Guémara
Les Fêtes du Seigneur ont été mentionnées, mais le Chabbat, qui commémore la Création, n'a pas été mentionné. Ben Azzai dit: Les fêtes du Seigneur ont été déclarées, mais la dissolution des vœux n'a pas été déclarée. Ceci conclut la baraïta.
מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית לֹא נֶאֶמְרָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, הֲפָרַת נְדָרִים לֹא נֶאֶמְרָה.
La Guemara raconte: Rabbi Yossei bar Natan a appris cette baraïta et n'a pas su l'expliquer. Il suivit Rav Sheshet à Neharde'a pour l'interroger à ce sujet, mais il ne le trouva pas là-bas. Il le suivit à Mehoza et le trouva, et il lui dit: Que signifie la déclaration de Rabbi Yossei HaGelili: Les Fêtes du Seigneur ont été déclarées, mais le Chabbat, qui commémore la Création, n'a pas été déclaré? Que veut-il dire, puisque le Chabbat de la Création est explicitement mentionné dans cette section de la Torah (Lévitique 23: 3)?
רַבִּי יוֹסֵי בַּר נָתָן גְּמִיר לַהּ לְהָא מַתְנִיתָא, וְלָא יָדַע לֵיהּ לְפָרוֹשַׁהּ. אֲזַל בָּתְרֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת לִנְהַרְדְּעָא, וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ. אֲזַל בָּתְרֵיהּ לְמָחוֹזָא, אַשְׁכְּחֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי ״מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית לֹא נֶאֶמְרָה״?
Rav Sheshet lui dit: Les fêtes du Seigneur nécessitent une sanctification par le tribunal. Cela signifie que le début du mois, qui dépend de l'apparition de la Nouvelle Lune, qui détermine les Fêtes, ne peut être établi que par un tribunal composé d'experts. Le Chabbat, qui commémore la Création, ne nécessite pas de sanctification par le tribunal. Le Chabbat est sanctifié chaque semaine indépendamment de toute action en justice. Il vous viendra peut-être à l'esprit de dire: Puisque le Chabbat est écrit à côté des Fêtes, il devrait nécessiter une sanctification par le tribunal, tout comme les Fêtes. Le rabbin Yosei HaGelili nous enseigne que le Chabbat n’exige pas cela.
אֲמַר לֵיהּ: מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אֵינָהּ צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיבִי גַּבֵּי מוֹעֲדוֹת, תִּיבְּעֵי קִידּוּשׁ בֵּית דִּין כְּמוֹעֲדוֹת; קָא מַשְׁמַע לַן.
Le rabbin Yosei bar Natan a demandé: Que signifie la déclaration de Ben Azzai: les fêtes du Seigneur ont été déclarées, mais la dissolution des vœux n'a pas été déclarée? Après tout, la Torah parle explicitement de la dissolution des vœux. Rav Sheshet lui répondit: Les Fêtes du Seigneur nécessitent des experts pour déterminer quand commencent les mois et quand les Fêtes seront observées, mais la dissolution des vœux ne nécessite pas d'experts.
מַאי ״מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, הֲפָרַת נְדָרִים לֹא נֶאֶמְרָה״? מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחִין, הֲפָרַת נְדָרִים אֵינָהּ צְרִיכָה מוּמְחִין.
La Guemara remet en question cette explication. Mais il est écrit: « Les chefs des tribus » (Nombres 30: 2), dans la partie traitant de la halakhot des vœux. Comment, alors, peut-on dire que les vœux peuvent être dissous par des laïcs? Rav Hisda dit que Rabbi Yohanan dit: La phrase enseigne que les vœux peuvent être dissous par une seule autorité experte. Quoi qu'il en soit, la Guemara a établi que Beit Shammai peut en déduire que la dissolution des vœux peut être effectuée par des laïcs de la manière indiquée par ben Azzai, comme l'explique Rav Sheshet.
וְהָא ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.
§ La Guemara discute d'une mishna qui aborde la question des mariages inter-tribaux. Nous y avons appris dans une mishna (Ta'anit 26b): Rabban Shimon ben Gamliel a dit: Il n'y avait pas de jours aussi joyeux pour le peuple juif que le 15 Av et Yom Kippour, car ces jours-là, les filles de Jérusalem sortaient dans des vêtements blancs, que chaque femme empruntait à une autre. Pourquoi ont-ils emprunté des vêtements? Ils faisaient cela pour ne pas embarrasser celle qui n'avait pas ses propres vêtements blancs. La Guemara analyse la mishna: Certes, Yom Kippour est un jour de joie, car c'est un jour de pardon et de pardon, et de plus, c'est le jour où les dernières Tablettes de l'Alliance ont été données. Mais quelle est la joie particulière du 15 Av?
תְּנַן הָתָם, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים – יוֹם סְלִיחָה וּמְחִילָה, יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת. אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב – מַאי הִיא?
Rav Yehuda dit que Chmouel dit: C'était le jour où les membres des différentes tribus étaient autorisés à se marier les uns dans les autres. De tels mariages étaient restreints pour la première génération entrant en Eretz Israël, comme indiqué ci-dessus (120a). Quel verset les sages de l’époque ont-ils interprété pour étayer leur conclusion selon laquelle cette halakha n’était plus en vigueur? Le verset déclare: « Voilà la question » (Nombres 36: 6), ce qui signifie que cette question ne sera pratiquée que dans cette génération, dans laquelle Eretz Yisrael est divisée entre les tribus.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: יוֹם שֶׁהוּתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בָּזֶה. מַאי דְּרוּשׁ? ״זֶה הַדָּבָר״ – דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה.
Rabba bar bar Ḥana dit que Rabbi Yohanan a proposé une autre explication: le 15 Av était le jour où la tribu de Benjamin était autorisée à entrer dans la congrégation des autres tribus d'Israël par le mariage, après que les autres tribus aient trouvé un moyen de dissoudre le vœu qui leur avait interdit d'épouser un membre de la tribu de Benjamin à la suite de l'épisode de la concubine à Gibea (Juges, chapitres 19-20). Comme il est écrit: « Et les hommes d’Israël avaient prêté serment à Mitspa, disant: Aucun de nous ne donnera sa fille à Benjamin pour femme » (Juges 21: 1). La Guemara demande: Quel verset les sages de cette époque ont-ils interprété qui leur a permis de dissoudre ce vœu? Le verset déclare: « Aucun de nous », et non: Aucun de nos enfants; par conséquent, le serment ne s’appliquait qu’à la génération qui avait prêté serment.
רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יוֹם שֶׁהוּתַּר שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לָבֹא בַּקָּהָל, דִּכְתִיב: ״וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה״. מַאי דְּרוּשׁ? ״מִמֶּנּוּ״ – וְלֹא מִבָּנֵינוּ.
Rav Dimi bar Yosef dit que Rav Nahman dit: Le 15 Av était le jour où ceux qui devaient périr dans le désert cessèrent de mourir, car toute la génération qui avait quitté l'Égypte était morte à cause du péché des espions (Nombres 14: 29-30). Comme le dit le Maître: Tant que ceux destinés à périr dans le désert n'avaient pas cessé de mourir,
רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב נַחְמָן: יוֹם שֶׁכָּלוּ בּוֹ מֵתֵי מִדְבָּר; דְּאָמַר מָר: עַד שֶׁלֹּא כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר,
Tossafot
ושבת בראשית אינה צריכה קידוש בית דין. ואם תאמר דבסוף פרק קמא דקידושין (דף לז:) נפקא לן מדכתיב מושבותיכם דאמרינן התם מושבות דכתב רחמנא גבי שבת למה לי איצטריך ס"ד אמינא הואיל ובענינא דמועדות כתיבא תיבעי קידוש ב"ד כמועדות קמ"ל ויש לומר דרשא דהתם אתיא כבן עזאי דדריש הכא מועדי ה' נאמר הפרת נדרים לא נאמר אי נמי אפי' לרבי יוסי הגלילי צריכין תרי קראי דאי לא כתיב אלא חד לא הוה ממעטינן אלא מומחין כתב קרא אחרינא למעוטי אפי' הדיוטות:
יום סליחה ומחילה. פירשתי בסוף מרובה (ב"ק דף פב. ד"ה כדי):
יום שכלו בו מתי מדבר. בשנה אחרונה נמי מתו וידעו שכבר כלתה גזרה כי כבר מתו כל בני כ' ולפי שהיו אבלים עד מקצת יום של ט"ו לא חזר הדיבור שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות כדאשכחן גבי יעקב (תנחומא פ' וישב) שכל אותן ימים שנתאבל על יוסף לא שרתה עליו שכינה כדאמר [בשבת] (דף ל:) ולכך כל ימי אבילתן של ישראל לא חזר הדיבור שבזכותן היה מדבר עם משה כדאמרי' בריש מכילתא לאמר ר' יעקב אומר צא ואמור להם שבזכותן אני מדבר עמך שכל אותן שלשים ושמונה שנה שהיה כועס על ישראל לא היה מדבר עם משה ואהרן שנאמר ויהי כאשר תמו וכו'. וממדרש איכה שהיה רבינו שמואל מביא ראיה קשיא טובא שאם לא מתו בשנה אחרונה למה נתעכב הדיבור שנה ויותר שלא חזר ועוד ט"ז אלף ופרוטרוט היה למות כל שנה ולפי מדרש איכה היו מתין חמשה עשר אלף ופרוטרוט בכל שנה ועוד למאן דאמר בירושלמי במועד קטן שכולן בני ששים מתו חידוש גדול הוא זה שצריך לומר שחמש עשרה אלפים ופרוטרוט נולדו במצרים בכל שנה זה קודם זה ועוד שלא היתה שמחה מפני הדיבור שחזר [אלא] שאז כי איתמלי סיהרא ידעו שפסקה גזרה מעליהם ועוד מה שמחה היא שקדמו למות מאשתקד והכתיב (שמות כ״ג:כ״ו) את מספר ימיך אמלא ועוד אם מיהרו למות מאשתקד א"כ לא מתו בני ששים אותן שהושלמו להן עשרים שנה בשעת יציאתם שלכך תלה בכ' שנה לפי שהיו בני כ' בצמצום ונראה לר"ת לפי מדרש איכה שלא מיהרו למות אלא בשנה אחרונה ביטל מהן הגזרה ונשארו מהן ט"ו אלף ופרוטרוט אותן שהיו ראוין למות בשנה אחרונה כמו שמצינו בחזקיהו דכתיב (מלכים ב כ׳:א׳) צו לביתך כי מת אתה והאריך לו הרבה [והא דכתיב (במדבר כ״ו:ס״ה) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון היינו מאותן שראוין למות קודם שנתבטלה הגזרה דכלב ויהושע היו בני ארבעים בשלוח מרגלים כדפרישית לעיל (בבא בתרא ד' קיז: ד"ה מכאן) אי נמי בתחלה נגזר אפי' על בני כ' בצמצום ולבסוף ריחם עליהם הקב"ה ולא מתו אלא אותן שהיו בשעת גזרה לכל הפחות בני עשרים וחדש שחדש בשנה אחרת חשוב שנה ולא יום אחד כדאמרי' (מסכת פרה פ"א מ"ג) גבי פלגס שכל חדש שלם אינו לא שה ולא איל ונשארו בשנה אחרונה כל אותן שהיו בני כ' בצמצום] הכי נמי אשכחן בדילוג קץ זכו כי גר יהיה זרעך מיצחק לא זכו ועבדום וענו אותם וכו' והשתא אתי שפיר דמשום חמשה עשר אלפים ופרוטרוט לשנה לא נתייחד הדיבור עד חמשה עשר באב של שנה אחרונה שהיו ראוין למות והיו עצובין בכך עד דאיתמלי סיהרא ומה שהקשה ר"ת לפירוש הקונטרס למה נשתהה הדיבור שנה ויותר י"ל נמי שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות והן היו עציבין לפי שהיו סבורין למות באותה שנה והאי דנקט נמי חמשה עשר אלפים ופרוטרוט לאו על כל שנה ושנה קאמר אלא רוב השנים ומיהו קשה על פירוש רבינו שמואל דלמה חפרו קברים בשנה אחרונה כיון שמאשתקד מתו כל אותן שהיו ראוין למות שכל אחד היה יודע בעצמו שלא היה מבן עשרים ועד ששים מפקודי משה ואהרן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.