Guémara
Tous mes biens sont donnés à ma grand-mère, et après son décès, ils sont donnés à mes héritiers et non à ses héritiers. Il est ensuite mort. Il avait une fille mariée, décédée du vivant de son mari et du vivant de la grand-mère de son père. Après la mort de la grand-mère de son père, son mari est venu réclamer l'héritage, car sa femme était l'héritière de son père et il est l'héritier de sa femme.
״נִכְסַי לְסָבְתָּא, וּבָתְרַהּ לְיָרְתַאי״. הַוְיָא לֵיהּ בְּרַתָּא דַּהֲוָה נְסִיבָא, שְׁכִיבָא בְּחַיֵּי בַּעְלַהּ וּבְחַיֵּי סָבְתָּא. בָּתַר דִּשְׁכִיבָא סָבְתָּא, אֲתָא בַּעַל קָא תָּבַע.
Rav Houna a dit: Quand son père a dit que ses biens sont donnés: À mes héritiers, il voulait dire: Et même aux héritiers de mes héritiers. Par conséquent, puisque le mari de sa fille est l’héritier de son héritier, il a droit à l’héritage. Et Rav Anan a dit qu'il voulait dire: À mes héritiers, mais pas aux héritiers de mes héritiers. Le mari n’a donc pas droit à la propriété.
אָמַר רַב הוּנָא: ״לְיָרְתַי״ – וַאֲפִילּוּ לְיָרְתֵי יָרְתַי. וְרַב עָנָן אָמַר: ״לְיָרְתַי״ – וְלָא לְיָרְתֵי יָרְתַי.
La Guemara raconte: Ils ont envoyé une décision de là-bas, Eretz Yisrael: La halakha est conforme à l'opinion de Rav Anan, mais pas à son raisonnement. La Guemara explique: La halakha est conforme à l'opinion du Rav Anan selon laquelle le mari n'hérite pas des biens. Mais pas à cause de son raisonnement, car Rav Anan soutient que même si sa fille avait un fils à hériter d'elle, il n'hériterait pas de la propriété, puisque son père ne l'a léguée qu'à ses héritiers, et non aux héritiers de ses héritiers. Et ce n’est pas le cas, comme si sa fille avait un fils, il hériterait certainement; et c'est pour cette raison que le mari n'hérite pas: parce que l'héritage est considéré comme un bien dû à la fille, puisqu'elle n'en était pas propriétaire de son vivant, et que le mari ne prend pas en héritage les biens dus à sa femme comme il prend les biens qu'elle possédait.
שְׁלַחוּ מִתָּם: הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב עָנָן, וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ. הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב עָנָן – דְּבַעַל לָא יָרֵית, וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ; דְּאִילּוּ רַב עָנָן סָבַר: אַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ בְּרָא לִבְרַתֵּיהּ, לָא יָרֵית; וְלָא הִיא, דְּאִילּוּ הֲוָה לֵיהּ בְּרָא לִבְרַתֵּיהּ, וַדַּאי יָרֵית; וּבַעַל הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא יָרֵית – מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ רָאוּי, וְאֵין הַבַּעַל נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק.
La Guemara demande: Par déduction, Rav Houna, qui a statué que le mari a droit à l'héritage, considère-t-il qu'un mari prend en héritage les biens dus à sa femme comme il le fait pour les biens qu'elle possédait?
מִכְּלָל דְּרַב הוּנָא סָבַר: בַּעַל נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק?!
Rabbi Elazar dit: Cette question a été introduite par de grands Sages, à savoir Rav Houna, et conclue par des Sages de moindre importance, c'est-à-dire par moi. Rabbi Elazar, se décrivant humblement comme un sage inférieur, va maintenant expliquer la déclaration de Rav Houna. Celui qui dit à un autre en lui accordant un héritage ou une donation: Après votre mort, il est donné à un tel, est assimilé à celui qui dit: Il est désormais donné à un tel. Le premier acquéreur a simplement le droit d'utiliser le bien de son vivant mais n'en est pas réellement devenu propriétaire. En conséquence, l'héritage appartenait à la fille de son vivant et l'arrière-grand-mère n'avait que des droits d'usage. Elle est donc héritée par le mari.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דָּבָר זֶה נִפְתַּח בִּגְדוֹלִים וְנִסְתַּיֵּים בִּקְטַנִּים, כׇּל הָאוֹמֵר: ״אַחֲרֶיךָ״, כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי.
Rabba a dit: L'explication des Occidentaux, selon laquelle l'héritage est considéré comme un bien dû à la fille et non comme un bien qu'elle possède, est raisonnable, comme si la grand-mère l'avait vendu avant de mourir, sa vente aurait été une vente valide, et la fille ne l'aurait pas reçu du tout.
אָמַר רַבָּה: מִסְתַּבְּרָא טַעְמָא דִּבְנֵי מַעְרְבָא, דְּאִי קְדֵים סָבְתָּא וְזַבִּנָא – זְבִינַהּ זְבִינֵי.
En conclusion, Rav Pappa a dit que la halakha veut que le mari ne reçoive pas les biens hérités de sa femme comme il le fait pour les biens qu'elle possédait; et un premier-né ne prend pas une double part des biens dus à son père comme il prend les biens que possédait son père; et le premier-né ne prend pas une double part du paiement d'un prêt, que les frères aient collecté des terres ou qu'ils aient collecté de l'argent.
אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא: אֵין הַבַּעַל נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק, וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק. וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּמִּלְוָה – בֵּין שֶׁגָּבוּ קַרְקַע, בֵּין שֶׁגָּבוּ מָעוֹת.
Tossafot
לירתי ולא לירתי ירתי. וא"ת הא דאמר בפירקין לקמן (בבא בתרא דף קלו:) נכסיי לך ואחריך לפלוני ואחרי אחריך לפלוני מת ראשון קנה שני ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי הראשון ולרב ענן דהכא דאמר ולא לירתי ירתי אמאי נקט התם אחרי אחריך לפלוני הא אפי' לא היה שלישי אלא אמר נכסיי לך ואחריך לפלוני ותו לא מת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון וי"ל דאשמועינן דאם מת שני בחיי ראשון לא יהא לשלישי:
אמר רב פפא הלכתא דאין הבעל נוטל בראוי. אבל שבח נוטל כדפירש הקונטרס דכיון דאינו יורש אלא הוא זוכה בנכסים מיד וברשותו בא השבח ולהכי לא חשיב במתניתין בפ' יש בכור (בכורות דף נב. ושם ד"ה ולא) גבי הנהו דאין נוטלין בראוי כבמוחזק משום דבעל יש לו שבח והוא הדין נמי דלא שקיל בעל במלות אשתו אפי' במה שלותה אשתו מנכסי מלוג דהא נזק נמי הוי כנכסי מלוג כדמוכח מתניתין דמציאת האשה (כתובות דף סה:) ואפי' הכי משמע בפרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף מב:) דלא ירית בעל דלרבי דוקא הוצרך לאוקומי בגרושה דלא חשיב מלוה ראוי בבכור והוא הדין לגבי בעל והאי דשביק בעל דאיירי בה ונקט בכור שאינו נוטל פי שנים במלוה היינו משום דלגבי בכור איפליגו אמוראי בשמעתין אבל הוא הדין בעל כדפרישי' וליכא לאקשויי דאמאי לא עריב ותני להו בהדי הדדי דאין הבעל ובכור נוטלין בראוי כבמוחזק ונוטלין במלוה משום דלגבי בכור משנה שלימה היא בבכורות (דף נא:) דאין נוטל בראוי אבל בעל דאין נוטל בראוי לא אשכח לא משנה ולא ברייתא אלא מימרא דא"ר אבהו ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה לעיל בפירקין (בבא בתרא דף קיג.):,ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה. וכל שכן בשבח והא דלא נקט שבח משום דמשבח לא הוה שמעינן דמלוה הוה ראוי דהא איכא למאן דאמר דאפי' לרבנן הוי מלוה מוחזק דכמאן דגביא דמיא ולהכי נקט רב פפא מלוה דאין הבכור נוטל פי שנים דשמעינן מינה כל שכן שבח ואע"ג דלגבי בעל ובכור חשבינן מלוה ראוי לגבי כתובת אשה חשיבא מוחזקת וגובה אשה כתובתה ממלוה אע"פ שאינה נוטלת לא מן השבח ולא מן הראוי כדתנן בבכורות (דף נב. ושם) אפי' הכי גביא ממלוה כדתנן הכותב (כתובות פד.) מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן רבי עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה אלמא אפילו לרבי עקיבא אי לא צריכה שבועה היתה גובה אבל לפי שצריכה שבועה גובין היורשין ותו לא תגבי האשה מהן דהוו להו מטלטלי דיתמי ולא משתעבדי ואם גבו קרקע בחוב אביהן היא חוזרת וגובה מהן בשבועה כדין בעל חוב או אם פטרה מן השבועה גובה ממלוה שהיא ביד אחרים אפי' לר"ע ודלא כאבא שאול בן אימא מרים ואין לומר דההוא כרבי אתיא אבל לרבנן הוי מלוה ראוי דהא לא משתמיט התם שום אמורא לאוקומי כרבי משמע דליכא מאן דפליג אלא כ"ע אית להו מלוה מוחזקת לגבי כתובה ובזמן הזה דתקינו גאונים דגביא אשה ובעל חוב ממטלטלי דיתמי כמו ממקרקעי יתומין שגבו בחובת אביהן בין מקרקעי בין מטלטלי חוזרת אשה וגובה מהן כי היכי דבמקרקעי משום דר' נתן חשיב כאילו גבאן אביהן מחיים הכי נמי במטלטלי וצריך עיון דרב פפא סבר הכא בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו אם כן סבר שעבודא לאו דאורייתא דשילהי גט פשוט (לקמן בבא בתרא ד' קעה:) מדמי להו אהדדי ובפרק קמא דקדושין (ד' יג:) סבר רב פפא שעבודא דאורייתא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.