Guémara
Dans le cas où il existe une incertitude quant à savoir si elle est divorcée ou non, et cela est conforme à l'opinion du rabbin Zeira. Comme le dit Rabbi Zeira, Rabbi Yirmeya bar Abba dit que Chmouel dit: Partout où les Sages ont dit à propos d'une femme qu'il y a une incertitude quant à savoir si elle est divorcée ou non, son mari est toujours obligé de veiller à sa subsistance. On aurait pu penser que, puisqu’elle a encore certains droits sur les biens de son mari, dans la mesure où celui-ci a toujours une obligation à l’égard de sa subsistance, celui-ci ne protesterait pas si elle utilisait ses terres sans son autorisation. Il faut donc préciser qu’il n’en est rien et qu’elle a la possibilité d’établir la présomption de propriété sur les biens de son mari.
בִּמְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת, וְכִדְרַבִּי זֵירָא – דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת – בַּעְלָהּ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.
§ Rav Nahman a dit: Rav Houna m'a dit que concernant tous les types de personnes qui n'ont pas la capacité d'établir la présomption de propriété, lorsqu'elles apportent la preuve au moyen d'un document ou de témoins qu'un champ leur appartient, leur preuve est une preuve valable et le tribunal met le champ en leur possession. Mais s'il y a un voleur qui apporte la preuve qu'un champ lui appartient, sa preuve n'est pas une preuve valable, et le tribunal ne lui remet pas le champ en sa possession. Cela est dû à la crainte que la preuve ait été obtenue par des moyens illégitimes.
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר לִי הוּנָא: כּוּלָּן שֶׁהֵבִיאוּ רְאָיָה – רְאָיָיתָן רְאָיָה, וּמַעֲמִידִין שָׂדֶה בְּיָדָן. גַּזְלָן שֶׁהֵבִיא רְאָיָה – אֵין רְאָיָיתוֹ רְאָיָה, וְאֵין מַעֲמִידִין שָׂדֶה בְּיָדוֹ.
La Guemara demande: Qu’est-ce que cela nous enseigne? Nous avons déjà appris dans une Michna (Gittin 55b): Si quelqu'un a acheté un terrain à un Sicarius [Sikarikon], un gentil violent qui avait extorqué le champ à son propriétaire avec des menaces, et qu'ensuite il revient et achète le même champ au propriétaire précédent, son achat est nul, car le propriétaire du champ peut dire qu'il n'avait pas réellement l'intention de lui vendre le champ. Celui-ci enseigne qu'un achat suite à un vol est invalide, malgré l'existence de documents ou de témoignages, rendant superflue la déclaration du Rav Houna.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: לָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן, וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת – מִקָּחוֹ בָּטֵל!
La Guemara répond: La déclaration du Rav Houna sert à exclure ce que Rav dit, comme le dit Rav: Ils ont enseigné que l'achat d'un champ au propriétaire précédent après l'avoir acheté à un Sicaire n'est nul que lorsque le propriétaire précédent a dit à l'acheteur au moment de la vente: Va prendre possession et ainsi acquérir le champ, mais n'a pas rédigé de document. Mais si la transaction était accompagnée d'un document, l'acheteur acquérait le champ.
לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב – דְּאָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ: ״לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי״, אֲבָל בִּשְׁטָר – קָנָה;
Par conséquent, Rav Houna nous enseigne qu'il statue conformément à l'opinion de Chmouel, comme le dit Chmouel: Il n'acquiert pas le champ même si la transaction a été effectuée avec un document remis, jusqu'à ce que le propriétaire du champ rédige une garantie de propriété, c'est-à-dire un document qui déclare que si la propriété est saisie par le créancier du vendeur, le vendeur remboursera l'acheteur pour sa perte. La rédaction d'un tel document indique qu'il s'agit d'une transaction sincère.
קָא מַשְׁמַע לַן כְּדִשְׁמוּאֵל – דְּאָמַר: אַף בִּשְׁטָר נָמֵי לֹא קָנָה, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אַחְרָיוּת נְכָסִים.
Et Rav Beivai conclut cette discussion de la déclaration du Rav Houna, selon laquelle un voleur ne conserve pas la possession du champ même s'il apporte la preuve de la transaction, avec un commentaire au nom de Rav Nahman: Le voleur n'a pas de droits sur la terre, mais il a des droits sur l'argent qu'il a payé pour la terre, et le propriétaire doit le rembourser. Dans quel cas est dite cette déclaration selon laquelle le voleur est remboursé? C'est précisément là que les témoins disent: Le voleur a compté l'argent pour le propriétaire et le lui a remis en notre présence; mais si les témoins disent: Le propriétaire a reconnu devant nous au voleur avoir reçu un paiement, alors le voleur n'est pas remboursé, car l'aveu peut avoir été fait sous la contrainte. Ceci est conforme à l'opinion de Rav Kahana, qui dit: Si le propriétaire n'avait pas avoué au voleur qu'il avait reçu un paiement, le voleur l'aurait amené, lui et son âne, au maître d'oeuvre.
וְרַב בִּיבִי מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: קַרְקַע אֵין לוֹ, אֲבָל מָעוֹת יֵשׁ לוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁאָמְרוּ עֵדִים: ״בְּפָנֵינוּ מָנָה לוֹ״, אֲבָל אָמְרוּ עֵדִים: ״בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ״ – לֹא; כִּדְרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר: אִי לָאו דְּאוֹדִי לֵיהּ, הֲוָה מַמְטֵי לֵיהּ לְדִידֵיהּ וְלַחֲמָרֵיהּ לְשַׁחְווֹר.
§ Concernant les transactions effectuées sous la contrainte, la Guemara cite ce que dit Rav Houna: Si quelqu'un a été suspendu, par exemple, à un arbre, et ainsi contraint de vendre un certain article, et qu'il l'a vendu, sa vente est valide. Quelle est la raison? La Guemara suggère que c'est parce que quoi qu'une personne vende, si elle n'était pas contrainte par son besoin d'argent, elle ne le vendrait pas, et même ainsi, sa vente est valide. Cela indique qu'une transaction effectuée sous la contrainte est valide. La Guemara rejette cela: Mais peut-être que la contrainte qui résulte de ses propres besoins, comme son besoin d'argent, est différente de la contrainte qui résulte d'un autre, comme dans ce cas. Au contraire, la base de la décision du Rav Houna est celle qui est enseignée dans une baraïta:
אָמַר רַב הוּנָא: תַּלְיוּהוּ וְזַבֵּין – זְבִינֵיהּ זְבִינֵי. מַאי טַעְמָא? כֹּל דִּמְזַבֵּין אִינִישׁ, אִי לָאו דַּאֲנִיס – לָא הֲוָה מְזַבֵּין, וַאֲפִילּוּ הָכִי זְבִינֵיהּ זְבִינֵי. וְדִילְמָא שָׁאנֵי אוּנְסָא דְנַפְשֵׁיהּ מֵאוּנְסָא דְאַחֲרִינֵי! אֶלָּא כִּדְתַנְיָא:
Tossafot
מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה. וכגון שייחד לה ארעא אחריתי דאי לאו הכי אין לו חזקה דכיון דאית לה מזוני מזוני הוא דקא אכלה כדאמרי' לקמן:
ראייתן ראיה ומעמידין שדה בידן. נראה לרשב"א דנקט תרוייהו איידי דבעי למיתני גבי גזלן אין ראייתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו דהתם איצטריך תרוייהו דאי לא תנא אלא אין ראייתו ראייה הוה אמינא דאין ראייתו ראיה לגבי הא שאין מעמידין שדה בידו אבל מעות יש לו דלא ה"א טעמא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור אלא הוה מפרשינן טעמא משום דתליוהו וזבין לא הוו זביניה זביני אפי' מנה לו מעות הלכך קאמרי תרוייהו דאין ראייתו ראיה כלל דאפי' מעות אין לו דטעמא הוא משום דאי לאו דאודי ליה כו' והאי כולן נראה לרשב"א דקאי נמי אבן שלא חלק ואשה שלא נתגרשה ואע"ג דאמר לקמן [גבי אשה בנכסי בעלה] דלגלויי זוזי הוא דבעי כיון דאוקימנא בהודאה לא שייך בה גלויי זוזי ועוד דמשמע לקמן דסבירא להו לרב הונא ולרב נחמן דלא אמר לגלויי זוזי הוא דבעי:,ומעמידין שדה בידן. גבי אומן נמי שייך שדה כגון אם הוא בנאי:
אבל בשטר קנה. אלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה נמי קאי כדמוכח במתני' בהניזקין (גיטין דף נח: ושם) וקשה דתניא בסוף מי שהיה נשוי (כתובות דף צה. ושם ד"ה וכתבה) כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה דוקא משום דלא חתמה לראשון אבל אי חתמה לראשון לא איבדה כתובתה כדמוכח התם אע"פ שכתבה שטר ונראה לר"י דהא דקאמר רב בשטר קנה יש להעמיד בשטר הראיה שאחר הקנין דכיון שאחר הקנין עשתה שטר שייפתה כחו כל כך קנה וההיא דכתובות מיירי בשטר מתנה בלא קנין אחר אלא שטר א"נ חתמה דהתם לשון גמר כמו חתמו גבי תורף דגיטין וכמו תורה חתומה ניתנה בהניזקין (גיטין דף ס.) כלומר שגמרה מקח ונתרצתה בעל פה אי נמי חתמה ממש ובשטר של בעל והא דאמר רב בשטר קנה שעשתה שטר מכירה בשמה ומסתבר דטעמא דרב כטעמא דשמואל דאמר בהניזקין (שם דף נח. ושם ד"ה אבל) אף בשטר לא קנה עד שתכתוב לו אחריות ושמואל לטעמיה דאמר בפ"ק דב"מ (דף יד. ושם) אחריות לאו טעות סופר בשטרי מקח וממכר ורב סבר אחריות טעות סופר הוא אבל קצת קשה דלקמן פריך לרב הונא דאמר תליוהו וזבין זביניה זביני מהא דאמר שמואל אף בשטר לא קנה ואי תלוי הדבר באחריות מאי קשה ליה משמואל טפי מרב:
ורב ביבי מסיים בה כו'. ק"ק הלשון דהא רב ביבי פליג כדאמרי' לקמן ורב הונא לא מיירי בהכי אלא בהודה ולא במנה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.