Guémara
Et s’il n’est pas défini par ses limites, jusqu’à quelle superficie de champ est-elle acquise d’un seul coup de houe? Rav Pappa a dit: Il acquiert la distance qu'un conducteur de bœuf va et revient, c'est-à-dire la taille d'un sillon standard, commençant là où la houe est entrée dans le sol.
וְשֶׁאֵינָהּ מְסוּיֶּימֶת בִּמְצָרֶיהָ, עַד כַּמָּה? אָמַר רַב פָּפָּא: כִּדְאָזֵיל תַּיָּירָא דְשׁוֹרֵי וְהָדַר.
§ Rav Yehuda dit que Chmouel dit: Quant à la propriété d'un gentil qui a été vendue à un Juif contre de l'argent, elle reste sans propriétaire comme un désert jusqu'à ce que l'acheteur accomplisse un acte d'acquisition; quiconque en prend possession entre-temps l'a acquis. Quelle en est la raison? Le gentil en renonce à la propriété à partir du moment où l'argent lui parvient, tandis que le juif qui l'a acheté ne l'acquiert que lorsque l'acte lui parvient. Par conséquent, dans la période de temps qui s'écoule entre le don de l'argent et la réception de l'acte, la propriété est comme un désert, et quiconque en prend possession l'a acquis.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: נִכְסֵי גּוֹי הֲרֵי הֵן כְּמִדְבָּר, כׇּל הַמַּחְזִיק בָּהֶן זָכָה בָּהֶן. מַאי טַעְמָא? גּוֹי – מִכִּי מָטוּ זוּזֵי לִידֵיהּ אִסְתַּלַּק לֵיהּ, יִשְׂרָאֵל לָא קָנֵי עַד דְּמָטֵי שְׁטָרָא לִידֵיהּ. הִלְכָּךְ הֲרֵי הֵן כְּמִדְבָּר, וְכׇל הַמַּחְזִיק בָּהֶן זָכָה בָּהֶן.
Abaye dit à Rav Yossef: Est-ce que Chmouel a réellement dit cela? Mais Chmouel ne dit-il pas que la loi du royaume est la loi, c'est-à-dire que la halakha oblige les Juifs à observer les lois du lieu où ils résident, et que le roi a dit que la terre ne peut être acquise sans document? Par conséquent, la prise de possession ne devrait pas être efficace pour l’acquisition. Rav Yossef lui dit: Je ne sais pas comment concilier cette contradiction, mais il y a eu un incident dans le village de Dura fondé par des bergers, où il y avait un juif qui achetait une terre à un gentil en lui donnant de l'argent, et entre-temps un autre juif est venu et l'a labourée un peu. Les deux Juifs se présentèrent devant Rav Yehuda pour une décision, et il établit la propriété en possession du deuxième individu. Cela concorde avec la décision de Chmouel selon laquelle la propriété reste sans propriétaire jusqu'à ce qu'un Juif accomplisse un acte d'acquisition.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא; וּמַלְכָּא אָמַר: לָא לִיקְנֵי אַרְעָא אֶלָּא בְּאִיגַּרְתָּא! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא יָדַעְנָא; עוֹבָדָא הֲוָה בְּדוּרָא דְרָעֲוָתָא, בְּיִשְׂרָאֵל דִּזְבַן אַרְעָא מִגּוֹי, וַאֲתָא יִשְׂרָאֵל אַחֲרִינָא רָפֵיק בָּהּ פּוּרְתָּא; אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אוֹקְמַהּ בִּידָא דְּשֵׁנִי.
Abaye lui dit: Êtes-vous en train de dire que l'incident s'est produit à Dura qui a été fondée par des bergers? Il n'y a aucune preuve de ce cas, car là les champs étaient cachés, puisque les propriétaires des champs ne voulaient pas payer l'impôt foncier [taska] au roi, et le roi dit que celui qui paie l'impôt foncier peut profiter du champ. Donc, dans ce cas, le gentil qui vendait le bien n'en était pas réellement propriétaire, et par conséquent, selon les lois du royaume, il ne pouvait pas le vendre. Celui qui prenait possession du bien l'acquérait conformément à la loi du royaume, puisqu'il s'engageait à payer l'impôt foncier. Ailleurs, on n'acquérait le champ qu'après avoir reçu un acte de vente du gentil.
אֲמַר לֵיהּ: דּוּרָא דְרָעֲוָתָא קָאָמְרַתְּ?! הָתָם בָּאגֵי מִטַּמְּרִי הֲווֹ – דְּאִינְהוּ גּוּפַיְיהוּ לָא הֲווֹ יָהֲבִי טַסְקָא לְמַלְכָּא, וּמַלְכָּא אֲמַר: מַאן דְּיָהֵיב טַסְקָא, לֵיכוֹל אַרְעָא.
La Guemara raconte: Rav Houna a acheté une terre à un gentil. Un autre Juif est venu et l'a légèrement labouré. Rav Houna et ce Juif se présentèrent devant Rav Nahman, qui établit la propriété en possession de ce dernier. Rav Houna dit à Rav Nahman: À quoi penses-tu en rendant ce jugement? Est-ce parce que Shmouel dit que la propriété d'un gentil est comme un désert, et que quiconque en prend possession l'a acquis?
רַב הוּנָא זְבֵן אַרְעָא מִגּוֹי, אֲתָא יִשְׂרָאֵל אַחֵר רָפֵיק בַּהּ פּוּרְתָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אוֹקְמַהּ בִּידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ? דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נִכְסֵי גּוֹי הֲרֵי הֵן כְּמִדְבָּר, וְכׇל הַמַּחְזִיק בָּהֶם זָכָה?
Tossafot
ושאינה מסוימת במצריה עד כמה. פי' כמה יקנה במכוש אחד כדאזיל תיירא דתורי והדר פירוש כשיעור מדת תלם והן היו יודעים מדת התלם כמה היה אורך שלו דבשדה גדולה לא היו חורשים במענה אחד כל אורך השדה ולא כפ"ה כשיחרוש צמד בקר שורה אחת מקצה גבול שדהו עד קצהו ומתוך כך קונה כל השדה חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד דאמאי בעי והדר רק כשיחרוש פעם אחת אע"ג דלא הדר:
עובד כוכבים מכי מטי זוזי לידיה אסתלק ליה. פ"ה משום דכל קנינו של עובד כוכבים בכסף כדאמרינן בפ"ק דקדושין (ד' יד: ושם) אשכחן עובד כוכבים דכל קנינו בכסף ולאו ראיה היא לפי' ר"ת דמפרש התם דוקא בעבד עברי קאמר שאין בו קנין אחר דשטר לא ידעינן ביה אפי' בישראל אלא מדהוקש לאמה העבריה ואמה העבריה לאחרת אבל בעובד כוכבים דלא שייך ביה קדושין ליכא למילף מאחרת ועוד תניא התם מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים דהיינו חליפין משמע דה"ה בשטר אינו נקנה דאפילו כל שוה כסף הוה ממעט התם מכסף אי לאו דכתיב ישיב לרבות שוה כסף ככסף אבל בעלמא אור"ת דאדרבה אין קנינו של עובד כוכבים בכסף אלא במשיכה וכדר' יוחנן קי"ל דדריש (בכורות דף יג:) מיד עמיתך בכסף הא מיד עובד כוכבים במשיכה וכן בפ' בתרא דע"ז (דף עא. ושם ד"ה רב) מסיק דמשיכה לעובד כוכבים קונה והא דקאמר הכא ועובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה היינו משום דמצינו בעובד כוכבים קנין כסף בעפרון ושטר ודאי לא קנה בעובד כוכבים משום דישראל גופיה לא קנה בשטרא אלא מספר המקנה דירמיה והתם ישראל הוה:,וישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידיה. שהיו עומדים במקום שכותבין את השטר וקשיא לרבינו שמשון בן אברהם דאמאי לא קנה בכסף גרידא מעפרון בק"ו מגופו גופו באחת ממונו בשתים כדאמרינן בבכורות בפ"ב (דף יג. ושם) דליכא למימר שאינו גומר בדעתו לקנות עד שיהיה בשטר דמאחר שהעובד כוכבים מסתלק למה לא יגמור בדעתו לקנות ויניחנו להיות הפקר והוה לן למימר דהוי כאילו פירש אי בעינא בכספא איקני מה"ט דפרישית וצ"ל דאנן סהדי שלא היה בדעתו אלא כמות שהוא רגיל לקנות עם ישראל דהיינו בשטר מדלא פירש אי בעינא בכספא איקני אבל קשיא לרבינו שמשון בן אברהם דבפרק ב' דבכורות (שם) א"ר יצחק ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמה בדיניהן אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ואמאי לא אמרינן אע"ג דקנה מן התורה כדאמר אביי התם בדיניהם שפסקה להן תורה מיד עמיתך במשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף מ"מ אין בדעתו לקנות אלא עד שימשוך כמו שהוא רגיל לקנות עם ישראל כדאמרינן הכא וי"ל דהתם בדיניהם קאמר ונראה דשרי לישראל לתבוע מינייהו מעותיו אע"פ שמתוך כך יחזיר העובד כוכבים ויגזול את המחזיק דבדין קא תבע ליה דלא נתן לו מעות אלא ע"מ שתבא הקרקע לידו ואם המחזיק יכול לישמט מן העובד כוכבים ישמט אע"פ שהלוקח מפסיד אך אם המחזיק בעי לפרוע לו מעותיו אם יפקיענו הראשון הקרקע מידו ע"י עובד כוכבים נראה דה"ל מסור ממש:
באגי דמטמרי הוו כו'. והא דאמר בהניזקין (גיטין דף נח: ושם ד"ה אנן) דאזול מרוותייהו דבאגי ואזיל גידול בר רעילאי ויהיב טסקא דתלת שנין ולכי אתו מרוותייהו הדרא להו ולא אמרי' כיון דלא יהבי טסקא הופקעה מידם וזכה בה גידול בר רעילאי דהתם מיירי כגון שאמרו מרוותייהו לבני באגי שיחרשו הקרקע ויזרעו ויאכלו פירות ויפרעו טסקא עד שיחזרו ונתרצו להם בני באגי ונתנוה לגידול הלכך לא הופקעה מידם וכשיחזרו חזרו להן אבל הכא הוו מטמרי בשביל המס שלא רצו לפרוע:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.