Guémara
[Mettre] deux marmites sur un même fourneau, et pourtant les Sages ne se sont pas inquiétés et n'ont pas émis d'interdiction concernant la viande qui se trouvait dans la marmite appartenant au Juif, malgré la proximité du manger interdit avec le manger permis ? De même, en l'espèce, les Sages ne se sont pas inquiétés de la proximité du bazar avec Gaza et n'ont pas interdit d'y commercer. La Guemara demande : que voulait-il dire en disant « les Sages ne se sont pas inquiétés » à propos de la viande, et en quoi ce cas se rapporte-t-il à la question ici ?
שֶׁשָּׁפְתוּ שְׁתֵּי קְדֵירוֹת עַל גַּבֵּי כִּירָה אַחַת? וְלֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים! מַאי ״לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים״?
Abaye dit : les Sages ne se sont pas inquiétés de la possibilité de manger de la viande de carcasse [nevela]. On ne dit pas : cette cuisson est interdite car peut-être le Juif tournera le visage et, à ce moment, le païen jettera de la viande de carcasse dans sa marmite. Ici aussi, dans la situation correspondante, bien que les lieux permis et interdits soient très proches, les Sages ne se sont pas inquiétés de commercer dans le bazar de Gaza, même en raison de la possibilité que de l'argent lié à l'idolâtrie se retrouve entre les mains des Juifs. Si l'argent servait à l'achat d'un animal offert en sacrifice idolâtre, ces pièces seraient interdites par la Torah. Néanmoins, les Sages ne se sont pas inquiétés de cette possibilité, tout comme ils ne se sont pas inquiétés que le païen ajoute sa viande à la marmite du Juif.
אָמַר אַבָּיֵי: מִשּׁוּם בְּשַׂר נְבֵילָה לָא אָמְרִינַן, דִּלְמָא מַהְדַּר אַפֵּיהּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהּ וְשָׁדֵי גּוֹי נְבֵילָה בִּקְדֵירָה, דִּכְוָותַהּ הָכָא נָמֵי לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
Rava dit qu'il y a une explication différente. Les Sages n'ont pas été indulgents face à une violation potentielle de la loi de la Torah, mais dans un cas où c'est la loi rabbinique qui pourrait être transgressée. Quant à la comparaison de Rabbi Hanina avec les marmites à Tyr, il n'y a aucune crainte qu'un païen jette sa viande dans la marmite d'un Juif, car il n'en tirerait aucun profit et craindrait que le Juif le voie. Ici, en revanche, le païen est en affaires. Plutôt, de quoi les Sages ne se sont-ils pas inquiétés dans le cas des marmites ? Bien que le païen cuisine à côté du Juif, il n'y a pas de crainte que le païen cuisine la nourriture du Juif, ce qui ferait violer à ce dernier l'interdiction rabbinique de manger des mets cuits par des païens [bishulei goyim].
רָבָא אָמַר: מַאי ״לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים״? מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם.
Rava conclut : ici aussi, dans la situation correspondante, il s'agit d'un cas où les pièces étaient l'argent propre du païen. Les Sages ne se sont pas inquiétés de commercer dans le bazar de Gaza, même en raison de la possibilité que le Juif commerçât avec les habitants de Gaza le jour de leur fête — ce qui serait une violation de la loi rabbinique.
דִּכְוָותַהּ, הָכָא נָמֵי, לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם יוֹם אֵידָם.
Rabba bar Ulla dit : même si la crainte dans le cas des marmites ne portait que sur la cuisson par le païen de la nourriture du Juif, et non sur la consommation de viande non casher, en ce qui concerne le bazar la halakha ne serait pas aussi indulgente. Car le Juif n'a qu'à remuer une fois les braises pour s'assurer que la nourriture dans sa marmite n'est pas considérée comme cuite par un païen — option qui ne s'applique pas ici. Plutôt, dans le cas mentionné par Rabbi Hanina, les Sages ne se sont pas inquiétés de la possibilité que de la nourriture éclabousse [tzinnora] de la marmite du païen dans celle du Juif. C'est un cas particulièrement indulgent, à la fois parce que c'est une possibilité improbable et parce que cette petite quantité serait annulée par la majorité de la nourriture du Juif.
רַבָּה בַּר עוּלָּא אָמַר: לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם צִינּוֹרָא.
Rabba bar Ulla conclut : ici aussi, dans la situation correspondante, les Sages ne se sont pas inquiétés de commercer dans le bazar de Gaza à propos des jours précédant la fête de Gaza. C'est un cas analogue à celui de la nourriture éclaboussée, car il est en dehors de la fête tant dans le temps que dans le lieu.
דִּכְוָותַהּ, הָכָא נָמֵי, לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם לִפְנֵי אֵידֵיהֶן.
§ La michna enseigne : quelle est la halakha quant à s'y rendre, dans un lieu qui célèbre une fête païenne ? Si la route ne mène qu'à ce lieu, c'est interdit ; mais si la route mène aussi à un autre lieu, c'est permis. À ce propos, la Guemara cite une baraïta connexe. Les Sages ont enseigné : dans le cas d'une ville où il y a un culte idolâtre actif — c'est-à-dire que ses habitants adorent leur idole ce jour-là —, il est interdit d'entrer dans la ville, et il est interdit d'en sortir pour une autre ville ; tel est l'avis de Rabbi Meir. Et les Rabbins disent : tant que la route est réservée uniquement à ce lieu, il est interdit d'entrer dans la ville ; mais si la route n'est pas réservée uniquement à ce lieu, c'est permis.
מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה — אָסוּר לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ, וְלֹא מִתּוֹכָהּ לְעִיר אַחֶרֶת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל זְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם — אָסוּר, אֵין הַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם — מוּתָּר.
La baraïta poursuit : si une épine s'est enfoncée dans son pied alors qu'il se tenait devant un objet d'idolâtrie, il ne doit pas se baisser pour la retirer, car il paraîtrait se prosterner devant l'idole ; mais s'il n'est pas vu, c'est permis. Si ses pièces se sont dispersées devant un objet d'idolâtrie, il ne doit pas se baisser pour les ramasser, car il paraîtrait se prosterner ; mais s'il n'est pas vu, c'est permis.
יָשַׁב לוֹ קוֹץ בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִטְלֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר. נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מְעוֹתָיו בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִטְּלֵם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר.
De même, s'il y a une source qui coule devant un objet d'idolâtrie, on ne doit pas se baisser pour en boire, car on paraîtrait se prosterner ; mais si l'on n'est pas vu, c'est permis. Concernant les figures humaines [partzufot] qui projettent de l'eau dans les villes — c'est-à-dire les fontaines —, on ne doit pas placer sa bouche sur leurs bouches pour boire, car on paraîtrait embrasser l'idole. De même, on ne doit pas placer sa bouche sur un tuyau [sillon] pour boire — ici en raison du danger que cette pratique comporte.
מַעְיָין הַמּוֹשֵׁךְ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר. פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחִין מַיִם לִכְרַכִּין — לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדָה זָרָה. כַּיּוֹצֵא בּוֹ — לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל סִילוֹן וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.
La Guemara demande : que signifie la baraïta lorsqu'elle dit « s'il n'est pas vu » ? Si l'on entend qu'il n'est pas vu par autrui — or Rav Yehouda dit au nom de Rav : partout où les Sages ont interdit une action en raison de l'apparence d'interdit [marit ha'ayin], c'est interdit même dans les chambres les plus intérieures où personne ne le verra, car les Sages n'ont pas distingué les circonstances dans de tels cas. Le fait qu'il ne soit vu de personne ne devrait donc faire aucune différence. Plutôt, dis : s'il n'apparaît pas comme quelqu'un qui se prosterne devant l'idole — c'est-à-dire s'il tourne son côté ou son dos à l'idole —, alors c'est permis.
מַאי ״אֵינוֹ נִרְאֶה״? אִילֵּימָא דְּלָא מִתְחֲזֵי, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר! אֶלָּא אֵימָא: אִם אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר.
La Guemara commente : et il est nécessaire que la baraïta énumère tous ces cas, malgré leur similarité. Car, si elle n'avait enseigné que le cas de l'épine, on aurait pu penser que se baisser pour retirer une épine est interdit parce qu'il est possible de passer devant la statue et seulement ensuite retirer l'épine. Mais dans le cas des pièces, où il n'est pas possible de les ramasser ailleurs, tu pourrais dire que ce n'est pas interdit de les ramasser.
וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא קוֹץ, מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר לְמֵיזַל קַמֵּיהּ וּמִשְׁקְלֵיהּ, אֲבָל מָעוֹת דְּלָא אֶפְשָׁר — אֵימָא לָא.
Et de plus, si la baraïta n'avait enseigné que le cas des pièces, on aurait pu penser que la raison de la décision stricte est que la perte est purement financière. Mais dans le cas de l'épine, qui cause de la douleur, tu pourrais dire que ce n'est pas interdit de la retirer. Enfin, si la baraïta n'avait enseigné que ces deux cas, on aurait pu penser qu'ils sont interdits parce qu'il n'y a pas de danger si l'action n'est pas effectuée sur place. Mais dans le cas de la source, où il y a un élément de danger — car s'il ne boit pas, il pourrait mourir —, on pourrait dire que ce n'est pas interdit. Il est donc nécessaire d'énoncer chaque exemple.
וְאִי תְּנָא מָעוֹת — דְּמָמוֹנָא, אֲבָל קוֹץ דְּצַעֲרָא — אֵימָא לָא. וְאִי תְּנָא הָנֵי תַּרְתֵּי — מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא סַכָּנָה, אֲבָל מַעְיָין דְּאִיכָּא סַכָּנָה, דְּאִי לָא שָׁתֵי מָיֵית — אֵימָא לָא. צְרִיכָא.
Rachi
שפיתת קדירה כשמניחין אותה אצל האור על גבי כירה קרי שפיתה לשון שפות הסיר (יחזקאל כד):,ולא חשו חכמים - אע"פ שסמוך איסור אצל היתר מאד. הכא נמי אע"פ שבני העיר האסורין סמוכין לבני חוצה לה שאין להם עבודת כוכבים היום לא חשו:,מאי לא חשו - איכא למימר בשתי קדירות דלילף הכא דכוותה:
משום בשר נבילה - ואע"ג דאיכא למיחש לאיסור דאוריית' לא חשו לאחזוקי איסור בקדירות מן הספיקא:,הכא נמי - לא מחזקינן דמי עבודת כוכבים בידי עובדי כוכבים שבחוצה לה דנימא אסור למכור להם בהמה שדמים הללו שהוא מקבל מהן מחמת בהמה זו דמי עבודת כוכבים הן שהבהמה היום לצורך בני תוכה היא ונקרבים היום לעבודת כוכבים והוא איסור דאורייתא מלא ידבק בידך מאומה וגו' (דברים י״ג:י״ח) וכ"ש היכא דידעינן דמשל חוצה לה הן דלספק איסורא דרבנן לא חיישינן דנימא דלמא האי גברא שייך בתר בני תוכה והוי היום יום אידו ועבר האי גברא אדרבנן דאסרי לישראל לשאת ולתת עמם ביום איד:
רבא אמר - האי לא חשו לאו לבשר נבילה קאמר דנילף מינה דכוותה דלא ניחוש לדמי עבודת כוכבים דהא לא דמי דהתם לית הנאה לעובד כוכבים דנישדי נבילה לקדירה דמיסתפי דאי חזי ליה ישראל תבע ליה בדינא אבל הכא מתכוין עובד כוכבים לעשות רצון חבירו אלא ה"ק לא חשו להם חכמים משום בישולי עובדי כוכבים דלמא סמיך ישראל לעובד כוכבים לבשליה וקאכיל בשולי עובדי כוכבים דרבנן:
וה"נ - היכא דפשיטא דדמים הללו מתוך תיבתו לקחם וליכא למיחש לאיסורא דאורייתא לא חשו חכמים לספק איסורא דרבנן:,משום יום אידם - למיחש דלמא האי עובד כוכבים שייך בתר בני תוכה ושקיל וטרי האי ישראל בהדיה ביום אידו:
רבה בר עולא אמר - ביום אידם של בני עזה לא שרא ר"ח לשאת ולתת עם בני עטלוזא ולא דמי לשתי קדירות דהתם ליכא למיחש משום בישולי עובדי כוכבים מכי אתי ישראל חדא זימנא בגחלים אבל הכא איכא למיחש דלמא האי עובד כוכבים שייך בתר בני תוכה הואיל וסמוכה לה ומתני' דקתני דחוצה לה מותר לאו בסמוכה כולי האי קאמר ור"ח לפני אידיהן הוא דשרי וה"ק לא חשו להם חכמים לשמא נתזה צינורא מתוך קדירת עובד כוכבים לתוך קדירת ישראל הואיל ואיסור קל הוא חדא דלא שכיח ועוד דאי נמי שכיח בטיל ברובא ה"נ לא חשו לאיסור חוצה לה של בני עזה ואע"פ שסמוכה לה ממש: כל היכא דתני שיש בה עבודת כוכבים משמע שהיום עובדין ליראה שלהם:
אסור ליכנס לתוכה - משום חשד דאמרי איהו נמי אזיל למפלח:
ישב לו קוץ - נתחב לו קוץ ברגלו:,ואם אינו נראה - מפרש לקמן:
פרצופות המקלחין מים - פרצופות אדם חלולין ונכנס סילון מים לאחוריהם לתוכן ויוצאין דרך פיהם:,בכרכים - דרך יושבי כרכים להתנהג בגדולה להכי נקט כרכים:,ע"ג סילון - צינור מחובר בקרקע:,מפני סכנה - שלא יבלע עלוקה שנשוא"ה בלע"ז:
אילימא דלא מיתחזי - שאין אדם רואהו:,כל מקום שאסרו חכמים - דבר המותר ואסרוהו מפני מראית העין שהרואהו חושדו בדבר עבירה:,אפילו בחדרי חדרים אסור - במקום שאין אדם רואה אסרוהו:,ואם אינו נראה כמשתחוה - שפונה אחריו או צידו לצד עבודת כוכבים:
למיזל קמיה - עד שיעבור מכנגד עבודת כוכבים:
אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית - בצמא:
Tossafot
דלמא מהדר ישראל אפיה - וא"ת מאי שנא משאר איסורים דעלמא דשריא ביוצא ונכנס וי"ל דהא דשרינן בעלמא יוצא ונכנס היינו היכא דנתפס כגנב אם מצאו ישראל ותבע ליה לדינא אבל הכא יכול לתחוב הכף של נבלה בקדירה ויאמר להגיס את תבשילך נתכוונתי שלא יקדיח אי נמי הכא מיירי בתבשיל אכסנאי דלא מרתת מיניה ולרבא איכא למימר דשרי יוצא ונכנס אפי' באכסנאי ומשום הכי לא מייתי ראיה מבשר נבלה לדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים דהתם עובד כוכבים מרתת דלמא חזי ליה ותבע ליה בדינא:,ושדי עובד כוכבים נבילה בקדיר' - פירש ר"י שדי בשר כחושה שלו ושקיל בשר שמינה כדי להרויח אבל בחנם כדי להכשיל את ישראל לא חיישינן אפילו הולך למרחוק וראיה מדלקמן בפרק שני (עבודה זרה דף לד:) גבי ההיא ארבא דמורייסא דלא חייש לתערובת חמרא כיון דקיסתא דמורייסא בלומא פי' בזוזא וקיסתא דחמרא בארבעה לומי פירוש בארבע זוזי ומהאי טעמא שבקינן בכל יום קדירות שלנו לשפחותינו עובדות כוכבים ולא חיישינן דלמא הטילה איסור בתוכו:,דכוותה ה"נ לא חשו חכמים לדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים - פירש הקונטרס דנימא דמים הללו שהוא לוקח מהן בשר זו של בני תוכה הן וכבר היו נקרבים לעבודת כוכבים ואסורין מדאורייתא דכתיב לא ידבק בידך מאומה משמע דלאביי נמי אם הוה ידעינן בודאי שהם של עבודת כוכבים אסורין ושאני הכא משום דלא חשו ולרבא אפי' למיחש חיישינן ואסור וקשיא דלקמן בפ"ב (עבודה זרה דף סד. ושם ד"ה מסתברא) קאמר הדר יתבי וקמיבעיא להו דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים אסורין או מותרין ומסיק רב נחמן דמותרין ומייתי ראיה ממתניתין עובד כוכבים שהיה נושה בו ישראל מנה ומכר עבודת כוכבים והביא לו המעות מותרים ושמא משום הך קשיא פ"ה דמי עבודת כוכבים שנקרבים היו לעבודת כוכבים ולא דמי לההיא דפ"ב דר"ל חליפי עבודת כוכבים וחליפי עבודת כוכבים אינם אסורים אלא כשהחליפם ישראל אבל כשהחליפם עובד כוכבים מותרין מיהו קשיא דאפי' הוו נקרבין לעבודת כוכבים אינם אסורין דבעינן עבודה שנעשית כעין פנים כדאמרינן לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא.) זרק מקל לפניה חייב משום דדרכה בכך והמקל אינו נאסר דבעינן תקרובת כעין פנים וליכא ויש פירושים אחרים שהגי' רש"י דאביי לא ס"ל הך מתני' דלקמן פרק בתרא (עבודה זרה דף סד.) ודוחק הוא לומר דאביי ורבא ורבה בר עולא לא שמיע להו ועוד קשיא מפ"ב אההיא דפרק אין מעמידין (לקמן עבודה זרה דף לג.) גבי והולכין לתרפות ת"ר ישראל ההולך ליריד של עובדי כוכבים וכו' עובד כוכבים שהולך ליריד בין בהליכה בין בחזרה מעותיו מותרין דאמרינן אימור חמרא זבין גלימא זבין משמע הא עבודת כוכבים זבין אסור אלמא חליפי עבודת כוכבים אסורין פי' ר"ת דההיא דפ"ב (לקמן עבודה זרה סד.) דשרי חליפי עבודת כוכבים היינו בעובד כוכבים שפורע חובו מדמי עבודת כוכבים שמכר דהאי דאמר דעבודת כוכבים תופסת דמיה היינו מוהיית חרם כמוהו והיינו דוקא כשהחליפה ישראל אבל כשהחליפה עובד כוכבים לא שייך אבל הכא ובפרק אין מעמידין (לקמן עבודה זרה דף לג.) מיירי שהעובד כוכבים מקצה הדמים לצורך עבודת כוכבים אחרת ולכך אסורין הדמים וא"ת דאביי קאמר הכא דלא חשו לבני חוצה לה משום דמי עבודת כוכבים הא לבני תוכה אסור משום דמי עבודת כוכבים ומ"ש מדלקמן פרק אין מעמידין (שם) דפסקינן באימר חמרא זבין גלימא זבין וה"נ נאמר הכי ויהא מותר אף לידועים שהם בני תוכה ואומר ר"י דהכא מיירי ביריד שהוא קבוע לקנות תשמישי עבודת כוכבים וצרכיה הלכך לבני תוכה אסור דאיכא למיחש לדמי דעבודת כוכבים אבל התם מיירי ביריד שאינו קבוע לכך ולפיכך יש לתלות באימר גלימא זבין ורבא פליג ואמר אי הוה לן למיחש לדמי עבודת כוכבים שהיה היריד עשוי לכך חיישינן ואפילו בחוצה לה אבל רבא סבר דאין היריד עשוי לכך ומשום יום אידם איבעיא ליה:
והאמר רב יהודה אמר רב וכו' - ואף על גב דפליגי ביה תנאי בפרק במה אשה (שבת דף סד:) מ"מ לא בעי לתרץ דפליגא הך ברייתא על רב יהודה:,כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין וכו' - פי' רב נסים גאון דאין הלכה כרב מדתנן פרק שני דחולין (דף מא. וע"ש בתוס') ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה המינים ועוד תנן בשבת (דף קמו:) שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם אלמא לא אסרו בחצר אע"ג דבשוק אסור מפני מראית העין כך קבלתי בשבת מפי מורי החסיד ובתוספות רבינו יהודה מצאתי נראה לר"י דהלכתא כרב כדפרישית בשבת פ' במה אשה (שבת דף סה. ושם ד"ה אמר):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.