Guémara
À propos de quelle halakha cela a-t-il été dit? Il est évident qu'en principe les filles ont le droit d'hériter de leur oncle maternel, comme la mère hérite de lui. Rav Sheshet a dit: On dit que là où il y a des fils, ils précèdent les filles dans l'héritage de leur oncle maternel.
לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְקַדֵּם.
Rav Chmouel bar Rav Yitzḥak a enseigné une baraïta devant Rav Houna: À la fin du passage traitant de l'héritage de la terre, le verset déclare: « Ensuite, vous donnerez son héritage à son parent qui est le plus proche de lui de sa famille, et il en héritera » (Nombres 27: 11). Le verset juxtapose un héritage secondaire, celui d’une personne héritant d’autres parents, à un héritage primaire, celui d’un enfant héritant d’un parent. Cela enseigne que, de même qu'en ce qui concerne l'héritage principal, un fils précède une fille, de même, en ce qui concerne l'héritage secondaire, un fils précède une fille.
תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא: ״וְיָרַשׁ״ – מַקִּישׁ יְרוּשָּׁה שְׁנִיָּה לִירוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה; מָה יְרוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה – בֵּן קוֹדֵם לַבַּת, אַף יְרוּשָּׁה שְׁנִיָּה – בֵּן קוֹדֵם לַבַּת.
§ Rabba bar Ḥanina a enseigné une baraïta devant Rav Nahman: Un verset du passage concernant la double part héritée par un premier-né déclare: « Alors ce sera le jour où il fera hériter à ses fils ce qu'il a » (Deutéronome 21: 16). L’ajout de l’expression « le jour » enseigne que c’est spécifiquement pendant la journée que vous pouvez distribuer les héritages, mais que vous ne pouvez pas distribuer les héritages la nuit. Abaye lui dit: Cela ne peut pas être la halakha, car s'il en est ainsi, il devrait être que seul celui qui meurt le jour soit celui dont ses enfants héritent, mais s'agissant de celui qui meurt la nuit, ses enfants n'héritent pas de lui, et ce n'est pas le cas.
תָּנֵי רַבָּה בַּר חֲנִינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״ – בַּיוֹם אַתָּה מַפִּיל נַחֲלוֹת, וְאִי אַתָּה מַפִּיל נַחֲלוֹת בַּלַּיְלָה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, דְּשָׁכֵיב בִּימָמָא הוּא דְּיָרְתִי לֵיהּ בְּנֵיהּ, מַאן דְּשָׁכֵיב בְּלֵילְיָא לָא יָרְתִי לֵיהּ בְּנֵיהּ?!
Abaye suggère une interprétation différente de la déclaration de Rabba bar Ḥanina: Peut-être avez-vous parlé d’une distinction entre le jour et la nuit en ce qui concerne le règlement des successions, car les juges ne sont autorisés à siéger que pendant la journée. Une preuve de cette distinction est ce qui est enseigné dans une baraïta: Un verset du passage concernant l’héritage déclare: « Et ce sera pour les enfants d’Israël une loi de jugement » (Nombres 27: 11), enseignant que la partie entière a été placée [ure’a] ensemble pour être considérée comme une question de jugement, sous réserve des règles de procédure d’une affaire judiciaire.
דִּלְמָא דִּין נַחֲלוֹת קָא אָמְרַתְּ? דְּתַנְיָא: ״וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט״ – אוֹרְעָה כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לִהְיוֹת דִּין.
Abaye poursuit: Et ceci est conforme à la déclaration du Rav Yehuda, comme le dit Rav Yehuda: Dans le cas où trois hommes sont entrés dans une pièce pour rendre visite à un malade et que le malade souhaitait rédiger un testament afin de distribuer ses biens après son décès, si les visiteurs le souhaitent, ils peuvent rédiger son testament et le signer en tant que témoins. Et s’ils le souhaitent, ils peuvent agir en jugement, c’est-à-dire agir comme tribunal en la matière, puisqu’ils sont trois. Ainsi, ils peuvent déterminer que le testament a la valeur d’un acte judiciaire et transférer les biens aux héritiers en leur qualité de tribunal. Mais si seulement deux personnes viennent rendre visite au malade, elles peuvent rédiger le testament et le signer comme témoins, mais elles ne peuvent pas agir en jugement, puisqu'il en faut trois pour former un tribunal. Et Rav Hisda dit: Cette halakha n'était enseignée que dans le cas où les trois venaient lui rendre visite pendant la journée,
וְכִדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּכְנְסוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, רָצוּ – כּוֹתְבִין, רָצוּ – עוֹשִׂין דִּין. שְׁנַיִם – כּוֹתְבִין וְאֵין עוֹשִׂין דִּין. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּיּוֹם;
Tossafot
וירש אותה מקיש כו'. אע"ג דאיצטריך לכדאמר לעיל הכא לא דריש אלא מוי"ו כדפירש בקונטרס:,מקיש ירושה שניה לראשונה. פי' בקונטרס ראשונה בן ובת דהך ירושה כתב בירושה ברישא ומה בההיא בן קודם לבת אף בשניה דהיינו אחין קודמין לאחות לירש בנכסי האח ואין נראה לר"י דמשמעו הכי דא"כ מירושה שניה לא שמעינן דבני אחות קודמין לבנות אחות אלא נראה לר"י דירושה שניה היינו בן הבן ובת הבן בן הבת ובת הבת דהיקשא קאי אכל הנך דכתיבי בקרא והנך דרשינן להו לקמן (בבא בתרא דף קטו.) מאין לו עיין עליו ומה שפירש נמי בקונטרס דאחות האב קודמין לבני אחי האב אגב חורפיה לא עיין בה דהא תנן (שם) כל הקודם לנחלה יוצאי יריכו קודמין:
אורעה כל הפרשה כולה להיות דין. פי' בקונטרס לענין זה שצריך שלשה לחלוקת נחלה כמו בדין וקשה לפירושו דא"כ אמאי מייתי דרב יהודה והא רב יהודה לא איירי בחלוקה אלא מיירי בדבר ששייך בו דין גמור ועוד דהוה ליה למימר חלוקת נחלות קא אמרת לא דין נחלות אלא מפר"י אורעה כל הפרשה כולה להיות דין לענין שעל כרחם של בנים נעשים דיינים אותם העומדים שם בשעת צואה ועושין דין ולא מצי האי למימר איני רוצה לדון לפניכם אלא לפני ב"ד הגדול או לפני ב"ד חשוב שבעירי אלא על כרחו מקבל אותן בדיינין ולא מיירי במתנת שכיב מרע דהא לא הוו דבריו ככתובין וכמסורין אלא מדרבנן אלא מיירי כשנותן בקנין גמור במתנת בריא מעכשיו אם ימות וקרי לה נחלה לפי שהיא כעין נחלה שאינו קונה אלא לאחר מיתה ולר' יוחנן בן ברוקה אתי שפיר אפילו בלא קנין דאמר במתניתין (לקמן בבא בתרא דף קל.) אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין מן התורה וא"ת הא דאמר פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף צד:) ור"מ דמקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום האי ביום הנחילו מאי עביד ליה מיבעי לכדתני רבה בר חנינא והשתא אי מיירי בדבר ששייך בו דין גמור הא שמעינן ליה מהיקשא דריבים לנגעים ואמאי איצטריך ביום הנחילו ולפירוש הרשב"ם אתי שפיר דאיצטריך לחלוקה בעלמא ולא הייתי מצריך ביום דומיא דחלוקת שותפות בעלמא ואומר ר"י דלפי' נמי איצטריך דס"ד כיון דמשונה משאר דינין שדנין בעל כרחו ה"א דדנין אפילו בלילה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.