Guémara
La source est que le verset dit : « Tu ne leur montreras pas de faveur [lo teḥonnem] » (Devarim 7, 2), entendu comme : tu ne leur donneras pas la possibilité de s'établir [ḥanayah], c'est-à-dire d'acquérir des terres en Erets Israël. La Guemara demande : cette expression « tu ne leur montreras pas de faveur » — n'est-elle pas nécessaire pour enseigner que le Miséricordieux dit : tu ne leur donneras pas de grâce [ḥen] en les louant ?
דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא תְחׇנֵּם״, לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנָיָיה בַּקַּרְקַע. הַאי ״לָא תְחׇנֵּם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ, דְּהָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן.
La Guemara répond : si tel était le cas, que le verset dise : Lo teḥunnem, avec la lettre vav, car alors il serait évident qu'il s'agit d'une forme de la racine ḥet-vav-nun signifiant « faveur ». Pourquoi le verset dit-il plutôt Lo teḥonnem, sans la lettre vav ? Conclus-en deux enseignements : qu'on ne doit ni les louer, ni leur permettre d'acquérir des terres.
אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תְחוּנֵּם״, מַאי ״לֹא תְחׇנֵּם״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
La Guemara demande : mais encore, l'expression « tu ne leur montreras pas de faveur » n'est-elle pas nécessaire pour enseigner que le Miséricordieux dit : tu ne leur donneras pas un don gratuit [ḥinnam] ? La Guemara répond : si tel était le cas, que le verset dise Lo teḥinnem. Pourquoi est-il écrit sans la lettre yod, comme Lo teḥonnem ? Apprends-en les trois halakhot.
וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ, דְּהָכִי אָמַר רַחֲמָנָא: לֹא תִּתֵּן לָהֶם מַתְּנַת (שֶׁל) חִנָּם! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תְחִינֵּם״, מַאי ״לֹא תְחׇנֵּם״? שְׁמַע מִינַּהּ כּוּלְּהוּ.
C'est aussi enseigné dans une baraïta : « Tu ne leur montreras pas de faveur » — cela enseigne que tu ne leur donneras pas la possibilité de s'établir en Erets Israël. Autre enseignement : « Tu ne leur montreras pas de faveur » — cela indique que tu ne leur donneras pas de grâce. Autre enseignement : « Tu ne leur montreras pas de faveur » — cela enseigne que tu ne leur donneras pas un don gratuit.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנָיָיה בַּקַּרְקַע, דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן, דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם.
La Guemara note : et cette question du don gratuit à un païen est elle-même une dispute entre tannaïm. Car il est enseigné dans une baraïta : « Tu ne mangeras d'aucune bête morte ; tu la donneras à l'étranger résidant [ger toshav] qui est dans tes portes, afin qu'il la mange, ou tu la vendras à l'étranger ; car tu es un peuple saint pour l'Éternel ton D.ieu » (Devarim 14, 21). Je n'ai déduit que la permission au résidant étranger par don et au païen par vente. D'où déduis-je la permission de transférer une bête morte au résidant étranger par vente ? Le verset dit : « Tu la donneras… ou tu la vendras », signifiant qu'on a le choix entre les deux.
וּמַתְּנַת חִנָּם גּוּפַהּ תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: ״לֹא תֹאכְלוּ כׇּל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי״, אֵין לִי אֶלָּא לְגֵר בִּנְתִינָה וּלְגוֹי בִּמְכִירָה, לְגֵר בִּמְכִירָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּתְּנֶנָּה... אוֹ מָכֹר״.
La baraïta poursuit : d'où déduit-on la permission au païen par don, sans obligation de vente ? Le verset dit : « Tu la donneras… afin qu'il la mange, ou tu la vendras à l'étranger. » On peut donc dire qu'il peut la transférer aussi bien au résidant étranger qu'au païen, tant par don que par vente. C'est la déclaration de Rabbi Meir. Rabbi Yehouda dit : ces matières doivent être comprises comme elles sont écrites : on peut transférer une bête morte au résidant étranger seulement par don, et au païen seulement par vente, car il est interdit de faire un don gratuit à un païen.
לְגוֹי בִּנְתִינָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי״, נִמְצָא אַתָּה אוֹמֵר: אֶחָד גֵּר וְאֶחָד גּוֹי בֵּין בִּנְתִינָה בֵּין בִּמְכִירָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָן, לְגֵר בִּנְתִינָה, וּלְגוֹי בִּמְכִירָה.
La Guemara commente : Rabbi Meir parle bien, car le verset indique que l'une ou l'autre méthode est acceptable. La Guemara explique : et Rabbi Yehouda pourrait te répondre : si l'on pouvait comprendre le verset selon Rabbi Meir, que le Miséricordieux écrive : tu la donneras au résidant étranger qui est dans tes portes afin qu'il la mange, et aussi tu la vendras à l'étranger. Pourquoi ai-je besoin du mot « ou » entre ces deux options ? Conclus-en qu'il vient enseigner que les matières doivent être comprises comme elles sont écrites.
שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ ומָכֹר״, ״אוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לִדְבָרִים כִּכְתָבָן הוּא דַּאֲתָא.
La Guemara demande : et comment Rabbi Meir explique-t-il la formulation du verset ? La Guemara répond : ce mot « ou » enseigne qu'il faut donner la priorité au don au résidant étranger plutôt qu'à la vente au païen. Et Rabbi Yehouda est d'avis que puisque tu es commandé de soutenir le résidant étranger, comme il est dit : « Et il vivra avec toi » (Vayikra 25, 35), et que tu n'es pas commandé de soutenir le païen, il n'est pas besoin d'un verset pour enseigner qu'il faut donner la priorité au résidant étranger.
וְרַבִּי מֵאִיר? הָהוּא לְאַקְדּוֹמֵי נְתִינָה דְּגֵר לִמְכִירָה דְּגוֹי. וְרַבִּי יְהוּדָה: כֵּיוָן דְּגֵר אַתָּה מְצוֶּּוה לְהַחְיוֹתוֹ, וְגוֹי אִי אַתָּה מְצוֶּּוה לְהַחֲיוֹתוֹ — לְהַקְדִּים לָא צְרִיךְ קְרָא.
§ Il est enseigné dans la baraïta citée plus haut : autre enseignement — « tu ne leur montreras pas de faveur » : cela enseigne que tu ne leur donneras pas de grâce en les louant. La Guemara note que cela soutient l'avis de Rav. Car Rav dit : il est interdit à un homme de dire : « Comme cette païenne est belle ! »
דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאמַר ״כַּמָּה נָאָה גּוֹיָה זוֹ״.
La Guemara soulève une objection à partir d'une baraïta : il y eut un incident impliquant Rabban Shimon ben Gamliel, qui se trouvait sur un degré du Mont du Temple, et qui vit une certaine païenne d'une beauté exceptionnelle et dit : « Que tes œuvres sont grandes, ô Éternel ! » (Tehilim 104, 24). Et Rabbi Akiva aussi, lorsqu'il vit la femme du méchant Turnus Rufus, cracha, rit et pleura. Il cracha, car elle fut créée d'une goutte putride ; il rit, car il prévoyait qu'elle était destinée à se convertir et qu'il l'épouserait ; il pleura, car cette beauté serait finalement consumée par la terre.
מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה עַל גַּבֵּי מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, וְרָאָה גּוֹיָה אַחַת נָאָה בְּיוֹתֵר, אָמַר: ״מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳״. וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא רָאָה אֵשֶׁת טוֹרָנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע, רָק, שָׂחַק וּבָכָה. רָק — שֶׁהָיְתָה בָּאָה מִטִּיפָּה סְרוּחָה, שָׂחַק — דַּעֲתִידָה דְּמִגַּיְירָא וְנָסֵיב לַהּ, בָּכָה — דְּהַאי שׁוּפְרָא בָּלֵי עַפְרָא.
Et comment Rav expliquerait-il l'incident de Rabban Shimon ben Gamliel, qui a loué la beauté d'une païenne ? La Guemara répond : Rabban Shimon ben Gamliel rendait grâce à D.ieu d'avoir créé de si belles créatures, plutôt que de louer la païenne elle-même. Car le Maître a dit : celui qui voit de belles créatures ou d'autres êtres remarquables récite : « Béni soit Celui qui a créé de telles choses dans Son monde. »
וְרַב, אוֹדוֹיֵי הוּא דְּקָא מוֹדֵה, דְּאָמַר מָר: הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר ״בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ״.
Mais est-il permis de regarder une femme ? La Guemara soulève une objection à partir d'une baraïta. Le verset dit : « Et tu te garderas de toute chose mauvaise » (Devarim 23, 10) ; cela enseigne qu'un homme ne doit pas regarder une belle femme, même si elle est célibataire ; et qu'un homme ne doit pas regarder une femme mariée, même si elle est laide ;
וּלְאִסְתַּכּוֹלֵי מִי שְׁרֵי? מֵיתִיבִי: ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ — שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה נָאָה וַאֲפִילּוּ פְּנוּיָה, בְּאֵשֶׁת אִישׁ וַאֲפִילּוּ מְכוֹעֶרֶת,
Rachi
לא תתן להם חן - שלא יאמר כמה עובד כוכבים זה נאה:
ה"ג אם כן לכתוב לא תחונם - בקריאתו מלא דמשמע לשון חנינה והוא חן:
מאי לא תחנם - חסר קרי ביה לא תחנם לשון חניית קרקע:
תניא נמי - דכולהו ילפי מהאי קרא לא תתן להם חנייה מדלא כתיב תחונם קרי ביה תחנם. לא תתן להם חן קרי ביה לא תחונם לשון חנינה והיינו חן. מתנת חנם קרי ביה לא תחינם לשון חנם:
לגר אשר בשעריך - גר תושב שקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח ונבילה מותרת לו ואתה מצווה להחיותו דכתיב בגר ותושב וחי עמך (ויקרא כ״ה:ל״ה):,ת"ל או מכור - וקאי אגר דלעיל מיניה לגר תתננה ואכלה או מכור:
לעובד כוכבים בנתינה מנין ת"ל תתננה או מכור לנכרי - ודרוש לתרוייהו אנכרי דאי לדברים ככתבן אתא דלעובד כוכבים אסור לתתנה הכי איבעי ליה למכתב תתננה ואכלה לגר אשר בשעריך או מכור לנכרי דלא מצי לאוקומי קרייה דנתינה אנכרי:,ולעובד כוכבים במכירה - אבל בחנם אסור ליתן לו שום מתנה:
ופרכינן ור' יהודה הא ודאי שפיר קאמר ר"מ - דבין מכירה בין נתינה איכא למישדינהו אעובד כוכבים ואגר:,או - חלוק הוא:
להקדים נתינה דגר - אם יש גר בשעריך לא ימכרנה לעובד כוכבים ולהכי אתא או למשמע הכי לגר אשר בשעריך תתננה והוא עיקר מצוה או אם אין גר מוכרה לעובד כוכבים:
Tossafot
דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע - דריש נמי מהאי קרא בסמוך שלא ליתן להם חן ושלא ליתן להם מתנת חנם וסתמא דמלתא מיירי בכולהו עובדי כוכבים וכן משמע בסוגיין בסמוך וקשה דהאי לא תחנם בשבע אומות דוקא כתיב דכתיב (דברים ז׳:א׳) ונשל גוים רבים מפניך החתי וגו' וכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם ובפרק הערל (יבמות דף עו.) מוקמינן ליה בשבע אומות דבגירותן לית להו חתנות וכתיב עוד בתריה בתך לא תתן לבנו ואמרינן בספ"ק דיבמות (דף יז.) ובסוף האומר בקידושין (דף סח: ושם) דלרבנן דלא דרשי כי יסיר לרבות כל המסירין לא ילפינן מהאי קרא שאר אומות למימר דלא תפסי בהו קדושין דהא האי קרא בז' אומות כתיב וכן לא תחיה כל נשמה וי"ל דודאי בכל הנך קראי איכא טעמא רבה דלא מצינן לאוקמינן אלא בז' אומות ולא תחיה כל נשמה ליכא לאוקמי בשאר אומות דבהדיא כתיב בהו והיולך למס ועבדוך וכן כי יסיר לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא סברא הוא לאוקמי בשבע אומות דמסירי טפי וכן לא תתחתן ליכא לאוקמי אלא בשבע אומות שהרי כל שאר אומות מותרין לבא בקהל בגירותן חוץ מאותם שאסר הכתוב מצרי עמוני ומואבי אבל מתנת חנם ונתינת חן וחנייה אין שום טעם לחלק בין שאר עובדי כוכבים לז' עממים מיהו קשיא דכריתת ברית שכתוב אצל לא תחנם אי בשאר אומות איירי הכתיב (מלכים א ה׳:כ״ו) גבי שלמה וחירם מלך צור ויכרתו ברית שניהם ועוד דמשמע כל שאר אומות לא הוזהרו על כריתת ברית דהא בגבעונים כתיב (יהושע ט׳:ז׳) בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית משמע הא בשאר אומות מותר וי"ל דלא תכרות ברית נמי לא קאי אלא בשבע אומות וטעמא רבה איכא ועניינא דקרא נמי מוכח דכתיב ונשל גוים רבים ועצומים ממך מפניך החרם תחרימם לא תכרות להם ברית ואיכא למימר דכיון דבשעת כיבוש קיימי בלא תחיה שלא בשעת כיבוש קיימי באיסור כריתות ברית אי נמי משום דאדוקי בעבודת כוכבים טפי אבל שאר אומות לא:
אחד גר ואחד עובד כוכבים בין במכירה בין בנתינה - הכא משמע דלכ"ע איכא למדרש תתננה ומכור אדלעיל מיניה ואדבתריה ואפילו רבי יהודה לא פליג אלא משום או וה"נ דרשינן פרק איזהו נשך (ב"מ דף סא.) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך דשדינן בנשך ובמרבית אכסף דלקמיה ואאכלך דלבתריה וקשה מ"ש מההיא דפרק קמא דקדושין (דף לב:) גבי מפני שיבה תקום והדרת פני זקן דלא שדינן תקום והדרת אשיבה ואזקן ויש לומר דהתם לא שייך והדרת גבי מפני ולא שייך נמי תקום גבי פני וקל להבין ואין להקשות מאותן מקראות שאין להם הכרע (יומא דף נב:) והסימן מהם מ"ם שו"א פירוש מחר משוקדים שאת ארור וקם אמאי לא אמרינן דקיימי אתרוייהו דהתם לא שייך פירושו בזה כמו בזה שאם עונה שאת אאם תיטיב יהיה שאת לשון נשיאות עון ואם עונה אאם לא תיטיב יהיה שאת לשון פורענות כמו נשא אשא להם וכן ארור אפם כי עז אם אפם מוסב לארור אינו מקלל אלא אפם ואם אפם מוסב על כי עז נמצא מקללם וכן וקם אי קאי אהעם נראה שיזנו אחרי אלהי נכר ואי קאי אהנך שכב וגו' רמז לתחיית המתים וצ"ע ממשוקדים וממחר ואין לשם שום חלוק משמעות ובירושלמי מוסיף פסוק ששי שאין לו הכרע בני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו ולשם יש חילוק משמעות דאי כשמעם קאי אבאו משמע שבאו בלא עת ואי כשמעם קאי אויתעצבו א"כ באו בעתם ולאחר שבאו כשמעם אז ויתעצבו:,רבי יהודה אומר דברים ככתבן - תימה לר' יהודה למה לי לא תחנם לאסור מתנת חנם ותיפוק לי' מהכא וי"ל דלא תחנם אצטריך ליתן בו לאו והאי דהכא נמי איצטריך לעשה אי נמי איכא למימר דהאי דהכא איצטריך לגלות על נתינה דגר שהיא מתנה ממש ולא נתינה בדמים והקשה ריב"ם דהכא אסר מתנת חנם לעובד כוכבים לר' יהודה ובפרק כל שעה (פסחים דף כב. ושם ד"ה ור') מוקמינן ההיא דשולח אדם ירך לעובד כוכבים כר' יהודה ותירץ רבי דבתוספתא תניא גבי מילתיה דר' יהודה דהכא בעובד כוכבים המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו והא דאמרי' בפרק הדר (עירובין דף סד:) דא"ל לההוא עובד כוכבים טול גלוסקין מאילעא ואע"פ שלא היה מכירו כדמשמע התם שאני התם שהיה מתלוה עמו בדרך וא"ת למאן דאסר וכי לית ליה ההיא דמפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וי"ל דדרכי שלום אין זו מתנת חנם וא"ת ולמאן דשרי וכי לית ליה ההיא דהעובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין וי"ל דקרא מיירי שאינו מחיה באותה מתנה כי אף אם לא יתן לו כלום לא ימות:
ורבי מאיר ההוא איצטריך דלקדום נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים - וא"ת וכי אם יש לו לאדם חפץ למכור יתננו לגר קודם שימכרנו לעובד כוכבים והלא אפי' לישראל אינו מצוה על כך וי"ל דדוקא נבילה שאינו שוה אלא דבר מועט לישראל שלא היו עובדי כוכבים מצויים ביניהם ולגר היא שוה הרבה כשאר בשר:,להקדים לא צריך קרא - וא"ת כיון דמסברא יש לנו להקדים נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים למה נכתבה נתינה דגר כלל מכ"ש ממכירה דעובד כוכבים ידעינן ליה וי"ל דאי לא כתיב נתינה דגר הוה אמינא דאסור ליתן לו נבילות כדי שיתן לב להתגייר לגמרי:
הרואה בריות טובות אומר כו' - בירושלמי אומר אפי' גמל נאה סוס נאה חמור נאה אומר ברוך שככה לו בעולמו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.