Guémara
Concernant celui qui s’engage à apporter un holocauste, le verset déclare: « Si son offrande est un holocauste de gros bétail, il l’offrira un mâle sans défaut; il l’amènera à l’entrée de la tente d’assignation, selon sa volonté, devant l’Éternel » (Lévitique 1: 3). L’expression apparemment superflue « il l’offrira » enseigne qu’ils peuvent le contraindre à apporter l’offrande. On aurait pu penser qu'on pouvait l'offrir entièrement contre sa volonté, en le retirant de sa possession et en le sacrifiant. Par conséquent, le verset déclare: « Selon sa volonté » (Lévitique 1: 3). Comment concilier ces textes? Ils le contraignent à diverses punitions jusqu'à ce qu'il dise: Je veux apporter l'offrande. Cela semble prouver que le consentement résultant de la coercition est considéré comme un consentement valable. Peut-être que ce principe peut s’appliquer à l’acquisition, en tant que source de la décision du Rav Houna.
״יַקְרִיב אֹתוֹ״ – מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ. יָכוֹל בְּעַל כׇּרְחוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִרְצוֹנוֹ״. הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: ״רוֹצֶה אֲנִי״.
La Guemara rejette cette preuve: Mais peut-être que là c'est différent, puisqu'il est en fait disposé à obtenir l'expiation, malgré sa déclaration antérieure du contraire. Mais prouvez plutôt la décision du Rav Houna à partir de la dernière clause d’une mishna (Arakhin 21a): Et de la même manière, vous trouvez cette halakha avec les actes de divorce, que lorsque le tribunal décide qu’il doit divorcer de sa femme, ils le contraignent jusqu’à ce qu’il dise: Je veux divorcer de ma femme.
וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּנִיחָא לֵיהּ דְּתִיהְוֵי לֵיהּ כַּפָּרָה! וְאֶלָּא מִסֵּיפָא: וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִיטֵּי נָשִׁים – כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: ״רוֹצֶה אֲנִי״.
La Guemara rejette également cette preuve: Mais peut-être que là c'est différent, car c'est une mitsva d'écouter la déclaration des Sages. L'hypothèse est que lorsque le tribunal lui demande de divorcer de sa femme, son véritable désir est d'accomplir la mitsva d'écouter les Sages, et donc il veut réellement divorcer d'elle. Ceci ne s'applique pas au cas d'une transaction effectuée sous la contrainte. Au contraire, la décision du Rav Houna ne trouve pas sa source dans une mishna ou une baraïta, mais repose sur un raisonnement logique: sous la contrainte, le vendeur décide alors volontairement de vendre le champ et de le transférer.
וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּמִצְוָה לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים! אֶלָּא סְבָרָא הוּא – אַגַּב אוּנְסֵיהּ גָּמַר וּמַקְנֵה.
Rav Yehuda soulève une objection à la décision du Rav Houna dans une mishna (Gittin 88b): En ce qui concerne un acte de divorce que le mari a été contraint par le tribunal d'écrire et de donner à sa femme, s'il a été contraint par un tribunal juif, il est valide, mais s'il a été contraint par des gentils, il n'est pas valide. Et quant aux gentils, ils pourront le battre à la demande du tribunal juif et lui dire: Faites ce que les Juifs vous disent, et le divorce sera alors valide. La Guemara demande: Mais pourquoi un acte de divorce imposé par un tribunal gentil est-il invalide? Là aussi, disons que, sous la contrainte, le mari décide de faire ce que dit le tribunal et divorce.
מוֹתֵיב רַב יְהוּדָה: גֵּט הַמְעוּשֶּׂה; בְּיִשְׂרָאֵל – כָּשֵׁר, וּבְגוֹיִם – פָּסוּל. וּבְגוֹיִם – חוֹבְטִין אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִין לוֹ: עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לָךְ. וְאַמַּאי? הָתָם נָמֵי, נֵימָא: אַגַּב אוּנְסֵיהּ גָּמַר וּמְגָרֵשׁ!
La Guemara répond: En fait, ce raisonnement est correct, car c'est pour cette raison qu'il n'a pas été dit à propos de cette mishna que Rav Mesharshiyya dit: Selon la loi de la Torah, un acte de divorce que le mari était obligé de donner, même s'il était contraint par des gentils, est valide. Et quelle est la raison pour laquelle les Sages ont dit que si cela est forcé par des gentils, cela n'est pas valide? Il s'agit d'éviter que chaque femme ne dépende, par tentation ou corruption, d'un gentil pour contraindre son mari à divorcer et ainsi se libérer illégitimement de son mari.
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דְּבַר תּוֹרָה – אֲפִילּוּ בְּגוֹיִם כָּשֵׁר, וּמַה טַּעַם אָמְרוּ בְּגוֹיִים פָּסוּל? כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא כׇּל אַחַת וְאַחַת הוֹלֶכֶת וְתוֹלָה עַצְמָהּ בְּיַד גּוֹי, וּמַפְקַעַת עַצְמָהּ מִיַּד בַּעְלָהּ.
Rav Hamnuna soulève une objection à la décision du Rav Houna dans une mishna (Gittin 55b): Si quelqu'un a acheté un terrain à un Sicarius et qu'il est ensuite revenu et a acheté le même champ à l'ancien propriétaire, son achat est nul, car l'ancien propriétaire du champ peut dire qu'il n'avait pas réellement l'intention de vendre le champ à cet acheteur. Mais pourquoi la vente est-elle invalide? Là aussi, disons que, sous la contrainte, le vendeur décide alors volontairement de vendre le terrain et le cède.
מוֹתֵיב רַב הַמְנוּנָא: לָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן, וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת – מִקָּחוֹ בָּטֵל. וְאַמַּאי? הָתָם נָמֵי נֵימָא: אַגַּב אוּנְסֵיהּ גְּמַר וּמַקְנֵי!
La Guemara répond: En fait, ce raisonnement est correct, car il a été déclaré à propos de cette Michna que Rav dit: Ils ont enseigné que l'achat auprès du propriétaire précédent après l'achat auprès d'un Sicarius n'est nul que lorsque le propriétaire antérieur a dit à l'acheteur au moment de la vente: Va prendre possession et ainsi acquérir le champ, mais n'a pas rédigé d'acte de vente. Mais si la transaction s'accompagne de la remise d'un acte de vente, l'acheteur acquiert le terrain.
הָא אִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ: ״לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי״, אֲבָל בִּשְׁטָר – קָנָה.
La Guemara demande: Et selon Shmouel, qui dit: Il n'acquiert pas le champ même si la transaction a été effectuée avec la remise d'un acte de vente, que peut-on dire? La Guemara répond: Chmouel admet que la vente est valide lorsque l'acheteur a donné de l'argent pour le champ même si le propriétaire l'a vendu sous la contrainte, comme c'est le cas dans la décision du Rav Houna.
וְלִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: אַף בִּשְׁטָר נָמֵי לֹא קָנָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מוֹדֶה שְׁמוּאֵל הֵיכָא דִּיהַב זוּזֵי.
La Guemara demande: Et selon Rav Beivai, qui conclut cette déclaration de Rav Houna par un commentaire au nom de Rav Nahman: Le voleur n'a pas de droits sur la terre, mais il a des droits sur l'argent qu'il a payé pour la terre, et le propriétaire doit le rembourser, que peut-on dire? Rav Beivai, qui fait référence à un cas où il y a eu un paiement, le voleur étant remboursé, semble considérer que la vente n'est pas valide même si le voleur a payé pour le champ. La Guemara répond: La déclaration du Rav Beivai est une déclaration amoraique, pas une citation d'une décision tannaïtique, et Rav Houna, qui est également un amora, ne tient pas conformément à cette déclaration amoraique.
וּלְרַב בִּיבִי, דִּמְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: קַרְקַע אֵין לוֹ, מָעוֹת יֵשׁ לוֹ – מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? רַב בִּיבִי מֵימְרָא הוּא, וּמֵימְרָא לְרַב הוּנָא לָא סְבִירָא לֵיהּ.
Rava dit: La halakha est que si quelqu'un a été suspendu et ainsi contraint de vendre un certain article, et qu'il l'a vendu, sa vente est valide. Et nous avons dit que c'était seulement la halakha
אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא: תַּלְיוּהוּ וְזַבֵּין – זְבִינֵיהּ זְבִינֵי. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא
Tossafot
אילימא מהא דתניא יקריב אותו. וא"ת אי מהכא גמר אפילו תליוהו ויהיב נמי מתנה הוי וההיא דסיקריקין מוכח דאינה מתנה והיה ר"י רוצה לתרץ דהכא הוי כמו מכר דהא יש לו כפרה תחת הקרבן וקונה הכפרה ומגיטי נשים דבעי למיגמר מינייהו הוי נמי כמו מכר שנפטר על ידי כך משאר כסות ועונה אבל אי אפשר לומר כן דא"כ גט מעושה שלא כדין נמי יהא כשר ובהמגרש (גיטין דף פח: ושם) אמר שמואל דפסול ותירץ ר"י דכל דבר שהוא מחוייב לעשות הוי כמו מכר והכא הרי הוא מחויב להביא קרבן ולקמן נמי מחויב הוא לגרש את אשתו דמיירי בהנהו שכופין אותן להוציא אבל שלא כדין הוה כמו תליוהו ויהיב דלא הויא מתנה:,יקריב אותו מלמד שכופין אותו. לא דמי להא דאמר בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק דף מ.) חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן משום דכיון דלכפרה קאתו לא בעי משכוני דדוקא חטאות ואשמות שבאות על חטא לא בעי משכוני שרוצה שמאותו חטא יהיה לו כפרה אבל הכא נדר או נדבה אינן מכפרים והא דקאמר ניחא ליה דתיהוי ליה כפרה היינו ממה שנדר שאם לא ישלם נדרו עונו ישא והא דאמר בתורת כהנים ובזבחים (דף ו.) וביומא (דף לו.) דעולה מכפרת על חייבי עשה הא אמר בפ"ק דזבחים (דף ז:) דעולה דורון היא ולא מכפרת מקופיא מכפרת מקיבעא לא מכפרת:
אלא סברא הוא דאגב אונסיה גמר ומקני. וא"ת כיון דמסברא ידעינן דאגב אונסיה גמר ומקני אמאי איצטריך קרא גבי קרבן למיכתב דכופין אותו וי"ל דאי לאו קרא הוה אמינא אע"ג דגמר ומקני כיון דאינו מתרצה אלא על ידי כפייה פסול הוא לגבי מזבח דזבח רשעים הוא קמ"ל שהקרבן נרצה:
גט מעושה בישראל כשר בעכו"ם פסול. בסיפא מסיים ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ויש מפרשים דהוי פירושא דרישא כיצד בעכו"ם פסול חובטין אותו ואומרים לו כו' ואין נראה דא"כ אדפריך ליה הכא מסיפא ליסייעיה מרישא דקתני ובישראל כשר דאגב אונסי' גמר ומקני וכי תימא דבישראל כשר משום דמצוה לשמוע דברי חכמים דא"כ בעכו"ם נמי אמאי פסול והא חובטין אותו לעשות דברי חכמים ונראה לר"י דהכי קאמר דבעכו"ם נמי כשר וכגון שאומר לו עשה מה שישראל אומר לך וכן מפרש בהלכות גדולות והכי מוכח בתוספתא דקתני ובעכו"ם חובטין אותו ואומר לו עשה מה שפלוני אומר לך משמע דעל פי ר' פלוני שהוא חכם חובטין אותו וכשר הוא שהוא אומר להם לחובטו וכן משמע בירושלמי דגיטין דקאמר התם רב אמר ישראל שעשה כמעשה עכו"ם כשר באומר איני זן ואיני מפרנס תנא ר' חייא עכו"ם שעשו כמעשה ישראל פסול ואפי' אמר איני זן ואיני מפרנס הדא מתני' אמרה כן ובעכו"ם חובטין אותו ואומר לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאני אומר לך והא דאמר בגיטין (דף פח:) לפניהם ולא לפני עכו"ם כיון שהעישוי על פי דייני ישראל לאו היינו לפני עכו"ם דלפני עכו"ם היינו כשהעישוי נעשה על פי דייני עכו"ם:
דבר תורה אפילו בעכו"ם כשר. דכיון דבדין מעשים כאותן שכופין אותו להוציא דבישראל נמי אי שלא כדין מעשה פסול כדאמר שמואל בהמגרש (גיטין דף פח: ושם) וא"ת ומאי נפקא מינה אם תולה בעכו"ם ומפקעת עצמה מיד בעלה דכיון דבדין עבדה וגם חכמים היו כופין אותו להוציא וי"ל דגזרו כדין אטו שלא כדין וא"ת לההוא טעמא דמפרש בהמגרש דבעכו"ם פסול דבר תורה משום לפניהם ולא לפני עכו"ם ועכו"ם לאו בני עישוי נינהו תקשה ליה לרב הונא אמאי פסול נימא דאגב אונסיה גמר ומגרש וי"ל כיון שעל ידי כפיית עכו"ם נותנו הוי שלא כדין ושלא כדין הוי כמו מתנה כדפרישית לעיל וא"ת ואמאי מייתי הכא דרב משרשיא ההוא דהתם הוה ליה לאיתויי דהא אמר התם דהא דרב משרשיא בדותא היא וי"ל דלפי סברת המקשה דחשיב עכו"ם בני עישוי מתרץ לו דפריך ליה בעכו"ם אמאי פסול ואי לאו דבני עישוי נינהו לא הוה פריך ולא מידי דהוי כמו מתנה ולסברתו משני ליה כדרב משרשיא:
הא איתמר עלה אמר רב לא שנו. תימה לרשב"א דמשמע דלא אמר רב הונא תליוהו וזבין זביניה זביני אלא בשטר אבל בלך חזק וקני לא וכיון דאגב אונסיה גמר ומקני מה לי האי ומה לי האי ועוד הקשה דקאמר ומודה שמואל היכא דיהיב זוזי משמע דלרב קני אפי' לא יהיב זוזי ואמאי והא תליוהו ויהיב לא הוי מתנה ותירץ דבהכי פליגי רב ושמואל דקסבר רב דאי לאו דיהיב זוזי לא הוה עביד שטר ושמואל סבר דמחמת אונס עביד שטר אבל אחריות לא היה מקבל כדאמר בהנזקין (שם דף נח.) עד שיכתוב לו אחריות נכסים:
אמר רבא הלכתא תליוהו וזבין זביניה זביני. לאו דוקא נקט תליוהו דאפילו בלא יסורין אלא מחמת אונס ממון כי ההוא מעשה דפרדיסא (לעיל בבא בתרא דף מ:) הוו זביני ואם מסר מודעא לא הוו זביני דקיימא לן כרב הונא [דכתבינן] מודעא אזביני כדפירש הקונטרס ודוקא מכר אבל מתנה תליוהו ויהיב לא הויא מתנה אפילו לא מסר מודעא אי דידעי עדים אונסיה והיכא דמסר מודעא אפי' לא ידעי אונסיה כתבינן וכן בגיטין והיכא דבטל מודעא בשעת זביני מהני ביטול דאגב אונסיה גמר ומבטל כדאמרינן בפ' האומר משקלי (ערכין דף כא:) ובקונט' הביאה לעיל ואפילו אמר בשעת מודעא כל מה שאבטל לא יהא ביטול אינו כלום דמ"מ לבסוף כשמבטל כל מה שאמר קודם לכן יהא מבוטל דאגב אונסי' גמר ומבטל אבל במתנה אי ידעינן באונסיה לא מהני ביטול ולא גמר ומבטל ומיהו אי לא ידעינן באונסיה ומבטל מודעא מדעתו נראה שבטולו ביטול ולכך כתבינן בשטרי מתנה ביטול מודעי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.