Guémara
Rabba dit: Il est mort, et sa tombe prouve qu'il est mort. On peut donc supposer qu'il ne s'est pas remis de sa maladie et son don reste valable. Abaye lui dit: Et maintenant, si dans le cas d'un navire qui a coulé, où le sort de la plupart des passagers des navires coulés est de périr, on leur applique les rigueurs des vivants et les rigueurs des morts en raison de l'incertitude quant à savoir s'ils sont vivants ou morts, dans le cas des malades, où le sort de la plupart des malades est de retourner à la vie, à plus forte raison n'est-il pas clair qu'il faut supposer qu'il s'est rétabli de la maladie et que son don est invalide?
אֲמַר רַבָּה: הֲרֵי מֵת, וַהֲרֵי קִבְרוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא, וּמָה סְפִינָה – שֶׁרוּבָּן לֵאָבֵד, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוּמְרֵי חַיִּים וְחוּמְרֵי מֵתִים; חוֹלִין – שֶׁרוֹב חוֹלִין לְחַיִּים, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
Rav Houna, fils du Rav Yehoshua, a dit: Selon quelle opinion est cette halakha de Rabba? Cela est conforme à l'opinion du rabbin Natan, telle qu'elle est enseignée dans une baraïta: Dans le cas où celui qui a donné ses biens à autrui prétend que puisqu'il était sur son lit de mort à ce moment-là, il peut retirer les cadeaux, et les destinataires prétendent qu'il était en bonne santé et ne peuvent pas les retirer, qui enlève les biens à qui? Le donateur peut le retirer de la possession des destinataires sans preuve, car il a été préalablement établi que le bien était en sa possession, mais les destinataires ne peuvent le retirer de la possession du donateur qu'avec preuve. C’est la déclaration du rabbin Ya’akov.
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַבָּה – כְּרַבִּי נָתָן. דְּתַנְיָא: מִי מוֹצִיא מִיַּד מִי? הוּא מוֹצִיא מִידֵיהֶן בְּלֹא רְאָיָה, וְהֵן אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ אֶלָּא בִּרְאָיָה; דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב.
Le rabbin Natan dit: La présomption est que la situation actuelle reflète la situation au moment où le cadeau a été accordé. Par conséquent, s’il est actuellement en bonne santé, il lui incombe d’apporter la preuve qu’il était sur son lit de mort lorsqu’il a donné ses biens à autrui. S'il se trouve actuellement sur son lit de mort, les bénéficiaires ont l'obligation d'apporter la preuve qu'il était alors en bonne santé.
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אִם בָּרִיא הוּא – עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע. אִם שְׁכִיב מְרַע הוּא – עֲלֵיהֶן לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁבָּרִיא הָיָה.
Rabbi Elazar dit: Et s'agissant d'un cas d'impureté rituelle incertaine, la halakha dépend du même différend. This is as we learned in a mishna (Teharot 6:7): The halakha is that a case where it is uncertain if something or someone became impure in le public domain, the item or person is deemed pure. En ce qui concerne une étendue de champs, en été, lorsque de nombreuses personnes traversent les champs, elle est considérée comme le domaine privé en ce qui concerne la halakhot du Chabbat, mais elle est considérée comme le domaine public en ce qui concerne la halakhot de l'impureté rituelle, et si l'on ne sait pas s'il y a été rendu impur, il est considéré comme pur.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וּלְטוּמְאָה – כַּמַּחְלוֹקֶת. דִּתְנַן: בִּקְעָה בִּימוֹת הַחַמָּה – רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה.
Pendant la saison des pluies, lorsque peu de gens traversent les champs, une étendue de champs est considérée comme le domaine privé à la fois en ce qui concerne ceci, le Chabbat, et en ce qui concerne l'impureté rituelle. Par conséquent, si l’on ne sait pas s’il y a été rendu impur, il est considéré comme impur. Si l’on ne sait pas si le jour où il est entré dans l’étendue des champs était considéré comme faisant partie de l’été ou de la saison des pluies, et s’il n’est pas sûr s’il y a été rendu impur, Rabbi Ya’akov soutient qu’il conserve le statut de pureté qu’il détenait avant d’entrer dans les champs. Selon le rabbin Natan, il est présumé qu'il est entré dans les champs au cours de la même saison où il est venu demander s'il était devenu impur.
בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָאן וּלְכָאן.
Rava n'est pas d'accord avec Rabbi Elazar et dit: Ils ont enseigné le règlement de la mishna uniquement en ce qui concerne un cas où la saison des pluies n'est pas encore passée sur les champs après qu'il est apparu que les champs contenaient des impuretés. Mais si la saison des pluies est déjà passée sur les champs, ils sont considérés comme du domaine privé à la fois par rapport à ceci, le Chabbat, et par rapport à cela, à l'impureté rituelle. Même si celui qui traversait les champs venait s'enquérir de son statut en été, alors que les champs doivent être considérés comme du domaine public, il est néanmoins considéré comme impur même selon le rabbin Natan, et il n'y a pas de contestation parallèle en matière d'impureté rituelle incertaine.
אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא עָבְרוּ עָלָיו יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, אֲבָל עָבְרוּ עָלָיו יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָאן וּלְכָאן.
§ La Michna enseigne: Et les rabbins disent: La charge de la preuve repose sur le demandeur, et puisque le bien est en possession du donateur, les destinataires doivent apporter la preuve qu'ils ont le droit de le recevoir.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה וְכוּ׳.
Tossafot
השתא ומה ספינה שרובן לאבד כו'. הקשה הר"ר יצחק בר' מאיר אמאי לא פריך ליה מדתנן בגיטין (דף כח. ושם) הניחו זקן או חולה בחזקת שהוא קיים ואוכלת אשתו בתרומה ולא אמרי' דלמא מת ואינה קושיא דהתם לא מת לבסוף אבל הכא מת לבסוף ולא הוי לנו לומר שעמד אי לא משום דמדמינן ליה לספינה המטורפת בים דהוי כמו שסופן לאבד במים ואפ"ה חשבינן להו בחזקת שהם חיים עדיין א"נ מההיא משנה לא היה יכול להוכיח אלא שהוא בחזקתו כמו שהניחו אבל מהך משנה יש להוכיח שניצול מחליו כמו בני הספינה המטילים בים שנצולו מן המים:
כמאן אזלא הא שמעתא דרבה כר' נתן. וא"ת אמאי לא קאמר כר"מ דרבה גופיה מוקי לקמן ר' נתן כר"מ דמתני' וי"ל דמשום דר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ומטעם זה פי' רבינו שמואל דהלכה כרבה אי נמי דמתני' לא מוכחא בהדיא שהוא בחזקת בריא עתה אבל ממילתיה דרבי נתן משמע הכי בהדיא:,והן אין מוציאין מידו אלא בראיה. וא"ת פשיטא כיון שהוא מוציא מידם בלא ראיה שהן אין מוציאין מידו בלא ראיה וי"ל דהא קמ"ל דהא בראיה מוציאין אע"פ שאין השטר מוכיח שהיה בריא:
רבי נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה כו'. אומר ר"י דהך סוגיא דהכא לית לה כההיא סוגיא דפ' בתרא דקדושין (דף עט.) דקאמר התם קדשה אביה בדרך ונתקדשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם וקאמר התם לימא כתנאי מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידם בלא ראיה כו' לימא רב דאמר כרבי נתן ושמואל דאמר כרבי יעקב אמר לך שמואל אנא דאמרי אפי' כרבי נתן עד כאן לא קאמר ר' נתן התם אלא דכולי עלמא בחזקת בריאים קיימין [והאי] דמפיק נפשיה מחזקת בריאים עליו להביא ראיה אלא הכא מי מפיק נפשיה מחזקה וא"כ ה"נ איזו ראיה מייתי מר' נתן לרבה התם היינו טעמא דכ"ע בחזקת בריאים קיימי אבל הכא אין לנו לומר שהיה בחזקת שכיב מרע שלא עמד דשמא עמד ומסיפא נמי דקתני אם שכיב מרע הוא עליהן להביא ראיה שהיה בריא אינו ראיה דהתם היינו טעמא דאוקי ממונא אחזקיה ובדרבה דהכא איכא חזקת ממון לגבי יורשים אלא לאו ש"מ דלית לה להך סוגיא סברא דהתם:
רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. בפ"ק דשבת (דף ו:) פליגי בה אמוראי איכא מאן דמוקי לה בבקעה שהוקפה מארבע רוחות רה"ר לטומאה שאפי' חצר שנכנסים בה בזו ויוצאין בזו אמרי' בעירובין (דף ח.) דהוי רשות הרבים לטומאה כ"ש בקעה שהולכים בה תדיר ואיכא דמוקי לה בלא הוקפה והוי כרמלית ואמאי קרי לה רשות היחיד לפי שאינה רה"ר:
בימות הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן. פי' רבינו חננאל דבימות הגשמים אין בני אדם נכנסין בתוכה מפני רוב הגשמים ואין נראה שאין זה מחמת מילוי מים אלא מפני התבואה כדקתני בתוספתא (פ"ז דטהרות) שהביא רבינו חננאל דקתני אלו ימות החמה משתעקר התבואה ממקומה והא דקתני סיפא את ימי הגשמים משתרד רביעה שניה לאו היינו מפני רוב המים אלא שמשם ואילך גדלים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם כדתניא בס"פ מרובה (ב"ק דף פא.) מהלכים בשבילי הרשות משתרד רביעה שניה שמשם ואילך דריסת הרגל מזקת לזרעים ולתבואה:
אמר רבא לא שנו אלא שלא עברו עליה ימות הגשמים. פי' רשב"ם שעברו עליה ימות הגשמים משנגדרה הבקעה ואפ"ה בימות החמה חשיבא רשות היחיד ואין נראה כלל כי איזו סברא היא דכיון שנגדרה ועברו עליה ימות הגשמים הויא רשות היחיד אפי' בימות החמה וקודם שעברו ימות הגשמים לא תהיה רשות היחיד ועוד דלא מצי לאוקומא למילתיה דרבא דהכא אלא למ"ד בפ"ק דשבת (שם) והוא שיש לה גדר מד' רוחותיה ועוד אמאי קאמר רבא למילתיה הכא יותר מכל שאר מקומות שבגמרא שהביא הך משנה ופי' רבינו חננאל דלענין טומאה קאי וה"ק לא שנו אלא שלא עברו על טומאה זו ימות הגשמים ואז אם נכנס בימות החמה הוי רשות הרבים אבל אם עברו על טומאה זו ימות הגשמים אפילו נכנס בה בימות החמה ובא לשאול בימות החמה הוי רשות היחיד גם על פירוש זה (קשה) תמיה גדולה היא למה יחשב רשות היחיד כיון דנכנס בימות החמה ובא לשאול בימות החמה ודוחק לומר דחומרא דרבנן היא ועוד תקשה למה אומר רבא דבריו בכאן יותר מבשאר מקומות דמייתי הך משנה וי"ל דהא נמי לא קשיא היא כדפירש רבינו חננאל דרבא חולק אדר"א ולא כתב יותר ונראה דחולק בענין זה מדאמר רבא אם עברו עליה ימות הגשמים הוי רה"י אפילו בא לשאול בימות החמה ונכנס בימות החמה א"כ לא אזיל בתר השתא בתר שעת שאילה ושמא כדברי ר' יוחנן רוצה לומר כדאיתא בירושלמי עלה בפרק מי שמת אמר ר' יוחנן נטמא בספק בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים מחלוקת ר"מ וחכמים בא לשאול בימות [החמה נשאלין לו בימות החמה בימות הגשמים נשאלין לו בימות הגשמים א"ר יוחנן ובלבד ימים הסמוכים לגשמים] ותנן בתוספתא ואלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה ימות הגשמים משתרד רביעה שניה ונראה לר"י לפרש ל"ש דבקעה רה"ר לטומאה אלא שלא עברו עליה ימות הגשמים פי' על הטומאה שנודע שלא עברו עליו ימות הגשמים משעבר שם ולא ידע אם בימות החמה נכנס או בימות הגשמים נכנס שאם בא לשאול לפנינו יש לנו לחושבה רה"ר דבתר השתא אזלינן אבל אם עברו עליה בימות הגשמים פי' שלא נודע לו אם בימות החמה או בימות הגשמים נכנס ומשבאה ספיקא עברו עליה ימות הגשמים אפילו הוא בא לשאול בימות החמה הוי רה"י לטומאה דליכא למימר בתר השתא אזלינן כיון שקרוב היה לימות הגשמים יותר ורשות היחיד לכאן ולכאן הכי פירושא לגבי שם טומאה כמו לגבי שבת והשתא ניחא דמייתי הכא הך מילתא אי אזלינן בתר השתא דאיירי בה בהך שמעתא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.