Guémara
Comme Rav Houna bar Avin a envoyé une décision: Si quelqu'un d'autre que celui précédemment établi comme propriétaire est en possession d'objets qui sont généralement prêtés ou loués et dit: Ils ont été achetés et c'est pourquoi ils sont en ma possession, il n'est pas considéré comme crédible. Dans ce cas également, comme le père des orphelins ne pouvait obtenir ces documents sans en apporter la preuve, il devrait en être de même pour ses orphelins. Pourquoi, alors, Rav aurait-il cédé à Chmouel? La Guemara le concède: C'est difficile.
כְּדִשְׁלַח רַב הוּנָא בַּר אָבִין: דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, וְאָמַר ״לְקוּחִין הֵן בְּיָדִי״, אֵינוֹ נֶאֱמָן! קַשְׁיָא.
Rav Hisda dit: Eux, c'est-à-dire Rav, ont enseigné sa règle selon laquelle le frère doit apporter la preuve qu'il possède les biens énumérés dans les documents qui apparaissent sous son nom, seulement s'ils ne partagent aucun de leurs biens, même en ce qui concerne leur argent, c'est-à-dire qu'ils partagent tout, même leur nourriture. Mais s'ils divisent en fonction de leur argent, disons que ce frère a retiré de l'argent de son argent, c'est-à-dire qu'il a réduit ses dépenses pour la nourriture, et a ainsi amassé ses propres biens.
אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאֵין חֲלוּקִין בְּעִיסָּתָן, אֲבָל חֲלוּקִים בְּעִיסָּתָן – אֵימוֹר מֵעִיסָּתוֹ קִימֵּץ.
Concernant l'exigence de preuve, la Guemara demande: Avec quoi est-on considéré comme ayant apporté une preuve? Rabba dit: La preuve est apportée par le témoignage de témoins qu'il a acheté la propriété indiquée dans le document ou a accordé le prêt avec son propre argent ou qu'il l'a hérité de la famille de sa mère. Rav Sheshet dit: La preuve est apportée par la ratification par le tribunal du document dans lequel son nom apparaît.
רְאָיָה בְּמַאי? רַבָּה אָמַר: רְאָיָה בְּעֵדִים, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר.
Rava dit à Rav Nahman: C'est l'opinion de Rav et c'est l'opinion de Chmouel; c'est l'opinion de Rabba et c'est l'opinion de Rav Sheshet. Selon quelle opinion le Maître soutient-il? Rav Nahman lui dit: Je connais une baraïta, qui est la source de mon opinion, telle qu'elle est enseignée (Tosefta 9:2): Dans le cas où il y avait un des frères qui faisait du commerce dans la maison, gérant les finances familiales, et il y avait des actes de vente et d'autres documents circulant avec son nom apparaissant comme propriétaire de la propriété ou comme prêteur, et ce frère a dit: L'argent et la propriété sont à moi, car ils m'ont été attribués en héritage de la maison de le père de ma mère, qui n'est pas la mère des autres frères, c'est à lui d'apporter la preuve de propriété.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: הָא רַב וְהָא שְׁמוּאֵל, הָא רַבָּה וְהָא רַב שֵׁשֶׁת; מָר –, כְּמַאן סְבִירָא לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא מַתְנִיתָא יָדַעְנָא, דְּתַנְיָא: אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁהָיָה נוֹתֵן וְנוֹשֵׂא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהָיוּ אוֹנוֹת וּשְׁטָרוֹת יוֹצְאִין עַל שְׁמוֹ, וְאָמַר: שֶׁלִּי הֵן, שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אֲבִי אִמָּא – עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה.
La baraïta continue: Et de même, dans le cas d'une femme, c'est-à-dire une veuve, si les héritiers de son mari voient qu'elle fait du commerce dans la maison avec les biens qui appartenaient à son mari, et qu'il y avait des actes de vente et d'autres documents circulant avec son nom apparaissant sur eux en tant que propriétaire, et elle a dit: L'argent et les biens sont à moi seul, car ils m'ont été attribués en héritage de la maison du père de mon père ou de la maison du père de mon mère, et n'appartenait pas à mon mari, c'est à elle d'en apporter la preuve. Rav Nahman est par conséquent conforme à l’opinion de Rav.
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהָיוּ אוֹנוֹת וּשְׁטָרוֹת יוֹצְאִין עַל שְׁמָהּ, וְאָמְרָה: שֶׁלִּי הֵן, שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא אוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמָּא – עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה.
Après avoir cité la baraïta, la Guemara cherche à la clarifier et demande: Quel est le but de la clause de la baraïta qui commence: Et de même, là où la halakha semble être identique à celle de la première clause? Ne dites pas cela dans le cas de la femme, puisque c'est une chose louable pour elle, en ce sens qu'on dit: Elle travaille pour les orphelins; elle ne volerait pas les orphelins et est donc considérée comme crédible si elle dit que la propriété dans les documents qui portent son nom lui appartient, la baraïta nous enseigne que cette hypothèse ne peut pas être invoquée et qu'elle doit apporter une preuve de propriété.
מַאי ״וְכֵן״? מַהוּ דְּתֵימָא: אִשָּׁה, כֵּיוָן דִּשְׁבִיחָא לַהּ מִילְּתָא – דְּאָמְרִי קָא טָרְחָא קַמֵּי יַתְמֵי, לָא גָּזְלָה מִיַּתְמֵי; קָא מַשְׁמַע לַן:.
§ La Michna enseigne: Dans quel cas est dite cette affirmation selon laquelle on établit la présomption de propriété après avoir profité de la propriété pendant une certaine durée? Il s'agit d'une personne qui a simplement la possession du bien, ce qui, dans certains cas, sert de preuve de propriété. Mais dans le cas de celui qui fait une donation, ou des frères qui ont partagé leur héritage, ou de celui qui prend possession des biens d'un converti décédé sans héritiers et dont les biens sont maintenant sans propriétaire, dès qu'on ferme la porte de la propriété, ou qu'on la clôture ou qu'on brise même un peu sa clôture, cela est considéré comme une prise de possession de la propriété et entraîne une acquisition. La Guemara demande: Est-ce à dire que tous ceux dont nous avons dit précédemment qu'ils possédaient le champ depuis trois ans ne sont pas soumis à la halakhot de prendre possession d'une propriété de cette manière?
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמַחְזִיק, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ וְכוּ׳. אַטּוּ כֹּל הָנֵי דְּאָמְרִינַן, לָאו בְּנֵי חֲזָקָה נִינְהוּ?
La Guemara répond que la mishna est incomplète et voici ce qu'elle enseigne: Dans quel cas cette déclaration est-elle dite? Cela est dit à propos de la possession qui est accompagnée d'une créance, c'est-à-dire lorsque le possesseur a une créance pour contrer celle du réclamant, comme lorsque le vendeur, c'est-à-dire le réclamant, dit: Je n'ai pas vendu, et l'acheteur, c'est-à-dire le possesseur, dit: J'ai acheté. Dans ce cas, l'exploitation et la jouissance de la terre pendant trois ans constituent la présomption de propriété.
חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בַּחֲזָקָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ טַעֲנָה, כְּגוֹן מוֹכֵר אוֹמֵר: ״לֹא מָכַרְתִּי״, וְלוֹקֵחַ אוֹמֵר: ״לָקַחְתִּי״;
Mais en ce qui concerne la possession qui n'a pas besoin d'être accompagnée d'une créance, comme l'ancien propriétaire reconnaît que celui qui possède est le propriétaire, comme dans le cas où une autre personne vous fait un cadeau, ou s'il y a des frères qui ont partagé leurs biens, ou si quelqu'un prend possession des biens d'un converti décédé sans héritiers, où la fonction de la possession est seulement de l'acquérir et non d'établir la présomption de propriété, si l'on a fermé la porte de la propriété, ou si on l'a clôturée ou a brisé même un peu sa clôture, ceci est considéré comme une prise de possession de la propriété.
אֲבָל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה – כְּגוֹן נוֹתֵן מַתָּנָה, וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, וְהַמַּחְזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר – דִּלְמִקְנֵי בְּעָלְמָא הוּא; נָעַל, גָּדַר, פָּרַץ כׇּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
Rav Hoshaya enseigne dans la baraïta du traité Kiddushin qui a été enseigné à l'école de Lévi: Si quelqu'un a verrouillé la porte de la propriété, ou l'a clôturée ou a brisé même un peu sa clôture, si cela a été fait en présence du vendeur, cela est considéré comme une prise de possession de la propriété. La Guemara demande: On pourrait en déduire qu'en sa présence, oui, il l'acquiert; mais pas en sa présence, non, il ne l'acquiert pas. Pourquoi pas? En tout cas, il en a pris possession. Rava a dit que c'est ce que dit Rav Hoshaya: Si l'acte a été accompli en présence du vendeur, le vendeur n'a pas besoin de lui dire: Va, prends possession et acquiers ainsi la propriété. Puisque l’acheteur accomplit l’acte en présence du vendeur, il n’est pas nécessaire que le vendeur précise qu’il consent à ce que l’acheteur l’acquière.
תָּנֵי רַב הוֹשַׁעְיָא בְּקִדּוּשִׁין דְּבֵי לֵוִי: נָעַל, גָּדַר, פָּרַץ כׇּל שֶׁהוּא בְּפָנָיו – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. בְּפָנָיו – אִין, שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – לָא? אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: בְּפָנָיו – לָא צְרִיךְ לְמֵימַר לֵיהּ: ״לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי״,
Tossafot
דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחים הן בידי אינו נאמן. וקשה דאמר בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מו. ושם) א"ר יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אין נאמן ולא אמרן אלא בבעל הבית שאינו עשוי למכור כליו ולא אמרן אלא בדברים שאין עשוין להטמין ולא אמרן אלא בדברי' העשוין להשאיל ולהשכיר אלמא דאפילו בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר נאמן אי ליכא כל. הני מילי דקאמר שאין עשוי למכור כליו וכלים שאין דרכן להטמין ונראה לר"ת דגרס התם ובכולהו נמי כי ליתנהו לא אמרן אלא בדברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשוין להשאיל ולהשכיר אפי' ליתנהו לחד מהני אין נאמן וכן גורס רב האי בשערים (שער מ) וכן ר"ח וכן מוכח בשילהי המקבל (ב"מ דף קטז.) וא"ת דתנא בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיד:) המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא שם גנבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול והשתא אפי' לא יצא שם גנבה יהא נאמן לומר שגנבוה מיגו דאי בעי אמר השאלתי לך דספרים הן עשוין להשאיל דאפי' ספרא דאגדתא אמר הכא דעשוין להשאיל כ"ש שאר ספרים כדאמר בנערה שנתפתתה (כתובות דף נ.) וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים ואין לומר דלא מהימן במיגו לומר דגנובים משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאמר בכל הנשבעין (שבועות דף מו:) דלא דמי דהתם ודאי אינו נאמן לאחזוקי ההוא גברא בגנבי אפי' במיגו אבל הכא שאינו אומר פלוני גנבם אלא שהם גנובים מהימן שפיר דכמה גנבים יש בעולם ואין לומר נמי דלאו מיגו הוא שאינו טוען ברצון השאלתי לך לפי שאותו יודע בו שהוא משקר דהא לעיל (בבא בתרא דף לא.) אמר דנאמן לומר של אבותי הוא שלקחוה מאבותיך במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתיה אע"פ שהוא יודע דלאו מיניה זבנה וכן בפרק שני דכתובות (דף טו: וע"ש בתוס' ד"ה ומודה) תנן דנאמן לומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו במיגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך מעולם אע"פ שהבן יודע שהיתה של אביו ומהנהו עזי דאכלי חושלי בנהרדעא לעיל (בבא בתרא דף לו.) אין ראיה דאיכא למימר כגון שמכחישו ואומר שלא אכלו כל כך דהשתא הוי מיגו טוב ותירץ ר"ת דהתם מיירי באדם שאין עשוין להשאיל ולהשכיר לזה שקנאם כגון דלא גייס ביה ולפי זה אם עשוי להשאיל לו אפי' לא יצא לו שם גנבה נאמן לומר שהם גנובים במיגו ולמה"ר דודי נראה דלא מהימן במיגו דהוי מיגו להוציא אע"פ שנוטל דמים שהוציא:
אימא מעיסתו קימץ. אע"ג דלא טעין הכי אלא אומר מבית אבי אמא מ"מ נאמן במיגו דאי בעי אמר מעיסתי קמצתי:
דטרחא קמי יתמי אימא לא גזלה מיתמי. קשה לרשב"א דאדרבה מהאי טעמא דטרחא קמי יתמי גזלה מיתמי כדאמר בהשולח (גיטין דף לה.) בההוא הנאה דטרחא קמי יתמי אתיא לאורויי ותירץ דה"נ קאמר הכא קמ"ל דלא אמרינן דלא גזלה אלא אדרבה אתיא לאורויי כדאמר בגיטין:
אטו כל הני לאו בני חזקה נינהו. פירוש דמשמע ליה בד"א במחזיק הוא דבעי ג"ש חזקה כלומר במידי דשייך חזקה אבל בנותן כו' מש"ה פריך אטו הני כגון נותן מתנה והאחין שחלקו לאו בני חזקת ג"ש נינהו:
נעל וגדר כל שהוא כו'. בגמרא פר"ש דהאי נעל היינו שקבע מנעול בדלת דהוי בנין אבל סגר הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר דליכא דמסר ליה לא הוי חזקה דאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו אע"ג דבריש פסחים (דף ד. ושם ד"ה אם) אמר דמשמסר לו מפתח הוי הבית בחזקת שוכר לבדקו וה"ה לקנותו ה"מ במוכר ומשכיר לחבירו דאיכא דמסר ליה דליקני אבל בנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני ואין נראה לר"י דבהדיא אמר בפרק הפרה (ב"ק דף נב. ושם ד"ה כיון) דלא קנה במסירת מפתח ולא מהני מסירת מפתח אלא שלא יצטרך לומר לו לך חזק וקני ודוקא גבי בדיקת חמץ הוא דתלי במסירת מפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק לפי שבידו ליכנס ולבדוק ומה שפי' נמי דלא קני בנעילת דלת לא משמע כן בגיטין בהזורק (דף עז: ושם) דקאמר תיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא בנעילה לחודה קניא שלא היתה יכולה לעשות מנעול דבשבת היה ואפי' דאסור לקנות בשבת בשכ"מ שרי שלא תטרף דעתו עליו כדאמר לקמן ולא דמי נעילת דלת למבריח ארי דדוקא נתן צרור דסכר מינה מיא הוא דאמר בסמוך דהוי מבריח ארי אבל הכא שנועל בפני כל אדם ואין מניח אדם ליכנס מוכח מילתא שהבית הוא שלו וקני בנעילה לחוד וכן מוכח לקמן (בבא בתרא דף נז.) גבי הא דתנן אלו דברים שיש להן חזקה ואלו דברים שאין להם חזקה ופריך בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר עולא כל שאילו בנכסי הגר לא קנה כו' וקתני סיפא הכניס תרנגולין בתוך הבית ה"ז חזקה וקנה נמי בנכסי הגר וה"ט דהתם דקנה משום דמסתמא כשנתן שם תרנגולין נעל דלת לשמרן אלמא דקנה בנעילה אבל קשה לרשב"א דאמר לקמן הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה והתם מיירי בנעל דאי לא נעל אמאי קנה הא לבני בעלמא הוא דאפיך כמו קמא שכל אדם יכול ליכנס כשלא נעל אלא ודאי בנעל איירי ומשמע דוקא שהעמיד דלתות אבל לא העמיד דלתות לא קנה בנעילה:,נעל וגדר ופרץ כל שהוא. פ"ה דל"ג בפניו משום דבנכסי הגר לא שייך לפניו ואינה קשיא דאיכא למימר משום דנותן מתנה ואחין שחלקו נקט בפניו ומיהו ל"ג ליה דדייק בגמ' אברייתא דרב שרביא בפניו אין שלא בפניו לא ואמתני' ה"ל למידק ועוד דבעי רב במתנה היאך תפשוט ממתני' דאנותן מתנה קתני בפניו אי גרס לה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.