Guémara
La Guemara demande: Pourquoi sont-ils responsables en tant que dépositaires rémunérés? Ne s’agit-il pas d’une sauvegarde accompagnée d’emploi du propriétaire? Étant donné que les deux partenaires protègent les biens de l’autre, ils sont tous deux employés l’un par l’autre et devraient donc être exemptés des obligations de sauvegarde. Rav Pappa a dit: Chmouel fait référence à un cas où il dit à son partenaire: Sauvegarde-moi aujourd'hui et je te protégerai demain. Dans ce cas, ils sont chacun le seul dépositaire à un moment donné et ils ne bénéficient pas de l'exonération des paiements de dépositaire pour leur emploi par le propriétaire.
אַמַּאי? שְׁמִירָה בִּבְעָלִים הִיא! אָמַר רַב פָּפָּא, דְּאָמַר לֵיהּ: שְׁמוֹר לִי הַיּוֹם, וַאֲנִי אֶשְׁמוֹר לְךָ לְמָחָר.
§ Les Sages ont enseigné: Si quelqu'un a vendu une maison à un autre, ou s'il lui a vendu un champ, il ne peut pas en témoigner pour l'acheteur contre un réclamant parce que la responsabilité financière d'indemniser l'acheteur pour cela incombe à lui, et son témoignage est biaisé. En revanche, s’il lui a vendu une vache, ou s’il lui a vendu un manteau, il peut en témoigner pour l’acheteur car la responsabilité financière d’indemniser l’acheteur ne lui incombe pas. La Guemara demande: Qu'est-ce qui est différent dans la première clause qu'il ne peut pas témoigner et qu'est-ce qui est différent dans la dernière clause qu'il peut témoigner? Pourquoi supposer que dans le premier cas il en porte la responsabilité, mais pas dans le second?
תָּנוּ רַבָּנַן: מָכַר לוֹ בַּיִת, מָכַר לוֹ שָׂדֶה – אֵין מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאַחְרָיוּתוֹ עָלָיו. מָכַר לוֹ פָּרָה, מָכַר לוֹ טַלִּית – מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אַחְרָיוּתוֹ עָלָיו. מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
Rav Sheshet a dit: La première clause est énoncée à propos du cas de Reuven, qui a volé à Shimon un champ et l'a vendu à Lévi, puis Yehuda vient et conteste la propriété de Lévi, déclarant que c'était en fait le sien. La baraïta enseigne que Shimon ne peut pas aller au tribunal pour témoigner en faveur de Lévi, car il est préférable pour Shimon que le champ soit restitué à Lévi, afin qu'il puisse ensuite le récupérer auprès de lui.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: רֵישָׁא – בִּרְאוּבֵן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מִשִּׁמְעוֹן, וּמְכָרָהּ לְלֵוִי, וַאֲתָא יְהוּדָה וְקָא מְעַרְעֵר; דְּלָא לֵיזִיל שִׁמְעוֹן לַאסְהֵיד לֵיהּ לְלֵוִי, דְּנִיחָא לֵיהּ דְּהָדְרָא.
La Guemara demande: Mais une fois qu’il a témoigné que le champ appartient à Lévi, comment pourra-t-il ensuite le retirer de sa possession? La Guemara répond: Cela fait référence à un cas où Shimon dit dans son témoignage: Je sais que cette terre n’appartient pas à Yehuda, mais il n’a pas explicitement témoigné qu’elle appartenait à Lévi. Il est donc en mesure de prétendre plus tard que c'est le sien et non celui de Levi. La Guemara demande: Mais pourquoi devrait-il témoigner qu'il n'appartient pas à Yehuda? Avec le même droit par lequel il soustrait le pays à la possession de Lévi, qu'il le soustrait à la possession de Yehuda. Il n'est pas à son avantage de mentir pour établir qu'il est en possession de Lévi, et son témoignage ne doit pas être considéré comme biaisé.
וְכֵיוָן דְּאַסְהֵיד לֵיהּ דְּלֵוִי הוּא, הֵיכִי מָצֵי מַפֵּיק לַהּ מִינֵּיהּ? דְּאָמַר: יָדַעְנָא דְּהַאי אַרְעָא דְּלָאו דִּיהוּדָה הִיא. וּבְהָהוּא זְכוּתָא דְּקָא מַפֵּיק לַהּ מִלֵּוִי – לַיפְּקַהּ מִיהוּדָה?
La Guemara répond: Parce que Shimon se dit: La deuxième personne est à ma disposition, tandis que la première est plus difficile que lui, c'est-à-dire que je préfère plaider avec Lévi plutôt qu'avec Yehuda.
דְּאָמַר: הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי, הָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ.
Et si vous le souhaitez, dites plutôt: Il s'agit d'un cas où ce Maître, Shimon, a des témoins attestant de sa propriété, et ce Maître, Yehuda, a également des témoins attestant de sa propriété, et les Sages ont dit que dans de telles circonstances, la terre devait rester là où elle est. C’est-à-dire qu’il doit rester avec celui qui est actuellement en possession. Si Yehuda devait se voir attribuer le terrain, Shimon ne pourrait pas retirer le terrain de sa possession même s'il avait des témoins pour soutenir sa demande, car Yehuda a également des témoins pour soutenir sa demande et serait en possession du terrain. À la suite du témoignage de Shimon, le terrain sera attribué à Lévi, qui en est propriétaire suite à son achat à Reuven. Shimon pourra alors retirer la terre de la possession de Lévi en prouvant que Reuven la lui a volée. Le témoignage de Shimon est donc biaisé.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כְּגוֹן דְּאִית לֵיהּ סָהֲדֵי לְמָר וְאִית לֵיהּ סָהֲדֵי לְמָר, וַאֲמוּר רַבָּנַן: אַרְעָא, הֵיכָא דְּקַיְימָא – תֵּיקוּם.
Tossafot
אמאי שמירה בבעלים היא. פי' אם התחילו שניהם לשמור יחד כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו חבירו נמי משמר לו חלקו ואע"פ שאין עמו במלאכה בשעת אונס כיון שהיה עמו בתחילת שמירה בעליו עמו קרינן ביה כדתניא (ב"מ דף צו.) היה עושה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה ואפילו לא התחילו שניהם לשמור יחד מכל מקום האחרון פטור שהראשון היה עמו במלאכה בשעה שהתחיל השני לשמור:,דאמר שמור לי היום כו'. וא"ת אכתי שמירה בבעלים היא דאמרינן בריש השואל דבעלים באמירה גבי שואל את הפרה ובעלה עמה וי"ל שאני התם דבאמירה משעבדי עצמן ליכנס במלאכתם מיד אבל הכא לא משתעבד עד למחר וא"ת ומאי קמ"ל שמואל דנעשין שומרי שכר זה לזה מתניתין היא בהשוכר את האומנים (ב"מ דף פ:) שמור לי ואשמור לך שומר שכר וי"ל דאי מהתם הוה אמינא לפי שהם אינן שותפין אבל הכא שהם שותפין כל אחד ואחד כששומר חלק חבירו שומר גם בשביל עצמו:
וכיון דאסהיד דלוי הוא כו'. הוה מצי לשנויי כגון דאסהיד שמעון דשל אבותיו דלוי הוה ובתר הכי אתי שמעון וטעין דמלוי זבנה ואית ליה סהדי דראובן גזלה ממנו ומכרה ללוי:
כגון דאית ליה סהדי למר כו'. תימה דלא הוה ליה למימר כגון דהא מעיקרא נמי ידעינן דאית ליה לשמעון סהדי דדידיה היא כדקתני ראובן שגזל שדה משמעון ואי לית ליה לשמעון סהדי שגזלה ראובן ממנו אנן היכי ידעינן שגזלה ומכח מה הוא מערער ויהודה נמי ע"כ אית ליה סהדי דאי לאו הכי מאיזה כח מערער והכי הל"ל כיון דאית ליה סהדי למר כו' ומאי ס"ד דמקשה ואין לומר דמעיקרא ס"ד דאיירי כגון דאית ליה ליהודה עדים דשל אבותיו היא ולשמעון הנגזל אית ליה סהדי דאכלה שני חזקה וטעין מיהודה זבנה דא"כ מאי קאמר בהאי זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה הא בהאי זכותא דמצי לאפוקי מלוי לא מצי לאפוקי מיהודה דבעדי גזילה המעידין שגזל ראובן ממנו מצי מפיק לה מלוי שבא מכח ראובן ומיהודה לא מצי מפיק לה אלא בעדי חזקה ונראה לרשב"א דס"ד דמעיקרא דיהודה בעי לאפוקי מלוי משום דאית ליה סהדי דראובן מכר לו וללוי אין עדים ובא שמעון להעיד ללוי דשל לוי היא ומשום הכי פריך כיון דמסהיד דהאי ארעא דלוי היא היכי מפיק לה מיניה והוה מצי לשנויי דלא מסהדי בהאי לישנא דלוי היא אלא דאמר דראובן מכרה ללוי אלא דעדיפא מינה משני והשתא פריך שפיר דבההיא זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה דשניהם באין מכח ראובן ואם יביא שמעון עדים דראובן גזלה ממנו מצי לאפוקי מתרוייהו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.