Traité Bava Batra

Bava Batra 164b

Choisissez un passage pour l’étudier — sa source, sa traduction et ses commentaires s’ouvriront ici.

Guémara

Bava Batra 164b

100%

בבא בתרא קס״ד במסכת בבא בתרא

תוספות השתא הוא דאוזפת מינאי. פירוש ומפסדי הלקוחות שלא כדין אבל משום פסידא דלוה לא איכפת לן דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה כשלוה בהאי שטרא כדפרישית לעיל גבי עדים דלית לן למיפסל לשטרא משום שיוכל לזייף על העדים עצמן להוציא עליהם כתב ידן דאינהו דאפסדו אנפשייהו אי נמי י"ל דאין להן הפסד ללקוחות כגון דכתב זה השטר בלא אחריות ואפ"ה חיישינן לפסידא דלוה שאין זה הפסד . שיהא הלוה יודע ליזהר כל כך ולא מסיק אדעתיה שיבא לידי זיוף:בשנת פלוני. נראה לר"י דהאי ארכן לאו היינו מלך אלא ממונה שמסירים אותו משררתו לאחר שנה ואין ממונה עולמית והיינו דפריך דלמא עברוהו ואמלכוהו ואע"ג דקרי ליה מלך כן דרך לקרות שררה לשון מלוכה כדאמר מלך רבי יוחנן (תענית דף כא.) מלך רבה (ברכות דף סד.) אבל אי ארכן היינו מלך אינו דרך שיעבירוהו ממלכותו:הינא אחת. לשון יווני הוא כדאמר (שבת דף לא:) בלשון יווני קורין לאחת הינא וקשה דמאי קמ"ל דאם אמר הריני נזיר שתי נזירות דהוא חייב שתי נזירות הא פשיטא מה לי לשון עברי ומה לי לשון יווני מה לי לשון לעז וי"ל דאם אינו יודע מהו לשון דיגון טריגון ואמר הריני נזיר דיגון טריגון ואינו משמע בלשון הקדש כמו דיגון שתים כו' דהאי הוי לשון לועז והא קמ"ל דהוי כלשון חכמים וחייב אם אמר דיגון שתי נזירות וכי האי גוונא אמרינן [בנדרים] (דף י.) הריני נזיק נזיח פזיח איכא דאמרי לשון נכרים הכי וא"ד לשון חכמים [שבדו] להיות נזיר בו:עיון תפלה. הוא רע כשמהרהר בתפלתו כדאמרינן בברכות (דף נה.) המעיין בתפלתו בא לידי כאב לב כדאמרינן התם אלו דברים המזכירים עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה והשתא הוי דומיא דהרהור עבירה ולשון הרע שאינו מצוה אבל אינו נראה דלמה אינו ניצול בכל יום הרבה בני אדם אינם מצפים מתי יבא תפלתם שאינם מכוונים כל כך שיצפו תפלתם ונראה לרבי דעיון תפלה שהוא רע שאינם מכוונים תפלתם כדאמרי' (שבת קכז.) באלו דברים שאדם אוכל פירותיהם כו' ועיון תפלה ומזה אין אדם ניצול בכל יום שאין שום אדם יכול לכוין בתפלתו היטב והכי אמר בירושלמי (ברכות פ' היה קורא הל' ד) אמר ר' מתניה מחזקנא טיבותא לרישא דכי מטי למודים כרע מגרמיה:

גמרא והלא אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה! פשוט; מלך שנה – מונין לו שנה, שתים – מונין לו שתים. מקושר; מלך שנה – מונין לו שתים, שתים – מונין לו שלש. וזימנין דיזיף מיניה זוזי במקושר, ומיתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה; ואמר ליה: הב לי שטראי, ואמר ליה: אירכס לי; וכתב ליה תברא; וכי מטי זמניה, משוי ליה פשוט, ואמר ליה: הני השתא דיזפת מינאי! קא סבר: אין כותבין שובר. ומי בקי רבי במקושר? והא ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי, ואמר רבי: שטר מאוחר זה! ואמר לו זונין לרבי: כך מנהגה של אומה זו; מלך שנה – מונין לו שתים, שתים – מונין לו שלש! בתר דשמעה מזונין, סברה. ההוא שטרא דהוה כתב ביה: ״בשנת פלוני ארכן״. אמר רבי חנינא: יבדק אימתי עמד ארכן בארכנותיה. ודלמא דאריך מלכותיה! אמר רב הושעיא: כך מנהגה של אומה זו; שנה ראשונה – קורין לו ״ארכן״, שניה – קורין לו דיגון. ודלמא עבורי עברוהו, והדר אוקמוהו! אמר רבי ירמיה: ההוא ״ארכן דיגון״ קראו ליה. תנו רבנן: ״הריני נזיר הינא״ – סומכוס אמר: ״הינא״ – אחת. ״דיגון״ – שתים. ״טריגון״ – שלש. ״טטריגון״ – ארבע. ״פנטיגון״ – חמש. תנו רבנן: בית עגול; דיגון; טריגון; פנטיגון – אינו מטמא בנגעים. טטריגון – מטמא בנגעים. מנא הני מילי? דתנו רבנן, למעלה אומר: ״קיר–קירת״ – שתים; למטה אומר: ״קיר–קירת״ – שתים; הרי כאן ארבע. ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי, ואמר רבי: אין זמן בזה?! אמר ליה רבי שמעון בר רבי לרבי: שמא בין קשריו מובלע? פלייה, וחזייה. הדר חזא ביה רבי בבישות. אמר ליה: לאו אנא כתבתיה, רבי יהודה חייטא כתביה. אמר ליה: כלך מלשון הרע הזה. זימנין הוה יתיב קמיה, וקא פסיק סידרא בספר תהלים; אמר רבי: כמה מיושר כתב זה! אמר ליה: לאו אנא כתבתיה, יהודה חייטא כתביה. אמר ליה: כלך מלשון הרע הזה. בשלמא התם, איכא לשון הרע; אלא הכא, מאי לשון הרע איכא? משום דרב דימי – דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו. אמר רב עמרם אמר רב: שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום – הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך?!