Guémara
La Guemara raconte: Il y avait un certain homme, présumé avoir des frères mais pas d'enfants, qui était mourant. Sa femme était donc présumée obligée du lévirat. Ceux qui étaient avec lui lui dirent: Avec qui sa femme, c'est-à-dire ta femme, peut-elle se marier? Est-elle tenue de contracter un lévirat ou est-elle autorisée à épouser qui elle veut? Il leur dit: Elle est apte à épouser même un Grand Prêtre. Elle n’est pas tenue de contracter un lévirat.
הָהוּא דַּהֲוָה קָא שָׁכֵיב, אֲמַרוּ לֵיהּ: אִתְּתֵיהּ לְמַאן? אֲמַר לְהוּ: חַזְיָא לְכָהֲנָא רַבָּה.
Rava a dit: De quelle possibilité devons-nous nous inquiéter à son sujet? Rabbi Hiyya bar Abba ne dit-il pas que Rabbi Yohanan dit: Un mari qui dit: J'ai divorcé de ma femme est considéré comme crédible et elle est exemptée du lévirat? Par conséquent, cette femme sera également exemptée. Abaye lui dit: Mais quand Rav Yitzhak bar Yossef vint d'Eretz Israël, il dit que Rabbi Yohanan dit: Un mari qui dit: J'ai divorcé de ma femme n'est pas considéré comme crédible. Rava lui dit: Mais n’avons-nous pas résolu la contradiction, en concluant qu’ici Rabbi Yohanan faisait référence à un témoignage rétroactif et là il faisait référence à un témoignage pour le futur? Par conséquent, selon les deux versions de la déclaration du rabbin Yohanan, le mari devrait être considéré comme crédible dans cette affaire.
אָמַר רָבָא: מַאי נֵיחוּשׁ לַהּ? הָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל שֶׁאָמַר ״גֵּרַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – נֶאֱמָן! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָא כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל שֶׁאָמַר ״גֵּרַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן! אֲמַר לֵיהּ: (וְלָאו) מִי לָא שַׁנִּינְהוּ – כָּאן לְמַפְרֵעַ, וְכָאן לְהַבָּא?
Abaye a répondu: Mais devons-nous nous lever et nous appuyer sur des réponses dans une décision halakhique? Bien que la contradiction puisse être résolue de cette manière, rien ne garantit que cette résolution soit correcte. Par conséquent, la déclaration du Rav Yitzhak bar Yossef doit toujours être prise en considération. Rava a ensuite dit à Rav Natan bar Ami: Soyez-en préoccupé. Il pourrait y avoir un différend concernant cette question, car la résolution ne peut être invoquée.
וְאַשִּׁנּוּיֵי נֵיקוּם וְלִסְמוֹךְ?! אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמֵּי: חוּשׁ לַהּ.
La Guemara raconte: Il y avait un certain homme qui était présumé par nous, c'est-à-dire par le tribunal, comme n'ayant pas de frères, et il a dit au moment de sa mort qu'il n'avait pas de frères. Rav Yosef a dit: De quelle possibilité devons-nous nous inquiéter en ce qui concerne sa femme, en termes de demande de mariage par lévirat? D’une part, nous présumons qu’il n’a pas de frères et, de plus, il a déclaré au moment de sa mort qu’il n’en avait pas. Abaye lui dit: Mais ne dit-on pas qu'il y a des témoins à l'étranger qui savent qu'il a des frères? Par conséquent, nous devrions nous inquiéter de l’exactitude de ce rapport.
הָהוּא דַּהֲוָה מוּחְזָק לַן דְּלֵית לֵיהּ אַחֵי, וַאֲמַר בִּשְׁעַת מִיתָה דְּלֵית לֵיהּ אַחֵי. אֲמַר רַב יוֹסֵף: מַאי לֵיחוּשׁ לַהּ? חֲדָא, דְּמוּחְזָק לַן דְּלֵית לֵיהּ אַחִין. וְעוֹד, הָא אָמַר בִּשְׁעַת מִיתָה דְּלֵית לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הָא אָמְרִי דְּאִיכָּא עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם דְּיָדְעִי דְּאִית לֵיהּ אַחֵי!
Rav Yosef a répondu: De toute façon, maintenant les témoins ne sont plus présents devant nous, donc cette possibilité n'a pas besoin d'être prise en compte. N’est-ce pas la même chose que la décision du rabbin Ḥanina dans une affaire où des femmes capturées puis libérées affirmaient qu’elles n’avaient pas été violées en captivité (Ketubot 23a)? Comme bien que les gens disaient qu'il y avait des témoins ailleurs qui pourraient témoigner qu'elles avaient été violées, Rabbi Ḥanina dit qu'elles étaient autorisées à épouser un prêtre, raisonnant: Juste parce qu'il peut y avoir des témoins dans le nord [istan], c'est-à-dire dans un endroit éloigné, la femme sera-t-elle interdite?
הַשְׁתָּא מִיהַת הָא לֵיתַנְהוּ קַמַּן; לָאו הַיְינוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא – דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: עֵדִים בְּצַד אַסְתָּן, וְתֵאָסֵר?!
Abaye lui dit: Si nous avons été indulgents à l'égard d'une femme captive, à cause, entre autres raisons, du fait qu'elle se fait répugnante devant le ravisseur pour qu'il ne veuille pas la violer, et que nous supposons qu'elle n'a pas été violée, devrions-nous être indulgents à l'égard d'une femme mariée? Rava a dit à Rav Natan bar Ami: Soyez-en préoccupé. Ne permettez pas à cette femme de se remarier jusqu'à ce que la question soit clarifiée.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִם הֵקַלְנוּ בִּשְׁבוּיָה – מִשּׁוּם דִּמְנַוְּולָא נַפְשָׁהּ לְגַבֵּי שַׁבַּאי; נָקֵל בְּאֵשֶׁת אִישׁ?! אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמֵּי: חוּשׁ לַהּ.
§ La Michna enseigne que celui qui dit: Celui-ci est mon frère n’est pas considéré comme crédible en ce qui concerne la part de l’héritage de son père revenant à ses autres frères. Au contraire, l'homme en question reçoit une part uniquement de la part de celui qui a témoigné à son sujet. La Guemara précise: Et que disent les autres frères? S'ils disent: C'est notre frère, pourquoi cet homme en question prend-il une part de l'héritage seulement avec celui qui a témoigné, sur sa part, et rien de plus? Si les autres frères reconnaissent qu'il est leur frère, ils doivent également lui donner une part de leurs parts. Ils disent plutôt: Il n’est pas notre frère.
״זֶה אָחִי״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְאִידַּךְ מַאי קָאָמְרִי? אִי קָאָמְרִי ״אֲחוּנָא הוּא״, אַמַּאי יִטּוֹל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ וְתוּ לָא? אֶלָּא דְּקָא אָמְרִי ״לָאו אָחִינוּ הוּא״?
La Guemara remet en question ceci: Dites la dernière clause de la MISHNA: Si des biens sont entrés en possession de l'homme en question d'ailleurs et qu'il est décédé, les frères de celui qui a témoigné hériteront avec lui des biens de l'homme en question. Pourquoi devraient-ils hériter avec lui? Ne lui ont-ils pas dit: ce n’est pas notre frère?
אֵימָא סֵיפָא: נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר – יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ. הָא אָמְרִי לֵיהּ: ״לָאו אֲחוּנָא הוּא״!
La Guemara répond: Non, il n'est nécessaire de prononcer ce jugement que dans le cas où l'on dit: Nous ne savons pas s'il est notre frère. Ils ne sont donc pas obligés de lui donner une partie de leur héritage, car il ne peut pas leur prouver qu'il est leur frère. Ils peuvent néanmoins réclamer une partie de son héritage après son décès, sur la base du témoignage de leur frère.
לָא צְרִיכָא, דְּקָא אָמְרִי: ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִין״.
Rava dit: C'est à dire que si l'un dit à l'autre: J'ai cent dinars en ta possession, et que l'autre personne dit: Je ne sais pas, il est exonéré, semblable à ce cas, où les frères qui prétendent ne pas savoir si cette personne est leur frère ne sont pas obligés de partager leur héritage avec lui.
אָמַר רָבָא, זֹאת אוֹמֶרֶת: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״, וְהַלָּה אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ – פָּטוּר.
Abaye a dit:
אַבָּיֵי אָמַר:
Tossafot
חזיא לכהנא רבה. יש מוחקים רבה משום דלכל הפחות אלמנה היא ולא חזיא לכהן גדול ואומר ר"י דשפיר גרס רבה דהא אף לכהן הדיוט אסירא דהא מטעם שאמר גרשתיה היה מתיר ולא שהיה אומר שהיו לו בנים דא"כ היה נאמן כדתנן במתניתין דזה בני נאמן ומאי הוי מייתי עלה מילתא דר' יוחנן אלא הכי פירושו דחזיא לכהנא רבה כלומר אינה זקוקה ליבום שגרשתיה דמותרת לכל העולם ואפי' לכהן גדול מטעם זיקת יבמין וה"ר מנחם גרס חזיא לכהונה כלומר אינה זקוקה ליבם וחוזרת לכהונת בי נשא לאכול בתרומה:
ה"ג הא אמרי דאיכא סהדי במדינת הים דידעי דאית ליה אחי. וה"פ הא יצא קול הכא שאומרים דאיכא עדים במדינת הים ול"ג והא איכא סהדי במדינת הים דאי ודאי דאיכא עדים במדינת הים א"כ מאי קאמר השתא מיהא הא ליתנהו ואי בעי למימר שיש לנו לחוש שמא יש עדים הא ודאי ליכא למיחש דהא תנן יש לי בנים נאמן וה"ה אין לי אחים נאמן דמגו דאי בעי פטר לה בגיטא וכן בפרק שני דכתובות (דף כג. ושם) על בנתיה דמר שמואל דאישתביין ופריך הא אמרי איכא עדים במדינת הים אבל אי ליכא קול אין לנו לחוש מאלינו שמא יש עדים דהא תנן התם נשביתי וטהורה אני נאמנת:
אביי אמר לעולם חייב. וקשה דרב יהודה אדרב יהודה דבריש שור שנגח את הפרה (ב"ק דף מו. ושם) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המע"ה ומפרש התם דזה כלל גדול אפי' ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלמא לרב יהודה ברי ושמא לאו ברי עדיף וי"ל דוקא גבי מלוה אית ליה לרב יהודה דברי עדיף דהוי ברי חשוב דאם לא הלוהו לא היה מעיז פניו לומר מנה לי בידך שהרי הלוה יודע שלא הלוה ממנו כלום ושמא של לוה גרוע שהיה לו לידע אם הלוה או לא הלוה ולכך חייב אבל גבי שור שנגח את הפרה דלא חשיב ברי של ניזק משום דיודע שהמזיק אינו יודע מתי ילדה קודם נגיחה או לאחר נגיחה לכך טוען ברי שיודע שלא יכחישנו המזיק ושמא של מזיק אינו גרוע כי אין לו לידע כי לא היה שם אבל קשה הא דאמר בפ"ק דכתובות (דף יב: ושם) אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרב יהודה אמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב דשמואל היא דפסיק התם כרבן גמליאל דנאמנת כשאמרה משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והשתא הא אפילו רב יהודה מודה לשם דאינה נאמנת לפי שהבעל אינו יודע מתי נאנסה לא חשיב ברי שלה כי ההיא דניזק ומזיק (ומיהו י"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך) וכן בריש הבית והעלייה (ב"מ דף קטז: ושם) גבי אם היה מכיר מקצת אבניו נוטלן ומוקי לה דקאמר איני יודע וקאמר לימא תיהוי תיובתא דר"נ ור' יוחנן דאמרי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור והשתא הא לרב יהודה נמי הוי תיובתא דמודה התם דפטור דהוי ברי גרוע משום דאידך אינו יודע אם היו שלו לפי שהרבה אבנים דומות זו לזו וי"ל דאביי דהכא לא משוי חילוק בין ברי חשוב דמלוה לברי גרוע דהא קאמר הכא לעולם חייב ושאני הכא דכי מנה לאחר בידך דמי משמע דאם הוא עצמו היה אומר אחיך אני והוא אומר איני יודע יטול בחלקו אע"ג דהוי ברי גרוע דהם אינן יודעים אם יש להם אח במדינת הים או לאו והשתא אתי שפיר דההיא דכתובות אביי אמר לה וההיא דהבית והעלייה (שם) נמי דקאמר לימא תהוי תיובתא דר"נ משום דלאביי לא הוי תיובתא דרב יהודה וזה כלל גדול בדין דריש פרק הפרה לא מוקי אביי לאיתויי אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלא מוקי להכי דאמר התם א"נ לכי הא דאיתמר (לעיל בבא בתרא דף צב.) המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאזלינן בתר חזקה אפילו כנגד רובא ואין להאריך כאן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.