Guémara
GUEMARA : Quant à l'hypothèse que les païens sont soupçonnés de bestialité, la Guemara soulève une contradiction à partir d'une baraïta (Tosefta 2:1) : on peut acheter un animal chez des païens pour l'offrir en sacrifice, et l'on ne craint pas qu'il soit impropre parce qu'il serait un animal ayant copulé avec un homme [roveh], ou un animal ayant été l'objet de bestialité [nirba], ou parce qu'il aurait été réservé pour l'idolâtrie [muktseh], ou parce que l'animal lui-même aurait été adoré [ne'evad].
גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: לוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה לְקׇרְבָּן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לֹא מִשּׁוּם רוֹבֵעַ, וְלֹא מִשּׁוּם נִרְבָּע, וְלֹא מִשּׁוּם מוּקְצֶה, וְלֹא מִשּׁוּם נֶעֱבָד.
La Guemara analyse cette décision : certes, il n'y a pas de crainte que l'animal ait été réservé pour l'idolâtrie ou adoré lui-même. Car s'il en était ainsi — s'il avait été réservé ou adoré — le païen ne l'aurait pas vendu au Juif en premier lieu. Mais quant à la possibilité qu'il soit un roveh ou un nirba, pourquoi ne pas élever une crainte conformément à la michna ? La Guemara explique : Rav Taḥlifa dit que Rav Sheila bar Avina dit au nom de Rav : un païen protège son propre animal pour qu'il ne devienne pas stérile. Puisqu'un acte de bestialité peut rendre un animal stérile, il n'y a pas de crainte que le païen ait eu un comportement immoral avec lui. On peut donc utiliser un animal acheté chez un païen comme offrande.
בִּשְׁלָמָא מוּקְצֶה וְנֶעֱבָד, אִם אִיתָא דְּאַקְצְיֵיהּ וְאִם אִיתָא דְּפַלְחֵיהּ — לָא הֲוָה מְזַבֵּין לֵיהּ, אֶלָּא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע לֵחוּשׁ! אָמַר רַב תַּחְלִיפָא אָמַר רַב שֵׁילָא בַּר אֲבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: גּוֹי חָס עַל בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּעָקֵר.
La Guemara demande : cela convient pour les femelles, qui peuvent devenir stériles, mais pour les mâles, que peut-on dire ? Rav Kahana dit : les païens s'abstiennent aussi de la bestialité avec leur bétail mâle, car cela détériore la chair de l'animal, c'est-à-dire qu'il le rend physiquement plus faible.
הָתִינַח נְקֵבוֹת, זְכָרִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רַב כָּהֲנָא: הוֹאִיל וּמַכְחִישִׁין בַּבָּשָׂר.
Plutôt, la Guemara soulève une contradiction à partir de ce qui est enseigné dans une baraïta : on peut acheter un animal pour l'offrir en sacrifice chez leur berger, c'est-à-dire un berger païen. La Guemara explique l'apparente contradiction : au regard de la michna, craignons que peut-être il ait eu un rapport avec l'animal, car il ne lui appartient pas, et il devrait donc être interdit d'acheter un animal chez des bergers païens. La Guemara répond : leur berger craint d'avoir un rapport avec les animaux sous sa garde, à cause de la perte de son salaire qui résulterait si cela était découvert.
אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: לוֹקְחִין בְּהֵמָה מֵרוֹעֶה שֶׁלָּהֶן, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא רַבְעַהּ לָהּ! רוֹעֶה שֶׁלָּהֶן מִתְיָירֵא מִשּׁוּם הֶפְסֵד שָׂכָר.
Plutôt, la Guemara soulève une contradiction à partir de ce qui est enseigné dans une baraïta : on ne doit pas confier un animal à leur berger, c'est-à-dire un berger païen. La Guemara explique la contradiction : pourquoi ne peut-on pas le faire ? Disons que leur berger craint la perte de son salaire, et qu'en conséquence on devrait être autorisé à lui confier un animal !
אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: אֵין מוֹסְרִין בְּהֵמָה לָרוֹעֶה שֶׁלָּהֶן, לֵימָא: רוֹעֶה שֶׁלָּהֶן מִתְיָירֵא מִשּׁוּם הֶפְסֵד שְׂכָרוֹ!
La Guemara répond : entre eux, c'est-à-dire entre autres païens, comme ils sont au courant des actions de chacun, ils ont peur d'être pris, et ne commettront donc pas de bestialité avec un animal appartenant à un autre païen. Mais vis-à-vis de nous, les Juifs, comme nous ne sommes pas au courant de leur comportement, ils n'ont pas peur de nous. La Guemara note que Rabba dit : c'est conforme au dicton populaire : comme le stylet grave l'écriture sur le marbre, un pécheur connaît son compagnon pécheur.
אִינְהוּ דְּיָדְעִי בַּהֲדָדֵי, מִרַתְתִי. אֲנַן דְּלָא יָדְעִינַן בְּהוּ, לָא מִרַתְתִי. אָמַר רַבָּה: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: מַכְתְּבָא גְּלָלָא בָּזַע, רַגָּלָא בְּחַבְרֵיהּ יָדַע.
La Guemara soulève une difficulté : si tel est le cas, et que la raison pour laquelle on peut acheter un animal chez un païen est que la bestialité a un impact négatif sur l'animal, alors n'achetons pas d'animaux mâles auprès de femmes païennes, car nous devrions craindre qu'elle ait eu un rapport avec lui. Cela ne nuirait pas à l'animal ni ne le rendrait stérile, et il n'y aurait donc aucun frein empêchant une femme païenne de le faire. La Guemara répond : puisque, si elle avait un rapport, l'animal la suivrait en public, elle craint que d'autres découvrent son comportement.
אִי הָכִי, זְכָרִים מִנְּקֵבוֹת לָא נִיזְבּוֹן, דְּחָיְישִׁינַן דִּלְמָא מַרְבְּעָא לֵיהּ עִילָּוַהּ! כֵּיוָן דְּמִיגָּרֵי בַּהּ, מִרַתְתָא.
La Guemara demande encore : mais considérons ce qu'enseigne Rav Yosef : une veuve ne doit pas élever de chien, par crainte qu'elle ait un rapport avec lui, et elle ne doit pas laisser un étudiant de Torah loger comme pensionnaire [be'ushpiza] chez elle. Certes, il est interdit pour elle d'avoir un étudiant de Torah logeant chez elle, car il est discret à ses yeux et elle ne sera donc pas dissuadée de pécher avec lui. Mais pour un chien, puisqu'il la suivrait après un rapport, elle devrait avoir peur de commettre la bestialité — il devrait donc être permis pour elle d'élever un chien !
אֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: אַרְמַלְתָּא לָא תְּרַבֵּי כַּלְבָּא, וְלָא תַּשְׁרֵי בַּר בֵּי רַב בְּאוּשְׁפִּיזָא. בִּשְׁלָמָא בַּר בֵּי רַב צְנִיעַ לַהּ, אֶלָּא כַּלְבָּא, כֵּיוָן דְּמִיגָּרֵה בַּהּ — מִרַתְתָא!
La Guemara répond : puisqu'il la suivra aussi lorsqu'elle lui jette un morceau de viande [umtsa] et qu'il court après elle, les gens diront : le fait qu'il la suive est dû à la viande qu'elle lui a jetée, et ils ne la soupçonneront pas de bestialité. Par conséquent, elle ne sera pas dissuadée de transgresser.
כֵּיוָן דְּכִי שָׁדְיָא לֵיהּ אוּמְצָא וּמִסְּרִיךְ אַבָּתְרַהּ, מֵימָר אָמְרִי אִינָשֵׁי: הַאי דְּמִסְּרִיךְ אַבָּתְרַהּ מִשּׁוּם אוּמְצָא דְּקָא מִסְּרִיךְ.
La Guemara demande : quant aux femelles avec des femelles, pourquoi ne permettons-nous pas qu'elles soient seules ensemble ? Mar Ukva bar Ḥama dit : c'est parce que les païens fréquentent les femmes d'autrui, et parfois le païen ne trouve pas la femme, trouve l'animal et a un rapport avec lui à la place.
נְקֵבוֹת אֵצֶל נְקֵבוֹת, מַאי טַעְמָא לָא מְיַיחֲדִינַן? אָמַר מָר עוּקְבָא בַּר חָמָא: מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹיִם מְצוּיִין אֵצֶל נְשֵׁי חַבְרֵיהֶן, וּפְעָמִים שֶׁאֵינוֹ מוֹצְאָהּ וּמוֹצֵא אֶת הַבְּהֵמָה וְרוֹבְעָהּ.
Et si tu veux, dis plutôt : même lorsqu'il trouve la femme, il a aussi un rapport avec l'animal, car le Maître a dit : l'animal d'un Juif est plus attrayant pour les païens que leurs propres femmes, comme Rabbi Yoḥanan dit : au moment où le serpent vint vers Ève, au temps du péché de la consommation de l'arbre de la connaissance, il l'a infectée d'une contamination morale, et cette contamination persiste chez tous les êtres humains. La Guemara demande : si tel est le cas, un Juif devrait aussi être soupçonné de bestialité. La Guemara répond : quant au peuple juif, qui se tint au mont Sinaï et reçut la Torah, leur contamination a pris fin ; en revanche, pour les païens, qui ne se tinrent pas au mont Sinaï, leur contamination n'a pas pris fin.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אֲפִילּוּ מוֹצְאָהּ נָמֵי רוֹבְעָהּ, דְּאָמַר מָר: חֲבִיבָה עֲלֵיהֶן בְּהֶמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִנְּשׁוֹתֵיהֶן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה הֵטִיל בָּהּ זוּהֲמָא. אִי הָכִי, יִשְׂרָאֵל נָמֵי? יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי — פָּסְקָה זוּהֲמָתָן, גּוֹיִם שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי — לֹא פָּסְקָה זוּהֲמָתָן.
§ La Guemara s'interroge sur la halakha concernant un oiseau. Un dilemme fut soulevé devant les Sages : pour les oiseaux, quelle est la halakha ? Les païens sont-ils soupçonnés de bestialité avec des oiseaux ? La Guemara suggère : viens entendre une preuve qu'ils le sont, car Rav Yehouda dit que Shmouel dit au nom de Rabbi Ḥanina : j'ai vu un païen qui acheta une oie au marché, eut un rapport avec elle, l'étrangla, la rôtit, puis la mangea. Et de même, Rabbi Yirmeya de Difti dit : j'ai vu un certain Arabe qui acheta une cuisse de viande au marché, y creusa un espace de la taille nécessaire à la pénétration, la pénétra ensuite, la rôtit et la mangea. Ces incidents démontrent que les païens sont soupçonnés de conduite immorale avec la volaille.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: עוֹפוֹת מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: אֲנִי רָאִיתִי גּוֹי שֶׁלָּקַח אַוָּוז מִן הַשּׁוּק, רְבָעָהּ, חֲנָקָהּ, צְלָאָהּ, וַאֲכָלָהּ. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: אֲנִי רָאִיתִי עַרְבִי אֶחָד שֶׁלָּקַח יָרֵךְ מִן הַשּׁוּק, וְחָקַק בָּהּ כְּדֵי רְבִיעָה, רְבָעָהּ, צְלָאָהּ, וַאֲכָלָהּ.
Rachi
גמ׳: רובע ונרבע ומוקצה ונעבד פסול לקרבן דתניא בב"ק (דף מ:) מן הבהמה ולא כל הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה:,מוקצה - שהקצהו ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים:,נעבד - שעשאו עבודת כוכבים והשתחווה לו:
בשלמא מוקצה ונעבד - אף ע"ג דודאי חשידי לא קשיא לן דאם איתא דפלחיה כו':,אלא רובע - אי חשידי ליחוש:,שלא תיעקר - נעשית עקרה הילכך לא רבע לה אבל אדידן לא חייש כשעומדת בפונדקי:
זכרים מאי איכא למימר - ניחוש דלמא רבעה עובד כוכבים דהכא ליכא עיקור וזכר נמי מיפסיל בנרבע דהא קרא דנרבע דמן הבהמה בעולה כתיב ועולה זכר הוא וקאמר להוציא את הרובע ואת הנרבע:
וליחוש דלמא רבעה רועה - דהא לאו דידיה היא ולא חס עליה:
אינהו דידעי בהדדי - חד בחבריה דאורחיה למירבעה:,מירתת - רועה מיניה דאי מיעקרא מרגיש עובד כוכבים וקא תבע ליה מיניה. א"נ כל שעתא אתי חזי לה:,מכתבא גללא בזע רגלא בחבריה ידע - מכתב שקורין גרפי"א ושל ברזל הוא קורע ורושם את הגלל שייש כלומר השייש שהוא קשה ירא מן המכתב לפי שהוא מכיר בו וכן רכיל ובליעל מכיר בחבירו וירא מפניו. רגלא [רכיל] כמו (תהלים טו) לא רגל על לשונו וכן וירגל בעבדך (שמואל ב יט):
זכרים מנקבות לא לזבון - לקרבן הואיל וחשידי דלמא ארבעתיה עלה דליכא הכא עיקור ולא כחש בשר:,כיון דמיסריך - זכר בתרה ורודפה כל שעה אם תיזקק לו מירתתא שיבינו בני אדם בדבר אבל בדידן אי מוקמינן לה גבה לא מירתתא דלפום שעתא הוא דקאי גבה:
לא תרבי כלבא - שמא תתאוה ותרביענו עליה:,לא תשרי בר בי רב באושפיזא - דאגב דצניע לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו:,צניע לה - ואיכא למיחש כדפרישית:,אלא כלבא - הא אמרת כיון דמוגרי בה ורודפה מירתתא האשה: אמרי לא דמי כלבא לשאר בהמה:
דכיון דכי שדיא ליה אומצא מיסריך - כל שעתא בתרה לא מירתתא דסברה אי מיסריך בתראי מימר אמרי אינשי אומצא הוא דשדיא ליה:,אומצא - מעט בשר:
נקבות אצל נקבות מ"ט לא מייחדינן - דקתני בברייתא בפ"ק (דף טו:) דאפילו נקבות אצל נקבות לא מייחדינן:
ישראל שעמדו על הר סיני - ונתקנו מכל מום כדכתיב (שיר השירים ד׳:ז׳) כולך יפה רעיתי ומום אין בך:
Tossafot
ורמינהי לוקחים מהם בהמה לקרבן - תימה אדמותיב מברייתא אמתני' לירמי מתני' אהדדי אין מעמידין ורמינהי מקום שנהגו למכור מוכרין אלמא לא חיישינן לרביעה ולשני נמי כדמשני הכא ועוד קשה אמאי לא שני הכא שינויא קמא דרב דלעיל (עבודה זרה דף יד:) מקום שהתירו למכור כו' וי"ל דההיא רומיא דמתני' כבר מרמה לה בפ"ק (שם) ושניה שפיר ואע"ג דהכא נמי נחית לשנויי שנויא קמא דרב מקום שהתירו ליקח מהם להקריב דלא שני הכא דתידוק דהכא הא במקום שאסרו למכור אסור ליקח אלמא איכא דוכתא דחשידי ותקשי א"כ כל הנך קראי דמותבי מינייהו רבנן לר"א לקמן בשמעתין דמשמע בהו שמותר ליקח מן העובדי כוכבים בהמה לקרבן ונצטרך להעמידם במקום שנהגו למכור מפני שאינם חשודים על הרביעה ואין זה יכול להיות דהא מייתי קראי דמצרים וכנען ופלשתים דקי"ל שהן חשודים על הרביעה וגם כל צאן קדר שהם ערביים הם חשודים על הרביעה כדמשמע בסמוך ערבי אחד לקח ירך מן השוק כו' ועוד תקשי אטו ניקום ונימא להו לקראי כי כתביהו במקום שנהגו למכור כתביהו ונראה דמהאי טעמא הדר ביה רב לעיל מהאי שנויא דמקום שנהגו למכור כו' לפי שלא היה יכול להעמידו כאן ועוי"ל דידע שפיר שינויא דעובד כוכבים חס על בהמתו ומ"מ פריך מהכא דלוקחין דס"ד דאיכא למיחש לרביעה כיון שבא למכרה ומשני דלעולם חייש שפעמים אינו יכול למכרה או נמלך וניחא נמי לרבינא ולרבי פדת דבסמוך וא"ת כיון דמוקמינן היתר קרבן בכל מקום אף במקום שנהגו שלא למכור תיקשי לן מכל מקום כיון דמה שאין אנו מעמידין משום חשש רביעה הוא בקרבן איך התירו וי"ל דמקום שנהגו שלא למכור מנהגא הוא דאיכא הא איסורא ליכא ולענין קרבן אפילו מנהגא ליכא שאם היו נוהגין לימנע מליקח מהם בהמה לקרבן אין לדבר סוף דא"א שלא יתערבו בהמות של מקום שנהגו שלא למכור עם בהמות שנהגו למכור ע"י משא ומתן וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומבהמות הנולדים מביתו של ישראל אין דיי ליקח לקרבן משום דשכיחי מומי דפסלי אפי' בדוקין שבעין:,מוקצה - פירוש שיחדו לתקרובת עבודת כוכבים ומסרו לכומרים והאכילוהו כרשיני עבודת כוכבים אבל יחוד גרידא אינו כלום דאין הקדש לעבודת כוכבים (לקמן עבודה זרה מד:) כדמשמע (בפ"ב דתרומה) [צ"ל דתמורה בפ"ו (דף כט.)]:
אי איתא דאקצייה לא הוה מזבין ליה - לרווחא דמילתא נקטיה כלומר אפילו במקום דשכיחי דמקצו ופלחו אין לחוש מדמזבין ליה דבלאו האי טעמא בסתמא לא חיישינן לדלמא מקצו ופלחו אסרינן למכור אלא משום חשש רביעה ולא משום חשש המוקצה ונעבד:
רגלא בחבריה ידע - בקונטרס גריס רגלא ברי"ש לשון רגיל כמו לא רגל על לשונו (תהילים ט״ו:ג׳) ור"ת גרס כפירוש הערוך דגלא בדלי"ת לשון שקרן שכן מתרגם (משלי ט״ז:י׳) במשפט לא ימעל פיו לא ידגל פומיה וה"ק שקרן בחברו מכיר וכן ההוא דפ' במה אשה (שבת סג.) שני תלמידי חכמים המדגילין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה ומפר"ת המכחישין זה לזה ואינם עומדים על העיקר אפי' הכי הקב"ה אוהבן ולהכי קאמר והוא דידעי צורתא דשמעתא ולית להו רבה למגמר מנייהו ובמדרש נמי משמע ודגלו לשון מעילתו דקאמר מנין לקורא בתורה שקרא לאהרן הרן שיוצא פי' שאע"פ שלא יקרא האלף שנאמר ודגלו עלי אהבה אבל רש"י פירש מדגילין לשון דגל שמקהילים קהלות ברבים וקשיא דאם כן מה ראיה צריך פשיטא שנאהבים לפני המקום:
דאמר מר חביבה עליהם בהמתם של ישראל - לא נודע לר"י מהיכן נפקא עיקר דבר זה:,עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - ונראה דגרים נמי דפסקה זוהמתן היינו משום דאף על גב דאינהו לא הוו מזלייהו הוו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.