Guémara
Et tant qu'ils restent mariés, le mari jouit des bénéfices, comme il le ferait pour n'importe quel bien en usufruit. Mais Rabbi Abba, Rabbi Abbahu et tous les grands Sages de la génération ont dit que l'hypothèse est que le mari voulait le lui offrir en cadeau. Et pourquoi a-t-il rédigé l'acte pour elle en employant une terminologie indiquant que c'est dans le but d'une vente? C'était pour accroître son pouvoir.
וּבַעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת. בְּרַם, רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי אֲבָהוּ וְכׇל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אָמְרוּ: בְּמַתָּנָה בִּקֵּשׁ לִיתְּנוֹ לָהּ, וְלָמָּה כָּתַב לָהּ לְשׁוּם מֶכֶר? כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת כֹּחָהּ.
La Guemara soulève une objection de la part d'un baraïta au jugement selon lequel la femme acquiert la propriété: si l'on emprunte à son propre esclave puis le libère, ou si l'on emprunte à sa femme puis divorce, ils n'ont aucun droit sur lui et il n'est pas tenu de les rembourser. Quelle en est la raison? N'est-ce pas parce que nous disons qu'il désirait dévoiler leur argent caché, et que son emprunt n'était qu'un artifice pour réclamer l'argent auquel il avait droit? De même, il faut supposer que sa vente n’était qu’un artifice.
מֵיתִיבִי: לָוָה מִן הָעֶבֶד וְשִׁחְרְרוֹ, מִן הָאִשָּׁה וְגֵרְשָׁהּ – אֵין לָהֶן עָלָיו כְּלוּם. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִי: לְגַלּוֹיֵי זוּזֵי הוּא דִּבְעָא?
La Guemara répond: C'est différent ici, car il y a une raison supplémentaire de penser qu'il s'agissait d'un artifice, car il est inconfortable pour une personne d'être décrite par le verset: « Le riche règne sur les pauvres, et l'emprunteur est le serviteur de celui qui prête » (Proverbes 22: 7). Il est donc raisonnable de supposer que son intention n’était pas d’emprunter de l’argent, mais de révéler l’argent caché qui était en possession de son esclave ou de sa femme. Cette préoccupation ne s'applique pas à celui qui vend une propriété à sa femme et la vente est donc valide.
שָׁאנֵי הָתָם, דְּלָא לִישַׁוֵּי אִינִישׁ ״עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה״.
La Guemara cite une déclaration connexe. Rav dit: Dans le cas de celui qui vend un champ à sa femme, elle l'a acquis et le mari en profite. Dans le cas de celui qui offre le champ à une femme mariée, celle-ci l'a acquis et le mari ne jouit pas des bénéfices, puisqu'il le lui a donné entièrement. Et Rabbi Elazar dit: Dans un cas comme dans un autre, elle l'a acquis, et le mari n'en profite pas.
אָמַר רַב: הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לְאִשְׁתּוֹ – קָנְתָה, וְהַבַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת. בְּמַתָּנָה – קָנְתָה, וְאֵין הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – קָנְתָה, וְאֵין הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת.
La Guemara raconte: Rav Hisda a accompli une action conforme à l'opinion de Rabbi Elazar, et n'a pas permis à un mari de jouir des bénéfices d'un champ qu'il a vendu à sa femme. Rabban Ukva et Rabban Neḥemya, les fils des filles de Rav, dirent à Rav Hisda: Le Maître abandonne-t-il un plus grand Sage, c'est-à-dire Rav, le plus grand Sage de sa génération, et agit-il conformément à l'opinion d'un moindre Sage, c'est-à-dire Rabbi Elazar, qui était l'élève de Rav? Rav Hisda leur dit: Mais moi aussi, j'agis conformément à l'opinion d'un plus grand Sage, car lorsque Ravin venait d'Eretz Yisrael, il a dit que Rabbi Yohanan a dit: Dans un cas comme dans l'autre, elle l'a acquis, et le mari n'en profite pas. Je ne me base donc pas exclusivement sur l’opinion de Rabbi Elazar, mais aussi sur celle de Rabbi Yohanan.
עֲבַד רַב חִסְדָּא עוֹבָדָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּן עוּקְבָא וְרַבָּן נְחֶמְיָה בְּנֵי בְנָתֵיהּ דְּרַב, לְרַב חִסְדָּא: שָׁבֵיק מָר רַבְרְבֵי, וְעָבֵיד כְּזוּטְרֵי?! אֲמַר לְהוּ: וַאֲנָא נָמֵי כְּרַבְרְבֵי עֲבַדִי, דְּכִי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – קָנְתָה, וְאֵין הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת.
Rava dit que la halakha est la suivante: dans le cas de celui qui vend un champ à sa femme, elle ne l'a pas acquis et le mari profite des bénéfices. Dans le cas de celui qui offre le champ à une femme mariée, celle-ci l'a acquis et le mari ne bénéficie pas des bénéfices. La Guemara demande à propos de la première halakha: ces deux décisions apparemment contradictoires peuvent-elles être rendues? La déclaration de Rava selon laquelle la femme n’a pas acquis le champ signifie que le mari en est toujours propriétaire, tandis que sa déclaration selon laquelle le mari bénéficie des bénéfices, c’est-à-dire qu’il profite simplement des bénéfices mais n’est pas propriétaire du champ, indique que le champ lui-même appartient à la femme.
אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא: הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לְאִשְׁתּוֹ – לֹא קָנְתָה, וְהַבַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת. בְּמַתָּנָה – קָנְתָה, וְאֵין הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת. תַּרְתֵּי?!
La Guemara répond: Ce n'est pas difficile, car Rava fait référence à deux cas différents. Ici, où il dit qu'elle n'a pas acquis le terrain, il fait référence à un cas où son argent était caché, et la vente était un artifice pour le révéler; tandis que là, où il dit qu'elle acquiert le terrain, il fait référence à un cas où elle avait de l'argent qui n'est pas caché. Comme le dit Rav Yehuda: Si elle a acheté le champ avec de l'argent caché, elle ne l'a pas acquis; si elle l'a acheté avec de l'argent non caché, elle l'a acquis.
לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּמָעוֹת טְמוּנִין, כָּאן בְּמָעוֹת שֶׁאֵין טְמוּנִין – דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מָעוֹת טְמוּנִין – לֹא קָנְתָה, מָעוֹת שֶׁאֵינָן טְמוּנִין – קָנְתָה.
§ Les Sages ont enseigné dans une baraïta: On ne peut accepter de dépôts de femmes, ni d'esclaves, ni d'enfants. Puisqu’il est probable qu’elles ne possèdent pas de propriété, elles pourraient avoir pris l’objet sans l’autorisation de leur mari, maître ou parent, respectivement. Par conséquent, il ne faut pas accepter la caution. Toutefois, si l'on a accepté un dépôt d'une femme, il doit le restituer à la femme, car il ne peut pas être sûr qu'il ne lui appartient pas. Et si la femme meurt, il devra la restituer à son mari, qui est son héritier. Si l'on accepte un dépôt d'un esclave, il doit le restituer à l'esclave, car il pourrait ne pas appartenir au maître. Et si l'esclave meurt, il doit le rendre à son maître.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְקַבְּלִין פִּקְדוֹנוֹת – לֹא מִן הַנָּשִׁים, וְלֹא מִן הָעֲבָדִים, וְלֹא מִן הַתִּינוֹקוֹת. קִבֵּל מִן הָאִשָּׁה – יַחְזִיר לָאִשָּׁה, וְאִם מֵתָה – יַחְזִיר לְבַעְלָהּ. קִבֵּל מִן הָעֶבֶד – יַחְזִיר לָעֶבֶד, וְאִם מֵת – יַחְזִיר לְרַבּוֹ.
Tossafot
[ברם]. רבינו תם לא גריס ברם ר' אבא אלא גריס ר' אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור כו' כדי ליפות את כחו. ולא גריס את כחה אלא ליפות את כחו ופירש שיאכל הוא את הפירות והשתא מייתי רב הונא בר אבין סייעתא לדבריו דתימה הוא לומר שהיה שולח שכל גדולי הדור חולקין עליו שאם כן אין ממש בדבריו ואין מתיישב לר"י גירסתו דא"כ מה צריך לומר במתנה בקש ליתן לה ונראה לר"י גירסת הספרים ברם ר' אבא וליפות כחה ופליגי עליה וסברי דמוכר לאשתו לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי וסברי כרב הונא דאמר דל זוזי מהכא ותיקני בשטר ומה שקונה בשטר אינו אלא מתנה כיון דלגלויי זוזי הוא דבעי ולא קנתה בזוזי ומה שכתב בלשון מכר לא כתב אלא ליפות את כחה ופירוש רבינו תם יש ליישב ולפרש בקש ליתן לה לענין זה שבמתנה נתן את כולן ועוד יש ליישב פירוש ר"ת במתנה בקש כו' דאפילו למאן דאמר קנתה במוכר לאשתו ולא אמר לגלויי זוזי הוא דבעי לא קנתה אלא משום דבמתנה נתן לה דהא אין כאן מכר שלא נתנה לו כלום שהדמים הן שלו בלאו הכי ואע"פ שאין יכול להוציא ממנה בדין מ"מ אם תקף ממנה או הוציא מידה דרך ערמה הם שלו כדאמרינן בסמוך וא"כ השתא שהוציאן דרך מכר הם שלו ואין כאן מכר והלכך למ"ד קנתה לא קנתה אלא משום דבמתנה בקש לתת לה והא דכתב לה בלשון מכר כדי ליפות את כחו לענין שיאכל הפירות כי המכר מבטל הקנין דהא אין כאן מכר כדפי' ולענין שדה הויא מתנה וקנתה ולענין פירות הוי מכר ולא קנתה:
במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. תימה דאמר בגיטין בפ' הזורק (גיטין דף עז: ושם ד"ה מה) גבי ההוא שכיב מרע דכתיב גט לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא כו' אתא לקמיה דרבא אמר ליקני לה ההוא אתרא דאית בה גיטא כו' אמר רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף ומאי קושיא והא במתנה אין הבעל אוכל פירות א"כ לא קנה בעלה ואומר רבינו תם דאין תלוי באכילת פירות למיקרי חצרה דהא רבא סבר כריש לקיש (לקמן בבא בתרא דף קלו:) דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואפילו יש לבעל פירות אינו מפקיע כח האשה שהגוף שלה ומתגרשת שפיר אלא בהא תליא מילתא דלא מיקרי חצרה לענין זכיה אלא כשמוכרת ונותנת קיים הלכך כשנתן לה הבעל אע"ג דאין אוכל פירות כיון שאם מכרה ונתנה אינו קיים לא מיקרי חצרה דאדעתא דהכי שתמכור ותתן לא יהיב לה ומייתי ראיה דהתם בריש הזורק גבי זרק לה בחצרה פריך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני כגון שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך אע"ג דכשכתב לה נמי הכי יש לבעל פירי עד שיכתוב לה ובפירותיהן כדתנן בהכותב (כתובות דף פג.) אפילו הכי חשיב חצרה כיון שאם מכרה ונתנה קיים כדתנן בהכותב ומיהו אינה ראיה דאע"ג דאינו מזכיר ובפירותיהן הכי בעי למימר כדאשכחן לעיל גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו וא"ת אע"ג דאינה יכולה למכור תקני לה לגט מידי דהוה אשכירות דאמר (במסכת מע"ש פ"ה מ"ט) גבי ר"ג מעשר (שני) נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ובהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף פד:) מדד ולא משך לא קנה ואם היה פיקח שוכר את מקומו ואומר רבינו תם דגדול קנינו של שוכר מזה שאפי' מת בתוך הזמן המקום מושכר ליורשיו עד הזמן משא"כ באשה שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות ובירושלמי לא משמע כפר"ת דפריך בריש הזורק (גיטין דף עז.) וגנתה וחצרה אינן משתעבדות לאיש לאכילת פירות ומשני ר' יוחנן בשם ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ומשמע מדפריך מפירות דבפירות הדבר תלוי ולא במה שאינה יכולה למכור ור"י אמר דאפי' תלויה הזכייה בפירות מ"מ פריך שפיר התם מה שקנתה אשה קנה בעלה שלא היה נותן לה הבעל מקום הגט אלא משאיל ודוקא במתנה הוא דקאמר דקנתה ואין הבעל אוכל פירות ועוד אומר ר"י דהא דאמר הכא במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות היינו דוקא שאינו אוכלם אבל כנכסי מלוג הם אותם פירות וילקח בהם קרקע ויאכל הפירות ומשום הכי פריך התם שפיר מה שקנתה אשה קנה בעלה:
קבל מן האשה יחזיר לאשה. נראה דאם אמרה האשה תן לפלוני שהם שלו דנותן לו דנאמנת היא במיגו דאי בעיא שקלה איהי מיניה ויהבה ליה ואפי' אומר הבעל שהממון שלו אין לו כח להוציא מידה מדקאמר יחזיר לאשה דהוה ליה למימר יודיע לבעל דאם היה כח ביד הבעל להוציא מידה כשאומר שהוא שלו והא דמפליג בסמוך בדביתהו דרבה בר בר חנה בין מהימנא בין לא מהימנא הנ"מ בשעת מיתתה דלית לה מיגו דאי בעי שקלה מיניה ויהבה למי שרוצה ואם תקף הבעל מידה שוב אינה יכולה להוציא מידו ולומר של פלוני הם כדאמר לעיל לוה מן האשה וגרשה אין לה עליו כלום ואם היתה נאמנת לומר של פלוני הם תהא נאמנת לומר שלי הם במיגו דאי בעי אמרה אחרים הפקידו בידי דאינה צריכה לומר מי הם האחרים וישאר הממון לעולם בידה ודוקא במעות טמונות דלוה מן האשה דלעיל במעות טמונות איירי מדקאמר לגלויי זוזי הוא דבעי אבל מעות שאינן טמונות יש לה עליו וכן אם תקף מוציאין מידו ועוד מדקאמר רבא דבמעות שאינן טמונות קנתה משמע דאם תקף מוציאין אותן מידו דאם אין מוציאין אמאי קנתה הא יכול לומר להוציא מידה נתכוונתי כי לא יכולתי להוציא מידה בענין אחר ואפי' בב"ד ואם היא נושאת ונותנת בתוך הבית אינה נאמנת לומר לא שלי ולא של פלוני הם כדאמר לקמן (בבא בתרא דף נב:) וכן האשה שהיא נושאת ונותנת כו' ואמרה שלי הם עליה להביא ראיה ולא מהימנינן לה במיגו דאי בעיא אמרה שהיא נפקדת משל אחרים ומיהו היכא שאינה נושאת ונותנת בחיי בעלה וממון בעלה מצוי בידה יש להסתפק אם חשבינן לה כאילו נושאת ונותנת אם לאו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.