Guémara
Eretz Israël était divisé entre ceux-ci et ceux-là, afin de maintenir ces deux versets. Comment ça? Si quelqu'un était du nombre de ceux qui ont quitté l'Égypte, il prend sa part avec ceux qui ont quitté l'Égypte. Si quelqu'un était du nombre de ceux qui sont entrés en Erets Israël, il prendra sa part avec ceux qui sont entrés en Erets Israël. Si quelqu'un était d'ici et d'ailleurs, c'est-à-dire s'il faisait partie de ceux qui ont quitté l'Égypte et sont également entrés lui-même en Eretz Israël, il prend sa part d'ici et de là, car il a droit à deux portions.
לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, כְּדֵי לְקַיֵּים שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ – הָא כֵּיצַד? הָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם – נוֹטֵל חֶלְקוֹ עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הָיָה מִבָּאֵי הָאָרֶץ – נוֹטֵל חֶלְקוֹ עִם בָּאֵי הָאָרֶץ, מִכָּאן וּמִכָּאן – נוֹטֵל חֶלְקוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן.
La baraïta continue: En ce qui concerne les douze espions envoyés pour inspecter Eretz Israël avant l’entrée du peuple juif dans le pays, Josué et Caleb prirent toutes les parties du pays qui leur appartenaient. De plus, les manifestants et l’assemblée de Koré n’avaient pas de partie d’Eretz Israël. Néanmoins, leurs fils prirent des parts de terre au mérite de leurs grands-pères paternels et au mérite de leurs grands-pères maternels s'ils faisaient partie de ceux qui quittèrent l'Égypte. Ceci conclut la citation de la baraïta par la Guemara.
מְרַגְּלִים – יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם. מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח – לֹא הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ; הַבָּנִים נָטְלוּ בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶן, וּבִזְכוּת אֲבִי אִמּוֹתֵיהֶן.
La Guemara demande: D’où peut-on déduire que ce verset, qui déclare: « Ils hériteront selon les noms des tribus de leurs pères » (Nombres 26:55), est écrit à propos de ceux qui ont quitté l’Égypte; peut-être que le verset a été énoncé en référence aux ancêtres des tribus et enseigne que la terre doit être divisée entre les douze tribus? La Guemara répond: La déduction est tirée d’un verset, tel qu’il est écrit: « Et je vous ferai entrer dans le pays au sujet duquel j’ai levé la main pour le donner à Abraham, à Isaac et à Jacob; et je vous le donnerai en héritage: je suis l’Éternel » (Exode 6: 8). Ce verset déclare qu'Eretz Israël est pour vous un héritage de vos ancêtres, et ce verset a été raconté à ceux qui ont quitté l'Égypte, indiquant que ceux qui ont quitté l'Égypte héritent du pays.
מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי: ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם״ – בְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם כְּתִיב? דִּלְמָא לִשְׁבָטִים קָאָמַר לַהּ! דִּכְתִיב: ״וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה׳״ – יְרוּשָּׁה הִיא לָכֶם מֵאֲבוֹתֵיכֶם; וּלְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם קָאָמַר לְהוּ.
La Guemara présente un moyen mnémonique pour la série suivante de questions posées par Rav Pappa à Abaye concernant la division d'Eretz Yisrael: Au plus; Tselophhad; et Joseph; contesté; Manassé; comptera.
(סִימָן: לָרַב, צְלָפְחָד, וְיוֹסֵף, אִיכְּפַל, מְנַשֶּׁה, יְחַשֵּׁב.)
La Guemara présente la première question. Rav Pappa dit à Abaye: Certes, selon celui qui dit qu'Eretz Israël a été divisé entre ceux qui ont quitté l'Egypte, tel est le sens de ce qui est écrit: « Au plus vous donnerez plus d'héritage, et au moins vous donnerez le moins d'héritage » (Nombres 26:54). Le verset peut être compris comme enseignant la nouveauté selon laquelle, même si le nombre de Juifs entrant en Eretz Israël différait du nombre de ceux qui quittèrent l'Égypte, le pays est néanmoins divisé selon le nombre au moment de l'Exode, et non selon le décompte au moment où ils ont reçu la terre.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ״.
Tossafot
מכאן ומכאן נוטל חלקו מכאן ומכאן. באדם א' איירי שנוטל ב' חלקים בשביל עצמו שהיה מיוצאי מצרים ומבאי הארץ כדמוכח בתוספתא שהביא בקונטרס עצמו דקתני ר"ש אומר אף נתחלקה ליוצאי מצרים כיצד היה מיוצאי מצרים ולא מערבות מואב מבאי הארץ ולא מיוצאי מצרים נוטל חלק מכאן ומכאן וכו' וכן היה ר' שמעון אומר יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים בארץ שהיו מיוצאי מצרים ומן העומדים בערבות מואב ונטלו חלקם של מרגלים ותימה דא"כ יהושע וכלב מחמת ביאת הארץ נמנו בערבות מואב דהא כתיב לאלה תחלק הארץ ואם כן בערבות נמנו יתרים מבני ס' דהא יהושע היה בן מאה ועשר ולא פרנס את ישראל אלא כ"ח שנה וכן כלב היה נמי בן שמונים כדכתיב (יהושע יד) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' וגו' ולא גמרינן מערכין כדגמרינן לקמן דלא נגזרה על בן ס' מערכין אע"ג דכתיב במנין של ישראל מבן עשרים ומעלה לא גמרינן מעלה מערכין ומדנמנו בערבות מואב יתרים מבני ס' נמנו כמו כן במדבר סיני וא"כ היכי כתיב במנין של ערבות מואב ובאלה לא היה איש מפקודי משה וגו' ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון וכיון דנמנו יתרים מבני ס' הלא נשאר יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה שנולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו לארץ כדאמרינן לקמן דלא נגזרה גזרה על פחות מבן עשרים ויתרים מששים ונראה לרשב"א דהכי קאמר קרא ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן שהיו ראוין שתגזר עליהם גזירה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון דלא היו בני ס' במנין ראשון:
בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים היינו דכתיב לרב תרבה נחלתו. כלומר לרב ביציאת מצרים תרבה אע"פ שהוא מועט בכניסתו לארץ ולמעט ביציאת מצרים תמעיט אע"פ שהוא עתה רב בכניסת הארץ דהכי דריש בסיפרי כמו שהביא בקונטרס דתניא בהדיא לרב תרבה הרי שיצאו עמו י' בנים ממצרים ובכניסתן לא נמצאו אלא חמשה קורא אני עליהן לרב תרבה פירוש שנוטלין חמשה שנשארו עשר חלקים הרי נתרבה נחלתן ומיהו סיפא לא דמיא להא דקתני שיצאו עמו חמשה בנים ממצרים ובכניסתן נמצאו עשרה קורא אני עליו למעט תמעיט דהשתא נחלת אותן חמשה לא נתמעטה במה שנמצאו עשר דמ"מ נוטלין ה' חלקים וחמשה שנולדו חולקים בחלק אביהן עם החמשה הראשונים ונראה לרשב"א דרישא וסיפא מיירי כגון שמתו אותם שיצאו ממצרים בלא זרע ולא נכנסו לארץ דודאי מתו במדבר כל אותן שהיו בני עשרים כשיצאו ממצרים ומיירי רישא שמתו העשרה שיצאו עמו וחמשה בנים נולדו במדבר ובסיפא מתו חמשה שיצאו עמו ונולדו במדבר י' והשתא הוי סיפא דומיא דרישא ואתי נמי שפיר דנקט שיצאו עמו דמה לך ליציאת האב אלא משום דבעי למימר שאותן מתו ונולדו אחרים במדבר ולריב"ם קשה על פירוש הקונטרס דהא מלרב תרבה משמע שפיר טפי למי שהוא רב עתה תרבה ואי משום דהא כבר כתיב לאלה תחלק הארץ אם כן למי שהיה רב ביציאת מצרים מלשמות מטות אבותם נפקא ונראה לו דגרס היינו דכתיב בין רב למעט כמו שכתוב בספרים וה"פ בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים דאם הוו שני אחין מיוצאי מצרים והוי להו עשרה בנים מבאי הארץ ושני אחין אין להן כי אם שני בנים מבאי הארץ הרי אותן עשרה לא נטלו אע"פ שהן מרובין כי אם כמו שני בנים שהן מועטין היינו בין רב למעט אע"ג דלקמן דריש מהאי קרא דלשבטים איתפלג השתא לא אסיק אדעתיה ההיא דרשא תדע דהא פריך בסמוך למ"ד לבאי הארץ אמאי קא צווחו בני יוסף ואי לשבטים איתפלג שפיר צווחו לכולי עלמא אלא ודאי לא אסיק אדעתא ההיא דרשא (וההיא דרשא (דספרי) הוי לפי המסקנא):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.