Guémara
Il a une participation financière [derara], et pour celui-là, c'est-à-dire le vendeur, il a une participation financière. Puisque chacun d’eux a un droit certain à la propriété de la progéniture, puisqu’ils possédaient chacun la vache ou la servante à un moment donné, il est raisonnable que le tribunal divise la progéniture entre les deux parties. Par contre, ici, dans le cas de Rav Nahman, s’il appartient à ce Maître, il n’appartient pas à ce Maître, et s’il appartient à ce Maître, il n’appartient pas à ce Maître. Un seul des deux plaideurs a droit à la propriété, car elle appartenait soit aux ancêtres de celui-ci, soit à celui-là. Par conséquent, une décision visant à le diviser ne serait pas appropriée.
אִית לֵיהּ דְּרָרָא דְמָמוֹנָא, וּלְהָהוּא אִית לֵיהּ דְּרָרָא דְמָמוֹנָא; הָכָא, אִי דְּמָר – לָא דְּמָר, וְאִי דְּמָר – לָא דְּמָר.
Les Sages de Neharde'a disent: Dans le cas où deux parties contestaient la propriété d'un certain bien et où le tribunal a statué que celui qui est le plus fort l'emporte, si quelqu'un du marché qui n'avait aucun droit venait et en prenait possession, le tribunal ne le lui enlève pas, comme l'enseigne Rabbi Hiyya (Tosefta, Bava Kamma 10: 14): Un voleur public, c'est-à-dire un voleur dont la victime est inconnue, n'est pas appelé un voleur. Comme on ne sait pas exactement qui il a volé, personne ne peut exiger de paiement. Ici aussi, comme on ne sait pas exactement à qui appartient cette propriété, on ne peut pas non plus exiger qu'elle soit retirée au voleur.
אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: אִם בָּא אֶחָד מִן הַשּׁוּק, וְהֶחְזִיק בָּהּ – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: גַּזְלָן שֶׁל רַבִּים לָאו שְׁמֵיהּ גַּזְלָן.
Rav Ashi dit en désaccord: En fait, on l'appelle un voleur, et on lui prend ses biens, et qu'entend-on par: On ne l'appelle pas un voleur? Cela signifie que l'objet volé ne peut pas être restitué et, par conséquent, il ne peut pas expier entièrement, car il ne sait pas à qui rembourser.
רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם שְׁמֵיהּ גַּזְלָן, וּמַאי ״לָא שְׁמֵיהּ גַּזְלָן״? שֶׁלֹּא נִיתַּן לְהִשָּׁבוֹן.
§ La Michna enseigne concernant certains types de biens que leur propriété présumée est établie par l'utilisation d'une durée de trois ans de jour en jour. La Guemara commente: Rabbi Abba dit: Néanmoins, il existe des cas où la propriété présumée est établie immédiatement. Par exemple, si l'ancien propriétaire a lui-même soulevé un panier de fruits dans ce champ pour le propriétaire, cela suffit immédiatement à établir la présomption de propriété et l'ancien propriétaire ne peut plus protester. Rav Zevid dit: Mais si l'ancien propriétaire a formulé une réclamation et a dit: Je l'ai amené dans mon champ uniquement pour consommer les produits, par exemple en tant que métayer, il est considéré comme crédible. Et cette halakha, selon laquelle l'ancien propriétaire est considéré comme crédible s'il déclare une telle affirmation, ne s'applique que s'il l'a déclaré dans les trois ans suivant la prise de possession par l'autre, mais après trois ans, il n'est pas considéré comme crédible.
חׇזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אַבָּא: אִי דָּלֵי לֵיהּ אִיהוּ גּוּפֵיהּ צַנָּא דְפֵירֵי, לְאַלְתַּר הָוֵי חֲזָקָה. אָמַר רַב זְבִיד, וְאִם טָעַן וְאָמַר: ״לְפֵירוֹת הוֹרַדְתִּיו״ – נֶאֱמָן. וְהָנֵי מִילֵּי בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ, אֲבָל לְאַחַר שָׁלֹשׁ – לָא.
Rav Ashi dit à Rav Kahana: S'il l'avait effectivement amené dans les champs uniquement pour consommer les produits, que pouvait-il faire pour empêcher le propriétaire d'établir la présomption de propriété? Rav Kahana lui dit: Il aurait dû protester pendant les trois premières années et faire savoir qu'il avait accordé au propriétaire des droits sur le seul produit.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: אִי לְפִירָא אַחֲתֵיהּ, מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד? אֲמַר לֵיהּ: אִיבְּעִי לֵיהּ לְמַחוֹיֵי.
L'hypothèse selon laquelle le dépôt d'une protestation serait efficace doit être correcte, car si vous ne le dites pas, alors dans le cas de cette hypothèque, selon la coutume de Sura, une ville de Babylonie, dans laquelle il est écrit: Au terme de ces années, ce terrain sera restitué à son ancien propriétaire sans que celui-ci ait besoin de donner de l'argent, si le créancier cachait le document d'hypothèque en sa possession et disait: Ce terrain est acheté et c'est pourquoi il est en ma possession, ici aussi il serait considéré comme crédible? Cela n'est pas possible, car est-il raisonnable que les Sages instituent une affaire, comme ce type d'arrangement, qui puisse amener les gens à subir une perte? Au contraire, dans le cas de l'hypothèque, le débiteur aurait dû protester, et en ne protestant pas, il cause sa propre perte. Ici aussi, dans le cas du champ, le propriétaire aurait dû protester.
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָנֵי מַשְׁכְּנָתָא דְסוּרָא, דִּכְתִב בְּהוּ: ״בְּמִשְׁלַם שְׁנַיָּא אִלֵּין תִּיפּוֹק אַרְעָא דָּא בְּלָא כְּסַף״; אִי כָּבֵישׁ לֵיהּ לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא גַּבֵּיהּ, וְאָמַר: לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי, הָכִי נָמֵי דִּמְהֵימַן? מְתַקְּנִי רַבָּנַן מִידֵּי דְּאָתֵי בֵּיהּ לִידֵי פְּסֵידָא?! אֶלָּא אִיבְּעִי לֵיהּ לְמַחוֹיֵי; הָכָא נָמֵי, אִיבְּעִי לֵיהּ לְמַחוֹיֵי.
§ Rav Yehuda dit que Rav dit: Quant à un Juif qui vient réclamer une terre parce qu'il l'a reçue d'un gentil, il est comme un gentil en termes de droits légaux qui lui sont accessibles. Par conséquent, tout comme un gentil n'a la possibilité d'établir la présomption de propriété qu'au moyen d'un document, de même un juif qui vient réclamer une terre parce qu'il l'a reçue d'un gentil n'a la possibilité d'établir la présomption de propriété qu'au moyen d'un document. Rava a dit: Et si le Juif disait à un ancien propriétaire, qui prétend toujours posséder la terre:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יִשְׂרָאֵל הַבָּא מֵחֲמַת גּוֹי – הֲרֵי הוּא כְּגוֹי; מָה גּוֹי – אֵין לוֹ חֲזָקָה אֶלָּא בִּשְׁטָר, אַף יִשְׂרָאֵל הַבָּא מֵחֲמַת גּוֹי – אֵין לוֹ חֲזָקָה אֶלָּא בִּשְׁטָר. אָמַר רָבָא, וְאִי אָמַר יִשְׂרָאֵל:
Tossafot
דררא דממונא. פירוש דדל טענתייהו מהכא יש ספק לב"ד דהי מינייהו הוה הולד אם נולד קודם שמכר או אחר שמכר וכן בשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה (ב"ק דף מו.) בלא טענתם מסופקים ב"ד איך היה מעשה אם קודם שנגחה ילדה או לאחר שנגחה וכן בשור רודף אחר שור אחר והוזק (שם לה.) יש להסתפק אם בשורו הוזק או אי בסלע לקה וכן בכל מקום דפליגי רבנן וסומכוס אבל הכא בזה אומר של אבותי שעל פי טענותיהן בא הספק אמרינן כל דאלים גבר:
אין מוציאים אותה מידו. ואפילו כתבו הרשאה זה לזה הואיל ורשעים הם אין נזקקים להם:,דתני רבי חייא גזלן של רבים לא שמיה גזלן. שאין מוציאין מידו ומיירי בזה אומר של אבותי ולא בגזל מחמשה בני אדם דהתם אמאי אין מוציאין ורב אשי פליג אנהרדעי וסבר דרבי חייא לא להקל בא אלא להחמיר דלא סגי בהשבה אחת כמו לשאר גזלן עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד כרבי עקיבא בהגוזל עצים (ב"ק דף קג:) ומיירי בגזל מחמשה ובקונטרס פירש דמיירי בחנוני שמכר במדה שאינה ישרה דאינו יודע למי גזל ולכך לא ניתן להשבון ואף על פי שיכול לעשות בו צרכי צבור כדאמרינן בפרק אין צדין (ביצה דף כט.) האי לאו השבה מעלייתא היא:
ואי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הויא חזקה. וא"ת ולהימניה במיגו דאי בעי אמר לפירות הורדתיו וי"ל דהוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי כיון דדלי ליה צנא דפירי מודה שהיו הפירות שלו ועוד דאינו רוצה לטעון לפירות הורדתיו אלא תובע הקרקע והפירות:
ואי לפירא אחתיה מאי הוה ליה למעבד. אין לפרש דרב אשי סבר דלעולם נאמן לומר לפירות הורדתיך דאם כן קשה לרב אשי מאי טעמא דרבנן דבעו שלש שנים מיום ליום דהא לדידיה ליכא למימר כדמפרש רבא בריש פרקין דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה טפי לא מזדהר דהא לעולם צריך לשמרו פן יאמר לפירות הורדתיך ועוד דאם כן היכי קאמר דאי לא תימא הכי דאיבעי ליה למחויי אלא לא בעי למחויי דחזקתו אינה חזקה דיכול לומר לפירות הורדתיו ומייתי ממשכנתא דסורא ומאי מייתי אדרבה אם כדברי רב אשי תו ליכא פסידא שיכול לומר לפירות הורדתיך ונראה לרשב"א דרב אשי לא בא להאמינו אחר ג' אם אומר לפירות הורדתיך אלא שואל איזו תקנה יש לעשות מתחלה שלא יוכל לומר לאחר שלש שלי היא כשהורידו לפירות דסבר לא מהני מחאה אלא כשאמר פלניא גזלנא הוא דקא אכיל לארעאי בגזלנותא והיכא דאחתיה לפירות לא מצי למחויי הכי וכן פירש הקונטרס והשתא מייתי שפיר ממשכנתא דסורא דמהניא מחאה כי האי גוונא [ועי' תוס' ב"מ קי. ד"ה אמר ליה]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.