Et dans un domaine, c'est-à-dire qu'il a transporté à chaque fois la moitié de la figue séchée dans le même domaine public, il est responsable, mais si c'était dans deux domaines, c'est-à-dire qu'il a transporté la figue séchée dans deux domaines publics distincts, il est exonéré.
בִּרְשׁוּת אַחַת – חַיָּיב, בִּשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת – פָּטוּר.
Et Rabba dit pour expliquer l’opinion de Rabbi Yossei: Et cette division du domaine public s’applique uniquement là où il existe une propriété où l’on encourrait la responsabilité d’apporter un sacrifice pour le péché si on l’effectuait involontairement hors de celle-ci ou dans celui-ci, c’est-à-dire un domaine privé, entre les deux sections. Mais s’il n’existait qu’une karmelit, c’est-à-dire une zone qui n’est définie ni comme domaine privé ni comme domaine public et vers et depuis laquelle l’interdiction de transport n’est que d’origine rabbinique, elle ne diviserait pas le domaine public. Abaye dit: Même une karmelit divise le domaine public en sections distinctes, mais pas une poutre [pisela]. Rava dit: Même une poutre divise le domaine public, puisqu'elle n'est rien de moins qu'une frontière ou une scille de mer, qui sert de barrière entre les champs.
וְאָמַר רַבָּה: וְהוּא שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב חַטָּאת בֵּינֵיהֶם, אֲבָל כַּרְמְלִית – לֹא. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ כַּרְמְלִית, אֲבָל פִּיסְלָא – לֹא. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ פִּיסְלָא.
La Guemara note: Et Rava suit son propre raisonnement, comme Rava le dit: La définition d'un domaine aux fins du Chabbat est comme la définition d'un domaine aux fins des actes de divorce: tout comme une poutre est définie comme un domaine distinct aux fins des actes de divorce, elle est également considérée comme un domaine distinct aux fins du Chabbat.
וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: רְשׁוּת שַׁבָּת כִּרְשׁוּת גִּיטִּין דָּמֵי.
La Guemara revient pour discuter de l'acquisition d'un domaine ayant appartenu à un converti décédé sans héritiers. La Guemara demande: S'il n'y avait pas de frontière et s'il n'y avait pas de scille marine, quelles sont les limites à l'acquisition? Rabbi Marinus explique au nom de Rabbi Yohanan: Toute région qui porte son nom. La Guemara demande: Dans quelles circonstances il est appelé par son nom? Rav Pappa a dit: Où on l'appelle: L'endroit qui est irrigué par un tel et un tel puits. L'ensemble de la zone ainsi désignée serait considéré comme une seule section en ce qui concerne l'acquisition.
אֵין שָׁם לֹא מֶצֶר וְלֹא חָצָב, מַאי? פֵּירֵשׁ רַבִּי מָרִינוּס מִשְּׁמוֹ: כׇּל שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב פָּפָּא: דְּקָרוּ לֵיהּ ״בֵּי גַרְגּוּתָא דִּפְלָנְיָא״.
Rav Aḥa bar Avya était assis devant Rabbi Asi, et il s'asseyait et disait ce qui suit au nom de Rabbi Asi bar Ḥanina: Une rangée de scilles de mer sert de barrière par rapport aux biens d'un converti décédé sans héritiers, de sorte que chaque section est considérée comme un domaine distinct.
יָתֵיב רַב אַחָא בַּר עַוְיָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִּי, וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִּי בַּר חֲנִינָא: חֲצוּבָא מַפְסֵיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר.
La Guemara demande: Qu’est-ce que la scille de mer? Rav Yehuda dit que Rav dit: C'est la croissance par laquelle Josué a établi les frontières d'Eretz Yisrael pour les Juifs.
מַאי חֲצוּבָא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁבּוֹ תִּיחֵם יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ.
La Guemara enseigne une déclaration connexe. Et Rav Yehuda dit que Rav dit: Dans son livre, Josué a énuméré uniquement les villes qui se trouvent sur les frontières, mais pas les villes qui se trouvaient à l'intérieur des portions de chaque tribu.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא מָנָה יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא עֲיָירוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִין.
Au sujet des limites d'Eretz Israël, Rav Yehuda dit que Chmouel dit: Toute zone que le Saint, Béni soit-Il, montra à Moïse avant sa mort, comme il est écrit: « Et l'Éternel lui montra tout le pays, Galaad… jusqu'à Tsoar » (Deutéronome 34: 1-3), se trouve dans les limites d'Eretz Israël, et donc les produits qui y poussent sont obligés de payer la dîme.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה – חַיָּיב בְּמַעֲשֵׂר.
La Guemara demande: exclure quelle zone? La Guemara répond: Pour exclure les terres des Kénites, des Kénizites et des Kadmonites, comme Dieu l’avait promis à Abraham lors de l’Alliance entre les Morceaux: « À ta postérité j’ai donné ce pays… aux… aux Kénites, aux Kénizites et aux Kadmonites » (Genèse 15: 18-19). Ces zones ne sont pas obligées de payer la dîme. Quels sont ces trois domaines? Il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Meir dit: Ce sont Naftuḥa, Arva’a et Shalma’a. Rabbi Yehouda dit: Ce sont le mont Séir, Ammon et Moab. Rabbi Shimon dit: Ce sont Ardisekis, Asya et Aspamya.
לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי קֵינִי, קְנִיזִּי וְקַדְמוֹנִי. תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נַפְתּוֹחָא, עַרְבָאָה וְשַׁלְמָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַר שֵׂעִיר, עַמּוֹן וּמוֹאָב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַרְדִּיסָקִיס, אַסְיָא וְאַסְפַּמְיָא.
Mishna 1
MISHNA: S'il y avait deux témoins témoignant en sa faveur que lui, le propriétaire du terrain, avait travaillé et profité d'un champ pendant trois ans et en avait donc la propriété présumée, et qu'ils étaient reconnus comme témoins conspirateurs, car il a été prouvé qu'ils n'étaient pas présents pour témoigner de l'affaire sur laquelle ils avaient témoigné, ils doivent payer au véritable propriétaire du champ la pleine valeur du champ qu'ils ont tenté, par leur témoignage, de retirer de sa possession, comme il est écrit dans la Torah: « Alors tu lui fais ce qu'il avait prévu de faire à son frère » (Deutéronome 19: 19). Si deux témoins déclarent qu'il a travaillé et profité du champ pendant la première année, deux autres témoignent qu'il a travaillé et en a profité pendant la deuxième année, et deux autres témoignent qu'il a travaillé et en a profité pendant la troisième, et tous se sont révélés être des témoins conspirateurs,
מַתְנִי׳ הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים – מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, שְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית –(משנה)
Tossafot
אבל פיסלא לא. הקשה ריב"א והלא פיסלא היא כרמלית דבהזורק (גיטין דף עז: ושם ד"ה פליג) מפרש דפיסלא דהוי גבי גט רשות לעצמה כגון דלא גבוהה י' א"כ משמע דגבוהה ג' ומסתמא איירי ברחבה ארבעה דלא אשכחן רשות בפני עצמו שהוא חשיב בפחות מארבעה ועמוד גבוה ג' ורחב ד' ברה"ר הוי כרמלית וא"כ אמאי קאמר אבל פיסלא לא וי"ל דמ"מ הואיל וקטן הוא כל כך ומטלטל לא חשיבא לאביי להפסיק בין ב' רשויות בכרמלית:
אין שם לא מצר כו'. אטומאה קאי כדמוכח בהדיא בתוספתא דטהרות (פ"י) דקתני הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלוני אמרו לפני רבי אליעזר הרי היא של רה"י פירש ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה כו' ולא כפ"ה דפירש משמו דקאמר רבי מרינוס היינו משמו של רבי יוחנן:
העומדות על הגבולים. אין לפרש על הגבולים של א"י דכמה עיירות חשיב שהם באמצע א"י אלא בגבולים דכל שבט ושבט וכו':
כל שהראהו כו'. טפי הוה ליה למינקט מה שתיחם באלה מסעי שמונה עיירות של המצר ושם מפורש היטב תחום של ארץ ישראל:,חייב במעשר. וא"ת וכללא הוא והלא הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ולא נתחייבו במעשר אע"פ שהראם למשה וי"ל דקסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא והשתא ניחא שלא תקשי כל לאתויי מאי דאתא לאתויי כרכים שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל:
לאפוקי מאי. תימה מאי קאמר לאפוקי מאי והא כל קאמר דמשמע לאתויי וי"ל דמשהראהו דייק דמשמע לאפוקי וא"ת ולימא לאפוקי חו"ל וי"ל דאין זה חידוש ולכך אמר לאפוקי קיני וקניזי וקדמוני אף על גב דמא"י הם:,הר שעיר עמון ומואב. תימה דמשמע דעמון ומואב לא כבשום עולי מצרים ובספ"ק דיבמות (דף טז. ושם) אמרינן עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דאמר מר הרבה כרכים כבשו כו' וקסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד והניחום שיסמכו עליהם עניים בשביעית ואין לומר דהתם בעמון ומואב שטהרו בסיחון דהתם נהג שביעית דהיינו עבר הירדן דאמרינן בפסחים (דף נב.) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ואומר ר"ת דעבר הירדן היינו ארץ סיחון ועוג שלא היתה מעמון ומואב ועוד מתרץ ר"ת דביבמות נמי איירי בעמון ומואב שלא טהרו בסיחון כדהכא ולא בא לפרש התם אמאי אין שביעית נוהגת שם דהא חוצה לארץ היא אלא לפרש למה מעשרין מעשר עני ולא מעשרין מעשר שני שלא לשנות סדר השנים דבמס' ידים (פ"ד משנה ג) איכא פלוגתא דר' אלעזר בן עזריה גזר שיעשרו מעשר שני כמו בבבל שלא לשנות מסדר השנים ור"ט גזר שיעשרו מעשר עני כמו במצרים שהיא קרובה מעשרין מעשר עני כדי שיהו עניי ישראל נסמכים עליהם אף עמון ומואב שהם קרובים כו' וא"ת ואמאי לא מייתי ביבמות ההוא טעמא דמצרים דתנן במסכת ידים (שם) וי"ל דניחא ליה למימר טפי הרבה כרכים כו' דלמ"ד לא קידשה הניחו אפי' מא"י עצמה ליכבש מפני סמך עניים וזה התירוץ עיקר דבהכי מיתרצא דלא קשיא דר"א אדר"א ורבי יהושע אדרבי יהושע ואין להאריך:,ערדיסקים אסיא כו'. תימה דמשמע אסיא בחו"ל היא וא"כ היכי קאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף כו. ושם) רבי חייא בר זרונקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא והתניא בפ"ק דסנהדרין (דף יא: ושם ד"ה אין) דאין מעברין אלא ביהודה ובשלמא ר"מ דעיבר שנה בעסיא (מגילה יח:) איכא למימר דלא הניח כמותו בא"י כדאמרינן בברכות (דף סג.) אר"ע אלא ר' חייא ור"ש ליכא למימר דלא הניחו כמותן דהא ר"ל הוי קרי להו רועי בקר וחשודים על השביעית וי"ל דההוא לעבר היינו חישוב כמו ועיבר שלש שנים זו אחר זו דפרק קמא דהתם (דף יב.) תדע דהא שנה שביעית היתה ותני התם (סוף פ"ק) (דף יב.) דאין מעברין שנים בשביעית:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.