Il n'est pas nécessaire de dire que lorsqu'il demande l'article sans précision on peut lui vendre du blé blanc, et il n'est pas nécessaire de dire que lorsqu'il le demande avec précision on ne peut pas le lui vendre, car il a expressément déclaré qu'il l'utilisera pour l'idolâtrie. Plutôt, lorsque la michna dit qu'il demande sans précision, il s'agit du cas où le païen dit qu'il souhaite acheter du blé ; dans ce cas, il est permis de lui vendre. Si tel est le cas, le cas où il demande avec précision est celui où il dit qu'il veut du blé blanc, article utilisé dans l'idolâtrie, et la michna enseigne qu'il est interdit de le lui vendre.
לָא סְתָמָן צְרִיכָא לְמֵימַר דִּמְזַבְּנִינַן, וְלָא פֵּירוּשָׁן צְרִיכָא לְמֵימַר דְּלָא מְזַבְּנִינַן, אֶלָּא סְתָמָן — דְּקָאָמַר חִיטֵּי, פֵּירוּשָׁן — דְּקָאָמַר חִוָּורָתָא.
Par inférence, cela signifierait que dans le cas d'un coq, mentionné plus tôt dans la michna, même si le païen le demande sans précision — c'est-à-dire sans dire qu'il veut un coq blanc —, il n'est pas permis de le lui vendre. Cette conclusion contredit l'avis de Rabbi Zeira. La Guemara rejette cet argument : dis plutôt qu'en réalité, « sans précision » renvoie au cas où le païen dit qu'il souhaite acheter du blé blanc, et « avec précision » renvoie au cas où il dit qu'il en a besoin pour l'idolâtrie.
מִכְּלָל דְּתַרְנְגוֹל, אֲפִילּוּ סְתָמָן נָמֵי לָא! אָמְרִי: לְעוֹלָם סְתָמָן — דְּקָאָמַר חִיטֵּי חִוָּורָתָא, פֵּירוּשָׁן — דְּקָאָמַר לַעֲבוֹדָה זָרָה.
Et quant à l'objection selon laquelle cette règle serait superflue, en fait il est nécessaire que la michna énonce la halakha dans un cas où il a précisé qu'il utiliserait l'article pour l'idolâtrie. La Guemara précise : on pourrait penser que cet homme n'a pas réellement besoin du blé pour son idolâtrie. Plutôt, il est profondément attaché à l'idolâtrie, et il a pensé : tout comme moi-même je suis si attaché à elle, tout le monde l'est aussi. Il a donc raisonné : je dirai ceci, que j'ai l'intention d'utiliser l'article pour l'idolâtrie, afin qu'on me le donne. Par conséquent, il est nécessaire que la michna nous enseigne que s'il dit qu'il a l'intention d'utiliser l'article pour l'idolâtrie, il est interdit de le lui vendre, car il pourrait dire la vérité.
וּפֵירוּשָׁן אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הַאי גַּבְרָא לָאו לַעֲבוֹדָה זָרָה קָא בָּעֵי, אֶלָּא מֵיבָק הוּא דַּאֲבִיק בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְסָבַר: כִּי הֵיכִי דְּהָהוּא גַּבְרָא אֲבִיק בֵּיהּ, כּוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי אֲבִיקוּ, אֵימָא הָכִי כִּי הֵיכִי דְּלִיתְּבוּ לִי, קָא מַשְׁמַע לַן.
§ Rav Ashi soulève un dilemme : si un païen demande aux marchands : « Qui a un coq blanc estropié ? », quelle est la halakha quant à la permission de lui vendre un coq blanc intact ? Dit-on que du fait qu'il demande un coq estropié, on peut inférer qu'il n'en a pas besoin pour l'idolâtrie — car les païens ne sacrifient pas d'animaux défectueux — et que c'est donc permis ? Ou peut-être n'emploie-t-il qu'une ruse ? Autrement dit, il sait qu'un Juif ne lui vendra pas un coq blanc intact sur simple demande ; et comme il est peu probable que quelqu'un ait un coq blanc estropié à lui vendre, il espère en recevoir un intact. Si tel est le cas, il est interdit de lui vendre un coq blanc.
בָּעֵי רַב אָשֵׁי: ״תַּרְנְגוֹל לָבָן קָטוּעַ לְמִי״, מַהוּ לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן שָׁלֵם? מִי אָמְרִינַן: מִדְּקָאָמַר ״קָטוּעַ״, לָא לַעֲבוֹדָה זָרָה קָבָעֵי, אוֹ דִלְמָא אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרֵים?
Si l'on dit que ce païen emploie une ruse et que la vente est interdite, dans un cas où il a dit : « Qui a un coq blanc, qui a un coq blanc ? » ; et qu'on lui apporta un coq noir et qu'il le prit, ou qu'on lui apporta un coq roux et qu'il le prit — quelle est la halakha quant à la permission de lui vendre un coq blanc ? Dit-on : puisqu'on lui apporta un coq noir et qu'il le prit, ou un coq roux et qu'il le prit, il est évident qu'il n'a pas besoin du coq pour l'idolâtrie ? Ou peut-être, ici aussi, emploie-t-il une ruse ? La Guemara conclut : ces dilemmes restent en suspens [teïkou].
אִם תִּימְצֵי לוֹמַר הַאי אִיעָרוֹמֵי הוּא דְּקָא מַעֲרֵים, ״תַּרְנְגוֹל לָבָן לְמִי, תַּרְנְגוֹל לָבָן לְמִי״, וִיהַבוּ לֵיהּ שָׁחוֹר וּשְׁקַל, וִיהַבוּ לֵיהּ אָדוֹם וּשְׁקַל, מַהוּ לִמְכּוֹר לוֹ לָבָן? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דִּיהַבוּ שָׁחוֹר וּשְׁקַל, אָדוֹם וּשְׁקַל, לָאו לַעֲבוֹדָה זָרָה קָא בָּעֵי, אוֹ דִלְמָא אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרֵים? תֵּיקוּ.
§ La michna enseigne que Rabbi Meir dit : il est interdit de vendre même un bon palmier et du ḥatzav aux païens. Rav Ḥisda dit à Avimei : il est transmis par tradition que le traité Avoda Zara de notre ancêtre Abraham contenait quatre cents chapitres, et nous n'avons appris que cinq chapitres dans notre traité Avoda Zara, et nous ne connaissons même pas le sens de ce que nous disons.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לַאֲבִימִי: גְּמִירִי דַּעֲבוֹדָה זָרָה דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ אַרְבַּע מְאָה פִּירְקֵי הָוְיָין, וַאֲנַן חַמְשָׁה תְּנַן, וְלָא יָדְעִינַן מַאי קָאָמְרִינַן.
Avimei lui demanda : et qu'est-ce dans la michna ici qui te pose difficulté ? Il répondit : je ne comprends pas la michna qui enseigne : Rabbi Meir dit : il est interdit de vendre même un bon palmier, du ḥatzav et du naklas aux païens. On pourrait en inférer qu'un bon palmier est ce qu'on ne vend pas aux païens, mais qu'un mauvais palmier on peut le vendre. Or, n'avons-nous pas appris dans une autre michna (19b) qu'on ne peut pas vendre aux païens ce qui est attaché au sol ? Avimei lui dit : que signifie « un bon palmier » ? Il s'agit des fruits détachés d'un bon palmier. Et de même, Rav Huna dit : la michna vise les fruits d'un bon palmier.
וּמַאי קַשְׁיָא? דְּקָתָנֵי: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף דֶּקֶל טָב, חָצָב (ונקלס) [וְנִקְלָבֵס] אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם. דֶּקֶל טָב הוּא דְּלָא מְזַבְּנִינַן, הָא דֶּקֶל בִּישׁ מְזַבְּנִינַן? וְהָתְנַן: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע! אֲמַר לֵיהּ: מַאי ״דֶּקֶל טָב״? פֵּירוֹת דֶּקֶל טָב. וְכֵן אֲמַר רַב הוּנָא: פֵּירוֹת דֶּקֶל טָב.
La Guemara explique le sens d'autres termes figurant dans la michna. Ḥatzav est un type de datte appelé kashba. Quant au sens de naklas, la Guemara relate : lorsque Rav Dimi vint d'Erets Israël en Babylonie, il dit au nom de Rabbi Ḥama bar Yosef qu'il s'agit de koreyatei. Abaye dit à Rav Dimi : nous avons appris dans la michna naklas, et nous ne savions pas ce que c'est ; et maintenant tu dis que cela signifie koreyatei, et nous ne savons pas non plus ce que c'est ! En quoi nous as-tu aidés ? Rav Dimi lui dit : je vous ai en fait aidés, car lorsque vous irez là-bas, en Erets Israël, et que vous leur direz naklas sans qu'ils comprennent, dites-leur koreyatei, et ils sauront de quoi il s'agit, et ils vous le montreront.
חָצָב — קַשְׁבָּא. (נקלס) [נִקְלָבֵס] — כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵף: קוּרְיָיטֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: תְּנַן (נקלס) [נִקְלָבֵס] וְלָא יָדְעִינַן מַהוּ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ קוּרְיָיטֵי וְלָא יָדְעִינַן מַאי אַהֲנֵית לַן! אֲמַר לֵיהּ: אַהֲנַאי לְכוּ, דְּכִי אָזְלַתְּ הָתָם אָמְרַתְּ לְהוּ (נקלס) [נִקְלָבֵס] וְלָא יָדְעִי, אָמְרַתְּ לְהוּ קוּרְיָיטֵי וְיָדְעִי, וְקָא מַחְווּ לָךְ.
Mishna 1
MICHNA : Dans un lieu où il était d'usage de vendre de petits animaux domestiques aux païens, on peut les vendre. Dans un lieu où il n'était pas d'usage de les vendre, on ne peut pas les vendre. Mais en tout lieu, on ne peut pas leur vendre de gros bétail, des veaux ou des poulains, que ces animaux soient intacts ou estropiés. Les Sages ont interdit ces ventes de crainte que l'animal d'un Juif travaille pour le païen le Shabbat, en violation d'une interdiction toranique explicite, comme l'explique la Guemara. Rabbi Yehouda permet la vente d'un animal estropié, car il est incapable de travailler ; et ben Beteira permet la vente d'un cheval pour la monte, car monter à cheval le Shabbat n'est pas interdit par la Torah.
מַתְנִי׳ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה לַגּוֹיִם — מוֹכְרִין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר — אֵין מוֹכְרִין. וּבְכׇל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה, עֲגָלִים וּסְיָיחִים, שְׁלֵמִין ושְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, וּבֶן בְּתִירָא מַתִּיר בַּסּוּס.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La michna enseigne qu'on ne peut pas vendre de petits animaux domestiques aux païens si ce n'est pas la pratique locale. La Guemara en déduit : c'est-à-dire qu'il n'y a pas d'interdiction en soi ; il s'agit plutôt d'une coutume de ne pas vendre de petits animaux domestiques. Là où la pratique est d'interdire la vente, c'est ce qui s'applique ; là où la pratique est de la permettre, c'est ce qui s'applique.
גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּאִיסּוּרָא לֵיכָּא, מִנְהֲגָא הוּא דְּאִיכָּא, הֵיכָא דִּנְהִיג אִיסּוּר — נְהוּג, הֵיכָא דִּנְהִיג הֶיתֵּר — נְהוּג.
Et la Guemara soulève une contradiction à partir de la michna (22a) : on ne doit pas laisser un animal dans les auberges des païens, car on les soupçonne de pratiquer la bestialité. Si tel est le cas, il devrait être interdit en tout lieu de vendre des animaux aux païens, car on place ainsi une pierre d'achoppement devant l'aveugle. Rav dit : la halakha de la michna là-bas, concernant le fait de laisser un animal dans une auberge païenne, dépend de la halakha de la michna ici. Si c'est un lieu où les Sages ont permis de vendre des animaux aux païens, c'est que les païens de cet endroit ne sont pas soupçonnés de pratiquer la bestialité ; les Sages ont donc permis de laisser l'animal seul avec le païen à l'auberge. Inversement, dans un lieu où les Sages ont interdit de laisser l'animal seul avec le païen à l'auberge — parce que les païens y sont soupçonnés de pratiquer la bestialité —, ils ont aussi interdit d'y vendre des animaux aux païens.
וּרְמִינְהִי: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה. אָמַר רַב: מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לִמְכּוֹר — הִתִּירוּ לְיַיחֵד, מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ לְיַיחֵד — אָסְרוּ לִמְכּוֹר.
Rachi
לאו סתמא צריכא למימר דמזבנינן - דלא תנינן אלא תרנגול לבן אבל חיטי חוורתי מותר:
אפי' סתמן נמי לא - וקשיא לרבי זירא דאמר תרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן:
סד"א האי גברא לאו לעבודת כוכבים קבעי - דהא אין דרך חיטין להקריב לעבודת כוכבים:,אלא מיבק אביק ביה - קשור. ואילו קונין מידו שום חפץ לצורך עבודת כוכבים היה נותנה בזול מתוך שהוא אדוק לעבודת כוכבים וסבור כי היכי דאביקנא בה ויהיבנא כל מידי דאית לי בזול לצורך עבודת כוכבים כ"ע נמי אדוקין בה סבר אימא לעבודת כוכבים קבעינא ויהבו לי בזול ומיהו אין לבו לעבודת כוכבים ולישתרי קמ"ל:
קטוע - רגל:,איערומי אערים - דידע הוא שאין קטוע מצוי וימכרו לו שלם אלא להוציא מלבם שלא יבינו שלצורך עבודת כוכבים הוא תובע קטוע:
ויהבו ליה שחור ושקיל - כלומר כשמוכרין לו שחור לבדו שקיל ליה. ואליבא דר' יהודה מיבעיא ליה הכי ולא לרבנן דרבנן אפי' בין התרנגולים אסרי:
דקל טב ודקל ביש שני מיני דקלים הם:,אין מוכרין להן במחובר לקרקע - כדמפ' לקמן (עבודה זרה דף כ.) משום דכתיב לא תחנם לא תתן להם חניי' בקרקע:
קשבא - מין תמרים כמו (מגילה ז:) מלא טסקא דקשבי. ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו.) ועשב נאה הוא:,קורייטי - מין פירות. וי"א עפרורית קרטי לבונה ואינו נראה דא"כ אמאי לא ידעי:,דכי אזלת להתם - לא"י:
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה - כגון מקום שלא נחשדו על הרביעה והכי מפרש לה בגמרא. ואל ישנה אדם מפני המחלוק' לא גרס לה הכא אלא בפסחים (דף נ:) גרס לה:,ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה - מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת:,עגלים וסייחים שלמים ושבורים - ואפילו שבורים שאינן ראוין למלאכה גזרו בהו רבנן דלמא אתי לאחלופי ואתי למזבן להו גדולים ושלמים הראוין למלאכה ואיכא למיחש להו לשאלה ולשכירות ולנסיוני כדמפרש טעמא בגמ':,מתיר בשבורה - מפרש טעמא בגמ':,מתיר בסוס - שאין מלאכתו אלא לרכיבה ורכיבה שבות היא ולאו מלאכה משום דחי נושא את עצמו לא איכפת לן אי אתי להשאילו ולהשכירו:
גמ' מפני שחשודין על הרביעה - ואיכא משום לפני עור לא תתן מכשול דבני נח נצטוו על הרביעה דכתיב (בראשית ב׳:כ״ד) והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד (סנהדרין דף נח.):,אמר רב במקום שהתירו למכור כו' - כלומר יחוד נמי במנהגא תליא מילתא ומקום שנהגו למכור דקתני מתני' כגון במקום שאין חשודין על הרביעה לפיכך התירו לייחד:,ומקום שאסרו לייחד - כדקתני אין מעמידין מיירי במקום שחשודין על הרביעה שמנהגם בכך ולפיכך אסורין למכור והכל הולך אחר המנהג. ולא קשיא הא דלא קאמר נמי כי האי לישנא מקום שאסרו למכור אסור לייחד כי היכי דקאמר מקום שהתירו למכור התירו לייחד משום דהתירו למכור דקתני קא מהדר אמתני' דקתני מקום שנהגו למכור מוכרין דתנא דידן לא איירי אלא במכירה ומקום שאסרו לייחד דקמהדר אההיא דאין מעמידין דמיירי באיסור יחוד:
Tossafot
ויהבו ליה שחור ושקל - נראה דהך בעיא היא אפילו לרבנן דאסרי בין התרנגולים דאיכא למימר דעד כאן לא אסרי אלא בשיש שם לבנים ושחורים ואמר זה וזה ואז יש לחוש דדעתיה אלבן וקונה שחור מפני לבן שעמו אבל הכא כי יהבי ליה שחור ושקיל ליה ואזיל אינו יודע שיתנו לו לבן:
חצב קשבא - פ"ה והוא מין תמרים והכי נמי משמע בפ"ק דמגילה (דף ז:) דקאמר התם מלי טסקא דקשבי וטסקא הוא סל שמשימין בו תמרים כדאמרינן בריש הזורק (גיטין דף עח.) טסקא דאכלה ביה תמרים וקשבא נמי משמע בפרק הכונס (ב"ק דף נח: ושם ד"ה קשבא) שהוא דקל גבי ההוא דקץ קשבא מחבריה אמר ריש גלותא לדידי חזי לי ותלת תאלתא בקינא הוו קיימי ותאלי הם דקלים בחורים כדמשמע בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף סט:) וקשיא אמאי נקט דקל טב כיון דדקלי כולהו אסירי לכך נראה לפרש דתרי מיני קשבא נינהו האחד נושא תמרים ומיניה מיירי בכל הני שהבאתי אבל האי דהכא הוא מין עשב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ וכן משמע בפרק ח"ה (שם דף נו.) שמעמידין אותו על המצרים דאמרינן אין שם לא מיצר ולא חצב מאי ובערוך (ערך חצב ה') פירש כל חצבא דהכא שהוא יערת הדבש קנה שגדל בו צוקר"א ובמסקנא דהך שמעתא כתב ר' ברוך בר' כיון דשאר דברים פירושן אסור א"כ אסור לעולם למכור לכומר עובד כוכבים לבונה דהוי כמו פירושן דדבר ברור הוא דלתקרובת בעי ליה ועובר משום לפני עור וגם אסור למכור שעוה לשום עובד כוכבים ביום איד ההוא אבל ודאי בשאר ימים מותר וכן אותם כלי עבודת כוכבים שישראל קונה לאחר שפגמו העובד כוכבים ובטלו מ"מ אסור למכרו לעובד כוכבים כמו שהוא עד שיהא ניתך כולו דבשביל פגימה אחת אינו מניח לתת בו יין לקלס לעבודת כוכבים והכי נמי ספרי' פסולים הראוים לתיפלה בבית עבודת כוכבים אסור למכור להם לכומרים דעובר משום לפני עור ואף לעובד כוכבים שאינו כומר אסור דבודאי יתננו או ימכרנו לכומר:
מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין - פירוש משום חשש רביעה ועבר אלפני עור וגו' ומדלא מפליג הכא בין אית ליה בהמה ובין לית ליה בהמה אלמא משמע דאפילו אית ליה לעובד כוכבים בהמה אחרינתא אסור וקשה להר"ר אלחנן מ"ש מדלעיל (עבודה זרה דף ו.) גבי תקרובת דאי אית ליה לדידיה בהמה שרי ללישנא דלפני עור והכא קיימינן לאותו לישנא כדפרי' ותירץ ר' יהודה דשאני רביעה שהוא מתאוה לכל בהמה ובהמה וא"ת במקום שנהגו שלא למכור נמי נימא לשחיטה זבנה כדקאמרינן בגמ' גבי רב הונא דזבין פרה לעובד כוכבים משום דאימר לשחיטה זבנה ויש לומר דסתם בהמה דקה לגדל היא עומדת כעז לחלבה ורחל לגיזתה:,שלמין ושבורין - פירוש דגזרינן שבורין אטו שלימין ותימה מ"ש מפרה דתלינן באימר לשחיטה זבנה ובשבורין ודאי לשחיטה זבנה וי"ל דשבורין כי חזו להו עלמא בבית העובד כוכבים סברי דשלמין נמכרו ובבית העובד כוכבים נשתברו וכי זבין לאו לשחיטה זבין אבל פרה אפילו לאחר ימים רבים כי חזו לה עלמא בביתיה דעובד כוכבים אמר לשחיטה זבנה לפי שאינה ראויה למלאכה כל כך אבל אין לפרש דאינה ראויה למלאכה כלל דהא אמרינן בגמ' (לקמן עבודה זרה טו.) ישראל ששכר פרה מכהן משמע דפרה בת מלאכה היא וכן (שם:) לא ישכור לו פרה החורשת בשביעית אלמא בת מלאכה היא רשב"ם:,ובן בתירא מתיר בסוס - פ"ה משום דלרכיבה בעי ליה כיון שאין מלאכתו אלא ברכיבה ואין ברכיבה חיוב חטאת אלא שבות ולא דק דודאי במיוחד לרכיבת אדם אמר בפ' המצניע (שבת דף צד.) דאפילו רבנן מודו דליכא חיוב חטאת משום דחי נושא את עצמו ולא פליגי אלא בסוס המיוחד לעופות וא"ת מנ"ל התם דטעמייהו דרבנן דאסרי הכא היינו משום דס"ל דאין חי כזה דעופות נושא את עצמו דלמא טעמייהו כרבי דגזר משום תורת כלי זיין וי"ל דמדכיילו ליה עם שאר בהמה גסה דטעמייהו ממה שיש איסור בשעת מכר משום שאלה שכירות ונסיוני אלמא ש"מ בסוס נמי היינו טעמייהו:
אמר רב במקום שאסרו לייחד אסרו למכור כו' - פירוש דטעמא דשרו רבנן במקום שנהגו למכור היינו משום דלא חשידי על הרביעה וה"ה לייחד אלמא תלי רב טעמא דמכר בחשד דרביעה וקשה לר"י אמאי לא פריך ליה ממתני' דלקמן (עבודה זרה דף טו:) בשמעתין מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין ובמקום שנהגו שלא למכור אסור והתם ליכא חשד דרביעה כדפריך לקמן דאין כותים חשודים על הרביעה וצריך עיון ולמאי דהדר ביה רב ניחא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.