Guémara
A l'égard d'une personne sur son lit de mort qui dit: Donnez en cadeau à un tel le prêt qui m'est dû, le prêt qui lui appartient est acquis à un tel. Et c'est la halakha, même si cela ne s'applique pas dans le cas d'une personne en bonne santé, car on ne peut pas transférer un prêt à un tiers sans billet à ordre. Rav Pappa dit: Dans ce cas, la halakha du transfert de prêts diffère en ce qui concerne une personne sur son lit de mort, car un héritier hérite des prêts sans billet à ordre, et les Sages ont accordé au don d'une personne sur son lit de mort le statut halakhique d'héritage.
שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר ״תְּנוּ הַלְוָאָתִי לִפְלוֹנִי״ – הַלְוָאָתוֹ לִפְלוֹנִי, וְאַף עַל גַּב דְּלֵיתֵיהּ בְּבָרִיא! רַב פָּפָּא אָמַר: הוֹאִיל וְיוֹרֵשׁ יוֹרְשָׁהּ.
Rav Aḥa, fils de Rav Ika, a dit: Un prêt sans billet à ordre peut être conféré en cadeau par une personne en bonne santé. Et cela est conforme à ce que Rav Houna dit que Rav dit, comme Rav Houna dit que Rav dit: Quant à celui qui a dit à un autre: J'ai cent dinars en ta possession, donne-le à un tel, si cela a été dit en présence des trois parties, le tiers acquiert l'argent sans acte d'acquisition et sans besoin de témoins.
רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: הַלְוָאָה אִיתָא בְּבָרִיא, וְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב – דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לִפְלוֹנִי״; בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן – קָנָה.
§ Un dilemme a été soulevé devant les Sages: Quant à celui qui a donné un palmier à une personne et ses fruits à une autre, qu'est-ce que la halakha? A-t-il réservé la place du fruit sur l'arbre à la deuxième personne afin de lui donner un objet tangible, et donc la deuxième personne acquiert le fruit, ou ne l'a-t-il pas réservé, et la deuxième personne n'acquiert pas le fruit? De plus, si vous dites que donner le palmier à une personne et donner le fruit à une autre n'est pas considéré comme réserver la place du fruit à moins que cela ne soit explicitement stipulé, alors s'il se réserve le fruit pour lui-même en déclarant que l'arbre est donné à un autre sauf pour son fruit, quelle est la halakha?
אִיבַּעְיָא לְהוּ: דֶּקֶל לְאֶחָד וּפֵירוֹתָיו לְאַחֵר, מַהוּ? מִי שַׁיַּיר מְקוֹם פֵּירֵי, אוֹ לָא שַׁיַּיר? אִם תִּמְצֵי לוֹמַר: לְאַחֵר לָא הָוֵי שִׁיּוּר; לְעַצְמוֹ – ״חוּץ מִפֵּירוֹתָיו״, מַהוּ?
Rava a dit que Rav Nahman a dit: Même si vous dites que donner le palmier à une personne et ses fruits à une autre n'est pas considéré comme réserver la place du fruit à la deuxième personne, s'il a donné le palmier à une personne et s'est réservé le fruit pour lui-même, il s'est également réservé la place du fruit. Quelle est la raison de cette distinction? La raison en est que tout ce qu'on réserve à soi-même, on le réserve généreusement, et donc on se réserve non seulement le fruit lui-même, mais aussi la place du fruit.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן, אִם תִּמְצֵי לוֹמַר: דֶּקֶל לְאֶחָד וּפֵירוֹתָיו לְאַחֵר לָא הָוֵי שִׁיּוּר מְקוֹם פֵּירֵי; דֶּקֶל לְאֶחָד וְשִׁיֵּיר פֵּירוֹתָיו לְפָנָיו – שַׁיַּיר מְקוֹם פֵּירֵי. מַאי טַעְמָא? כֹּל לְגַבֵּי נַפְשֵׁיהּ – בְּעַיִן יָפָה מְשַׁיֵּיר.
Rabbi Abba dit à Rav Ashi: Nous avons appris la déclaration susmentionnée du Rav Nahman concernant la déclaration de Rabbi Shimon ben Lakish concernant un sujet différent, comme le dit Rabbi Shimon ben Lakish: Dans le cas de celui qui vend une maison à un autre et lui dit: Je vends la maison à condition que l'étage supérieur [deyota] reste à moi, l'étage supérieur reste à lui.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי: אֲנַן אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַתְנֵינַן לַהּ. דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁדְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי״ – דְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ.
Tossafot
שכיב מרע שאמר כו' הלואתו לפלוני אע"ג דליתא בבריא. בקנין שאין הלואה בעין ונהי דיכול להקנות אגב קרקע אי גרסינן מסיק מדרב פפא (לעיל בבא בתרא דף עז: ושם) מ"מ כיון דליתא בבריא בקנין דלא מצי להקנות [בלא] דבר אחר עם ההלואה לא חשיב איתא בבריא דהא דירת בית כמו כן יכול להקנות על ידי הבית ופירות דקל ע"י הדקל שיקנה לו הבית לדור בו כך וכך שנים והדקל לאכול פירותיו כך וכך שנים אלא בעינן שיוכל להקנותו בענין זה ששכיב מרע מקנהו בדבורו יוכל בריא להקנותו בקנין חליפין או במכירה והלואה אין יכול למכור כי אינה בעין ומשני הואיל ויורש יורשה ומתנת שכיב מרע כירושה ואע"ג דיורש יורש נמי דירת הבית [ופירות דקל] היינו לפי שיורש גם הבית והדקל אי נמי במעמד שלשתן אבל מה שיוכל להקנות אגב קרקע לא חשיב איתיה בבריא דהא דירת בית ופירות דקל יכול להקנות אגב הבית והדקל כדפרי' ותימה לי לימא איתא בבריא בהודאה כדמוכח לקמן (בבא בתרא דף קמט.) דשכיב מרע שהודה קנה בלא טעם דשכיב מרע מדקני בגר ונראה לי דהא לא חשיב איתא בבריא כיון דליתא כעין שהוא בשכיב מרע בלשון מתנה וקנין והא דקאמר הואיל ויורש יורשה לא בעי למימר מטעם דאיתא בבריא אלא כיון שיורש יורשה יש כח לשכיב מרע ליתן דברשותו הויין דמתנת שכיב מרע כיורש ותדע דעל טעם זה דהואיל ויורש לא נקט איתא בבריא הואיל ויורש יורשה ועל מעמד שלשתן נקט איתא בבריא במעמד שלשתן כמו שכתוב בכל הספרים ובפירוש רבינו חננאל ואין נראה לחלק בין הודאת פקדון להודאת מלוה:,שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני כו' ואע"ג דליתא בבריא. ומה שרגילין לכתוב הרשאה גבי מלוה פי' לעיל בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עז: סד"ה ר"פ) וגם שאין נראה פירוש רש"י שפירש בכתובות (דף נה: ד"ה מתנת ושם) דטעם משום דאין מטבע נקנה בחליפין וגם אין נראה עוד לפרש כפי' ה"ר חיים דליתא בבריא שיכול למחול שטר חוב אם מכרו משא"כ בשכיב שכיב מרע כדאמר לעיל (בבא בתרא דף קמז:) כל זה פירשנו לעיל בפרק המוכר את הספינה:
תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה. ומה שמפרש רבינו תם שמועיל בעל כרחו של נפקד פי' לעיל בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פה. ד"ה ה"ג) וגם מה שמפרש שמעמד שלשתן אין בעכו"ם פירשנו בפרק שני דקדושין (דף מח.):
איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום פירי כו'. פי' רבינו שמואל דאשיור דשכיב מרע קאי דתנן במתניתין דאם שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה ואין נראה לר"י דהא לקמן על משנת שייר קרקע כל שהוא הוה ליה למיבעי הך בעיא ועוד דשיעורא דשיור הוי כדי פרנסתו כדאמר בסמוך ועוד מה יש לחוש בשיור קרקע הא אפילו מטלטלין לקמן אמרינן דהוו שיור על כן נראה לר"י דאלעיל קאי ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם וקא מיבעיא ליה כי אמר דקל לאחד ופירותיו לאחר ושייר מקום צימוח הפירות מי אמרינן לא הוי שיור לענין שיחשבו הפירות דבר שלא בא לעולם או שמא נתן גם לבעל הפירות מקום צימוח הפירות וא"כ זכה במקום צימוח הפירות ולא הוו הפירות דבר שלא בא לעולם שהרי כבר זכה במקום הפירות שבא לעולם ואם תמצא לומר לאחר לא הוי שיור לעצמו מאי פי' ששייר לעצמו מי אמרינן שזה לא היה עושה שיקנה למקבל מתנה גוף הדקל ולגבי דידיה הוו הפירות דבר שבא לעולם או דלמא אפילו הכי הוו דבר שלא בא לעולם שלא שייר מקום פירי אפילו לעצמו וכן תניא לעיל בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סג.) בן לוי שאמר לישראל שדה זה אני מוכר על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ופריך והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משמע דשייך אין אדם מקנה כו' אפי' לעצמו ואע"ג דאמר לעיל דסתם מוכר או נותן אילן דמשייר קרקע הכא בשכיב מרע אין לו לומר דשייר קרקע ולא מקום פירי אלא פירות בלבד ועוד הרי נתן כל האילן ואיך יש לנו לומר ששייר מקום פירי ומסיק דלעצמו הוי שיור דמאן דלנפשיה משייר בעין יפה משייר ויש ספרים דגרסי חוץ מפירותיו מהו והיא היא היינו שנתן הדקל במתנת שכיב מרע ושייר פירותיו לעצמו:
אנן אדרבי שמעון בן לקיש מתנינן לה כו' עד ואם תמצי לומר לאחר לא הוי שיור לעצמו מהו. ואע"ג דר"ל איירי לעצמו מ"מ כיון דבחוץ מיירי הכא קמבעיא לו מה יאמר ריש לקיש בזה דבעל מנת פשיטא ליה ודאי דמשייר אבל בהא קא מיבעיא ליה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.