Traité Bava Batra

Étude de Bava Batra 2a

Étude de la Mishna & Guémara 2a

Mishna 1

MISHNA: Les partenaires qui souhaitaient faire une cloison [meḥitza] dans une cour en propriété commune construisent le mur de séparation au milieu de la cour. De quoi est fait ce mur? Dans un endroit où il est d'usage de construire un tel mur avec de la pierre non ciselée [gevil], ou de la pierre ciselée [gazit], ou de petites briques [kefisin], ou de grosses briques [leveinim], ils doivent construire le mur avec ce matériau. Tout est conforme à la coutume régionale.

הַשּׁוּתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה בְּחָצֵר – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בְּאֶמְצַע. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גְּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵינִין – בּוֹנִין; הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.(משנה)

S'ils construisent le mur avec de la pierre non taillée, ce partenaire fournit trois largeurs de main de sa portion de cour et ce partenaire fournit trois largeurs de main, puisque l'épaisseur d'un tel mur est de six largeurs de main. S'ils construisent le mur avec de la pierre taillée, ce partenaire fournit deux palmes et demie et ce partenaire fournit deux palmes et demie, puisqu'un tel mur a cinq palmes d'épaisseur. S'ils construisent le mur avec de petites briques, celle-ci fournira deux palmes et celle-là fournira deux palmes, puisque l'épaisseur d'un tel mur est de quatre palmes. S'ils construisent avec de grosses briques, celle-ci fournit un palme et demi et celle-là fournit un palme et demi, puisque l'épaisseur d'un tel mur est de trois palmes. Par conséquent, si le mur tombe plus tard, l'hypothèse est que l'espace où se trouvait le mur et les pierres appartiennent aux deux, doit être divisé à parts égales.

גְּוִיל – זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בַּגָּזִית – זֶה נוֹתֵן טִפְחַיִים וּמֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִים וּמֶחֱצָה. בַּכְּפִיסִין – זֶה נוֹתֵן טִפְחַיִים וְזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִים. בִּלְבֵינִין – זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.

Et de même s'agissant d'un jardin, dans un endroit où il est d'usage de construire une cloison au milieu d'un jardin appartenant en commun à deux personnes, et où l'un d'eux désire construire une telle cloison, le tribunal oblige son voisin à participer à la construction de cette cloison. Mais s’agissant d’une étendue de champs [babbika], dans un endroit où il est d’usage de ne pas construire de cloison entre les champs de deux personnes, et où l’une des personnes souhaite construire une cloison entre son champ et celui de son voisin, le tribunal n’oblige pas son voisin à construire une telle cloison.

וְכֵן בַּגִּינָּה – מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹר – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. אֲבָל בַּבִּקְעָה – מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדּוֹר – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ,

Au contraire, si une personne souhaite ériger une cloison, elle doit se retirer dans son propre champ et y construire la cloison. Et il fait une marque de frontière sur le côté extérieur de la barrière faisant face à la propriété de son voisin, indiquant qu'il a construit toute la structure avec ses propres matériaux et sur son propre terrain. Par conséquent, si le mur tombe plus tard, on suppose que l'espace où se trouvait le mur et les pierres lui appartiennent uniquement, comme l'indique la marque sur le mur.

אֶלָּא אִם רָצָה, כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ.

Cependant, dans un endroit où il n'est pas d'usage de faire une cloison entre les champs de deux personnes, s'ils font une telle cloison avec l'accord des deux, ils la construisent au milieu, c'est-à-dire sur la limite de propriété, et font une borne d'un côté et de l'autre. Par conséquent, si le mur tombe plus tard, l'hypothèse est que l'espace où se trouvait le mur et les pierres appartiennent aux deux, doit être divisé à parts égales.

אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חֲזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.

Guémara

GEMARA: Les Sages ont initialement supposé: Quelle est la signification du terme meḥitza mentionné dans la mishna? Cela signifie une partition, comme cela est enseigné dans une baraïta: Considérons le cas où une partition [meḥitzat] d'un vignoble qui sépare le vignoble d'un champ de céréales a été violée, ce qui a abouti, si la situation n'est pas rectifiée, à ce que les céréales et les raisins deviennent des éléments dont il est interdit de tirer profit en raison de l'interdiction de diverses espèces plantées dans un vignoble. Le propriétaire du champ de blé pourra dire au propriétaire de la vigne: Construisez une cloison entre la vigne et le champ de blé. Si le propriétaire de la vigne a agi ainsi et que la cloison soit à nouveau brisée, le propriétaire du champ de blé pourra lui dire encore: Construisez une cloison.

גְּמָ׳ סַבְרוּהָ מַאי ״מְחִיצָה״ – גּוּדָּא; כִּדְתַנְיָא: מְחִיצַת הַכֶּרֶם שֶׁנִּפְרְצָה, אוֹמֵר לוֹ: ״גְּדוֹר״. חָזְרָה וְנִפְרְצָה – אוֹמֵר לוֹ: ״גְּדוֹר״.

Rachi

מתני' השותפין - שיש להן חצר בשותפות ובתי שניהן פתוחין לתוכו וכל חצירות ששנו חכמים לפני הבתים הן ורוב תשמישן בחצר:,באמצע - זה נותן מחלקו חצי מקום עובי הכותל וכן זה:,גויל גזית כפיסין - הכל מפרש בגמרא:,הכל כמנהג המדינה - אם מנהג לבנות בגויל אין חבירו יכול לומר איני חפץ אלא גזית:

זה נותן ג' טפחים כו' - שעובי כותל גויל ו' טפחים ושל גזית חמשה ושל כפיסים ד' ושל לבינים ג':,לפיכך - הואיל ובתחלת הבנין חייבום חכמים לבנות בין שניהם אם נפל הכותל לאחר שנים רבים אין האחד יכול לומר כל הכותל נבנה בחלקי ומשלי היו האבנים אע"פ שהוחזק יותר מחבירו וכגון שנפל הכותל בחלקו כדמפרש בגמ':

וכן בגינה - מחייבין את שניהן לבנות במקום שנהגו לגדור באמצע:,אבל בבקעה - שדה הלבן:,מקום שנהגו כו' - בגמ' מפרש מאי קאמר:

ועושה חזית מבחוץ - מפרש בגמ':

ועושין חזית מכאן ומכאן - להודיע ששניהם עשאוהו:

גמ' גודא - כותל:,(כדתנן) - דקרי תנא לגודא מחיצה:,מחיצת הכרם - שסמוך לשדה הלבן של חבירו:,אומר לו - לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני (דף כו.) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם דבהכי הוי כלאים:,חזרה ונפרצה אומר לו - לגדור:

Tossafot

מתני' השותפין. כולה נזיקין חדא מסכתא היא כדאמרינן בהגוזל קמא (ב"ק דף קב.) ובפ"ק דע"ז (דף ז.) ואפי' לא הוי חדא מסכתא צריך לפרש למה נשנית מסכתא זו אחר ב"מ כדאשכחן דדייק גמ' בריש מס' שבועות (דף ב:) מכדי תנא ממכות סליק מ"ש דקתני שבועות וכן בכמה מקומות והא דאמר (ב"ק קב.) בתרי מסכתות אין סדר למשנה היינו לענין מחלוקת ואח"כ סתם משום דרבי לא שנה לתלמידיו כסדר המסכתות ופעמים שנה האחרונה קודם הראשונה ואור"י דהיינו טעמא משום דקאי אהך פירקא דלעיל (ב"מ דף קטז:) הבית והעלייה של ב' שנפלו חולקים בעצים וכו' וקרי להו התם בגמ' שותפין וקתני נמי (שם דף קיח:) ב' גנות זו ע"ג זו וירק בינתים דהוי ענין שותפות:,כפיסין. מפרש בגמ' ארחי וקשה לר"י והכתיב (חבקוק ב׳:י״א) וכפיס מעץ יעננה משמע שהוא של עץ ואור"י דשמא היו מניחין עצים מלמעלה ומלמטה:

בגויל זה נותן ג' טפחים כו'. והא דלא קאמר בגויל ו' טפחים משום דלא נטעי למימר ו' לכל אחד וא"ת אמאי אצטריך למיתני מדת גויל וגזית כיון דתנן הכל כמנהג המדינה כמו שנהגו כן יעשו וי"ל דאם נהגו יותר מו' בגויל לא יעשה וכן כולם אלא כשיעור המפורש ומיהו אם נהגו לעשות פחות מו' יעשה דאפילו אם נהגו בהוצא ודפנא יעשה כדמפרש בגמרא וא"ת ומאי בעי בגמ' הכל כמנהג המדינה לאתויי מאי ומשני לאתויי אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא לימא לאתויי כמנהג כל המקומות כמו שנהגו ונראה לר"ת דדוקא בהוצא ודפנא אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנהג הדיוט הוא ומוכיח מכאן דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתנן הכל כמנהג המדינה:,לפיכך אם נפל הכותל וכו'. פי' לפי שבונים הכותל בעל כרחם או משום דהקנו זה לזה לעשות גודא ללישנא קמא וכגון דידוע לנו עדיין וזוכרים שהקנו זה לזה וללישנא בתרא משום היזק ראיה וא"ת ומאי איריא משום דבונין הכותל בעל כרחם בלאו הכי נמי הוי של שניהם אפי' נפל לרשותא דחד מינייהו כיון דאין חזית לא לזה ולא לזה כדפריך בגמרא גבי בקעה לא יעשה חזית לא לזה ולא לזה ואי הוה דהאיך דנפל לרשותו מאי פריך הא צריך לעשות חזית שלא יפול לרשות אחר ויאמר שלו הן והא דאמרינן בהשואל (ב"מ דף ק.) גבי מחליף פרה בחמור וכן בריש הבית והעלייה (בבא מציעא דף קטז:) וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה היינו משום דהתם מתחילה מבורר היה הדבר וברשות אחד מהן נולד הספק אבל הכא מעיקרא נולד הספק ואם היו באין לחלוק בעוד שהכותל קיים היו חולקין בשוה מספק אפילו לרבנן דסומכוס דלית להו ממון המוטל בספק חולקין הכא מודו כיון דליכא הכא חזקה לזה יותר מלזה הילכך אפילו נפל לרשותא דחד מינייהו לא יפסיד האחר כחו והא דלא אמר הכא כל דאלים גבר כמו בזה אומר של אבותי (לקמן בבא בתרא דף לד:) התם הוא דליכא דררא דממונא אבל הכא איכא דררא דממונא ומתרץ ר"י דהיינו הך דפריך בגמרא פשיטא כדפירש בקונטרס דאפילו לא פסיק לן דינא דמתניתין שמתחילה בין שניהם עשאוה בעל כרחם היו חולקין בשוה ואפילו דנפל לרשותא דחד מינייהו כדמוכח גבי בקעה ומשני לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו פירוש ושהו ברשותו הרבה מהו דתימא כיון דשהו ברשותו הרבה ניהמניה שעשאוה כולה מיגו דאיבעי אמר ממך לקחתיה והיה נאמן משום דשהו הרבה ואף על גב דאמר בריש הבית והעלייה דשותפין לא קפדי אהדדי הכא מיירי דשהו יותר מכדי רגילות דאטו משום דשותפין נינהו לא יקפידו עד עולם ולא דמי לגודרות דאין להם חזקה (לקמן בבא בתרא דף לו.) לפי שאין ידוע ביד מי הם אבל הכא לא היה לו להשהותו כל כך ברשותו קמ"ל כיון דמעיקרא על שניהם היה לעשות לא מהימן לומר שהוא עשה הכל דמיגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא עשאה לבדו כיון שהיה יכול לדחוק את חבירו בדין שהיה עושה עמו אבל בבקעה אם שהו הרבה היה נאמן לומר שעשאה במיגו דאי בעי אמר לקחתיה והאי שינויא אינו אלא מאבנים אבל מקום הכותל לעולם פשיטא שחולקין אותו ואיידי דנקט אבנים נקט המקום:

סברוה מאי מחיצה גודא. אע"ג דלבסוף קאי קאמר סברוה לפי שזה הלשון אינו עיקר מחמת פירכא דלקמן ודיחוי בעלמא הוא האי דמשני וכלשון שני הלכה וכן פוסק ר"ת ואגב דנקט בהאי לישנא סברוה נקט נמי בלישנא אחריתי ועוד אור"י דבפרק קמא דנדרים (דף יא.) איכא סברוה אע"ג דלבסוף קאי ומסיק הכי:,כדתניא מחיצת הכרם שנפרצה. יש ספרים דגרסי דתנן ואומר ר"ת שאינה משנה בשום מקום (וא"כ) היכי פשיט מינה בהגוזל קמא (ב"ק דף ק. ושם) דר"מ דאין דינא דגרמי ואם היתה משנה הוה אתי שפיר דסתם משנה ר"מ היא ואומר ר"ת דמשמע ליה דאתיא כר"מ מכח מתניתין דכלאים דמייתי התם המסכך [את] גפנו על גבי תבואתו של חבירו [ה"ז] קידש וחייב באחריותו וההיא סתם משנה היא הילכך ההיא נמי דקתני קידש רבי מאיר היא ואין להאריך כאן יותר:,אומר לו גדור. פירוש לבעל הכרם והוא המזיק דארבע אמות שאמרו להרחיק הוא בשביל עבודת הכרם כדאמרי' בפ' שני לקמן (בבא בתרא דף כו.) ואפילו ר' יוסי דקאמר לקמן (בבא בתרא דף יח: כה:) על הניזק להרחיק את עצמו האמר רב אשי לקמן (בבא בתרא דף כה:) מודי ר' יוסי בגירי דיליה ואומר ר"י דלהכי קתני אומר לו גדור ולא קתני חייב לגדור לפי שצריך להתרות בו ואם לא התרו בו לגדור אינו חייב באחריותו ולהכי נקט נמי תרי זימני נפרצה אומר לו גדור אף פעם שניה כשנפרצה צריך להתרותו שאינו סבור להיות חייב לגדור כל שעה ונפרצה פעם שלישית מספקא לר"י אם צריך להתרותו כל שעה או שמא סגי בתרי זימני ואין צריך להתרות בו יותר ור"ת מפרש דלהכי נקט תרי זימני לאשמועינן שאם יש תוספת מאתים בין מה שהוסיף בנפרצה ראשונה ובין מה שהוסיף בנפרצה שניה דאין מצטרפין לאסור ומראשונה ראשונה בטלי והארכתי בהגוזל קמא (ב"ק דף ק: ושם) ובפרק במה אשה (שבת דף סה.):

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Bava Batra 2a

100%

בבא בתרא ב׳ אמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא