Guémara
GEMARA: Le père de Chmouel et Levi ont enseigné: Un associé n'a pas la capacité d'établir la présomption de propriété des biens en sa possession, et, a fortiori, cette incapacité s'applique également à un artisan. Mais Chmouel enseigne: Un artisan n'a pas la capacité d'établir la présomption de propriété des biens en sa possession, mais un associé a la capacité d'établir la présomption de propriété. La Guemara commente: Et Chmouel suit son raisonnement, comme le dit Chmouel: Les associés établissent la présomption de propriété à l'égard des biens de chacun, et ils témoignent l'un pour l'autre et deviennent des dépositaires rémunérés de leur propriété commune à l'égard de l'autre. Sur ces questions, Chmouel considère les partenaires comme des parties indépendantes.
גְּמָ׳ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי תָּנוּ: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אוּמָּן. שְׁמוּאֵל תָּנֵי: אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה, אֲבָל שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ – דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַשּׁוּתָּפִין מַחְזִיקִין זֶה עַל זֶה, וּמְעִידִין זֶה עַל זֶה, וְנַעֲשִׂים שׁוֹמְרֵי שָׂכָר זֶה לָזֶה.
Le rabbin Abba soulève une contradiction avec Rav Yehuda dans le cas de la maison du Rav Zakkai: Chmouel a-t-il réellement dit qu'un associé avait la capacité d'établir la présomption de propriété? Mais Shmouel ne dit-il pas: est considéré comme associé celui qui entre dans le champ avec autorisation, comme un métayer? N’est-ce pas dire qu’un associé n’a pas la possibilité d’établir la présomption de propriété? La Guemara répond: Ce n'est pas difficile. Cela fait référence à l'endroit où il entre dans tout le champ, et cela fait référence à l'endroit où il entre dans la moitié du champ.
רָמֵי לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב יְהוּדָה בִּמְעָרְתָּא דְּבֵי רַב זַכַּאי, מִי אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת דָּמֵי. לָאו לְמֵימְרָא דְּשׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה? לָא קַשְׁיָא; הָא דִּנְחֵית לְכוּלַּהּ, הָא דִּנְחֵית לְפַלְגָא.
La Guemara explique: Certains le disent de cette manière et d'autres le disent de cette manière. D'une part, on peut expliquer que s'il est entré dans la moitié du domaine, il établit la présomption de propriété sur cette moitié, mais s'il est entré dans la totalité du domaine, il agit simplement en tant qu'associé. D’un autre côté, on pourrait expliquer que le fait de saisir la moitié du champ n’établit pas du tout la présomption de propriété, alors que le fait de saisir la totalité du champ l’établit.
אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא.
Ravina a proposé une solution différente à la contradiction: Ceci et cela font référence à un cas où il pénètre dans tout le domaine, et ce n'est pas difficile. Il s’agit d’un cas où le champ est d’une superficie suffisante pour être soumis à la halakha de division. Dans ce cas, le fait qu'il soit également en possession de l'autre moitié du terrain, qui appartenait à son associé, établit la présomption de propriété. Cela fait référence au cas où le champ n’a pas une superficie suffisante pour être soumis à la halakha de division. Les biens ne seront pas divisés mais resteront en copropriété, il en est simplement propriétaire en tant qu'associé et n'établit pas de présomption de propriété.
רָבִינָא אָמַר: הָא וְהָא דִּנְחֵית לְכוּלַּהּ; וְלָא קַשְׁיָא – הָא דְּאִית בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ, הָא דְּלֵית בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ.
§ La Guemara aborde la question elle-même. Chmouel dit: Un partenaire est considéré comme celui qui entre dans le domaine avec autorisation. Qu’est-ce que cela nous enseigne, qu’il n’y a pas de présomption de propriété dans le contexte du partenariat? Si tel est le cas, qu'il le dise explicitement: un associé n'a pas la possibilité d'établir la présomption de propriété des biens en sa possession.
גּוּפָא – אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף – כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת דָּמֵי. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, שׁוּתָּפוּת אֵין לוֹ חֲזָקָה? לֵימָא: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה!
Rav Nahman dit que Rabba bar Avuh dit: L'intention de Shmouel était d'affirmer qu'un partenaire qui travaille de manière proactive pour améliorer leur propriété mutuelle recueille l'amélioration qui atteint ses épaules, c'est-à-dire lorsque le produit qui a poussé grâce aux efforts du partenaire est pleinement développé et mûri et peut être récolté et transporté sur ses épaules. Il n’est pas considéré comme quelqu’un qui est entré sans autorisation dans le champ d’autrui et l’a amélioré, qui ne perçoit que pour ses dépenses. C'est la halakha s'il a planté des arbres dans un champ qui n'est pas habituellement utilisé pour planter des arbres, tout comme s'il a planté dans un champ qui est couramment utilisé pour planter des arbres.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לוֹמַר שֶׁנּוֹטֵל בַּשֶּׁבַח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם – בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִיטַּע, כְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִיטַּע.
La Guemara poursuit sa discussion sur la déclaration de Chmouel: Et témoignez les uns pour les autres. Un partenaire peut se joindre à un autre témoin pour témoigner sur le fait que son partenaire possède une part de son champ afin de contrer la prétention de celui qui revendique la propriété du champ, et son témoignage n'est pas disqualifié pour cause de partialité.
וּמְעִידִין זֶה לָזֶה.
Tossafot
אבל שותף יש לו חזקה. יש ענין לשותף דאין לו חזקה כדמפרש לקמן וא"ת א"כ ליתני במתני' שותף אין לו חזקה אע"פ שיש שותף שיש לו חזקה כי היכי דתני אריס אע"פ ששאר אריס שאינו אריסי בתי אבות יש להן חזקה ויש לחלק:
שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה. וא"ת מנא ליה דילמא לענין שנוטל בשבח המגיע לכתפים כדאמר בסמוך וכ"ת דמשמע ליה דבכל ענין מדמי ליה לאריס דלמא כשאר אריסים קאמר שיש להן חזקה ולא כאריסי בתי אבות:
שבח המגיע לכתפים. מפרש רש"י בכמה מקומות וכן רבינו שמואל דמגיע לכתפים כגון ענבים הראויין ליבצר וקשה דאמרי' בפ"ק דב"מ (דף טו:) והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל לבעל חוב בשבח המגיע לכתפים ואי ס"ד היינו ענבים הראוים ליבצר א"כ בעל חוב לא גבי מינייהו כדאמר בכתובות פ' נערה (כתובות דף נ:) אמר ליה זיל הב ליה מתמרי דעל בודיא אמר ליה לא יהא אלא בעל חוב דחזו לבודיא קאמינא סוף סוף כל העומד ליגדר כגדור דמי דצריכי לדקלא קאמינא אלמא לא גבי מאותם העומדים ליגדר ולאו פירכא היא דהא רש"י נמי לא בעי למימר מאותן העומדים ליבצר מיד אלא כלומר כל דבר שסופו ליתלש כגון פגין או בוסר ור"ת מפרש מגיע לכתפים היינו דבר שבא ע"י טורח ומייתי ראיה מהא דתנן בסוף יש נוחלין (לקמן בבא בתרא דף קלד.) האומר זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בחלקו מת יחזירו נכסים למקומם נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו ובעי רבא (שם קלה:) שבח ששבחו נכסים מאליהם מהו בשבח המגיע לכתפים לא תבעי לך דכי נפלו ממקום אחר דמי כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דקלא ואלים ארעא ומסקא שרטון משמע שבח שאינו מגיע לכתפים היינו בא מאליו ולר' אלחנן נראה דאדרבה משם קשה לר"ת דלמה שינה בלשון דמעיקרא קאמר נכסים ששבחו מאליהם מהו ובתר הכי קאמר כי תיבעי לך בשבח שאין מגיע לכתפים דמעיקרא נמי הוה ליה למימר שבח שאין מגיע לכתפים אלא משמע דשבח המגיע לכתפים נמי הוי נכסים ששבחו מאליהם וע"ק לר"ת אמאי קאמר כגון דקלא ואלים ה"ל למימר כגון פירות הבאות מאליהם ואומר רשב"א דאין תימה לפי' רש"י דשבח המגיע לכתפים היינו פירות אמאי חשיב להו כנכסים שנפלו לו ממקום אחר ויטלו אחיו עמו הלא גם להם יש פירות בארצם שהיתה כנגד זו דהא מבעי ליה בדקלא ואלים ארעא ומסקא שרטון אי חשיב כנפלו לו נכסים ממקום אחר כ"ש פירות דאית לן לאחשובינהו טפי כנפלו לו ממקום אחר כדמוכח גבי בכור (לקמן בבא בתרא דף קכד.) דפליגי רבי ורבנן בחפירה והוו שיבלי (שלחופי) והוו תמרי אי בכור נוטל פי שנים אי לא ואפ"ה מודו בדקלא ואלים וארעא ומסקא שרטון דשקיל אלמא חשבינן פירות טפי בנפלו לאחר מכן מדקלא ואלים ומצינן למימר שפיר שיטלו אחיו בפירות ואע"פ שגם לקחו נגדם בחלקם דהם טרחו והם אכלו אבל מה שהמת טרח למה לא יקחו בטורח המת כמותו וכתלושים חשיבי ואי תלשם ואח"כ מת זה דבר פשוט שיטלו עמו ומיהו קשה לפי' הקונט' למה הוצרך כאן להאריך ולומר בשבח המגיע לכתפים דהיינו פירות שבכל שנה ושנה כדין אריס לא היה לו לומר אלא שנוטל בשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע דהיינו כדין אריס דיורד שלא ברשות שקיל בשדה העשויה ליטע כדין אריס כדאמר בהשואל (ב"מ דף קא.) היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות כו' ומסיק דבשדה העשויה ליטע אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו ולנוטעה ופרש"י דהיינו כדין אריסי העיר אבל לפר"ת אתי שפיר דה"פ שנוטל דוקא בשבח המגיע לכתפים דהיינו בא ע"י טורח בשדה שאין עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע כדין אריס אבל באין מגיע לכתפים לא יטול כדין אריס ואף על גב (דאדם) נוטל בשבח דאתי מעלמא ממילא כדמשמע בפ' מי שאחזו (גיטין דף עד:) הכא שיורד שלא ברשות סבר גמרא דאין לו ליטול בשבח הבא מאליו כדין אריס ומ"מ קשה דבכל מקום גרס ובשדה (שאינו שלו) בוי"ו ולפירוש זה הוה ליה למימר בשדה בלא וי"ו כיון דחדא מילתא היא ויש ליישב פ"ה ונפרש ההיא דהשואל כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו ולנוטעה דלאו היינו כדין אריס דלאריס נותנין יותר למחצה ולשליש כי עוסק בה לתקנה כמה צרכים אלא ה"פ כמה אדם רוצה ליתן לקבלן ליטע שדה זו ולא ירד בה לאריסות אלא מיד נוטל שכרו ונוטל יותר משכיר יום כי שכיר יום אין עליו לתקן אם יתקלקל והכי קאמר שנוטל בשבח המגיע לכתפים כאריס שלא יסתלקו אותו כמו קבלן כמו שעושין לנוטע שלא ברשות שמסלקין אותו בכך אפי' משדה העשויה ליטע ובשדה שאין עשויה ליטע כו' פי' ועוד שגם בשדה שאין עשויה ליטע נוטל כמו בעשויה ליטע מה שאין כן בנוטע שלא ברשות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.