Traité Bava Batra

33a

Étude de Bava Batra 33a

Étude de la Guémara 33a

Guémara

Autre argent avec lui, c'est-à-dire qu'il me devait de l'argent pour une raison différente, pour laquelle je n'avais aucune garantie, et j'ai profité de la terre pendant la durée des années de garantie.

זוּזִי אַחֲרִינֵי גַּבֵּיהּ, וַאֲכַלְתַּהּ שְׁנֵי מַשְׁכַּנְתָּא.

Je me suis alors dit: Si je rends la terre aux orphelins maintenant que les années de garantie sont terminées, et que je dis que j'ai d'autre argent avec ton défunt père, je ne pourrai pas le recouvrer, car les Sages disent que celui qui vient recouvrer une dette sur les biens des orphelins ne peut recouvrer qu'au moyen d'un serment, et je ne veux pas prêter serment. Plutôt que de faire cela, je supprimerai le document détaillant les termes de la garantie et profiterai de la terre à hauteur de l'argent que leur père me devait. Cela est légitime, puisque si je le désire, je peux dire: il est acheté, et c'est pourquoi il est en ma possession, et j'aurais été jugé crédible, car j'ai profité du terrain pendant les années nécessaires pour établir la présomption de propriété, donc quand je dis que j'ai de l'argent sur vous, je suis également jugé crédible.

אָמֵינָא: אִי מַהְדַּרְנָא לַהּ אַרְעָא לְיַתְמֵי, וְאָמֵינָא דְּאִית לִי זוּזִי אַחֲרִינֵי גַּבֵּי דַּאֲבוּכוֹן – אֲמוּר רַבָּנַן: הַבָּא לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים – לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. אֶלָּא אֶכְבְּשֵׁיהּ לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא, וְאוֹכְלַהּ שִׁיעוּר זוּזֵי, דְּמִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵינָא אָמֵינָא לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי – מְהֵימַנָּא, כִּי אָמֵינָא דְּאִית לִי זוּזִי גַּבַּיְיכוּ – מְהֵימַנְנָא.

Abaye dit à Rava bar Sharshom: Votre raisonnement est incorrect. Vous n'auriez pas pu dire: il est acheté, et c'est pourquoi il est en ma possession, car il y a de la publicité à son sujet comme étant une terre d'orphelins. Par conséquent, vous ne pouvez pas recouvrer votre dette sous prétexte que vous auriez pu faire une réclamation plus avantageuse [miggo]. Rendez plutôt la terre aux orphelins maintenant, et lorsque les orphelins seront devenus adultes, alors engagez un procès avec eux, car vous n'avez pas d'autre choix.

אֲמַר לֵיהּ: ״לְקוּחָה בְּיָדִי״ לָא מָצֵית אָמְרַתְּ – דְּהָא אִיכָּא עֲלַהּ קָלָא דְּאַרְעָא דְיַתְמֵי הִיא. אֶלָּא זִיל אַהְדְּרַהּ נִיהֲלַיְיהוּ, וְכִי גָּדְלִי יַתְמֵי – אִשְׁתַּעִי דִּינָא בַּהֲדַיְיהוּ.

La Guemara raconte: Un parent du Rav Idi bar Avin est mort et a laissé un dattier en héritage. Un autre parent a pris possession de l'arbre, prétendant être un parent plus proche que Rav Idi bar Avin. Rav Idi bar Avin a dit: Je suis plus proche du défunt que lui, et cet homme a dit: Je suis plus proche du défunt que Rav Idi bar Avin. Finalement, l'autre homme a admis à Rav Idi bar Avin qu'en fait, Rav Idi était plus proche du défunt. Rav Ḥisda a établi le dattier en possession du Rav Idi bar Avin.

קְרִיבֵיהּ דְּרַב אִידִי בַּר אָבִין שְׁכֵיב, וּשְׁבַק דִּיקְלָא. רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר: אֲנָא קָרִיבְנָא טְפֵי; וְהָהוּא גַּבְרָא אֲמַר: אֲנָא קָרִיבְנָא טְפֵי. לְסוֹף אוֹדִי לֵיהּ דְּאִיהוּ קָרִיב טְפֵי, אוֹקְמַהּ רַב חִסְדָּא בִּידֵיהּ.

Rav Idi bar Avin dit à Rav Hisda: La valeur des produits qu'il a consommés illégalement depuis le jour où il a pris possession de l'arbre jusqu'à présent doit me être restituée. Rav Hisda a dit: Est-ce celui dont les gens disent: C'est un grand homme? Sur qui le Maître fonde-t-il sa prétention à recevoir la valeur du produit? Sur cet autre parent. Mais il disait jusqu’ici: je suis plus proche du défunt que lui par rapport au défunt. Vous n’êtes donc propriétaire de l’arbre qu’à partir du moment de son admission, et non à partir du moment où il en a pris possession. La Guemara commente: Abaye et Rava ne soutiennent pas cette opinion du Rav Hisda,

אֲמַר לֵיהּ: לַיהְדַּר לִי פֵּירֵי דַּאֲכַל מֵהָהוּא יוֹמָא עַד הַשְׁתָּא! אָמַר: זֶה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו אָדָם גָּדוֹל הוּא? אַמַּאן קָא סְמִיךְ מָר – אַהַאי; הָא קָאָמַר דַּאֲנָא מְקָרַבְנָא טְפֵי! אַבָּיֵי וְרָבָא לָא סְבִירָא לְהוּ הָא דְּרַב חִסְדָּא,

Tossafot

אמור רבנן הבא ליפרע כו'. אע"פ שאף בשבועה לא היה יכול ליפרע מהם עד שיגדלו כדקאמרינן ולכי גדלי אישתעי דינא בהדייהו לא היה מקפיד על ההמתנה אלא על השבועה ונראה דרבא בר שרשום סבר כרב הונא בריה דרב יהושע דמפרש טעמא בשילהי מכילתין (דף קעד.) טעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים משום צררי דאי כרב פפא דמפרש משום דפריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו א"כ אפילו יהא אמת כדבריו לא היה יכול לעכב להם הקרקע בחובו כיון דלאו בני מיעבד מצוה נינהו וכדרב הונא נמי פסקינן התם:,אכבשיה לשטר משכנתא ואוכלה שיעור זוזי. דוקא משום דכבש לשטר משכנתא מצי למימר לקוחה היא בידי דלא היה ידוע דבתורת משכנתא אתא לידיה דאי הוו ידעי דמעיקרא בתורת משכנתא אתא לידיה לא היה טוען רבא בר שרשום שיכול לומר לקוחה היא בידי מידי דהוה אאומן ואריס דאין לו חזקה בשדה אריסותו כיון דידוע דמעיקרא בתורת אריסותא אתו לידיה וכן דברים העשויין להשאיל ולהשכיר וגזלן דמעיקרא ידעינן דגזל שדה זו דאין לו שום חזקה:,מיגו דאי בעי למימר לקוחה היא. ותימה מאי דעתיה דרבא בר שרשום דאפילו אי טעין לקוחה היא בידי שבועת היסת לעולם צריך דנהי דאין נשבעין על קרקעות מדאורייתא מדרבנן נשבעים כמו שדקדק רב האי גאון מההיא דהכותב (כתובות דף פז.) הפוגמת כתובתה ועד אחד מעידה שהיא פרוע לא תפרע אלא בשבועה סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא אמר רבא שתי תשובות בדבר כו' ועוד דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות אלמא דמדרבנן נשבעין וה"ה שבועת היסת דמ"ש ויש לומר דאין נשבעין שבועת היסת אלא היכא דטעין ברי אבל הכא לאו טענת ברי הוא שאין ודאי ליתומים שקרקע זו אינה לקוחה בידו הלכך אי הוה טעין לקוחה היא בידי לא הוה צריך שבועת היסת:

לקוחה היא בידי לא מצית אמרת. אף על גב דאי הוה אמר לקוחה היא בידי הוה נאמן מ"מ לא הוי מיגו והכי פירושו דלא מצית אמרת לא היית יכול להעיז פניך ולומר כן כיון דנפק קלא ואין כאן מיגו וכענין זה יש בפרק שני דקדושין (דף נ.) ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי לא משוי נפשיה רשיעא פי' אינו אומר ברצון מזיד הייתי ואין כאן מיגו אבל ודאי אם אמר מזיד הייתי פשיטא דמהימן:

קריביה דרב אידי שבק דיקלא. אי לא גרסינן אלא שבק דיקלא צ"ל שלא היו לו בנים והקרוב יותר יורשו ואי גרס לקריביה יש לומר שהיו לו בנים להכי איצטריך ליה למימר דיקלא לקריביה:,ה"ג לסוף אודי ליה. ולא גריס דאיהו קרוב טפי אלא לא היה רוצה לחלוק עם רב אידי ונתן לו הדקל בחנם ולא בשביל שהיה קרוב יותר ומשום הכי קאמר רב חסדא הא איהו דאמר אנא קריבנא טפי שמרצונו נתן לך ולא בשביל שאתה קרוב יותר ואביי ורבא סברי כיון דאודי אודי ומסתמא לא היה מוחל לו אלא מפני שהוא יותר קרוב ולשון אודי דחוק הוא וכן סברת אביי ורבא ואין לפרש דגרסינן דאיהו קרוב טפי והיה טוען דלא אכל פירות ולרב אידי היו לו עדים שאכל והא דקאמר איהו קאמר אנא קריבנא טפי פירוש מעיקרא והואיל וכן השתא נמי מהימן במאי דאמר שלא אכלה במיגו שלא היה מודה וס"ל דאמרינן מיגו במקום עדים כדבסמוך דא"כ הוה ליה למימר הא איהו אמר לא אכלתי ואי בעי אמר אנא קריבנא טפי ועוד א"כ הוה ליה לאסוקי נמי הכא בהאי לישנא כדמסיק בסמוך אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא [מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן] וגירסת ר"ח נראה לר"י עיקר דלא גריס לסוף אודי ליה אלא גרס לסוף אייתי סהדי דאיהו קריביה ולא גרס קרוב טפי שלא היו מעידים שרב אידי קרובו היה טפי מההוא גברא אלא היו מעידים שרב אידי קרובו היה וההוא גברא לא היו מכירים אם הוא היה קרובו או לאו ולא היה לו שום עדי קורבה ואפי' גרס טפי מצינו לפרש טפי מכל אותם שהיו העדים מכירים לכך אוקמה רב חסדא בידיה דרב אידי דהוי רב אידי ודאי וההוא גברא ספק והיה רב אידי תובע גם הפירות כיון שהודה שאכל ורב חסדא פטר ליה במיגו דאי בעי אמר לא אכלי כי אמר נמי אכלי ודידי אכלי מהימן ורבא ואביי סברי כיון שאכל פירות ואודי חייב לשלם ולא מהימן במיגו הואיל והקרקע יוצא מתחת ידו מן הדין דבקרקע ליכא מיגו וא"ת והא לקמן (בבא בתרא דף לד.) אמרינן אי דמיא לרבי אבא לחד סהדא ולתרתין שנין ולפירי דכשמודה שאכל פירות ואיכא חד סהדא שחייב לשלם מתוך שאינו יכול לישבע אבל אי ליכא חד סהדא לא היה חייב לשלם ואמאי נימא כיון שהקרקע יוצא מתחת ידו גם הפירות ישלם וי"ל דהתם מיירי שאומר שאכלה שלש שנים והעד אינו מעיד אלא משתים דהתם ודאי אי לא הוה חד סהדא פשיטא דפטור אע"פ שהקרקע יוצא מתחת ידו דאי מהימן במאי דאמר דאכלה שלש שנים לא היה לנו להוציא הקרקע מידו כיון דאכלה שני חזקה וליכא למימר דנאמין לו שאכלה שלש שנים אבל לא נאמין שלקחה אלא בגזל אכלה כדאמרינן בהנזקין (גיטין דף נד: ושם) דנאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ספר תורה דלא דמי דהתם (אף על פי שספר תורה) כיון שהוא ביד לוקח כאילו יש עדים שנכתבו לשמן מ"מ מפסיד שכרו כיון שמודה שאין חייבין לו כלום:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Bava Batra 33a

100%

בבא בתרא ל״ג אמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא

גְּמָרָא זוּזִי אַחֲרִינֵי גַּבֵּיהּ, וַאֲכַלְתַּהּ שְׁנֵי מַשְׁכַּנְתָּא. אָמֵינָא: אִי מַהְדַּרְנָא לַהּ אַרְעָא לְיַתְמֵי, וְאָמֵינָא דְּאִית לִי זוּזִי אַחֲרִינֵי גַּבֵּי דַּאֲבוּכוֹן – אֲמוּר רַבָּנַן: הַבָּא לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים – לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. אֶלָּא אֶכְבְּשֵׁיהּ לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא, וְאוֹכְלַהּ שִׁיעוּר זוּזֵי, דְּמִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵינָא אָמֵינָא לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי – מְהֵימַנָּא, כִּי אָמֵינָא דְּאִית לִי זוּזִי גַּבַּיְיכוּ – מְהֵימַנְנָא. אֲמַר לֵיהּ: ״לְקוּחָה בְּיָדִי״ לָא מָצֵית אָמְרַתְּ – דְּהָא אִיכָּא עֲלַהּ קָלָא דְּאַרְעָא דְיַתְמֵי הִיא. אֶלָּא זִיל אַהְדְּרַהּ נִיהֲלַיְיהוּ, וְכִי גָּדְלִי יַתְמֵי – אִשְׁתַּעִי דִּינָא בַּהֲדַיְיהוּ. קְרִיבֵיהּ דְּרַב אִידִי בַּר אָבִין שְׁכֵיב, וּשְׁבַק דִּיקְלָא. רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר: אֲנָא קָרִיבְנָא טְפֵי; וְהָהוּא גַּבְרָא אֲמַר: אֲנָא קָרִיבְנָא טְפֵי. לְסוֹף אוֹדִי לֵיהּ דְּאִיהוּ קָרִיב טְפֵי, אוֹקְמַהּ רַב חִסְדָּא בִּידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לַיהְדַּר לִי פֵּירֵי דַּאֲכַל מֵהָהוּא יוֹמָא עַד הַשְׁתָּא! אָמַר: זֶה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו אָדָם גָּדוֹל הוּא? אַמַּאן קָא סְמִיךְ מָר – אַהַאי; הָא קָאָמַר דַּאֲנָא מְקָרַבְנָא טְפֵי! אַבָּיֵי וְרָבָא לָא סְבִירָא לְהוּ הָא דְּרַב חִסְדָּא,

תּוֹסָפוֹת אמור רבנן הבא ליפרע כו'. אע"פ שאף בשבועה לא היה יכול ליפרע מהם עד שיגדלו כדקאמרינן ולכי גדלי אישתעי דינא בהדייהו לא היה מקפיד על ההמתנה אלא על השבועה ונראה דרבא בר שרשום סבר כרב הונא בריה דרב יהושע דמפרש טעמא בשילהי מכילתין (דף קעד.) טעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים משום צררי דאי כרב פפא דמפרש משום דפריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו א"כ אפילו יהא אמת כדבריו לא היה יכול לעכב להם הקרקע בחובו כיון דלאו בני מיעבד מצוה נינהו וכדרב הונא נמי פסקינן התם:,אכבשיה לשטר משכנתא ואוכלה שיעור זוזי. דוקא משום דכבש לשטר משכנתא מצי למימר לקוחה היא בידי דלא היה ידוע דבתורת משכנתא אתא לידיה דאי הוו ידעי דמעיקרא בתורת משכנתא אתא לידיה לא היה טוען רבא בר שרשום שיכול לומר לקוחה היא בידי מידי דהוה אאומן ואריס דאין לו חזקה בשדה אריסותו כיון דידוע דמעיקרא בתורת אריסותא אתו לידיה וכן דברים העשויין להשאיל ולהשכיר וגזלן דמעיקרא ידעינן דגזל שדה זו דאין לו שום חזקה:,מיגו דאי בעי למימר לקוחה היא. ותימה מאי דעתיה דרבא בר שרשום דאפילו אי טעין לקוחה היא בידי שבועת היסת לעולם צריך דנהי דאין נשבעין על קרקעות מדאורייתא מדרבנן נשבעים כמו שדקדק רב האי גאון מההיא דהכותב (כתובות דף פז.) הפוגמת כתובתה ועד אחד מעידה שהיא פרוע לא תפרע אלא בשבועה סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא אמר רבא שתי תשובות בדבר כו' ועוד דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות אלמא דמדרבנן נשבעין וה"ה שבועת היסת דמ"ש ויש לומר דאין נשבעין שבועת היסת אלא היכא דטעין ברי אבל הכא לאו טענת ברי הוא שאין ודאי ליתומים שקרקע זו אינה לקוחה בידו הלכך אי הוה טעין לקוחה היא בידי לא הוה צריך שבועת היסת:לקוחה היא בידי לא מצית אמרת. אף על גב דאי הוה אמר לקוחה היא בידי הוה נאמן מ"מ לא הוי מיגו והכי פירושו דלא מצית אמרת לא היית יכול להעיז פניך ולומר כן כיון דנפק קלא ואין כאן מיגו וכענין זה יש בפרק שני דקדושין (דף נ.) ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי לא משוי נפשיה רשיעא פי' אינו אומר ברצון מזיד הייתי ואין כאן מיגו אבל ודאי אם אמר מזיד הייתי פשיטא דמהימן:קריביה דרב אידי שבק דיקלא. אי לא גרסינן אלא שבק דיקלא צ"ל שלא היו לו בנים והקרוב יותר יורשו ואי גרס לקריביה יש לומר שהיו לו בנים להכי איצטריך ליה למימר דיקלא לקריביה:,ה"ג לסוף אודי ליה. ולא גריס דאיהו קרוב טפי אלא לא היה רוצה לחלוק עם רב אידי ונתן לו הדקל בחנם ולא בשביל שהיה קרוב יותר ומשום הכי קאמר רב חסדא הא איהו דאמר אנא קריבנא טפי שמרצונו נתן לך ולא בשביל שאתה קרוב יותר ואביי ורבא סברי כיון דאודי אודי ומסתמא לא היה מוחל לו אלא מפני שהוא יותר קרוב ולשון אודי דחוק הוא וכן סברת אביי ורבא ואין לפרש דגרסינן דאיהו קרוב טפי והיה טוען דלא אכל פירות ולרב אידי היו לו עדים שאכל והא דקאמר איהו קאמר אנא קריבנא טפי פירוש מעיקרא והואיל וכן השתא נמי מהימן במאי דאמר שלא אכלה במיגו שלא היה מודה וס"ל דאמרינן מיגו במקום עדים כדבסמוך דא"כ הוה ליה למימר הא איהו אמר לא אכלתי ואי בעי אמר אנא קריבנא טפי ועוד א"כ הוה ליה לאסוקי נמי הכא בהאי לישנא כדמסיק בסמוך אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא [מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן] וגירסת ר"ח נראה לר"י עיקר דלא גריס לסוף אודי ליה אלא גרס לסוף אייתי סהדי דאיהו קריביה ולא גרס קרוב טפי שלא היו מעידים שרב אידי קרובו היה טפי מההוא גברא אלא היו מעידים שרב אידי קרובו היה וההוא גברא לא היו מכירים אם הוא היה קרובו או לאו ולא היה לו שום עדי קורבה ואפי' גרס טפי מצינו לפרש טפי מכל אותם שהיו העדים מכירים לכך אוקמה רב חסדא בידיה דרב אידי דהוי רב אידי ודאי וההוא גברא ספק והיה רב אידי תובע גם הפירות כיון שהודה שאכל ורב חסדא פטר ליה במיגו דאי בעי אמר לא אכלי כי אמר נמי אכלי ודידי אכלי מהימן ורבא ואביי סברי כיון שאכל פירות ואודי חייב לשלם ולא מהימן במיגו הואיל והקרקע יוצא מתחת ידו מן הדין דבקרקע ליכא מיגו וא"ת והא לקמן (בבא בתרא דף לד.) אמרינן אי דמיא לרבי אבא לחד סהדא ולתרתין שנין ולפירי דכשמודה שאכל פירות ואיכא חד סהדא שחייב לשלם מתוך שאינו יכול לישבע אבל אי ליכא חד סהדא לא היה חייב לשלם ואמאי נימא כיון שהקרקע יוצא מתחת ידו גם הפירות ישלם וי"ל דהתם מיירי שאומר שאכלה שלש שנים והעד אינו מעיד אלא משתים דהתם ודאי אי לא הוה חד סהדא פשיטא דפטור אע"פ שהקרקע יוצא מתחת ידו דאי מהימן במאי דאמר דאכלה שלש שנים לא היה לנו להוציא הקרקע מידו כיון דאכלה שני חזקה וליכא למימר דנאמין לו שאכלה שלש שנים אבל לא נאמין שלקחה אלא בגזל אכלה כדאמרינן בהנזקין (גיטין דף נד: ושם) דנאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ספר תורה דלא דמי דהתם (אף על פי שספר תורה) כיון שהוא ביד לוקח כאילו יש עדים שנכתבו לשמן מ"מ מפסיד שכרו כיון שמודה שאין חייבין לו כלום: