Un avant-goût du Monde à Venir. Ce sont: Abraham, Isaac et Jacob. Abraham, comme il est écrit à son sujet: « Et l'Éternel bénit Abraham de toutes choses » (Genèse 24: 1). Isaac, comme il est écrit à son sujet: « Et j'ai mangé de tout » (Genèse 27:33). Jacob, comme il est écrit à son sujet: « Parce que j'ai tout » (Genèse 33:11). Cela enseigne que déjà dans leur vie, ils ont tout mérité, c'est-à-dire la perfection.
מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אַבְרָהָם – דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״בַּכֹּל״. יִצְחָק – דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״מִכֹּל״. יַעֲקֹב – דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כֹּל״.
Il y avait trois personnes sur lesquelles le mauvais penchant n’avait aucune influence. Ce sont: Abraham, Isaac et Jacob, comme il est écrit à leur sujet respectivement: « Avec tout », « de tout », « tout ». L’intégralité de leurs bénédictions signifie qu’ils n’ont pas eu à lutter contre leurs mauvais penchants. Et certains disent que même David n’était pas soumis à son mauvais penchant, comme il est écrit: « Et mon cœur est mort au-dedans de moi » (Psaume 109:22), ce qui signifie que le mauvais penchant dans son cœur a été annulé comme si son cœur était mort. Et comment l’autre autorité, qui n’inclut pas David dans sa liste, explique-t-elle ce verset? Il évoque ses difficultés. David veut dire que son cœur est mort en lui à cause de toutes les souffrances qu'il a endurées, mais il ne dit rien de son mauvais penchant.
שְׁלֹשָׁה לֹא שָׁלַט בָּהֶן יֵצֶר הָרָע, אֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב; דִּכְתִיב בְּהוּ: ״בַּכֹּל״, ״מִכֹּל״, ״כֹּל״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּוִד, דִּכְתִיב: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״. וְאִידַּךְ – צַעֲרֵיהּ הוּא דְּקָא מַדְכַּר.
Les Sages ont enseigné: Il y avait six personnes sur lesquelles l'Ange de la Mort n'avait aucune influence dans leur disparition, et ce sont: Abraham, Isaac et Jacob, Moïse, Aaron et Miriam. Abraham, Isaac et Jacob, comme il est écrit à leur sujet respectivement: « Avec tout », « de tout », « tout »; puisqu'ils étaient bénis de tout, ils étaient certainement épargnés par l'angoisse de l'Ange de la Mort. Moïse, Aaron et Miriam, car il est écrit à leur sujet qu'ils sont morts « par la bouche du Seigneur » (Nombres 33:38; Deutéronome 34:5), ce qui indique qu'ils sont morts d'un baiser, et non de la main de l'Ange de la Mort.
תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה לֹא שָׁלַט בָּהֶן מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְאֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב – דִּכְתִיב בְּהוּ: ״בַּכֹּל״, ״מִכֹּל״, ״כֹּל״; מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם – דִּכְתִיב בְּהוּ: ״עַל פִּי ה׳״.
La Guemara demande: Mais en ce qui concerne Miriam, il n'est pas écrit: « Par la bouche du Seigneur ». Rabbi Elazar dit: Miriam mourut également avec un baiser, comme cela s'apprend par une analogie verbale entre le mot « là » mentionné à propos de Miriam: « Et Miriam mourut là » (Nombres 20:1), et le mot « là » mentionné à propos de Moïse: « Et Moïse mourut là » (Deutéronome 34:5). Et pour quelle raison n’est-il pas dit « par la bouche du Seigneur » à son sujet? Il est inconvenant de parler de la mort par un baiser à l'égard d'une femme.
וְהָא מִרְיָם לָא כְּתִיב בָּהּ: ״עַל פִּי ה׳״! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִרְיָם נָמֵי בִּנְשִׁיקָה מֵתָה, דְּאָתְיָא ״שָׁם״–״שָׁם״ מִמֹּשֶׁה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָהּ ״עַל פִּי ה׳״ – שֶׁגְּנַאי הַדָּבָר לוֹמַר.
Les Sages ont enseigné: Il y avait sept personnes sur lesquelles le ver et l'asticot n'avaient aucune influence, et ce sont: Abraham, Isaac et Jacob, Moïse, Aaron et Miriam, et Benjamin, fils de Jacob. Abraham, Isaac et Jacob, comme il est écrit à leur sujet respectivement: « avec tout », « de tout », « tout ». Moïse, Aaron et Miriam, comme il est écrit à leur sujet: « Par la bouche du Seigneur »; Benjamin, fils de Jacob, comme il est écrit: « Et il dit à Benjamin: Le bien-aimé de l'Éternel habitera en sécurité près de lui » (Deutéronome 33: 12). Même mort, il repose en toute sécurité, sans être dérangé par les vers. Et certains disent que même David est inclus, comme il est écrit: « Ma chair aussi habite en sécurité » (Psaume 16: 9). La Guemara demande: Et comment l’autre autorité, qui n’inclut pas David, explique-t-elle cela? La Guemara répond: Il demande miséricorde, afin que sa chair demeure en sécurité et ne soit pas soumise aux vers et aux asticots, mais sa demande a été refusée.
תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁבְעָה לֹא שָׁלַט בָּהֶן רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְאֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וּבִנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב. אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב – דִּכְתִיב [בְּהוּ]: ״בַּכֹּל״, ״מִכֹּל״, ״כֹּל״. מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם – דִּכְתִיב [בְּהוּ]: ״עַל פִּי ה׳״. בִּנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב – דִּכְתִיב: ״וּלְבִנְיָמִין אָמַר: יְדִיד ה׳, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּוִד, דִּכְתִיב: ״אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח״. וְאִידַּךְ – הָהוּא רַחֲמֵי הוּא דְּקָא בָּעֵי.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta: Quatre personnes sont mortes uniquement à cause des conseils du serpent primordial, à la suite duquel toute l'humanité est devenue mortelle, et non à cause d'un péché personnel. Et ce sont: Benjamin, fils de Jacob; Amram, père de Moïse; Yishaï, père de David; et Chileab, fils de David. Et tous ceux-ci sont connus par la tradition, à l’exception de Yishaï, père de David, à propos duquel il est écrit explicitement: « Et Absalom plaça Amasa à la tête de l’armée à la place de Joab, et Amasa était le fils d’un homme nommé Ithra, l’Israélite, qui eut des relations sexuelles avec Abigaïl, fille de Nahash, sœur de Tseruja, mère de Joab » (II Chmouel 17:25). Mais Abigaïl était-elle la fille de Nahash? N'était-elle pas la fille de Yishaï, comme il est écrit: « Et leurs sœurs étaient Tseruja et Abigaïl » (1 Chroniques 2: 16)? On l’appelait plutôt « fille de Nahash » pour indiquer qu’elle était la fille de quelqu’un qui mourut uniquement à cause des conseils du serpent.
תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה מֵתוּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ. וְאֵלּוּ הֵן: בִּנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב, וְעַמְרָם אֲבִי מֹשֶׁה, וְיִשַׁי אֲבִי דָּוִד, וְכִלְאָב בֶּן דָּוִד. וְכוּלְּהוּ גְּמָרָא, לְבַר מִיִּשַׁי אֲבִי דָוִד דִּמְפָרַשׁ בֵּיהּ [קְרָא], דִּכְתִיב: ״וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא, וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַיִל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב״ – וְכִי בַּת נָחָשׁ הִיא? וַהֲלֹא בַּת יִשַׁי הִיא, דִּכְתִיב: ״וְאַחְיֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגַיִל״! אֶלָּא בַּת מִי שֶׁמֵּת בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) :
הַדְרָן עֲלָךְ הַשּׁוּתָּפִין
Mishna 1
MISHNA: Une personne ne peut pas creuser une fosse à proximité de la fosse d’un autre, afin d’éviter d’endommager la fosse de ce dernier. Et de même, on ne peut creuser un fossé, ni une grotte, c'est-à-dire une fosse couverte, ni un canal d'eau, ni un étang de blanchissage, qui est une fosse utilisée pour laver le linge, à moins qu'il n'ait éloigné ces trois paumes du mur d'un autre et qu'il n'applique de la chaux à l'endroit où il y a de l'eau.
מַתְנִי׳ לֹא יַחְפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵירו,ֹ וְלֹא שִׁיח, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין – אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכּוֹתֶל חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד.(משנה)
Et il faut éloigner les résidus solides des produits qui ont été pressés et débarrassés de leur huile, par exemple les déchets d'olives dont l'huile a été extraite, et le fumier animal, et le sel, et la chaux, et les roches à trois paumes du mur d'un autre, car tous ces objets produisent de la chaleur et peuvent endommager le mur. Ou encore, il peut enduire le mur avec de la chaux pour éviter tout dommage. Il faut également éloigner les graines, c'est-à-dire qu'on ne peut pas planter de graines, qu'on ne peut pas faire fonctionner la charrue, et qu'on doit éliminer l'urine à trois paumes du mur d'une autre.
וּמַרְחִיקִים אֶת הַגֶּפֶת, וְאֶת הַזֶּבֶל, וְאֶת הַמֶּלַח, וְאֶת הַסִּיד, וְאֶת הַסְּלָעִים, מִכּוֹתְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים; אוֹ סָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכּוֹתֶל – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
La Michna continue: Et il faut éloigner un moulin du mur d’un voisin de trois palmes de la pierre inférieure du moulin, qui est à quatre palmes de la plus petite pierre supérieure du moulin. Et il doit y avoir une distance de trois largeurs de main depuis la base saillante [hakalya] d'un four jusqu'au mur, qui est à quatre largeurs de main du bord supérieur étroit [hassafa] du four.
וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵיחַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב; וְאֶת הַתַּנּוּר – שְׁלֹשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה.
Rachi
בכל מכל כל - באברהם כתיב (בראשית כ״ד:א׳) וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב (שם כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם לג) וכי יש לי כל כלומר לא חסרו שום טובה:
חלל בקרבי - יצרי הרע מת בקרבי:,צעריה קא מדכר - על לבו ממש הוא מתרעם ואומר שמת בקרבו מרוב צרות:
שלא שלט בהן מלאך המות - אלא מתו בנשיקה על פי שכינה:,בכל מכל כל - לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך [המות] נמצא שחסרו כבוד:
כדאמרן - שמתו ע"פ שכינה ואין ראויה רמה לשלוט במי שנשוק משכינה שהרי אין הרמה באה אלא מטפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות דאמר מר (ע"ז דף כ:) ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות:,ישכון לבטח עליו - הכי דריש ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה:
בעטיו של נחש - בעצתו של נחש כלומר לא היו ראוין למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש בעטיו תרגום של עצתו כדכתיב (דניאל ו) אתייעטו כל וגו' וכן התיב עטא וטעם (שם ב):,ואחיותיהם - בבני ישי כתיב:
בור שיח ומערה - מפורשים בבבא קמא בפרק שור שנגח את הפרה (דף כ:):,בור - עגול:,שיח - ארוך וקצר:,מערה - מקורה בקירוי:,נברכת הכובסים - חופר חפירה מרובעת בעומק אמה או יותר ומי גשמים מתכנסים בה לכבס בגדיהם והיו להם שתים אחת ששורים את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים והיא קרויה מחמצן בגמ' ואחת שמשפשפים בה והיא קרויה נדיין:,אא"כ כו' - מפני שהחפירה הסמוכה לבור מחלשת כותלי הבור ומרפה אותן:,וסד בסיד - את כותלי חפירתן:
גפת - פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד:,הסלעים - אבנים שהאור יוצא מהן שקורין קויליי"ש שכל אלו קשין לחומה שמוציאין הבל:,מן הכותל - כותל לבנים של טיט הבנוי על גבי קרקע ולאו בבור קאי השתא:,זרעים - קשין לכותל כדמפרש בגמ':,ומחרישה - מרפה את יסודו ונופל:,מי רגלים - ממסמסין את הלבנים שהן של טיט יבש:
ריחים - קשין לכותל שמנידין את הקרקע בגלגול חבטתו:,מן השכב - היא הריחים התחתונה:,הרכב - היא העליונה הרוכבת על זו והיא קצרה טפח מן התחתונה:,ואת התנור שלשה מן הכליא - תנור כלי חרס הוא שרוף בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס ומושיבין אותו עליו שלא יצטננו שוליו מחמת קרקע ואותו בנין עשוי בשיפוע רחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור תחתונה קרוי כליא ועליונו קרוי שפה כלומר שפת הכליא שפתה עליונה ולפי שהבלו של תנור קשה לכותל צריך להרחיקו:
Tossafot
שלשה לא שלט בהן יצר הרע. אין לפרש שלא שלט כלל דא"כ היכי קבלו עליה אגרא אלא כדאמר (יומא דף לח:) מאי דכתיב רגלי חסידיו ישמור כיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא ה"נ כיון שראה הקב"ה שהיו דוחקין עצמן כל כך להתרחק מן העבירה סייעם הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך שלא שלט בהן יצר הרע:
שבעה שלא שלטה בהן רמה. תימה לרשב"א דכולהו צדיקי נמי דאמר בשבת בפ' שואל (שבת דף קנב:) ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו נרקבין ושאין קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין וי"ל דיכול להיות שלא ירקב וישלוט בו רמה כדאמר במעשה דרבי אלעזר בן שמעון בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פד:) דנפיק ריחשא מאודניה:
מתני' לא יחפור. כל הני איירי דאית בהו מיא וטעמא משום מתונתא כדאמרינן בגמרא ותימה לר"י והא אמרי' בגמ' כל מרא ומרא דקא מחית כו' ואומר ר"י דלא קאמר אלא שמאותה שעה מתחיל ההיזק וכיון דבתחילת ההיזק הוו גירי דיליה מודה ר' יוסי ומיהו אי לאו משום מיא לא היה צריך הרחקה ג' טפחים:,לא שיח ולא מערה. וה"ה חריצין ונעיצין והני נקט אגב בור דבכל מקום רגיל לשנות שיח ומערה בהדי בור ואמת המים ונברכת הכובסין דאין רגיל לשנותן גבי בור מפרש בגמ' דצריכי תרוייהו ומיהו הא לא מפרש אמאי לא הוה שמעינן להו מבור דמצי למימר דבור ושיח דעמוקין טפי בעי הרחקת שלשה אבל הנך דלא עמיקי כולי האי הוה אמינא דלא בעי הרחקת שלשה ואי תנא הני הוה אמינא דבור ושיח דעמיקי טפי בעי הרחקה יותר מג' ובפרק הפרה (ב"ק דף נ:) דתנן אחד החופר בור ושיח ומערות ומצריך להו לכולהו בגמרא התם ניחא דלא הוה ליה לתנא למינקטינהו אגב בור כיון דכתיב בור בקרא אלא הוה ליה למיתני בור לחודיה:
סלעים. אבנים שאש יוצא מהן ולא סלעי נחושת דאין דרך להניחן אצל הכתלים והא דאמר בירושלמי אית תנא תני טומנין בסלעים ואית תני דאין טומנין כאן בסלעים של כסף כאן בסלעים של נחושת הוה מצי לשנויי כאן בסלעים של אבנים כאן בשל כסף אלא ניחא ליה לשנויי כולהו במתכת:,וסד בסיד. נראה לר"י דבסיפא נמי גרס וסד בסיד ולא גרס או דאי גרסי' בסיפא או סד בסיד אם כן תפשוט דברישא וסד בסיד תנן מדלא קתני או סד ברישא כמו בסיפא אלא ודאי בסיפא נמי גרס וסד והא דפשיטא ליה בגמרא (לקמן בבא בתרא דף יט.) דבסיפא הוי או סד בסיד היינו משום דאין ההיזק כל כך מרובה שלא יועיל לו סיד לחודיה:
כליא פירש ר"ח בטן דתנור צר מלמטה ובאמצעיתו מרחיב ובולט ויוצא כשיעור טפח ומאמצעיתו מיצר ועולה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.