Toutes ces composantes sont vendues dans le cadre de la vente de la maison.
הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.
Guémara
GEMARA: La Guemara suggère: Disons que la mishna qui fait la distinction entre les différents types d'articles ménagers n'est pas conforme à l'opinion du rabbin Meir. Comme si cela était conforme à l'opinion de Rabbi Meir, ne dit-il pas dans une baraïta (78b): Si quelqu'un a vendu une vigne, il a vendu tous les ustensiles de la vigne, y compris les meubles? Il devrait en être de même pour la vente d’une maison.
גְּמָ׳ לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר – דְּאִי רַבִּי מֵאִיר, הָא אָמַר: מָכַר אֶת הַכֶּרֶם – מָכַר תַּשְׁמִישֵׁי כֶרֶם!
La Guemara répond: On peut même dire que la mishna a été enseignée conformément à l'opinion de Rabbi Meir, car une distinction peut être faite entre les deux cas. Là, dans le cas d'une vigne, il s'agit d'ustensiles qui sont fixés dans la vigne et qui n'en sont jamais retirés, et donc ils sont inclus dans la vente, tandis qu'ici, dans le cas d'une maison, la mishna fait référence à des ustensiles qui ne sont pas fixés dans la maison, et donc ils ne font pas partie de la vente. La Guemara objecte: Mais la Michna n’enseigne-t-elle pas la halakha régissant une clé de la même manière que la halakha régissant la porte, indiquant que tout comme une porte est fixée dans la maison, de même une clé est fixée dans la maison? Au contraire, il est clair que la Michna n’est pas conforme à l’opinion du rabbin Meir.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר – הָתָם קְבִיעַ, הָכָא לָא קְבִיעַ. וְהָא מַפְתֵּחַ דּוּמְיָא דְּדֶלֶת קָתָנֵי – מָה דֶּלֶת דִּקְבִיעָא, אַף מַפְתֵּחַ דִּקְבִיעַ! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא, מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta (Tosefta 3: 1): Celui qui vend une maison a vendu la porte, le verrou et la serrure, mais il n'a pas vendu la clé. Il a vendu le mortier creusé dans le sol mais pas le mortier fixé au sol après sa construction. Il a vendu la meule inférieure inamovible mais pas la meule supérieure portative. Et il n'a vendu ni le four, ni le double poêle, ni le moulin à main. Rabbi Eliezer dit: Le principe est que tout objet attaché au sol est considéré comme le sol et inclus dans la vente.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת – מָכַר אֶת הַדֶּלֶת וְאֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַמַּנְעוּל, אֲבָל לֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ; מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת הַחֲקוּקָה, אֲבָל לֹא אֶת הַקְּבוּעָה; מָכַר הָאִיצְטְרוֹבֵיל, אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת, לֹא אֶת הַתַּנּוּר, וְלֹא אֶת הַכִּירַיִם, וְלֹא אֶת הָרֵיחַיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע – הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע.
Lorsque le vendeur dit à l'acheteur: je vous la vends et tout ce qu'il contient, toutes ces composantes sont vendues avec la maison. Dans ce cas comme dans celui-là, il n'a pas vendu la fosse, ni la citerne, ni la galerie, car elles sont considérées comme des entités distinctes qui ne font pas du tout partie de la maison.
בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הוּא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – לֹא מָכַר לֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַדּוּת, וְלֹא אֶת הַיָּצִיעַ.
§ Les Sages ont enseigné dans une baraïta: Un conduit qu'on creuse et qu'on fixe ensuite au sol ou à un bâtiment invalide un bain rituel par l'eau qu'il canalise vers le bain. L'eau d'un bain rituel doit être recueillie directement de la pluie ou d'un ruisseau, et non tirée avec des récipients. Si quelqu'un a creusé une bûche et l'a utilisé pour canaliser l'eau dans le bain, cela est considéré comme de l'eau puisée, car il a utilisé un récipient. En revanche, si on l’attache d’abord et qu’on l’évide ensuite, cela n’invalide pas le bain rituel. Avant que la bûche ne soit creusée, elle était déjà attachée et considérée comme faisant partie du sol, et donc le fait de la creuser ne la transforme pas en récipient. La Guemara demande: De qui est cette opinion? Cela ne semble être ni l’opinion du rabbin Eliezer, ni celle des rabbins.
תָּנוּ רַבָּנַן: צִינּוֹר שֶׁחֲקָקוֹ וּלְבַסּוֹף קְבָעוֹ – פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. קְבָעוֹ וּלְבַסּוֹף חֲקָקוֹ – אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. מַנִּי? לָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלָא רַבָּנַן.
La Guemara clarifie la question: à quelle opinion du rabbin Eliezer cela fait-il référence? Si nous disons que cela fait référence à l'opinion du rabbin Eliezer dans la baraïta susmentionnée concernant la vente d'une maison, selon laquelle tout objet attaché au sol est considéré comme faisant partie de la maison et est vendu avec elle, il y a une difficulté. Comme c'est peut-être le raisonnement employé dans le litige concernant la vente d'une maison, le rabbin Eliezer considère que celui qui vend vend généreusement tout ce qui est attaché au sol, tandis que les rabbins soutiennent que celui qui vend vend avec parcimonie, ne vendant que des ustensiles qui remplissent une fonction intrinsèque dans la maison et rien d'autre, même s'ils sont attachés au sol. Mais cela ne nous apprend rien sur les opinions du rabbin Eliezer et des rabbins concernant un bain rituel.
הֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אִילֵימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּבַיִת – דִּלְמָא הַיְינוּ טַעְמָא, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר!
Mais il faut plutôt faire référence à l’opinion du rabbin Eliezer concernant une ruche. Comme nous l’avons appris dans une Michna (Chevi’it 10: 7): à propos d’une ruche fixée au sol par de l’argile, Rabbi Eliezer dit: C’est comme une terre, et par conséquent on peut rédiger un document qui empêche l’année sabbatique d’annuler une dette impayée [prosbol] basée sur elle. Un tel document ne peut être rédigé que si l’emprunteur possède un terrain, et une ruche est considérée à cet effet comme un terrain.
וְאֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּכַוֶּורֶת דְּבוֹרִים? דִּתְנַן: כַּוֶּורֶת דְּבוֹרִים – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי הִיא כַּקַּרְקַע – וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל,
Tossafot
נימא מתני' דלא כר' מאיר. מדתנן דלא מכר את המפתח דייק דהא מכח מפתח מסיק דאתיא דלא כר' מאיר ולא כפ"ה דפירש דהשתא מדקתני לא מכר. את המכתשת המיטלטל קא פריך:
מחוורתא דלא כר' מאיר. וא"ת והא קאמר בהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף עח:) דרבי אליעזר ור"מ קיימי בחדא שיטה מדתנן בפירקין (דף סז:) רבי אליעזר אומר המוכר את הבד מכר את הקורה וי"ל. דלאו ממש בחדא שיטה קאמר תדע דהא טעמא דר' אליעזר מפרש בברייתא שלא נקרא בית הבד אלא על שם קורה:
צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. איכא לאוקמי אפילו בפרוץ משני רוחות כדרך הצינור וכגון שחטטו באמצע לקבל צרורות דבהאי בית קבול חשיבי מים שאובים שעוברים על אותו בית קיבול כדתנן (מקואות פ"ד מ"ג) החוטט בצינור כדי לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא בשל חרס רביעית ר"י אומר אף בשל חרס בכל שהוא כו' דאי לא חטטו אפילו סתום משלשה צדדים לא חשיב כלי כדמוכיח רבינו שמואל מהא דתנן (שם מ"ב) המניח את הטבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז מארבע רוחות כו' ואין נראה לאוקמי בצינור שסתום מכל צד ודוקא שמים נופלין מצינור למקוה אבל אם נפלו מצינור לקרקע ומקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל המקוה אם יש כבר במקוה כ"א סאה מי גשמים כדתנן בפרק קמא דתמורה (דף יב.):
אילימא רבי אליעזר דבית. התם בהא פליגי פי' הקונטרס ומיהו רבנן דפליגי עליה לא ליהוו הנהו רבנן דאמר לעיל לא רבי אליעזר ולא רבנן ונראה לר"י דזה דחקו לפי מה שמפרש לעיל מכר את המכתשת חקוקה היינו קבעה ולבסוף חקקה אבל לא את הקבועה היינו חקקה ולבסוף קבעה אלמא מיפלגי רבנן בין חקקה ולבסוף קבעה ובין קבעה ולבסוף חקקה א"כ אתי שפיר כרבנן ובחנם דחק לפרש דמצינן לפרש דחקוקה היינו שלא תלשה מעולם שנחקקה בסלע היוצא מן ההר וקבועה בין קבועה ולבסוף חקוקה בין חקוקה ולבסוף קבועה:
הרי היא כקרקע. השתא קס"ד דכוורת מחוברת איירי וצריך לפרש והרי היא כקרקע לקנותה בכסף ושטר וחזקה אבל לבסוף דמסקינן טעמא משום דאיתקש ליער קאי אדבש שבתוך הכוורת ולא חיישינן בחיבור הכוורת ואומר רבינו יצחק דהשתא הוה מצי למיפרך וליטעמיך דלא מוקמת טעמא משום היקשא דיער אלא משום חיבור כוורת בטיט אמאי חייב חטאת הרודה ממנה בשבת דה"ל כרודה פת מן התנור דלא מיחייב אף על גב דתנור מחובר ולענין טומאה נמי מקבל הדבש טומאה אפילו במקומה כיון דלא בעי מחשבה ולענין פרוזבול נמי תיפוק ליה דהא איכא מקום ששוכבת עליו כדפריך בהשולח (גיטין דף לז.) גבי עציץ נקוב אלא על כרחך דמנח אסיכי כדמשני התם ואם כן אין טעמו של רבי אליעזר משום שמחובר בטיט:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.