[Celui qui] coupe les sabots de l'animal, sectionnant les pattes depuis le genou vers le bas, ne rend pas l'animal tréfa [inapte à la consommation]. Il ressort de la baraïta — qui traite des cas où un animal devient tréfa et est donc impropre à la consommation — qu'elle parle d'animaux casher. La Guemara répond : Rav Pappa a interprété la baraïta comme visant le veau qui tire le carrosse du roi — un animal casher dont le roi se sert.
הַמְנַשֵּׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה. תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא: בְּעֶגְלָה הַמּוֹשֶׁכֶת בְּקָרוֹן.
§ La michna enseigne : le jour du rasage de sa barbe, c'est-à-dire celle du païen, et [le jour concernant] ses mèches. Un dilemme fut soulevé devant les Sages : que veut enseigner la michna ici ? S'agit-il du jour du rasage de sa barbe et de sa tête, lorsqu'il coupe les cheveux de sa tête et laisse en conséquence de longues mèches à l'arrière de la tête comme forme d'idolâtrie ? Ou peut-être la michna parle-t-elle du jour du rasage de sa barbe et de l'arrachage de ses mèches, qui sont retirées quelque temps après qu'on les avait laissées sur la tête ? La Guemara répond : viens entendre une réponse, car les deux opinions sont enseignées dans des baraïtot : une baraïta mentionne le jour du rasage de sa barbe et [de la] pose de ses mèches à l'arrière de la tête, tandis qu'une baraïta différente précise le jour du rasage de sa barbe et l'arrachage de ses mèches.
יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ. אִיבַּעְיָא לְהוּ, הֵיכִי קָתָנֵי? יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וְהַנָּחַת בְּלוֹרִיתוֹ, אוֹ דִלְמָא יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וְהַעֲבָרַת בְּלוֹרִיתוֹ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא תַּרְוַיְיהוּ: יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וְהַנָּחַת בְּלוֹרִיתוֹ, יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וְהַעֲבָרַת בְּלוֹרִיתוֹ.
La Guemara poursuit la discussion des fêtes romaines. Rav Yehouda dit au nom de Shmouel : ils ont une autre fête à Rome : une fois tous les soixante-dix ans, ils amènent un homme entier et exempt de tout défaut, le font monter sur un homme boiteux — pour symboliser le robuste Ésaü dominant Yaakov, qui boitait après sa lutte avec l'ange —, l'habillent des vêtements d'Adam le premier homme et placent sur sa tête le cuir chevelu [karkifelo] de Rabbi Yishmael, que les Romains avaient écorché lorsqu'ils l'exécutèrent.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עוֹד אַחֶרֶת יֵשׁ [לָהֶם] בְּרוֹמִי, אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה מְבִיאִין אָדָם שָׁלֵם, וּמַרְכִּיבִין אוֹתוֹ עַל אָדָם חִיגֵּר, וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּמַנִּיחִין לוֹ בְּרֹאשׁוֹ קַרְקִיפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,
Et ils lui suspendent [au cou] un poids de deux cents dinars d'or pur, couvrent les marchés d'onyx, et proclament devant lui : « Sach kiri plaster » — le calcul du maître [Jacob] concernant le temps de la rédemption est frauduleux ; le frère de notre maître, c'est-à-dire Ésaü, est un faussaire. Ils proclament encore : celui qui voit cette fête la voit, et quiconque ne la voit pas ne la verra jamais, car elle n'est célébrée qu'une fois tous les soixante-dix ans. À quoi sert la tromperie pour le trompeur, et la contrefaçon pour le faussaire ? Et ils concluent ainsi : « Woe unto this one » — malheur à celui-ci, Ésaü, quand celui-là, Yaakov, se lèvera, car cela provoquera la chute d'Ésaü.
וְתָלוּ לֵיהּ [בְּצַוְּארֵיהּ] מַתְקַל [מָאתַן] זוּזָא דְּפִיזָּא, וּמְחַפִּין אֶת הַשְּׁוָוקִים בְּאִינָךְ, וּמַכְרִיזִין לְפָנָיו: סַךְ קִירִי פְּלַסְתֵּר, אֲחוּהּ דְּמָרַנָא זַיְיפָנָא. דְּחָמֵי חָמֵי, וּדְלָא חָמֵי לָא חָמֵי, מַאי אַהֲנִי לְרַמָּאָה בְּרַמָּאוּתֵיהּ וּלְזַיְיפָנָא בְּזַיְיפָנוּתֵיהּ? וּמְסַיְּימִין בַּהּ הָכִי: וַוי לְדֵין כַּד יְקוּם דֵּין.
Rav Ashi dit : la bouche de ces méchants a causé leur perte. S'ils avaient dit : « Un faussaire est le frère de notre maître », leur propos aurait été interprété comme ils le disent et le souhaitent. Maintenant qu'ils disent : « Le frère de notre maître, un faussaire » — on peut comprendre qu'ils disent : c'est notre maître lui-même qui est le faussaire.
אָמַר רַב אָשֵׁי: הִכְשִׁילָן פִּיהֶם לָרְשָׁעִים, אִי אָמְרוּ ״זַיְיפָנָא אֲחוּהּ דְּמָרַנָא״ — כִּדְקָאָמְרִי, הַשְׁתָּא דְּאָמְרִי ״דְּמָרַנָא זַיְיפָנָא״ — מָרַנָא גּוּפֵיהּ זַיְיפָנָא הוּא.
La Guemara demande : et pour quelle raison le tanna de notre michna ne compte-t-il pas cette fête dans sa liste des fêtes païennes ? La Guemara répond : le tanna de la michna compte celles des fêtes qui ont lieu chaque année, et il ne compte pas celles qui n'ont pas lieu chaque année.
וְתַנָּא דִּידַן מַאי טַעְמָא לָא קָחָשֵׁיב לַהּ לְהַאי? דְּאִיתַהּ בְּכֹל שַׁתָּא וְשַׁתָּא קָחָשֵׁיב, דְּלֵיתַהּ בְּכֹל שַׁתָּא וְשַׁתָּא לָא קָחָשֵׁיב.
La Guemara commente : celles énumérées dans la michna sont les fêtes des Romains. La Guemara demande : et quelles sont les fêtes idolâtres des Perses ? La Guemara répond : Mutredei et Turyaskei, Moharnekei et Moharin. La Guemara demande : ce sont les fêtes des Perses et des Romains ; et quelles sont celles des Babyloniens ? La Guemara répond : Moharnekei et Akenitei, Behanunei et le dixième du mois d'Adar.
הָנֵי דְּרוֹמָאֵי, וּדְפָרְסָאֵי מַאי? מוּטְרְדֵי וְטוּרְיַסְקִי, מוּהַרְנְקֵי וּמוּהְרִין. הָנֵי דְּפָרְסָאֵי וּדְרוֹמָאֵי דְּבַבְלָאֵי מַאי? מוּהַרְנְקֵי וְאַקְנִיתָא, בַּחְנוּנֵי וַעֲשַׂר בַּאֲדָר.
§ Rav Hanan bar Rav Hisda dit au nom de Rav, et certains disent que c'était Rav Hanan bar Rava qui dit au nom de Rav : il y a cinq temples d'idolâtrie établis, et voici lesquels : le temple de Bel en Babylonie ; le temple de Nebo dans la ville de Khursei ; le temple de Tirata, situé dans la ville de Mapag ; Tzerifa, située à Ashkelon ; et Nashra, située en Arabie. Lorsque Rav Dimi vint d'Eretz Yisrael en Babylonie, il dit : les Sages ajoutèrent à ces lieux le marché situé à Ein Bekhi et Nadbekha, située à Akko. Il y en a qui disent que Rav Dimi visait Natbera, située à Akko. Rav Dimi de Neharde'a enseigne l'inverse : c'est le marché situé à Akko, et Nadbekha située à Ein Bekhi.
אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: חֲמִשָּׁה בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה קְבוּעִין הֵן, אֵלּוּ הֵן: בֵּית בֵּל בְּבָבֶל, בֵּית נְבוֹ (בְּכוּרְסֵי) [בְּבוּרְסִיף], תְּרַעְתָּא שֶׁבְּמַפַּג, צְרִיפָא שֶׁבְּאַשְׁקְלוֹן, נִשְׁרָא שֶׁבְּעַרְבִיָּא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן יָרִיד שֶׁבְּעֵין בֶּכִי, נִדְבָּכָה שֶׁבְּעַכּוֹ. אִיכָּא דְּאָמְרִי נִתְבָּרָא שֶׁבְּעַכּוֹ. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא מַתְנִי אִיפְּכָא: יָרִיד שֶׁבְּעַכּוֹ, נִדְבָּכָה שֶׁבְּעֵין בֶּכִי.
Rav Hanan bar Rav Hisda dit à Rav Hisda : que signifie « établis » à propos de ces temples d'idolâtrie ? Rav Hisda lui répondit : voici ce qu'a dit ton grand-père maternel, Rav Hanan bar Rava : contrairement aux fêtes, qui durent un ou plusieurs jours, ils sont toujours fixés comme lieux d'idolâtrie — car constamment, toute l'année, le culte s'y pratique.
אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא: מַאי ״קְבוּעִין הֵן״? אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִימָּךְ: קְבוּעִין הֵן לְעוֹלָם. תְּדִירָא, כּוּלַּהּ שַׁתָּא פָּלְחִי לְהוּ.
§ Shmouel dit : la halakha est qu'en Diaspora, commercer avec les païens n'est interdit que le jour de leur fête elle-même, et non les jours qui la précèdent et la suivent. Puisque les Juifs vivent parmi les païens, ils ne peuvent s'abstenir de commercer avec eux pendant une période aussi longue. La Guemara demande : et est-ce interdit même le jour de la fête elle-même ? Or n'a-t-on pas vu Rav Yehouda autoriser Rav Beruna à vendre du vin aux païens, et autoriser Rav Giddel à vendre du blé, lors de la fête des marchands arabes ? La Guemara répond : la fête des marchands arabes est différente, car elle n'a pas de date fixe, et les Sages ne l'ont donc pas incluse dans l'interdiction.
אָמַר שְׁמוּאֵל: בַּגּוֹלָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא יוֹם אֵידָם בִּלְבַד, וְיוֹם אֵידָם נָמֵי מִי אֲסִיר? וְהָא רַב יְהוּדָה שְׁרָא לֵיהּ לְרַב בְּרוֹנָא לְזַבּוֹנֵי חַמְרָא, וּלְרַב גִּידֵּל לְזַבּוֹנֵי חִיטִּין בְּחַגְּתָא דְּטַיָּיעֵי! שָׁאנֵי חַגְּתָא דְּטַיָּיעֵי, דְּלָא קְבִיעָא.
Mishna 1
MICHNA : Dans le cas d'une ville où il y a un culte idolâtre actif, il est permis de commercer avec les païens qui habitent hors de la ville. Si le culte idolâtre est hors de la ville, il est permit de commercer à l'intérieur de la ville. Quelle est la halakha quant à s'y rendre, dans un lieu où une fête païenne est célébrée ? Lorsque la route est réservée uniquement à ce lieu, il est interdit de l'emprunter, car les passants supposeront que le voyageur entend se joindre à la fête. Mais si l'on pouvait emprunter cette route pour atteindre un autre lieu, il est permis de l'utiliser pour se rendre au lieu qui célèbre la fête.
מַתְנִי׳ עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה — חוּצָה לָהּ מוּתָּר, הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה — תּוֹכָהּ לָהּ מוּתָּר. מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם? בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם — אָסוּר, וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר — מוּתָּר.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : quelles sont les circonstances qui déterminent si un lieu est suffisamment éloigné d'une ville pour être considéré comme extérieur ? Rabbi Shimon ben Lakish dit au nom de Rabbi Hanina : un lieu assez éloigné est, par exemple, le bazar [atluza] de Gaza, situé hors des murailles de la ville. Et certains disent que Rabbi Shimon ben Lakish posa à Rabbi Hanina cette question : quelle est la halakha concernant le bazar de Gaza ? Peut-on y commercer le jour d'une fête célébrée à Gaza ? Rabbi Hanina lui répondit : n'es-tu jamais allé de ton vivant à Tyr et n'as-tu pas vu un Juif et un païen
גְּמָ׳ הֵיכִי דָמֵי חוּצָה לָהּ? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: כְּגוֹן עִטְלוֹזָהּ שֶׁל עַזָּה. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מֵרַבִּי חֲנִינָא: עִטְלוֹזָהּ שֶׁל עַזָּה מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: לֹא הָלַכְתָּ לְצוֹר מִיָּמֶיךָ וְרָאִיתָ יִשְׂרָאֵל וְגוֹי
Rachi
מנשר - משיר וחותך פרסות שני רגליה:,מן הארכובה ולמטה - אבל מן הארכובה ולמעלה טריפה אלמא מדאסור לטרפה בבהמה טהורה עסקינן וטהורה מאי כלי תשמיש איכא:,בעגלה המושכת בקרון - שיושב בו המלך דהיינו כלי תשמישו:
יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו - יום שמגלח זקנו וכן בו ביום הנחת בלוריתו. יום שמגלח זקנו שער ומניח בלורית אפודלי"ץ מאחורי העורף לשם עבודת כוכבים:,והעברת בלוריתו - לסוף שנה שמגלח אותה בלורית לבדה: ,דתניא תרוייהו יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו יום תגלחת זקנו והעברת בלוריתו - ותרתי מתני' נינהו ולאו גבי הדדי תניא להו:
עוד אחרת - עוד איד אחרת יש להם לרומיים שאינה שנויה במשנה:,אדם שלם - כנגד עשו:,אדם חיגר - כנגד יעקב צולע על יריכו. כלומר עדיין עשו שולט על יעקב:,של אדם הראשון - והן בגדי חמודות שהיו לעשו:,קרקיפלו של ר' ישמעאל - כהן גדול ומהרוגי מלכות היה ומתוך יפיו נכנס בלב בת קיסר והפשיט עור פניו וחנטה באפרסמון שתהא מקויימת ולא ישתנה ועדיין מונח בגינזי רומי:
דפיזא - פז והוא אבן יקרה עד מאד ואינו מצוי בעולם:,סך קירי פלסתר - חשבון הקצין כזב [הוא]. נבואת יעקב שקרא לבניו לאחרית [הימים] שסופן ליגאל כזב הוא:,סך - חשבון:,קירי - קצין:,אחוה דמרנא זייפנא - אחיו של אדונינו עשו זייפן הוא יעקב שרימה לעשו וחשב ליטול ברכה להיות גביר לאחיו:,דחמי חמי - הרואה בשמחה זו עכשיו רואהו ומי שאינו רואה עכשיו לא יראה עוד דעד ע' שנה אינה נעשית:,מאי אהני לרמאה - ליעקב שרימה את עשו ולקח את ברכתו:,ווי לדין - לעשו:,כד יקום דין - כשיקום יעקב:
ה"ג ותנא דידן מ"ט לא קחשיב הא הני דאיתנהו בכל שתא קחשיב הא דליתא כל שתא לא קחשיב:
הני דרומאי - הני ימי אידיהן דמתני' אין אסורין אלא לבני רומי:,מוטרדי וטורייסקי מוהרנקי ומוהרין - שמות ימי אידיהן קבועות שיש להן בכל שנה:,ועשר באדר - בעשרה באדר:
קבועין - ולקמן מפרש קבועין כל השנה שכל ימות השנה עושין עובדיהם יום איד ומקריבין זבחים ואסורים במשא ובמתן לעולם:,תורעתא - שם עבודת כוכבים:,ומפג - שם העיר:,יריד שבעין בכי נדבכה שבעכו ואית דאמרי נתברה שבעכו ה"ג - ואית דאמרי איפכא הני תרי לישני:
ה"ג ותדיר כולה שתא:
בגולה - אין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלישא וליתן עמהם שביניהם אנו יושבין ופרנסתנו מהן ועוד משום יראה:,בחגתא דטייעי - יום לשנה מתקבצין כל סוחרי העיר לאכול ולשתות ולחוג לשם עבודת כוכבים פלונית וכאן קורין קופנדרי"א:,דלא קביעא - אין חוששין לה כל כך אם אין עושין לה בכל שנה:
מתני' עיר שיש בה עבודת כוכבים - שיום איד יש לבני העיר היום לעבודת כוכבים שבעיר:,חוצה לה מותר - לשאת ולתת עם היושבין חוץ לעיר שאין נמשכין אחר אותה עבודת כוכבים שכן מנהג זה עובד את שלו וזה עובד את שלו ויום איד של אלו אינו ביום איד של אלו:,היה חוצה לה עבודת כוכבים - כלו' עבודת כוכבים שהיום עובדין ליראה שלהם:,תוכה מותר - שאין בני העיר עובדין לאותה יראה:,מהו לילך לשם - לאותה העיר ביום עבודת כוכבים שלהם לספר עם אחד מבני העיר:,בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום - שאין דרך יוצאה מאותה העיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבושה מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה העיר לבדה אסור לילך שם מפני חשד שנראה כמהלך לעובדה:,ואם - דרך מסלול זה הולך גם לעיר אחרת:,מותר - דהרואה אומר למקום אחר הולך:
גמ' והיכי דמי חוצה לה - כמה יהא רחוק אותו שוק שחוצה לה מן העיר ויהא מותר לשאת ולתת עם יושביו:,עטלוזא של עזה - עטלוזא שוק של בהמה כמו איטליז דתנן (בכורות דף לא.) שוחטין באיטליז ונמכרין באיטליז:,עזה - עיר של פלשתים והיה בה עבודת כוכבים והיה חוצה לה ישוב סמוך לעיר מאד:,עטלוזא של עזה - דסמוכה לעיר מאד מהו מי שרי מתני' כה"ג או לא:,צור - עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה:
Tossafot
תגלחת זקנו והעברת בלוריתו - נראה דלהכי קתני תגלחת זקנו גבי העברת בלוריתו והנחתו לפי שבשתיהן היו רגילין לגלח:
מתקל זוזא פיזא - וא"ת והא אמרינן בפ' הנזקין (גיטין דף נח.) תרין איסתרי פיזא נחית לעלמא חד ברומי וחד בכל העולם כולו ואסתירא אמרו בפרק בית כור (ב"ב דף קה. ע"ש) מאי אסתירא פלגא דזוזא וא"כ איך יש מתקל זוזא ברומי ונראה לי דתרין אסתרי לאו דוקא אלא ר"ל מועטת כדאמרינן בהאיש מקדש (קדושין דף מט:) עשרה קבין:,סך קירי פלסתר - פ"ה שקורין יעקב קירי ולא נהירא שיקראו ליעקב אדון לכך פירש ר"ת זה יצחק שקורין קירי ולפי שהיה (זקינו) היו נוהגין בו כבוד כלומר הברכות שנתן ליעקב פלסתר הם ואף על גב שגם הוא אמר והיה כאשר תריד (בראשית כ״ז:מ׳) מכל מקום אינו נוטל עכשיו הברכות:
עטלוזא של עזה - פ"ה שוק של עזה והוא חוץ לעיר ומוכרין בו בשר לשון נשחטין באיטליז ומיבעי ליה מי שרי לשאת ולתת עם בני עטלוזא ביום איד של בני עובדי כוכבים שבעיר או לא מי שריא מתני' בקרוב כ"כ או לא ורשב"ם פירש עטלוזא הוא שם עבודת כוכבים שמחוץ לעזה ועובדין אותה בני המגרש שמחוץ לעזה יום א' בשנה ומיבעיא אם מותר לשאת ולתת עם בני עזה ביום איד שחוצה לה וקשיא להר"ר אלחנן על הפירושים דאם העובד כוכבים אינו חשוב כמו הכומר לא ניחוש לדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים בין שיהיה העובד כוכבים משוק העבודת כוכבים ובין שאינו משוק העבודת כוכבים לכך פר"י דמיירי הכא בשוק שעושין לשם עבודת כוכבים ולא יום איד הוא לזה יש לחוש לדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים בתוכה ולפי זה א"צ לחלק מה שחלק רש"י בין העובד כוכבים שחוצה לה בין מבני העיר כי אפילו הוא מבני העיר לא חיישינן לדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים חוצה לה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.