Traité Bava Batra

34b

Étude de Bava Batra 34b

Étude de la Guémara 34b

Guémara

§ La Guemara raconte: Il y avait un certain bateau au sujet duquel deux personnes se disputaient quant à sa propriété. Celui-ci dit: C'est à moi, et celui-là dit aussi: C'est à moi. L'un d'eux est venu au tribunal et a dit: Saisissez-le jusqu'à ce que je puisse amener des témoins prouvant qu'il est à moi. La Guemara demande: Dans un tel cas, est-ce qu'on le saisit ou ne le saisit-on pas? Rav Houna a dit: Nous nous en emparons. Rav Yehuda a dit: Nous ne la saisissons pas, car il n'y a aucune raison pour que le tribunal intervienne.

הָהוּא אַרְבָּא דַּהֲווֹ מִינְּצוּ עֲלַהּ בֵּי תְרֵי, הַאי אָמַר: ״דִּידִי הִיא״, וְהַאי אָמַר: ״דִּידִי הִיא״. אֲתָא חַד מִינַּיְיהוּ לְבֵי דִינָא, וְאָמַר: תִּיפְסוּהָ אַדְּמַיְיתֵינָא סָהֲדֵי דְּדִידִי הִיא. תָּפְסִינַן, אוֹ לָא תָּפְסִינַן? רַב הוּנָא אָמַר: תָּפְסִינַן. רַב יְהוּדָה אָמַר: לָא תָּפְסִינַן.

Le tribunal a saisi le bateau. Celui qui a demandé au tribunal de la saisir est allé chercher des témoins, mais n'a pas trouvé de témoins. Il a ensuite déclaré au tribunal: Libérez le bateau, et celui qui est le plus fort l'emportera, car c'est la décision dans une affaire où il n'y a ni preuve ni propriété présumée pour l'un ou l'autre des plaideurs. La Guemara demande: Dans un tel cas, le libérons-nous ou ne le libérons-nous pas? Rav Yehuda a dit: Nous ne le publions pas. Rav Pappa a dit: Nous le libérons. La Guemara conclut: Et la halakha veut que nous ne saisissions pas un bien dans le cas où la propriété est incertaine, et là où il a été saisi, nous ne le restituons pas.

אֲזַל, וְלָא אַשְׁכַּח סָהֲדֵי. אֲמַר לְהוּ: אַפְּקוּהָ, וְכֹל דְּאַלִּים גָּבַר. מַפְּקִינַן, אוֹ לָא מַפְּקִינַן? רַב יְהוּדָה אָמַר: לָא מַפְּקִינַן. רַב פָּפָּא אָמַר: מַפְּקִינַן. וְהִלְכְתָא: לָא תָּפְסִינַן, וְהֵיכָא דִּתְפַס – לָא מַפְּקִינַן.

Il y a eu un incident au cours duquel deux personnes se disputent la propriété d'un bien. Celui-ci dit: Il appartenait à mes ancêtres et je l'ai hérité d'eux, et celui-là dit: Il appartenait à mes ancêtres et je l'ai hérité d'eux. Il n'y avait ni preuve ni propriété présumée pour l'un ou l'autre des plaideurs. Rav Nahman a dit: Celui qui est le plus fort l'emporte. La Guemara demande: Et en quoi ce cas est-il différent du cas où deux personnes produisent deux actes de vente ou de donation pour le même champ qui sont émis le même jour,

זֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״ – אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר. וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִין בְּיוֹם אֶחָד –

Tossafot

ההוא ארבא דהוו מינצו וכו'. הדין כל דאלים גבר וא"ת מ"ש משנים אוחזין בטלית דאמר בריש ב"מ (דף ב. ושם ד"ה ויחלוקו) דיחלוקו ומפרש ר"ת דאוחזין שאני דכיון ששניהם מוחזקים אין לנו להניח שיגזול האחד לחבירו דחשיב כאילו אנו יודעין שיש לשניהן חלק בה שכל דבר יש להעמיד בחזקת מי שהוא בידו כדאמרי' גבי נסכא דר' אבא דאע"ג דאמר דידי חטפי חשבינן ליה גזלן וחייב לשלם כאילו הוא ברור שהיתה הנסכא של אותו שהיה מוחזק בה והא דמדמי ליה התם טלית לשאר [יהא מונח עד שיבא אליהו] אע"ג דבשאר דהתם אין שום אחד מוחזק צ"ל דשאר נמי חשיב להו כאילו שניהם מוחזקים בו כיון דמכח שניהם נפקד ולריב"א נראה דלאו דוקא אוחזין מדמדמי לה לשאר ואדשמעתין איכא לשנויי כדמשני התם אפי' תימא ר' יוסי התם ודאי איכא רמאי הכא אימור תרוייהו בהדי הדדי אגבהוה הכי נמי בארבא כיון דאיכא רמאי לא יחלוקו אלא הוי דינא כל דאלים גבר והא דלא אמרינן בשנים שהפקידו כל דאלים גבר משום דלא מפקינן כדאמרינן הכא אי תפסינן לא מפקינן אבל מ"ד מפקינן לא אתי שפיר ומאי פריך נמי בסמוך מב' שטרות וממחליף פרה בחמור והא התם ליכא רמאי ואין נראה דהא האי טעמא לא מסיק אלא לאוקומי מתני' כר' יוסי אבל לרבנן קאמר התם האי מנה ודאי דחד מינייהו הוא אבל טלית דאיכא למימר דתרוייהו הוא יחלוקו ולההיא טעמא ה"נ הוה לן למימר יחלוקו דאפשר להיות דהוה ארבא דתרוייהו ועוד פי' ריב"א דהיכא דאוחזין אפי' איכא רמאי יחלוקו כדתניא התם בפ"ק (דף ז.) גבי שנים אוחזין בשטר וקשיא לר"י דא"כ היכי פריך לפירושו (שם דף ג.) והא נמי כשאר דמיא דאיכא למימר אוחזין שאני דהא מהניא אפילו היכא דאיכא רמאי ועוד מאי פריך התם (דף ז.) ולית ליה לרבי מתני' דשנים אוחזין בטלית הא ע"כ יש חילוק בין דין שטר לדין טלית דבטלית אפי' אין אוחזין יחלוקו ובשטר כי אין אוחזין הוי דין כל דאלים גבר:,רב הונא אמר תפסינן. פי' הקונט' משום דמפקינן ורב יהודה דאמר לא תפסינן משום דאי תפסינן לא מפקינן ואין נראה לר"י לתלות זה בזה מדלא פליגי הנהו אמוראי גופייהו במפקינן הנך דפליגי בתפסינן לכך נראה דר"ה דאמר דתפסינן אפי' למאן דאמר לא מפקינן דמהימנינא ליה שיביא עדים ורב יהודה דאמר לא תפסינן אפי' למ"ד מפקינן היינו היכא דתפסינן כבר אבל לכתחילה לא תפסינן דחיישינן דלמא לא מייתי עדים ולא נדע לברר של מי הוא ולמי להחזיר ולכך אין לנו ליכנס בדבר:

ומ"ש משני שטרות כו'. בשטרות מכר או מתנה איירי ולכך לשמואל דאמר שודא לא דמיא להא דתנן בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צג:) היו כולן יוצאות ביום אחד ואין שם אלא מנה אחד כולן חולקות בשוה דהתם בשעבוד איירי דאין שעבוד חל אלא מאותה שעה שמוכיח מתוך שטר שמתחיל השעבוד דהיינו ממחרת יום שנכתבו דביום שנכתבו אין מוכיח מתוך השטר מתי התחיל אם בבקר אם בערב אבל מתנה או מכר כל הקודם באותו יום עצמו זכה:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Bava Batra 34b

100%

בבא בתרא ל״ד במַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא

גְּמָרָא הָהוּא אַרְבָּא דַּהֲווֹ מִינְּצוּ עֲלַהּ בֵּי תְרֵי, הַאי אָמַר: ״דִּידִי הִיא״, וְהַאי אָמַר: ״דִּידִי הִיא״. אֲתָא חַד מִינַּיְיהוּ לְבֵי דִינָא, וְאָמַר: תִּיפְסוּהָ אַדְּמַיְיתֵינָא סָהֲדֵי דְּדִידִי הִיא. תָּפְסִינַן, אוֹ לָא תָּפְסִינַן? רַב הוּנָא אָמַר: תָּפְסִינַן. רַב יְהוּדָה אָמַר: לָא תָּפְסִינַן. אֲזַל, וְלָא אַשְׁכַּח סָהֲדֵי. אֲמַר לְהוּ: אַפְּקוּהָ, וְכֹל דְּאַלִּים גָּבַר. מַפְּקִינַן, אוֹ לָא מַפְּקִינַן? רַב יְהוּדָה אָמַר: לָא מַפְּקִינַן. רַב פָּפָּא אָמַר: מַפְּקִינַן. וְהִלְכְתָא: לָא תָּפְסִינַן, וְהֵיכָא דִּתְפַס – לָא מַפְּקִינַן. זֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״ – אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר. וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִין בְּיוֹם אֶחָד –

תּוֹסָפוֹת ההוא ארבא דהוו מינצו וכו'. הדין כל דאלים גבר וא"ת מ"ש משנים אוחזין בטלית דאמר בריש ב"מ (דף ב. ושם ד"ה ויחלוקו) דיחלוקו ומפרש ר"ת דאוחזין שאני דכיון ששניהם מוחזקים אין לנו להניח שיגזול האחד לחבירו דחשיב כאילו אנו יודעין שיש לשניהן חלק בה שכל דבר יש להעמיד בחזקת מי שהוא בידו כדאמרי' גבי נסכא דר' אבא דאע"ג דאמר דידי חטפי חשבינן ליה גזלן וחייב לשלם כאילו הוא ברור שהיתה הנסכא של אותו שהיה מוחזק בה והא דמדמי ליה התם טלית לשאר [יהא מונח עד שיבא אליהו] אע"ג דבשאר דהתם אין שום אחד מוחזק צ"ל דשאר נמי חשיב להו כאילו שניהם מוחזקים בו כיון דמכח שניהם נפקד ולריב"א נראה דלאו דוקא אוחזין מדמדמי לה לשאר ואדשמעתין איכא לשנויי כדמשני התם אפי' תימא ר' יוסי התם ודאי איכא רמאי הכא אימור תרוייהו בהדי הדדי אגבהוה הכי נמי בארבא כיון דאיכא רמאי לא יחלוקו אלא הוי דינא כל דאלים גבר והא דלא אמרינן בשנים שהפקידו כל דאלים גבר משום דלא מפקינן כדאמרינן הכא אי תפסינן לא מפקינן אבל מ"ד מפקינן לא אתי שפיר ומאי פריך נמי בסמוך מב' שטרות וממחליף פרה בחמור והא התם ליכא רמאי ואין נראה דהא האי טעמא לא מסיק אלא לאוקומי מתני' כר' יוסי אבל לרבנן קאמר התם האי מנה ודאי דחד מינייהו הוא אבל טלית דאיכא למימר דתרוייהו הוא יחלוקו ולההיא טעמא ה"נ הוה לן למימר יחלוקו דאפשר להיות דהוה ארבא דתרוייהו ועוד פי' ריב"א דהיכא דאוחזין אפי' איכא רמאי יחלוקו כדתניא התם בפ"ק (דף ז.) גבי שנים אוחזין בשטר וקשיא לר"י דא"כ היכי פריך לפירושו (שם דף ג.) והא נמי כשאר דמיא דאיכא למימר אוחזין שאני דהא מהניא אפילו היכא דאיכא רמאי ועוד מאי פריך התם (דף ז.) ולית ליה לרבי מתני' דשנים אוחזין בטלית הא ע"כ יש חילוק בין דין שטר לדין טלית דבטלית אפי' אין אוחזין יחלוקו ובשטר כי אין אוחזין הוי דין כל דאלים גבר:,רב הונא אמר תפסינן. פי' הקונט' משום דמפקינן ורב יהודה דאמר לא תפסינן משום דאי תפסינן לא מפקינן ואין נראה לר"י לתלות זה בזה מדלא פליגי הנהו אמוראי גופייהו במפקינן הנך דפליגי בתפסינן לכך נראה דר"ה דאמר דתפסינן אפי' למאן דאמר לא מפקינן דמהימנינא ליה שיביא עדים ורב יהודה דאמר לא תפסינן אפי' למ"ד מפקינן היינו היכא דתפסינן כבר אבל לכתחילה לא תפסינן דחיישינן דלמא לא מייתי עדים ולא נדע לברר של מי הוא ולמי להחזיר ולכך אין לנו ליכנס בדבר:ומ"ש משני שטרות כו'. בשטרות מכר או מתנה איירי ולכך לשמואל דאמר שודא לא דמיא להא דתנן בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צג:) היו כולן יוצאות ביום אחד ואין שם אלא מנה אחד כולן חולקות בשוה דהתם בשעבוד איירי דאין שעבוד חל אלא מאותה שעה שמוכיח מתוך שטר שמתחיל השעבוד דהיינו ממחרת יום שנכתבו דביום שנכתבו אין מוכיח מתוך השטר מתי התחיל אם בבקר אם בערב אבל מתנה או מכר כל הקודם באותו יום עצמו זכה: