על הקרקע יותר ממה ששם אילן על הקרקע הצריכה לו אבל השתא דאשמעינן רב הונא דשם שדה לא מהני ליה לאזדבוני בהדי שדה משום דנחת לשיורא סברא היא למשדייה בתר אילן המשויר לפי שהיא צריכה לאילן מבתר שדה המשויר וא"ת אכתי והא במסקנא דשמעתין אמר לדבריהם דרבנן קאמר דאודו לי מיהא דלא ליהוי הקדש כמו מתנה אלא לכל היותר לא הקדיש אלא חרוב וסדן ובהכי הוי מקדיש בעין יפה טפי ממכר ואע"ג דבמכר לא מכר חרוב ולא קרקע הצריך לו כשהקדיש הקדיש כל הקרקע ולכך הקדיש גם החרוב וכמו שאמר ר"ש לרבנן כן נאמר עתה אליבא דר"ש כל זמן שלא ידע הברייתא דמייתי מינה דלא הקדיש טפי ממכר ואומר ר"י דאע"ג דקאמר הכי ר"ש לרבנן במסקנא מכל מקום נראה לגמרא דוחק לר"ש לומר שיסבור דכולי האי מקדיש בעין יפה טפי ממכר. ר"י:

רב הונא כרבנן פשיטא. תימה לרשב"א מנין פשיטא לו זה ע"כ היינו משום דלרבנן יש לו דרך במשייר בור ודות וכל שכן כשמשייר אילן ומשום הכי פשיטא ליה אלמא מסתברא דמשייר טפי קרקע בהדי אילן מדמשייר דרך בהדי בור ודות והא בלוקח הוי איפכא לרבי עקיבא דיש לו דרך כשקנה בור ודות וקנה אילן אין לו קרקע ואר"י דפשיטא ליה טעם דנחית לשיורא אליבא דרבנן אפילו בלא רב הונא ידעינן דטעם דנחית לשיורא מהני לרבנן לשייר קרקע בהדי אילן כמו דרך בהדי בור:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Bava Batra 71b
100%
בבא בתרא ע״א במַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא
גְּמָרָא אִם אִיתָא דְּלָא שַׁיַּיר, לֵימָא לֵיהּ: ״עֲקוֹר אִילָנָךְ, שְׁקוֹל וְזִיל״. תְּנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא חָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה. וְתָנֵי עֲלַהּ: ״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? הוֹאִיל וְיוֹנְקִין מִשְּׂדֵה הֶקְדֵּשׁ״. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שַׁיּוֹרֵי שַׁיַּיר, כִּי קָא יָנְקִי – מִדְּנַפְשֵׁיהּ קָא יָנְקִי! רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר – כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וְרַב הוּנָא דְּאָמַר – כְּרַבָּנַן. כְּרַבָּנַן?! פְּשִׁיטָא! נָפְקָא מִינַּהּ – דְּאִי נָפְלִי, הָדַר שָׁתֵיל לְהוּ.