Traité Bava Batra

28a

Étude de Bava Batra 28a

Étude de la Mishna & Guémara 28a

Mishna 1

MISHNA: En ce qui concerne la propriété présumée des maisons; et des fosses; et des fossés; et des grottes, qui servent à recueillir l'eau; et de pigeonniers; et des bains publics; et des pressoirs à olives; et des champs irrigués, qui doivent être arrosés par les hommes; et des esclaves; et tous les biens semblables qui génèrent constamment, c'est-à-dire tout au long de l'année, des bénéfices, leur propriété présumée est établie par l'exploitation et le profit pendant une durée de trois ans de jour en jour. Si celui qui possède le bien peut prouver qu'il a travaillé et en a profité pendant les trois années complètes précédentes, il y a présomption que le bien lui appartient et resterait en sa possession si un autre prétendait que le bien lui appartenait ou appartenait à ses ancêtres.

חֶזְקַת הַבָּתִּים, וְהַבּוֹרוֹת, וְהַשִּׁיחִין, וְהַמְּעָרוֹת, וְהַשּׁוֹבָכוֹת, וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת, וּבֵית הַבַּדִּין, וּבֵית הַשְּׁלָחִין, וְהָעֲבָדִים, וְכׇל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּירוֹת תָּדִיר – חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם.(משנה)

S'agissant d'un champ non irrigué, c'est-à-dire arrosé par la pluie, dans lequel poussent des produits à certaines saisons de l'année, sa présomption de propriété s'établit en trois ans, mais elles ne le sont pas au jour le jour, puisque les champs ne sont pas travaillés et récoltés continuellement pendant toute la période de trois ans.

שְׂדֵה הַבַּעַל – חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינָן מִיּוֹם לְיוֹם.

Rabbi Yishmael dit: Trois mois de possession la première année, trois mois de possession la dernière année et douze mois de possession au milieu, soit dix-huit mois, suffisent pour établir la présomption de propriété à l'égard d'un champ non irrigué.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה, שְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע; הֲרֵי שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.

Rabbi Akiva dit: Un mois de possession la première année, et un mois de possession la dernière année, et douze mois de possession au milieu, soit quatorze mois, suffisent pour établir la présomption de propriété à l'égard d'un champ non irrigué.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע; הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.

Rabbi Yishmael a dit: Dans quel cas cette déclaration selon laquelle il faut dix-huit mois pour un champ non irrigué est-elle vraie? Cela est dit à propos d'un champ blanc [bisdeh lavan], c'est-à-dire un champ de céréales. Mais s'agissant d'un champ d'arbres, une fois qu'il a récolté ses produits, puis ses olives, puis ses figues, ces trois récoltes sont l'équivalent de trois années. Puisqu’il récoltait trois types de produits, cela équivaut à posséder le champ depuis trois ans.

אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּשְׂדֵה לָבָן, אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן – כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, וּמָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קַיְיצוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

Guémara

GEMARA: Rabbi Yohanan dit: J'ai entendu dire par ceux qui se rendaient à Oucha pour y étudier avec les Sages qu'ils diraient: D'où vient-il que la propriété présumée soit établie en trois ans? Du bœuf prévenu: De même que dans le cas du bœuf prévenu, après avoir intentionnellement encorné trois coups, il a quitté le statut présumé de bœuf inoffensif et il est établi comme ayant le statut présumé de bœuf prévenu, ici aussi, après qu'il a travaillé et profité de la terre pendant trois ans, la terre a quitté la possession du vendeur, et elle est établie comme étant la possession de l'acheteur.

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שָׁמַעְתִּי מֵהוֹלְכֵי אוּשָׁא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מִנַּיִן לַחֲזָקָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים? מִשּׁוֹר הַמּוּעָד – מָה שׁוֹר הַמּוּעָד, כֵּיוָן שֶׁנָּגַח שָׁלֹשׁ נְגִיחוֹת – נְפַק לֵיהּ מֵחֶזְקַת תָּם, וְקָם לֵיהּ בְּחֶזְקַת מוּעָד; הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּאַכְלַהּ תְּלָת שְׁנִין – נְפַק לַהּ מֵרְשׁוּת מוֹכֵר, וְקָיְימָא לַהּ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ.

La Guemara remet en question cette comparaison: Si tel est le cas, disons que, tout comme pour un bœuf prévenu, le propriétaire n'est pas tenu de payer l'intégralité des dommages jusqu'au quatrième coup, ici aussi, la terre ne doit pas être établie comme étant en sa possession avant la quatrième année. La Guemara rejette cette question: comment comparer ces cas? Là, dès qu'il a encorné trois fois, il est prévenu,

אִי – מָה שׁוֹר הַמּוּעָד עַד נְגִיחָה רְבִיעִית לָא מִיחַיַּיב, הָכָא נָמֵי, עַד שָׁנָה רְבִיעִית לָא קָיְימָא בִּרְשׁוּתֵיהּ! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם מִכִּי נְגַח שָׁלֹשׁ נְגִיחוֹת – הָוֵי מוּעָד,

Rachi

מתני' בית השלחין - מתוך שהמעיין בתוכו שמשקים אותה ממנו תדיר עושה פירות תדיר וכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן ג' שנים מיום ליום אם החזיק בה שלש שנים שלימות אין צריך להביא שטר מכירה ואם ערערו עליה בעלים הראשונים וזה אומר מכרת לי ואבד שטרי חזקתו מועלת לו ואם לאו אין חזקתו מועלת לו לפי שכשאמרו ג' שנים לחזקה כל הראוי לצאת ממנה בג' שנים אמרו:

שדה בית הבעל - המסתפקת במי גשמים אינה עושה פירות אלא פעם אחת בשנה חזקתה ג' שנים ואינה צריכה מיום ליום ומה היא חזקתה רבי ישמעאל אומר שלשה חדשים אחרונים של שנה ראשונה ושלשה חדשים ראשונים של שנה אחרונה ואמצעית שלימה שיש הממהרים לזרוע לפני ראש השנה וכיון שהחזיק בה סוף שנה ראשונה ג' חדשים ויש לו עדים שזרעה באותן ג' חדשים וכן בג' חדשים ראשונים של אחרונה הרי זו חזקת שלש שנים רצופות שאין לך אדם הרואה את חבירו שזורע את שדהו לאכול פרי העשוי לשנה ושותק:

ר"ע אומר כו' - מפרש בגמרא במאי פליגי:

בד"א - שצריך י"ח חדש לשדה בית הבעל:,בשדה הלבן - שכל פירותיה נלקטין בפרק אחד לפיכך צריך ג' שנים:,אבל בשדה האילן - שפירותיה נלקטים לפרקים ענבים בפרק אחד וזיתים בפרק אחר ותאנה בפרק אחר:,כנס את תבואתו - יין של גפנים:,ומסק את זיתיו וכנס את קייצו - תאנים ליקט וייבשן בה ועשה קציעות והכניסן לבית הרי זו חזקה כאילו הן ג' שנים:

גמ' מהולכי אושא - שגלתה סנהדרין לאושא כדאמרינן בראש השנה (דף לא.) עשר גליות גלתה סנהדרין כו' מיבנה לאושא מאושא כו':

לא מיחייב - לשלם אלא חצי נזק אף כאן עד גמר שנה רביעית לא הויא חזקה:

Tossafot

מתני' חזקת הבתים ובית הבדים. פי' ר"י בר מרדכי דהא דתנן בפרק חומר בקדש (חגיגה כד:) עברו הגיתות והבדים דמשמע שיש להן זמן קבוע היינו שרוב העולם דורכים אז בזמן לקיטה אבל יש בני אדם שמצניעין כל השנה ודורכין במעט מעט:

שלשה חדשים בראשונה. מתוך פ"ה משמע דבעי רבי ישמעאל שהוא יזרע ויקצור באותן שלשה חדשים ראשונים וכן באחרונים ואין תימה שתהא תבואה הנזרעת אחר ניסן גדילה בג' חדשים ואין זמנה עד ניסן הבא דמצינן כעין זה דאמרי' בר"ה (יג.) כל תבואה הנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה אלמא גדלה פעמים באותו זמן אבל קשיא לר"י דא"כ אמאי צריך י"ח חדשים בט"ו חדשים סגי שיזרע ג' חדשים לפני ניסן ויקצור בניסן ושניה בסוף הקיץ ושלישית בניסן הבא וי"ל דצריך אכילה חשובה של י"ב באמצע אע"ג דאמרי' בגמ' אכל תלת פירי לתלתא ירחי כגון אספסתא לרבי ישמעאל הויא חזקה שאני התם לפי שהוא זמן שלה אבל קשה לר"י דאמרי' בגמ' (לקמן בבא בתרא דף לו:) פירא רבה ופירא זוטא איכא בינייהו דר' ישמעאל ור"ע ופ"ה דר' ישמעאל סבר פירא רבה כגון שעורים ושבולת שועל שגדלים בג' חדשים ור"ע סבר פירא זוטא כגון ירק הגדל בחדש אחד והא אמרי' בגמרא (לקמן ע"ב) דאספסתא בחדש אחד הויא חזקה לרבי ישמעאל ונראה לר"י דלא בעי רבי ישמעאל שיזרע התבואה ויקצור אלא אפי' זרעה הראשון או הוא יזרענה בשלשה חדשים אחרונים אע"פ שלא קצרה ובהא פליגי דרבי ישמעאל סבר בעינן שיהא גדל הפרי ברשותו הרבה כגון ג' חדשים והיינו פירא רבה ור"ע סבר דאין צריך שיגדל ברשותו אלא חדש אחד והיינו פירא זוטא וא"ת היאך יהא ניכר שיחזיק בה כל ג' חדשים ראשונים או אחרונים כי ביום אחד או בב' יוכל לקצור או לזרוע וכי תימא שמנכש את השדה ומתקנו הא לא הויא חזקה מידי דהוה אניר דאמר לקמן (בבא בתרא דף לו:) דלא הויא חזקה משום דמימר אמר כל שיבא דכרבא. ניעול בה וי"ל כגון שאוכלה שחת והא דאמרי' (שם.) אכלה שחת לא הויא חזקה ה"מ כשאוכל בענין זה שאין התבואה חוזרת לבא דשייך לומר לאו אחזקת כדמחזקי אינשי לפיכך לא חש למחות אבל אם אכלה שחת בענין שאין התבואה מתקלקלת כדרך שבני אדם עושים בעוד שהוא ירק ולא בא עדיין גבעול שלה הויא חזקה ובשדה אילן דבעו רבנן דפליגי אר' ישמעאל בגמרא מיום ליום ג' שנים אע"ג דלא שייך התם אכלה שחת מ"מ איכא למימר כגון שזומר ומעכב העצים לעצמו ואע"ג דמתקן בכך והוי כמו ניר כיון (שמתקן) העצים לעצמו לא שייך למימר כל שיבא דכרבא ניעול בה ועוד אומר ר"י דאחזיק בה בכה"ג שנעל וגדר את השדה ונועל במפתח ואין מניח אדם ליכנס והא דאמר בגמרא (דף כט:) צונמא במאי קני לה ולא קאמר כגון שנעלה וגדרה איכא למימר דאין נעילה מועלת אא"כ איכא אכילה בהדה או זריעה אבל נעילה גרידא לא מהני מידי והשתא אתי שפיר נמי לרבנן דרבי ישמעאל:,שהן י"ח חדש. תימה וכי מניינא אתא לאשמועינן וכה"ג פריך בכמה דוכתי וליכא למימר דרצופין אתי לאשמועינן דא"כ מאי קמ"ל רב הונא ובגמרא משמע דממתניתין לא הוה שמעינן דבעינן רצופים אי לא דאשמועינן רב הונא [עי' תוי"ט שתמה על זה]:

כנס את תבואתו. להכי קרי ליה לכרם תבואה משום דכתיב (דברים כב) ותבואת הכרם וא"ת תינח הא דתנא תבואה קודם זיתים דיין קודם לשמן כדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ סג.) הגיע זמן יין למכור ובתר הכי קאמר הגיע זמן למכור שמן אלא כנס את קייצו אמאי תני ליה בתר הכי הא תאנים קדמי דהא אמר בהמקבל (שם קו:) חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר חצי סיון ותמוז [וחצי] אב קיץ ואילו בציר היה בתשרי כדאמרינן בברכות (דף לה:) דאמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תיתחזיאו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ואמרינן נמי בסנהדרין (דף כו:) גנב ניסן וגנב תשרי לא שמיה גנב וה"מ באריסא ודבר מועט ואמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף עג:) חזי מר להנהו רבנן דיהבי דמי אחמרא בתשרי ומבחרי להו בטבת מכל אלו משמע דבציר הוי בתשרי וכבר כלה הקיץ וי"ל דהא דקרי קיץ לחצי סיון ותמוז וחצי אב לפי שאז עיקר יובש של תאנים באילן ומיהו אין קוצצין אותו מן האילן עד לאחר הבציר א"נ לוקטין אותו קודם חצי סיון ומניחים אותו לייבש ולא זמן כניסתו לבית עד לאחר תבואת הכרם והא דלא הויא לקיטה חזקה כי שמא היו רגילין לייבשן באותו שדה שגדלו שם ולכך לא הויא חזקה עד שיביאם לביתו ור"ח מפרש כנס תבואתו בתשרי ומסק את זיתיו בשבט וכנס קייצו באב הרי זו חזקה נמצאת חזקה בשנה אחת ונקט כסדר זה משום דתשרי הוא תחלת השנה אבל יותר מיושב אי הוה תני להו כסדר גשמי שנה שהן גדילין עליהן:

אי מה שור המועד עד נגיחה רביעית כו'. מכאן חזר בו רש"י ממה שהיה מפרש בב"ק (דף כג: ושם ד"ה ולא) גבי דפליגי אביי ורבא דאמר אביי תמול חד מתמול תרי שלשום תלת ולא ישמרנו בעליו אתאן לנגיחה רביעית ורבא אמר תמול מתמול חד הוא כו' דאביי סבר דעד נגיחה רביעית לא מיחייב ורבא סבר דחייב בנגיחה שלישית דא"כ הוה מסיק הכא גמרא דלא כהלכתא דקי"ל כרבא לגבי אביי וחזר רש"י ופירש דמשמעות דורשין איכא בינייהו וה"ר עזרא מפרש דודאי לכ"ע לא מיחייב עד רביעית אבל בהא פליגי דלאביי דמפיק נגיחה רביעית מקרא דלא ישמרנו אם נגח נגיחה רביעית ביום ג' לא מיחייב עד שיגח ביום רביעי דלא ישמרנו קאי אימים דומיא דתמול שלשום אבל לרבא דנגיחה רביעית לא כתיבא בהדיא אפילו ביום שלישי אם נגח נגיחה רביעית מיחייב:,עד נגיחה רביעית לא מיחייב. תימה לר"י דמאי פריך הא הכי יליף משור המועד מה התם הוחזק נגחן שלש פעמים ה"נ הוחזק שתקן בשלש שנים א"כ משלש שנים ואילך קמה ליה ברשותיה ואומר ר"י דס"ד דמקשה דהכי יליף מה התם מכי נגח ג' פעמים נפק ליה מחצי נזק לנזק שלם ה"נ כיון שאכלה שלש שנים ולא מיחה נפקא ליה מרשות מוכר לרשות לוקח אע"ג דמילתא בלא טעמא הוא:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Bava Batra 28a

100%

בבא בתרא כ״ח אמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא