[Il] doit les conserver jusqu'à ce qu'ils se décomposent. Et s'il a consacré de l'argent ou des ustensiles de métal, il doit les emporter et les jeter dans la mer Morte. Et qu'est-ce que constitue la destruction ? Il verrouille la porte devant elle, et l'animal meurt de lui-même de faim. Selon la baraïta, l'élimination de l'animal s'effectue en le laissant mourir de faim, et non en lui coupant les sabots.
יֵרָקְבוּ, מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח, וְאֵיזֶהוּ עִיקּוּר? נוֹעֵל דֶּלֶת בְּפָנֶיהָ, וְהִיא מֵתָה מֵאֵילֶיהָ!
Abaye dit : là, dans le cas d'un animal consacré, la méthode employée est différente, car couper les sabots de l'animal causerait l'avilissement des animaux sacrés [bizyon kodashim]. La Guemara demande : mais pourquoi la baraïta exige-t-elle cette méthode compliquée pour tuer l'animal ? Pourquoi ne pas simplement dire qu'il faut l'abattre ? La Guemara répond : s'il l'abattait, quelqu'un pourrait commettre une faute en mangeant la viande et en profanant ainsi un bien consacré.
אָמַר אַבַּיֵּי: שָׁאנֵי הָתָם, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן קָדָשִׁים. וְנִשְׁחֲטֵיהּ מִישְׁחָט! אָתוּ בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה.
La Guemara demande : mais pourquoi ne pas le rendre « éclat » [gistera], en le mutilant de sorte qu'il soit impropre à la consommation ? Pourquoi faut-il le tuer de cette façon prolongée, en le laissant mourir de faim ? Abaye dit que c'est parce que le verset dit : « Vous briserez leurs autels… vous ne ferez pas ainsi à l'Éternel votre D.ieu » (Devarim 12, 3–4). On en déduit qu'on ne doit pas détruire activement un objet sacré.
וְלִישַׁוְּיֵהּ גִּיסְטְרָא! אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְגוֹ׳ לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.
Rava dit qu'il y a une raison différente pour laquelle on ne peut pas se débarrasser d'un animal consacré en lui coupant les sabots : cela paraît comme si l'on infligeait un défaut [moum] à un animal sacrificiel. La Guemara demande : pourquoi Rava dit-il que cela paraît seulement infliger un défaut, alors qu'en réalité on inflige un défaut complet ? La Guemara répond : cette règle — qu'on ne doit pas infliger de défaut à un animal sacrificiel — ne s'applique que lorsque le Temple est debout, car l'animal est apte au sacrifice et on le rend inapte. En revanche, maintenant, quand l'animal n'est pas apte au sacrifice puisqu'il n'y a plus de Temple, nous n'avons pas de problème de ce côté par la Torah. Le seul problème est qu'il paraît infliger un défaut à un animal sanctifié.
רָבָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמֵטִיל מוּם בְּקָדָשִׁים. נִרְאֶה? מוּם מְעַלְּיָא הוּא! הָנֵי מִילֵּי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, דַּחֲזֵי לְהַקְרָבָה. הַשְׁתָּא דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה — לֵית לַן בַּהּ.
La Guemara demande : mais cela devrait être considéré comme équivalent à celui qui inflige un défaut à un animal déjà défectueux, ce qui est interdit même si cet animal n'est pas apte au sacrifice. La Guemara répond : dans le cas d'un animal défectueux lorsque le Temple est debout, il est interdit d'y infliger un défaut — car certes, lui-même n'est pas apte à servir d'offrande, mais il est apte à faire usage de sa valeur monétaire, c'est-à-dire qu'un autre animal peut être acheté avec le produit de sa vente et sacrifié à sa place. Ceci à l'exclusion du cas ici, quand il n'y a pas de Temple : l'animal n'est apte ni pour sa valeur monétaire ni pour servir d'offrande lui-même.
וְלִיהְוֵי כְּמֵטִיל מוּם בְּבַעַל מוּם, דְּאַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה — אָסוּר! בַּעַל מוּם, נְהִי דְּלָא חֲזֵי לְגוּפֵיהּ — לִדְמֵי חֲזֵי, לְאַפּוֹקֵי הָכָא, דְּלָא לִדְמֵי חֲזֵי וְלָא לְגוּפֵיהּ חֲזֵי.
§ Rabbi Yona trouva Rabbi Elai, qui se tenait à l'entrée de la ville de Tyr. Rabbi Yona lui dit : la baraïta citée ci-dessus enseigne que si l'on a acheté un animal lors d'une foire païenne, il doit être détruit. Que faire d'un esclave acheté à la foire ? Rabbi Yona précise : je ne soulève pas le dilemme pour un esclave juif, car il est évident que le maître ne peut lui causer de tort. Là où le dilemme se pose pour moi, c'est le cas d'un esclave païen ; quelle est la halakha ? Rabbi Elai lui répondit : pourquoi est-ce un dilemme pour toi ? Il est enseigné dans une baraïta : concernant les païens et les bergers de petits animaux domestiques, on ne les fait pas remonter d'une fosse mais on ne les y jette pas non plus activement. On peut en déduire qu'on ne doit pas causer la mort d'un esclave païen.
אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹנָה לְרַבִּי עִילַּאי דְּקָאֵי אַפִּיתְחָא דְּצוֹר, אֲמַר לֵיהּ: קָתָנֵי ״בְּהֵמָה תֵּיעָקֵר״, עֶבֶד מַאי? עֶבֶד יִשְׂרָאֵל לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי. כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי עֶבֶד גּוֹי, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: מַאי קָא מִיבַּעְיָא לְךָ? תַּנְיָא: הַגּוֹיִם (והרועי) [וְהָרוֹעִים] בְּהֵמָה דַּקָּה לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
Rabbi Yirmeya dit à Rabbi Zeira : la seconde baraïta citée ci-dessus enseigne que l'on peut se rendre à une foire païenne et acheter aux païens des animaux, des esclaves et des servantes. La baraïta veut-elle dire qu'on peut acheter un esclave juif, ou peut-être enseigne-t-elle qu'on peut acheter même un esclave païen ? Rabbi Zeira lui répondit : il est logique que la baraïta vise spécifiquement un esclave juif ; car s'il s'agissait d'un esclave païen, pourquoi les Sages auraient-ils eu besoin de permettre explicitement cet achat ? Lorsque Ravin vint d'Eretz Yisrael en Babylonie, il dit que Rabbi Shimon ben Lakish dit : il est permis d'acheter même un esclave païen, car on l'amène sous les ailes de la Présence divine [Shekhina] en le faisant passer par le processus de conversion lorsqu'il devient l'esclave d'un Juif.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: קָתָנֵי לוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, עֶבֶד יִשְׂרָאֵל אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ עֶבֶד גּוֹי? אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא עֶבֶד יִשְׂרָאֵל, דְּאִי עֶבֶד גּוֹי לְמַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ? כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֲפִילּוּ עֶבֶד גּוֹי, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיסוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.
Rav Ashi dit : mais pour la permission d'acheter un animal, en quoi cet achat peut-il être dit amener l'animal sous les ailes de la Présence divine ? Plutôt, la raison pour laquelle c'est permis est qu'avec cet achat le Juif réduit les possessions du païen. Et ici aussi, puisqu'il diminue les biens du païen en achetant l'esclave, c'est permis.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אַטּוּ בְּהֵמָה מַאי ״מַכְנִיס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה״ אִיכָּא? אֶלָּא מִשּׁוּם מִעוּטַיְיהוּ, וְהָכָא נָמֵי דִּמְמַעֲטִי — שְׁרֵי.
La Guemara relate : Rabbi Yaakov acheta des sandales et Rabbi Yirmeya acheta du pain lors d'une foire païenne. L'un dit à l'autre : « Orphelin » — c'est-à-dire sans guide —, « ton maître agirait-il ainsi ? » L'autre lui répondit de même : « Orphelin, ton maître agirait-il ainsi ? » La Guemara explique : en réalité, tous deux avaient acheté ces objets auprès d'un particulier, et chacun pensait que l'autre avait acheté chez un marchand. Car Rabbi Abba, fils de Rabbi Hiyya bar Abba, dit : les Sages n'ont enseigné l'interdiction d'acheter chez un païen lors d'une foire païenne que dans le cas de celui qui achète chez un marchand, car une taxe est prélevée sur lui et utilisée au profit du culte idolâtre. Mais pour celui qui achète chez un particulier, lorsqu'aucune taxe n'est prélevée, il est permis d'effectuer l'achat.
רַבִּי יַעֲקֹב זְבַן סַנְדָּלָא, רַבִּי יִרְמְיָה זְבַן פִּיתָּא. אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: יַתְמָא, עֲבַד רַבָּךְ הָכִי? אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: יַתְמָא, עֲבַד רַבָּךְ הָכִי? וְתַרְוַיְיהוּ מִבַּעַל הַבַּיִת זְבוּן, וְכׇל חַד וְחַד סָבַר: חַבְרַאי מִתַּגָּר זְבַן. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, דְּשָׁקְלִי מִיכְסָא מִינֵּיהּ, אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, דְּלָא שָׁקְלִי מִינֵּיהּ מִיכְסָא — מוּתָּר.
Rabbi Abba, fils de Rabbi Hiyya bar Abba, dit : si Rabbi Yohanan avait été présent en ce temps et en ce lieu, où la taxe est prélevée sur toutes les ventes, y compris celles avec des particuliers, il aurait interdit d'acheter même chez un particulier. La Guemara demande : mais alors, comment ces Sages, Rabbi Yaakov et Rabbi Yirmeya, ont-ils pu acheter à la foire ? La Guemara répond : ils ont acheté auprès d'un particulier qui ne vend que de façon temporaire.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אִילְמָלֵא הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן הָא זִימְנָא בְּאַתְרָא דְּקָא שָׁקְלִי מִיכְסָא, אֲפִילּוּ מִבַּעַל הַבַּיִת הֲוָה אָסַר. אֶלָּא אִינְהוּ הֵיכִי זְבוּן? מִבַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ זְבוּן.
Mishna 1
MICHNA : Voici les objets qu'il est interdit de vendre à un païen à tout moment de l'année, car ils servent spécifiquement au culte idolâtre : itzterubalin, benot shuaḥ, petotarot, encens [levona], et un coq blanc. Rabbi Yehouda dit : il est permis de vendre un coq blanc à un païen pourvu qu'il soit vendu avec d'autres types de coqs ; mais lorsqu'il est vendu seul, on doit lui couper l'orteil et le lui vendre, car ils ne sacrifient pas un animal défectueux à leur idole.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים לִמְכּוֹר לְגוֹי: אִצְטְרוֹבְלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ, וּפְטוֹטָרוֹת, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין, וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ — קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִים חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.(משנה)
Et pour tous les autres objets, sans précision c'est permis de les vendre, mais avec précision c'est interdit. Rabbi Meir dit : même dans le cas d'un bon palmier, ḥatzav et naklav, il est interdit de les vendre aux païens.
וּשְׁאָר כׇּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מוּתָּר, וּפֵירוּשָׁן אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב (ונקלב) [וְנִקְלָבֵס] אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם.
Rachi
נועל דלת - ואין לה מה תאכל ותמות:
התם משום בזיון קדשים - דאי אמרת תיעקר אינה מתה מהרה נראה בזיונה לזמן מרובה:,ונשחטיה מישחט - דאי משום שחוטי חוץ אבדק הבית לא מיחייב וכדתניא [בשני שעירים] (יומא דף סג:) שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו':,לידי תקלה - לאכלה:
גיסטרא - יחתכנה לשנים הא ליכא בזיון קדשים דמתה מהר ותקלה ליכא דלא אכלי מינה:
ה"מ - הוא דהוי מטיל מום גמור ואסור משום כל מום לא יהיה בו:,בזמן שבית המקדש קיים - דקרינא ביה תמים יהיה לרצון (ויקרא כ״ב:כ״א) להקריב אבל השתא נראה בעל מום הוא ולא אסור מדאורייתא:
וניהוי כמטיל מום בבעל מום - לרבא פריך דאמר נראה כמטיל מום כלומר מדרבנן הוא דאסור אמאי לא עבר מדאוריית' משום דלא חזי להקרבה הרי מטיל מום בבעל מום דמעיקרא לא חזי להקרבה ופליגי ביה תנאי בבכורות (דף לג:) גבי בכור שאחזו דם ואיכא למ"ד אסור להקיז אפילו הוא מת משום לא יהיה בו מום וה"ל למיתני מפני שמטיל מום בבעל מום ואמאי תנא נראה:,לדמי חזי - לחללו באחר ומקריב חלופיו וקרינא בו תמים יהיה לרצון משום חלופיו:,לאפוקי - השתא כשאין בית המקדש קיים דשום בהמה לא חזיא לא לגופה ולא לדמי הלכך נראה בעלמא הוא ולא מיתסר מדאורייתא אלא מדרבנן:
עבד מאי - לקח שם עבד מאי לרבי נתן מה יעשה לו יעקרנו או לא:,ה"ג העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה - הן ישראל והן גזלנים הרי הן כעובדי כוכבים:,ואין מעלין - אותן מן הבור אם נפלו לתוכה אלא יניחם וימותו:,ואין מורידין - אותן לבור להמית אותן בידים. אלמא עבד עובד כוכבים אסור להמיתו בידים:
קתני - לרבנן דפליגי עליה דר' נתן לוקחין מהן עבדים ושפחות:,למאי מיבעי ליה - כלומר מאי מצוה יש כאן דנשרי ליה:
משום מעוטינהו - שממעט העובדי כוכבים ומדלדלן שלוקח בהמתם שמשתמשין בהן:
זבן סנדלא - ביריד של עבודת כוכבים לקח סנדל מן העובד כוכבים:,יתמא - בלא דעת:,עבד רבך הכי - לעשות סחורה בשוק של עבודת כוכבים דשקלי מיניה מכסא ומהנה:
אילמלא היה רבי יוחנן באתרא - דשקלי מכסא מבעלי בתים הוה אסר ליקח אפילו מבעל הבית והשתא דר' ירמיה קים לן דשקלי מבעלי בתים:,שאינו קבוע - ולא מסיק מוכסי אדעתייהו למיגבי מינייהו דלא תגר ולאו בעה"ב קבוע:
מתני' איצטרובלין ובנות שוח - מפרש בגמרא:,אסור למכור לעובד כוכבים - דלצורך עבודת כוכבים קבעי לה:,מוכר לו תרנגול לבן בין התרנגולים - לקח עובד כוכבים מישראל תרנגולים הרבה מותר למכור ביניהם תרנגול לבן דכיון דשקיל מיניה אחריני לאו לעבודת כוכבים קא בעי להו:
סתמן ופירושן מפרש בגמרא:,דקל טב חצב ונקלב - מפרש בגמ':
Tossafot
ירקבו - פי' ויניחם במקום שלא יהא נקל לבא לידי תקלה ושם ירקבו:,יוליכם לים המלח - משום דשדי להו בעיניהו דבלא שחיקה צריך ים המלח ה"ה בשאר נהרות ע"י שחיקה כדמשמע פרק כל שעה (פסחים דף כח. ושם ד"ה עבודת כוכבים) וכעובדא שהבאתי גבי רב יהודה ואע"פ שלא האריך התלמוד להזכיר שחיקה אפ"ה ודאי צריך:,נועל דלת בפניה - אין לתמוה על בכור בזמן הזה אמאי לא הצריכו לנעול דלת שלא יבא לידי תקלה ולא נצטרך להמתין עד שיפול בו מום דהאי דמצרכינן הכא משום קנסא הוא שהקדיש על חנם ועוד אי נפל ביה מומא הכא לא שרי אלא על ידי פדיון אבל בכור שהוא קדוש מאליו ולא על ידו באה הקדושה אין לקנסו אלא ימתין עד שיפול בו מום ויאכל במומו בלא שום פדיה ואף על פי שהוא יכול להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם ויפקיענו מקדושת בכור למזבח רק שיתננו לכהן ולא תארע בו עוד תקלה אם לא עשה אין לקנסו בכך ולהצריכו נעילת דלת:
ונשחטיה מישחט - פ"ה ואי משום שחוטי חוץ אקדשי בדק הבית לא מיחייב כדתני' פרק [שני שעירים] (יומא דף סג:) שומע אני כו' משמע דלא איירי הכא אלא בקדשי בדק הבית וקשיא דא"כ כי משני רבא מפני שנראה כמטיל מום בקדשי בדק הבית מאי מטיל מום איכא הא כי כתיב (ויקרא כ״ב:כ״א) כל מום לא יהיה בו בקדשי מזבח כתיב ועוד מדקמסיק הני מילי בזמן שביהמ"ק קיים דחזי להקרבה אלמא בקדשי מזבח איירי לכך פירש ר"י דבקדשי מזבח איירי ובזמן הזה אין חייב שוחט חוץ מאחר שאינו ראוי לביאת פתח אהל מועד מידי דהוה אשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור למ"ד פרק שני שעירים (שם.) מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ועוד י"ל דלעולם בקדשי בדק הבית מיירי ורבא בא לפרש הטעם בקדשי מזבח וגזירה קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח כדאשכחן גבי גיזה ועבודה בפרק ראשית הגז (חולין דף קלה.) דגזרינן קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח והאי כי פריך ונשחטינהו מישחט אקדשי בדק הבית פריך והוה מצי לשנויי גזרה משום קדשי מזבח והתם אסור משום שחוטי חוץ אלא שפיר קא משני:
והרועין בהמה דקה - שלהן אבל של אחרים לא דאין אדם חוטא ולא לו כדאמר בפרק קמא דב"מ (דף ה:) גבי ההוא רעיא:
עבד עובד כוכבים - טעמא דמכניסו תחת כנפי שכינה דחייב בכל המצות שהנשים חייבות דגמרינן לה לה מאשה (גיטין דף מא:):
הכא נמי משום מיעוטן - ואידך דמפרש מפני שמכניסו סבר דלא שייך בעבד מיעוטייהו דאדרבה הוי ממעט ישראל שאוכל משלו:
רבי ירמיה זבן פיתא - וא"ת והלא פת עובדי כוכבים אסורה וי"ל דמיירי במקום שאין פלטר ישראל כדאמרינן לקמן פרק שני (עבודה זרה דף לה:) ועוד י"ל דמיירי הכא לצורך עבדו עובד כוכבים או לצורך בהמתו אכן בירושלמי גבי האי עובדא שנייא היא משום חיי נפש משמע דלצרכו קנאו והכי גרסינן בירושלמי ואתה לא לקחת גלוסקא מימיך אמר ליה שנייא היא משום חיי נפש ואם תאמר והלא פת דבר שאין מתקיים הוא ואמרינן לעיל (עבודה זרה דף ו:) דבר שאין מתקיים אין לוקחין מהם וי"ל דפת דבר חשוב הוא וקפץ עליה זבינא והוה כדבר המתקיים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.