Guémara
Le témoignage a-t-il été contredit en ce qui concerne la propriété des ancêtres?
בַּאֲבָהָתָא מִי אִתַּכְחַשׁ?!
La Guemara demande: Devons-nous dire que Rava et Rav Nahman sont en désaccord dans le différend entre Rav Houna et Rav Hisda?
לֵימָא רָבָא וְרַב נַחְמָן – בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא קָמִיפַּלְגִי?
Comme il a été dit à propos de deux groupes de témoins qui se contredisent, Rav Houna dit: Celui-ci vient seul au tribunal et témoigne, et celui-là vient seul au tribunal et témoigne. Même si un groupe a certainement fait un faux témoignage, ce qui devrait disqualifier l'un des groupes, chaque groupe a la possibilité de témoigner dans une autre affaire. Et Rav Hisda dit: Pourquoi ai-je besoin de ces témoins menteurs? En d’autres termes, ils sont tous disqualifiés pour témoigner dans une autre affaire jusqu’à ce que l’on sache lequel d’entre eux a faussement témoigné. La Guemara demande: Devons-nous dire que Rav Nahman est celui qui prononce sa décision conformément à l'opinion de Rav Houna, et Rava dit sa décision conformément à l'opinion de Rav Hisda?
דְּאִיתְּמַר: שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ – אָמַר רַב הוּנָא: זוֹ בָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמְעִידָה, וְזוֹ בָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמְעִידָה. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: בַּהֲדֵי סָהֲדֵי שַׁקָּרֵי לְמָה לִי? לֵימָא רַב נַחְמָן – דְּאָמַר כְּרַב הוּנָא, וְרָבָא כְּרַב חִסְדָּא?
La Guemara explique: Selon l’opinion du Rav Hisda, qui considère que les témoins sont disqualifiés, tout le monde s’accorde sur le fait que le témoignage concernant la propriété ancestrale n’est pas accepté, car les témoins ont été contredits quant à leur témoignage sur l’usage de la terre, et la décision du Rav Nahman ne peut pas s’accorder avec son opinion. Lorsque Rav Nahman et Rava ne sont pas d’accord, c’est selon l’avis de Rav Houna, qui ne disqualifie pas les témoins. La décision du Rav Nahman est conforme à l'opinion du Rav Houna, et il accepte donc le témoignage concernant la propriété ancestrale, et Rava dirait: Rav Houna dit que les témoins ne sont acceptés que pour un autre témoignage, c'est-à-dire dans un cas différent. Mais ils ne sont pas acceptés pour le même témoignage, comme dans cet incident, où les deux témoignages concernaient la propriété du même terrain.
אַלִּיבָּא דְּרַב חִסְדָּא – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – אַלִּיבָּא דְרַב הוּנָא. רַב נַחְמָן – כְּרַב הוּנָא. וְרָבָא – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב הוּנָא אֶלָּא לְעֵדוּת אַחֶרֶת, אֲבָל לְאוֹתָהּ עֵדוּת – לָא.
La Guemara relate la suite du cas ci-dessus. Celui qui avait amené des témoins uniquement sur le fait qu'il avait profité de la terre a ensuite amené des témoins selon lesquels elle avait appartenu à ses ancêtres, équilibrant ainsi les preuves des deux plaideurs. C'est pourquoi Rav Nahman a dit: Nous avions auparavant fait descendre sur la terre celui qui avait initialement la preuve d'une propriété ancestrale pour en prendre possession, et maintenant nous l'en faisons remonter, en le retirant de la terre. Et nous ne nous préoccupons pas de l’éventuel outrage au tribunal qui pourrait résulter d’une perception d’indécision.
הֲדַר אַיְיתִי סָהֲדֵי דַּאֲבָהָתֵיהּ הִיא. אָמַר רַב נַחְמָן: אֲנַן אַחֲתִינֵּיהּ, אֲנַן מַסְּקִינַן לֵיהּ; לְזִילוּתָא דְבֵי דִינָא לָא חָיְישִׁינַן.
Rava, et certains disent qu'il s'agit du rabbin Zeira, soulève une objection de la part d'une baraïta. S'il y avait un homme marié dont le sort était inconnu, et que deux témoins disent: Cet homme marié est mort, et que deux témoins disent: Il n'est pas mort; ou si deux témoins disent: Cette femme était divorcée, et deux témoins disent: Elle n'était pas divorcée, cette femme ne peut pas se marier, car il n'y a pas de témoignage sans équivoque qu'elle n'est plus mariée, mais si elle se marie, le mariage est valide et elle n'a pas besoin de quitter son mari. Rabbi Menaḥem, fils de Rabbi Yossei, dit: Elle doit quitter son mari.
מֵתִיב רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי זְעֵירָא: שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לָא מֵת; שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִתְגָּרְשָׁה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּרְשָׁה – הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תֵּצֵא.
Rabbi Menaḥem, fils de Rabbi Yossei, dit: Quand dois-je dire qu'elle doit quitter son mari? Elle doit le quitter dans une affaire où des témoins sont venus témoigner qu'elle est toujours mariée et qu'elle s'est ensuite mariée malgré leur témoignage. Mais si elle s'est mariée et que les témoins sont ensuite venus témoigner qu'elle est toujours mariée, cette femme n'est pas tenue de quitter son mari en raison de l'incertitude créée par des témoignages contradictoires. Le fait qu’elle ne soit pas tenue de renoncer à son mariage à la lumière du nouveau témoignage semble indiquer une réticence à annuler la décision du tribunal l’autorisant à se marier, contrairement à la décision du Rav Nahman.
אָמַר רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי אֲנִי אוֹמֵר תֵּצֵא – בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ עֵדִים וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת; אֲבָל נִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא.
Rav Nahman lui dit: J'avais pensé accomplir une action et annuler la décision du tribunal, mais maintenant que vous avez soulevé une objection contre moi et que Rav Hamnuna a également soulevé une objection similaire contre moi en Syrie, je n'accomplirai aucune action dans cette affaire.
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא סְבַרִי לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא; הַשְׁתָּא דְּאוֹתֵיבְתַּן אַתְּ, וְאוֹתְבַן רַב הַמְנוּנָא בְּסוּרְיָא – לָא עָבֵידְנָא בַּהּ עוֹבָדָא.
La Guemara raconte que Rav Nahman sortit alors et accomplit une action, enlevant la terre au justiciable en faveur duquel il avait précédemment statué. Celui qui a vu ce qu’il a fait a pensé qu’il avait commis une erreur, mais ce n’est pas le cas. Au contraire, il a accompli une action malgré les objections qui avaient été soulevées, car l'affaire dépend de grandes autorités [Ashlei Ravrevei]. Puisque, comme le démontrera la Guemara, cette question est sujette à controverse entre de grandes autorités, il s'est appuyé sur ceux qui soutenaient son opinion.
נְפַק עֲבַד עוֹבָדָא. מַאן דַּחֲזָא, סָבַר: טָעוּתָא הִיא בִּידֵיהּ; וְלָא הִיא, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּתַלְיָא בְּאַשְׁלֵי רַבְרְבֵי –
Comme nous l'avons appris dans une mishna (Ketubot 23b): Rabbi Yehouda dit: On n'est pas élevé au statut présumé de sacerdoce sur la base du témoignage d'un seul témoin. Deux témoins sont requis à cet effet. Rabbi Elazar dit: Quand est-ce la halakha? Dans un cas où il y a des contestataires à sa prétention selon laquelle il est prêtre. Mais dans le cas où il n’y a pas de contestataires, on est élevé au statut présumé de sacerdoce sur la base du témoignage d’un seul témoin. Rabban Shimon Ben Gamliel dit au nom de Rabbi Shimon, fils du vice-grand prêtre: On est élevé au statut présumé de sacerdoce sur la base du témoignage d'un seul témoin.
דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵימָתַי – בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין, אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין – מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן: מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
La Guemara demande: L'opinion de Rabban Shimon Ben Gamliel est identique à l'opinion de Rabbi Elazar, car ils conviennent que l'on est élevé au statut présumé de sacerdoce sur la base d'un seul témoin lorsqu'il n'y a pas de challengers. Quel est leur différend? Et si vous diriez qu’il y a une différence pratique entre eux dans le cas où il y a un défi posé par une seule personne, comme le soutient le rabbin Elazar: Un défi posé par une seule personne est suffisant pour porter atteinte à son statut présumé de prêtrise, et deux témoins sont nécessaires pour surmonter ce défi;
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ רַבִּי אֶלְעָזָר! וְכִי תֵּימָא: עַרְעָר חַד אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר: עַרְעָר חַד,
Tossafot
וזו באה בפני עצמה ומעידה. תימה בין לרב הונא בין לרב חסדא נהמנינהו לבתראי במיגו דאי בעי פסלינהו לקמאי בגזלנותא ומיהו במיגו דאי בעי הוי מזמי להו ליכא להמנינהו דיראים להזימן פן יוזמו גם הם ונראה לי דמיגו במקום עדים לא אמרינן (ועוד) דמיגו לא יוכל לסייעם יותר משני עדים ואפי' היו עמהן ק' עדים אין נאמנין דתרי כמאה ועוד אומר ר"י דלא שייך מיגו דאין דעת שניהם שוה ומה שירצה זה לטעון לא יטעון זה:,ורב נחמן כרב הונא. תימה דבפרק ב' דכתובות (דף יט:) תניא שנים שהיו חתומין על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו שכתב ידם הוא אבל קטנים או פסולי עדות או אנוסים היו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין ופריך ומגבי' ביה בשטרא תרי ותרי נינהו ומסיק התם (כרב) נחמן דלא מגבינן בשטרא ואוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ואמאי לא מגבינן ביה והא סבירא ליה הכא כרב הונא דכשרים הם לעדות אחרת דמוקמינן להו אחזקת כשרות והתם כעדות אחרת דמי דהא אין מכחישים אלו את החתומים בזאת המלוה שהיו אומרים אין חייב לו כלום אלא שאמרו אינכם נאמנים בדבר זה דפסולים הייתם והוה לן למימר דנאמנים כמו הכא דכשרים אף על גב דאלו מכחישים אותם ופוסלים וחושבין אותן כשאר פסולים לכל דבר עדות ואומר ר"י דכי אמרו קטנים היו ליכא לאוקמינהו אחזקייהו וכן אנוסים נמי לא מפקי להו מחזקת כשרות דאמרינן אנוסים היו מחמת נפשות ופסולי עדות היו איכא למימר כגון שפוסלים אותן משנולדו שאומרים קרובים היו ועכשיו נתרחקו:,ורבא כרב חסדא. ואם תאמר אם כן אמאי חשיב רבא במרובה (ב"ק דף עב: ושם ד"ה אין) ובפ' זה בורר (סנהדרין דף כז. ושם ד"ה אין) עד זומם חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו והלא מה שהוא נפסל אינו חידוש דהא מן הדין היה להיות לשניהן פסולים כמו בשני כתי עדים המכחישות זו את זו א"כ לא הוי חידוש אלא מה שהמזימין כשרים ואומר ר"י דרבא דאמר חידוש הוא לא הוי אלא לפי המסקנא דאתי שפיר כרב הונא:
אנן אחתינן ליה אנן מסקינן ליה. ואם היה אותו דלית ליה חזקת אבהתיה מוחזק תחילה אתי שפיר אחתינן ומסקינן שנעמידה בידו כאשר היה בתחלה ואפילו לא היה מוחזק לא זה ולא זה מצי לפרש אחתינא ליה לתתה לזה ומסקינא ליה שנוציאנה מידו ויהא דין כל דאלים גבר. ר"י:
ואם ניסת לא תצא. בפ"ב דכתובות (דף כב: ושם ד"ה כגון) מוקי כשניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי וחשדא ליכא כדפי' התם:
אבל ניסת ואח"כ באו עדים הרי זו לא תצא. וטעמא משום זילותא דבי דינא וקשה לרשב"א דעל כרחך לאו טעמא משום זילותא דבי דינא הוא דאם כן אפילו לא נשאת אלא התירוה לינשא תנשא כדמשמע בכל הסוגיא דאיכא זילותא אפילו לא נעשה מעשה וכ"ת דאין ה"נ ונשאת דקאמר היינו שהתירוה לינשא ושוב לא תצא מהיתרה הראשון דבאו עדים ואח"כ נשאת לא מצי לפרושי התירוה לינשא אלא נשאת ממש וע"כ טעמא דמספיקא לא מפקי לה מבעל ולא משום זילותא וי"ל לעולם טעמא משום זילותא ודוקא כשנשאת ואח"כ באו עדים איכא זילותא דבי דינא שכבר נאסרה לכל העולם כיון שנשאת נמצא מה שחוזרין לאסרה לעד שנשאת לו אין חוזרין אלא בעבורו אבל אם באו עדים קודם שנשאת ליכא זילותא דעל כרחך צריכין לחזור מהיתרה הראשון כדי לאסרה לכל העולם הלכך ליכא זילותא אם אוסרים אותה נמי לעדיה. ר"י:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.