On raconte qu'un homme nommé Ronya possédait un champ entouré des quatre côtés par des champs appartenant à Ravina. Ravina fit construire des cloisons autour de ses champs et lui dit: Donne-moi ta part des dépenses en fonction de ce que j'ai réellement dépensé lors de la construction des cloisons, c'est-à-dire la moitié du coût des cloisons. Ronya ne le lui a pas donné. Ravina lui dit: Donne-moi donc au moins ta part des dépenses conformément à une évaluation réduite du prix des roseaux. Ronya ne le lui a pas donné. Ravina lui dit: Donne-moi donc au moins le salaire d'un gardien. Mais il ne lui a même pas donné cela.
רוּנְיָא, אַקְּפֵיהּ רָבִינָא מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. אֲמַר לֵיהּ: ״הַב לִי כַּמָּה דִּגְדַרִי״, לָא יְהֵיב לֵיהּ. ״הַב לִי לְפִי קָנִים בְּזוֹל״, לָא יְהֵיב לֵיהּ. ״הַב לִי אֲגַר נְטִירוּתָא״, לָא יְהֵיב לֵיהּ.
Un jour, Ronya récoltait des dattes. Ravina dit à son métayer: Va lui prendre une grappe [kibbura] de dattes. Le métayer est allé les chercher, mais Ronya a élevé la voix en signe de protestation, après quoi Ravina lui a dit: Tu as révélé que tu étais content des cloisons et de la protection qu'elles t'offrent. Même si ce n’était qu’une chèvre qui pénétrait dans votre champ, le champ n’aurait-il pas besoin d’être protégé pour empêcher la chèvre de manger les dattes? Ronya lui dit: Si ce n'était qu'une chèvre, ne faudrait-il pas simplement la chasser [le'akhluyei]? Aucune partition n'est requise. Ravina lui dit: Mais n'aurais-tu pas besoin d'un homme pour chasser la chèvre? Payez-moi donc au moins le salaire d'un gardien.
יוֹמָא חַד הֲוָה קָא גָדֵר דִּיקְלֵי, אֲמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל מִנֵּיהּ קִיבּוּרָא דַאֲהִינֵי. אֲזַל לְאֵתוֹיֵי, רְמָא בֵּיהּ קָלָא. אֲמַר לֵיהּ: גַּלִּית דַּעְתָּךְ דְּמִינַּח נִיחָא לָךְ; לָא יְהֵא אֶלָּא עִיזָּא בְּעָלְמָא, מִי לָא בָּעֵי נְטִירוּתָא? אֲמַר לֵיהּ: עִיזָּא בְּעָלְמָא, לָאו לְאַכְלוֹיֵי בָּעֲיָא? אֲמַר לֵיהּ: וְלָא גַּבְרָא בָּעֵית דְּמַיכְלֵי לַהּ?
Ravina s'est présentée devant Rava pour trancher l'affaire. Rava dit à Ronya: Va apaiser Ravina avec ce avec quoi il a exprimé sa volonté d'être apaisé, à savoir le salaire d'un gardien. Et sinon, je vous jugerai conformément à la décision du Rav Houna conformément à l'opinion du Rabbin Yosei, et vous devrez payer la moitié du coût du partage en fonction de ce que Ravina a réellement dépensé pour cela.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל פַּיְּיסֵיהּ בְּמַאי דְּאִיפַּיַּיס; וְאִי לָא, דָּאֵינְנָא לָךְ דִּינָא כְּרַב הוּנָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי.
Accessoirement à cet épisode, la Guemara raconte une autre rencontre entre Ravina et Ronya. Ronya a acheté un jour un terrain attenant à la propriété appartenant à Ravina. Ravina a envisagé de le renvoyer en raison de la halakha de celui dont le champ borde celui de son voisin. Lors de la mise en vente d'un terrain, les propriétaires des champs attenants bénéficient d'un droit de premier refus. Si l'un des voisins est prêt à offrir le prix le plus élevé proposé au vendeur, ce voisin a le droit de préemption sur l'achat de la propriété, et si quelqu'un d'autre l'achète, cet acheteur peut être expulsé. Étant donné que Ravina était propriétaire de la propriété adjacente, il pensait bénéficier du droit de premier refus. Rav Safra, fils du Rav Yeiva, dit à Ravina: Les gens disent: Quatre dinars pour une grande peau [tzalla], quatre pour une petite peau [tzelala]. Puisque Ronya possédait également un terrain bordant la parcelle souhaitée, vous ne pouvez pas l'expulser même si son terrain est plus petit que le vôtre.
רוּנְיָא זְבֵן אַרְעָא אַמִּיצְרָא דְּרָבִינָא. סְבַר רָבִינָא לְסַלּוֹקֵי מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא; אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא לְרָבִינָא, אָמְרִי אִינָשֵׁי: אַרְבְּעָה לְצַלָּא, אַרְבְּעָה לְצַלָּלָא.
Mishna 1
MISHNA: Dans le cas d'un mur de séparation dans une cour en copropriété qui est tombé, si l'un des propriétaires souhaite reconstruire le mur, le tribunal oblige l'autre propriétaire à construire le mur avec lui jusqu'à une hauteur de quatre coudées. Si, après la construction du mur, l'un des voisins prétend qu'il l'a construit seul et que l'autre n'a pas participé à sa construction, ce dernier est néanmoins présumé avoir donné sa part de l'argent, à moins que le réclamant n'apporte la preuve que l'autre n'a pas donné sa part.
מַתְנִי׳ כּוֹתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.(משנה)
Le tribunal n’oblige pas le voisin réticent à contribuer à la construction du mur d’une hauteur supérieure à quatre coudées. Mais si le voisin réticent a construit un autre mur à proximité du mur qui avait été construit plus haut que quatre coudées, afin de couvrir la pièce ainsi créée, le tribunal lui impose la responsabilité de payer sa part pour la totalité du mur reconstruit, même s'il n'a pas encore installé de toit dessus. Puisqu’il a démontré sa volonté de valoriser ce que son voisin a construit, il doit participer aux coûts de sa construction. Si le constructeur du premier mur prétend ultérieurement qu'il n'a pas reçu de paiement de son voisin, celui-ci est présumé ne pas avoir donné sa part de l'argent, à moins qu'il n'apporte la preuve qu'il a effectivement donné de l'argent pour la construction du mur.
מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָן – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. סָמַךְ לוֹ כּוֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן.
Guémara
GEMARA: Reish Lakish dit: Si un prêteur fixe un délai à un autre pour rembourser le prêt qu'il lui a accordé et que lorsque la dette arrive à échéance, l'emprunteur dit au prêteur: Je vous ai déjà remboursé dans le délai, il n'est pas considéré comme crédible, car les gens ne remboursent généralement pas leurs dettes avant leur échéance. Le prêteur serait heureux si l’emprunteur remboursait sa dette à temps. Abaye et Rava ne sont pas d’accord avec Reish Lakish, comme ils le disent tous deux: Une personne est encline à rembourser sa dette dans les délais impartis, c’est-à-dire avant son échéance. C'est parce que parfois il lui arrive d'avoir de l'argent et l'emprunteur se dit: je vais aller rembourser ma dette
גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַקּוֹבֵעַ זְמַן לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן; וּלְוַאי שֶׁיִּפְרַע בִּזְמַנּוֹ. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִימְנֵיהּ – זִימְנִין דְּמִתְרְמוּ לֵיהּ זוּזֵי, אָמַר: אֵיזִיל אֶיפְרְעֵיהּ,
Rachi
רוניא אקפיה רבינא - ד' שדות היו לרבינא סביבות ארבעה מצריו של רוניא וגדרן:,הב לי כמה דגדרי - כרב הונא אליבא דר' יוסי דאמר הכל לפי מה שגדר דהכי קי"ל כדמוכח לקמן:
יומא חד הוה גדר - רוניא היה גודר תמרים מדקל שבשדהו:,קיבורא דאהיני - אשכול של תמרים משל רוניא ובפניו:,רמא ביה קלא - גער בו רוניא באריסיה דרבינא:,א"ל - רבינא גלית אדעתיך שחביבין הדקלין עליך וניחא לך בשמירתן:,לא יהא אלא עיזי בעלמא מי לא בעית כו' - כלומר אפי' אינך ירא מן הגנבים צריך אתה לשמרן מן העזים:,ולאו גברא בעית לאכלויי - להזעיק ולגעור בהן וירעם מתרגמי' אכלי (תהלים יח) וכן כל לשון הכרזה בתרגום יהונתן:
פייסיה במה דאיפייס - טוב לך להתפייס באגר נטירא הואילו ונתרצה לכך:,הגה"ה ואי לא דאיננא לך כר' יוסי כו' מכלל דהכי הלכתא - וכן פסק ר"ח. תמ"ש:
ארבעה לצלא וד' לצללא - אני שמעתי צלא רצען עני וצללא רצען עשיר וכך אמר לו ארבע ככרות צריכין לרצען עני למאכלות ביתו ליום כמו שצריכין לעשיר וזה עני הוא וצריך לו השדה לפרנסה וכשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב כך אני אומר לך עשה ישר וטוב לעני זה ואל תסלקהו ויש לגמגם דהעור קרוי צלא ולא הרצען כדאמרי' בעלמא (נדרים נו:) מאי דרגש ערסא דצלא ואומר אני רוניא רצען היה ונותן עורות לעבדנין לעשות מהן מנעלין למוכרן בשוק וכך אמר לו רב ספרא לרבינא העני זה שכרו מועט שהוא צריך ליתן שכר הרבה לעבדנין דאמרי אינשי ארבעה זוזי לצורך מקח העור וארבעה זוזי לשכר העבדנין והיינו צללא לפיכך עשה ישר וטוב ותהי לו שדה זו לפרנסת ביתו ול"נ ד' לצלא ד' ככרות צריך לעבדן עני וד' לצללא כמו כן ד' לצורך עבדן עשיר ומשל הוא כנגד רוניא שהיה לו שדה אחת בתוך שדות של רבינא כדאמר לעיל דרבינא אקפיה מארבע רוחותיו ועכשיו קנה לו שדה אצל מצר רבינא ומפסיק שדה רבינא בין שדותיו וא"ל רב ספרא לרבינא שיעשה הישר והטוב להניח לרוניא אותה דעכשיו יהיה לו שנים שכמו שצריך שמירה לשני שדות [צריך] ג"כ לאחד ומכמה דברים יציאת האחד מרובה כיציאת שנים ונמצא רוניא משתכר:
מתני' מחייבין אותו לבנות עד ד' אמות - דבהכי סגי להיזק ראיה:,בחזקת שנתן - אם אמר האחד לאחר שבנאו אני עשיתיו משלי שלא רצה זה לסייעני ותובעו חצי היציאה וזה אומר נתתי חלקי נאמן:,עד שיביא התובע - עדים שתבעו ולא נתן לו דכיון דחובה עליו לסייעו ומשפט זה לכל גלוי לא היה בונה משלו אלא היה צועק עליו בב"ד:
סמך לו כותל אחר - לאחר שבנאו האחד למעלה מד' אמות הרבה ולא רצה האחר לסייעו בהגבהתו סמך השני כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת עליו תקרה מכותל לכותל אע"פ שלא נתן עליו עדיין התקרה:,מגלגלין עליו את הכל - דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהיאך:,בחזקת שלא נתן - אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כותלו לכותל ראשון ואומר לו תן לי חלקך במה שהגבהתי וזה אומר נתתי חלקי אינו נאמן אלא בעדים שאין משפט זה גלוי לכל ועד שיחייבוהו בית דין אינו עשוי ליתן:
גמ' הקובע זמן לחבירו - במלוה שהלוהו:
Tossafot
ואי לא דאיננא לך כרב הונא אליבא דר' יוסי. קצת היה נראה שלא להפחידו היה אומר כן מדלא קאמר ואי לא מגבינא לאפדנא מינך או מחינא לך בסילואה דלא מבע דמא ואע"ג דבלולב הגזול (סוכה לד: ושם ד"ה ולדרוש) אמר שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו זבינייכו ואי לא דרשינן לכו כר' טרפון ובעי למימר התם דלהפחידם היה אומר כן הכא נראה דהכי ס"ל כדפירש רש"י ועוד מדקאמר ליה זיל פייסיה במאי דאיפייס משמע דמן הדין היה לו יותר אם לא בשביל שכבר נתפייס:
ארבעה לצלא כו'. לפירוש הקונטרס מקשה ר"ת [הא] אין מרחמים בדין ועוד דקאמר סבר רבינא לסלוקי משמע שטעה רבינא ועוד מה שייך כאן האי מעשה אי משום דאיירי ברבינא ורוניא לייתי נמי מעשה דהמקבל (בבא מציעא קט.) רוניא שתלא דרבינא הוה והנך תרי עובדי דשמעתין לייתי נמי התם ועוד דצלא הוא עור כדאמרי' (מו"ק דף כז.) מאי דרגש ערסא דצלא ואומר ר"ת דזבן ארעא אמיצרא דרבינא היינו אמיצר אותם שדות דאקפיה רבינא מארבע רוחות והיה רבינא מצרן מג' רוחות ורוניא מרוח אחת ואף על גב דאמר בהמקבל (בבא מציעא קח:) הני ארבע בני מצרא דקדים חד מינייהו וזבן מאי דזבן זבן מ"מ סבר רבינא לסלוקי משום שהיה מצרן מג' צדדין ורוניא רק מרוח אחת א"ל רב ספרא אמרי אינשי ארבעה לצלא פירוש לעור גדול צריך ליתן לעבדן ד' זוזי וד' לצללא עור קטן כלומר צריך ליתן מן הקטן כמו מן הגדול שיש טורח בקטן כמו בגדול ה"נ מאי טעמא דינא דבר מצרא משום שיהיו כל שדותיו סמוכין שיוכל לחורשן בבת אחת ולכך הוא מצרן מרוח אחת כמו אתה מג' רוחות וה"ר אברהם פירש דהך ארעא דזבן רוניא אמיצרא דרבינא היינו אמצרא דאותן שדות שהיה רוניא אריס בהן כדאמרי' רוניא שתלא דרבינא הוה וה"ק ליה רב ספרא לרבינא אע"פ שאין לרוניא בגוף הקרקע כלום מכל מקום הואיל שהוא עובדן הרי הוא מצרן כמו דאמרי אינשי ארבעה לצלא נותנין ד' זוז על העור וכמו כן צריך ליתן לצללא לאומן המעבד את העור:
מארבע אמות ולמעלה אין מחייבין אותו כו' בחזקת שלא נתן. איירי כגון דידעינן דקדם חד וארציה לחבריה והיה מסרהב כדמשמע לישנא אין מחייבין אותו ולכך הוי בחזקת שלא נתן וא"'צ להעמיד בשעשה חזית:,אע"פ שלא נתן תקרה מגלגלין עליו את הכל. אע"ג דזה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה חייב וכן משמע נמי בכיצד הרגל (ב"ק דף כ: ושם) דקאמר טעמא דניקף הא מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור ואפ"ה כשעמד ניקף חייב כן נראה לי אי נמי הכא זה חסר הוא שגורם לו שהגביה הכותל למעלה מד' אמות כדי שלא יהיה לו היזק ראיה בשום ענין ממנו:
הקובע זמן לחבירו. אור"י דוקא קובע זמן אבל בסתם הלואה לא חשיב ליה תוך שלשים תוך זמנו:,ובא בזמנו ואמר פרעתיך תוך זמני אינו נאמן. ונראה לי שיש עדים שחייב לו וקבע לו זמן דאי לאו הכי ניהמניה שפרעו תוך זמן במיגו דאי בעי אמר לא הלוית לי כלום או לא קבעת לי שום זמן ולקמן מיבעי ליה אי אמרינן מיגו במקום חזקה ומ"מ אין להוכיח מכאן דקסבר ריש לקיש המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים דאפשר דמיירי הכא שהלוהו שלא בעדים אלא הודה לו בפני עדים דאפילו למ"ד צריך לפורעו בעדים ה"מ היכא דהלוהו בפני עדים מעיקרא דלא הימניה אלא בפני עדים ואם תאמר מכל מקום ניפשוט מהכא דלא אמרינן מיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה ואומר ר"י דהא לא חשיב מיגו כיון דמיירי דקיימי ביום אחרון של זמן ואע"ג דמסקינן בשילהי דהשואל (ב"מ דף קב: ושם) דעביד איניש דפרע ביומא דמישלם זימניה מ"מ אין זה מיגו דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.