Les mots: Mesuré précisément avec une corde, annulent les mots: Plus ou moins, puisque le principe est que dans tous les cas, il faut s'occuper de l'expression finale; c'est la déclaration de Ben Nanas.
בִּטֵּל ״מִדָּה בְּחֶבֶל״ ״הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר״; דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס.
Guémara
GEMARA: Rabbi Abba bar Memel dit que Rav dit: Les collègues de Ben Nanas ne sont pas d'accord avec lui en ce qui concerne sa décision selon laquelle il faut s'occuper de l'expression finale. La Guemara demande: Quelle nouvelle halakha Rav nous enseigne-t-il? N'apprenons-nous pas déjà qu'ils ne sont pas d'accord dans une mishna (Bava Metzia 102a): Il y a eu un incident à Tzippori impliquant quelqu'un qui louait un bain public à un autre, et il a été déclaré que les frais de location seraient de douze dinars d'or [zehuvim] par an, un dinar d'or par mois, et l'année était ensuite intercalée, un mois supplémentaire étant ajouté.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל אָמַר רַב: חוֹלְקִין עָלָיו חֲבֵירָיו עַל בֶּן נַנָּס. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: מַעֲשֶׂה בְּצִיפּוֹרִי, בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵירוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זְהוּבִים לְשָׁנָה – דִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ;
L'incident s'est produit devant Rabban Shimon ben Gamliel et devant Rabbi Yossei pour décider si le mois intercalé est inclus dans les mots: Douze dinars d'or par an, ou si un paiement supplémentaire doit être effectué pour ce mois, comme le stipulait l'accord: Un dinar d'or par mois. Et ils dirent: Le propriétaire et le locataire doivent se partager le mois intercalaire, et ainsi le locataire ne doit payer qu'un demi-dinar-or pour cela. Cela indique que ces Sages ont statué que le sens d'un accord contenant deux expressions contradictoires est douteux, et donc les parties se partagent le montant contesté entre elles. Il s'ensuit qu'ils ne sont pas d'accord avec l'opinion de Ben Nanas, qui dit que dans un tel cas, il faut s'occuper de l'expression finale.
וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ: יַחְלוֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר!
La Guemara répond: Si l'opinion des Sages découlait uniquement de là, je ne saurais pas qu'ils soient en désaccord avec l'opinion de Ben Nanas dans tous les cas, car je dirais que c'est seulement là que les Sages disent que les parties se partagent la somme contestée. Comme on peut dire que le propriétaire s'est rétracté sur sa première déclaration et a fixé le loyer à un dinar-or par mois, mais on peut aussi dire qu'il explique sa déclaration antérieure. C’est-à-dire qu’il ne voulait pas se rapporter au mois intercalé; il précise plutôt que le paiement ne doit pas être effectué sous forme d'une somme forfaitaire à la fin de l'année, mais par versements mensuels. En raison de l'incertitude quant à son intention, les parties se partagent la somme contestée. Mais ici, dans la mishna, où le vendeur a certainement rétracté sa première déclaration, on pourrait dire que les Sages ne sont pas en désaccord avec ben Nanas. Par conséquent, la Michna nous enseigne que dans tous les cas, les Sages ne sont pas d’accord avec Ben Nanas.
אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָתָם הוּא דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִיהְדָּר קָא הָדַר בֵּיהּ, וְאִיכָּא לְמֵימַר פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ. אֲבָל הָכָא, דְּוַדַּאי קָא הָדַר בֵּיהּ, אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
Semblable à ce qui a été cité ci-dessus au nom de Rav, Rav Yehuda dit que Chmouel dit: C'est la déclaration de ben Nanas, qui dit à propos d'un cas d'expressions contradictoires qu'il faut s'occuper de l'expression finale; mais les Sages disent: Suivre l'expression la moins inclusive, celle qui est la moins avantageuse pour l'acheteur, conformément au principe selon lequel en cas d'incertitude, la charge de la preuve repose sur le réclamant.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: הַלֵּךְ אַחַר פָּחוֹת שֶׁבַּלְּשׁוֹנוֹת.
La Guemara demande: Chmouel voulait-il dire que c'est la déclaration de Ben Nanas, mais lui, Chmouel, n'est pas d'accord avec lui? Mais Rav et Shmouel ne disent-ils pas tous deux: Si le vendeur dit à l'acheteur: Je vous vends un kor de grain, un montant équivalent à trente se'a, pour la somme de trente sea, il peut revenir sur la totalité de la vente même en mesurant la dernière mer. Puisque le vendeur a stipulé qu'il vendait une corbeille entière de céréales, tant qu'il n'a pas encore mesuré le montant total, il peut toujours revenir sur sa décision, car la vente n'est pas encore terminée.
״זוֹ״ – וְלָא סְבִירָא לֵיהּ?! וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אֲפִילּוּ בַּסְּאָה הָאַחֲרוֹנָה.
Mais si le vendeur dit à l'acheteur: Je te vends un kor de grain pour trente sela, chaque mer pour un sela, l'acheteur acquiert chaque mer une à une au fur et à mesure qu'on la mesure. Depuis que le vendeur a précisé le prix per sela, il a indiqué qu'il était prêt à vendre chaque sela individuellement. Cela semble indiquer que Chmouel soutient que dans le cas d'expressions contradictoires, il faut s'occuper de l'expression finale. Au contraire, la formulation de Chmouel: Ceci est la déclaration de ben Nanas, doit être expliquée comme suit: Ceci est la déclaration de ben Nanas, et lui, Chmouel, est d'accord avec lui qu'il faut s'occuper de l'expression finale.
״כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים – סְאָה בְּסֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה. אֶלָּא ״זוֹ״ – וּסְבִירָא לֵיהּ.
La Guemara demande: Et Shmouel est-il réellement d'accord avec lui? Mais Shmouel ne dit-il pas: Concernant la décision des Sages selon laquelle le propriétaire et le locataire doivent se partager le mois intercalé, nous avons affaire à un cas où le propriétaire est venu percevoir le loyer au milieu du mois. Ce n’est que dans ce cas que le loyer litigieux est partagé entre eux. Mais dans le cas où il vient percevoir le loyer en début de mois, la totalité de la somme revient au propriétaire qui en réclame le paiement, puisqu'il est propriétaire du bien. Et s'il est venu à la fin du mois, la totalité de la somme revient au locataire qui refuse le paiement, puisqu'il est en possession de l'argent. Cela indique que Chmouel soutient que dans le cas d'expressions contradictoires, il ne faut pas prêter attention à cette dernière expression. L'affaire est plutôt considérée comme une affaire d'incertitude et la charge de la preuve repose sur le demandeur.
וּמִי סְבִירָא לֵיהּ?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בְּבָא בָּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ עָסְקִינַן; אֲבָל בָּא בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ – כּוּלּוֹ לַמַּשְׂכִּיר. בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ – כּוּלּוֹ לַשּׂוֹכֵר!
Tossafot
ובא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ואמרו יחלוקו כו'. משמע מהכא דמספקא ליה לרבי יוסי אי תפוס לשון ראשון או אחרון לשמואל דאוקי לה בבא באמצע החדש ובתמורה (דף כה: ושם) ובמרובה (ב"ק דף עג:) א"ר יוסי תמורת עולה תמורת שלמים דבריו קיימין והיינו תפוס שניהם ובנזיר בפ"ב (דף ט. ושם ד"ה אין) ובמנחות (דף קג: ושם) ובזבחים (דף ל. ושם) ובפסחים (דף נג:) אית ליה לר' יוסי בגמר דבריו אדם נתפס וי"ל דבכולהו לר' יוסי כאילו הוציא שניהן יחד ולהכי הויא הכא ספיקא שהרי סותר זה את זה ואי אפשר לומר כאן שדעתו על שניהן אבל בתמורה ובמרובה להכי קאמר ר' יוסי תפוס לשון שניהן דאין סותר זה את זה וההיא דנזיר ומנחות וזבחים ופסחים דמפרש דבריו קאמר דבגמר דבריו אדם נתפס:
אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר. פירוש משום דהוי שוכר המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו הכי בסוף חדש כולו לשוכר משמע דאי תפס מוציא לא מפקינן מיניה וכן משמע בפ' שני דכתובות (דף כ. ושם) דתניא שנים החתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו קטנים או פסולי עדות היו אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין ופריך ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו ומסיק רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה והשתא לענין מאי קתני בברייתא דאין נאמנין כיון דמוקמינן ממונא אחזקתיה ופירש הקונטרס התם לענין דאי תפס מלוה לא מפקינן מיניה ותימה דאם כן המוציא מחבירו היינו כל דאלים גבר ומאי פריך בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לה. ושם) מהמחליף פרה בחמור כו' עד זה אומר של אבותי וזה אומר כו' דאמר כל דאלים גבר ופירשנו דלאו מסומכוס קפריך דלית הלכתא כוותיה אלא מדסומכוס נשמע לרבנן דהיכא דליכא חזקה דמרא קמא דמודו רבנן לסומכוס דיחלוקו ומאי קשיא והא במחליף פרה בחמור אמרו רבנן דהמע"ה ואי תפס מוציא לא מפקינן מיניה כל שכן גבי זה אומר של אבותי דאין שום אחד מהן מוחזק דאמרינן כל דאלים גבר ויש לומר דמסתברא ליה במחליף פרה בחמור דאיכא חזקת מרא קמא ולא אמרי רבנן יחלוקו אלא המוציא מחבירו עליו הראיה כיון דאית ליה חזקה אבל היכא דאין מוחזק זה יותר היה לב"ד לומר להם שיחלוקו ולא להניחם לתפוס דאפילו רבנן מודו הכא לסומכוס אבל קשיא בפרק קמא דבבא מציעא (דף ו: ושם ד"ה פוטר) מסיק גבי ספק בכור דתקפו כהן מוציאין אותו מידו אלמא היכא דאמרינן המע"ה לא מהניא תפיסה ויש לומר דבשמעתין היינו טעמא דכי לא בא עד סוף החדש דאמרינן דאודויי הוא דאודי ליה לפיכך כולו לשוכר אבל בא באמצע החדש נראה דלא שייך כל כך אודויי אודי על חצי החדש ואי אודי [אודי על הכל ומש"ה] יחלוקו וההיא דפ"ב דכתובות (דף כ. ושם) מצי' למימר משום דקא טעין טענת ברי מהניא ליה תפיסה אבל בספק בכור לא בא הכהן אלא מכח ספק אי נמי להכי נפקא מינה דאין נאמנין דאי תפס המלוה קודם שנולד הספק לא מפקינן מיניה ובכתובות מפורש יותר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.